למעלה מכל הכוונות
״אש זרה אשר לא ציווה אותם״ (ויקרא י,א). יש ללמוד מזה שעיקר עשיית המצוות הוא מכוח הציווי, וזה למעלה מכל הכוונות. שהרי נדב ואביהוא, שהיו גדולי עולם והיו להם כוונות וייחודים וסודות במעשיהם, הרי מאחר ש"לא ציווה אותם" – נענשו. קל וחומר במידה טובה המרובה, המקיים מצווה כדי למלא את ציווי הבורא, אף-על-פי שאינו יודע כלום, הרי זה חשוב יותר מכל הכוונות.
(חידושי הרי״ם)
העיקר – לעשות
״בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד״ (ויקרא י,ג). בעשיית מצוות ה׳ יתברך כלולים כל בני ישראל, אפילו הפשוטים, ועיקר כבודו יתברך הוא מן הכלל; ועל-ידי עונשם של נדב ואביהוא התברר הדבר, שעיקר הכוונה היא לעשות את מצוות ה׳, ולכן כל איש ישראל מוכן לקיים מצוות ה׳ יתברך וזה כבודו.
(שפת אמת)
כשהקרובים מעריצים
כשהרחוקים מכבדים מישהו, אין זה מעיד על גדלותו של אדם. אור מרחוק הוא לפעמים אור מתעה. אלא ״בקרוביי אקדש״ – כשהקרובים אליו מעריצים אותו, רק אז יש חשיבות לדבר, ורק אז ״ועל פני כל העם אכבד״ – גם העולם מעריץ אותו.
(הב״ח)
לפחות שיכבדו
בעוד מהקרובים אליו נתבעת קדושה יתרה, "בקרוביי אקדש", הרי מהמון העם נדרש לפחות שיכבדו אותו – "ועל פני כל העם אכבד".
(רבי צבי-הירש מליסקה)
סודות עמוקים
"שתויי יין נכנסו למקדש" (רש"י). רמז שהעמיקו בסודות התורה למעלה ממדריגתם, שהרי 'נכנס יין יצא סוד', ואילו הם עסקו בנסתרות בצורה שלא תאמה את דרגתם.
(רבי מנחם-מענדל מסטריזוב)
תנחומים לר' ישמעאל
״ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרֵפה אשר שרף ה׳״ (ויקרא י,ו). תנו רבנן: כשמתו בניו של ר' ישמעאל, נכנסו ד׳ זקנים לנחמו. פתח רבי טרפון ואמר: ״ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה״ – ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצווה אחת, דכתיב ״ויקריבו בני אהרון את הדם אליו״, כך, בניו של ר' ישמעאל – על אחת כמה וכמה!
(מועד קטן)
ראויים החיים לצדיקים
כתיב ״יקר בעיני ה׳ המוותה לחסידיו״ – דבר קשה וכבד הוא בעיני ה׳ להמית את חסידיו. ראויים החיים לצדיקים, גם על צד ההפלגה ונגד הטבע. ורק שאין רצון הצדיקים במה שהוא נגד הטבע.
(המהר״ל מפראג)
עמודי התורה והמצוות
מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב״ה יותר מחורבן בית המקדש. ומדוע? כי הם עמודי התורה והמצווה, בהיותם ראשי אלפי ישראל, המלמדים דעה ויראת ה׳ ואהבתו לעם סגולה.
(איגרות קודש לריי״צ) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
