מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2045
	ניסי פורים לנגד עינינו
	יש חדש
	מי יכול להרים את הקרשים
	נדבת המשכן
	גדולה לגימה שמקרבת
	יהודי שבו בחר הקב"ה
	מפיצים באהבה
	הבט משמיים וראה
	רציתי לשאול
	אזעקה באמצע התפילה
	"בוודאי רואים פעמי משיח"

על הקמת המשכן מסופר בפרשת פקודי: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה, אֶת הָאֹהֶל וגו'" (שמות לט,לג). רש"י מביא את דברי המדרש (תנחומא), המסבירים מדוע הביאו את האוהל אל משה – "שלא היו יכולים להקימו".

וההמשך: "ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו. שלא היה יכול להקימו שום אדם, מחמת כובד הקרשים, שאין כוח באדם לזוקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו על-ידי אדם? אמר לו, עסוק אתה בידך. נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו. וזהו שנאמר 'הוקם המשכן', הוקם מאליו".

מה עשה משה?

פירוש זה, שרש"י מביאו כדי להסביר את פשט הפסוקים, מעורר שאלות: אם בני ישראל לא הצליחו להקים את המשכן בכוחות עצמם, כיצד עלה בדעתם שמשה יוכל להקימו? ואיך ייתכן שמשה רבנו לא עשה שום מלאכה במשכן?

ועוד שאלה: אם הקרשים היו כבדים כל-כך, כיצד נשאו אותם אל משה, כלשון הפסוק "ויביאו את המשכן"? יש לומר, שניסיון הקמת המשכן בידי בני ישראל לא היה קשור בהכרח לכובד משקל הקרשים, כדלהלן.

סיבת המניעה

אכן, בתחילה רש"י אינו מזכיר דבר על 'כובד הקרשים', שכן אילו זו הייתה סיבת המניעה – לא היו מביאים אותם אל משה, שהרי המשקל הרב יכביד גם עליו. אלא שבני ישראל לא ידעו את הסיבה לאי-הצלחתם להקים את הקרשים, ותהו אם היא נובעת מכך שלא נצטוו לעשות זאת או מפני כובדם.

בני ישראל חששו שהקמת המשכן אינה מתאפשרת על-ידם בשל השתתפותם בחטא העגל. לכן הביאו את המשכן אל משה, שלא הייתה לו שום שייכות לחטא. במיוחד אחרי שראו שכבר השכינה שורה באוהלו הפרטי, וממילא הוא יוכל להקים את המשכן שנועד להשראת השכינה.

הקמה בנס

עכשיו מביא רש"י את עניין משקל הקרשים: "שלא היה יכול להקימו שום אדם". הכוונה היא שאדם אחד אכן אין בכוחו להקים את המשכן, אבל כמה אנשים – היו יכולים להקימו. ואכן, כך נשאו את המשכן אל משה.

משה רבנו לא נצטווה להשתתף במלאכת המשכן, אלא להורות על המלאכה לבני ישראל. עניינו של המשכן הוא השראת השכינה, והיא כבר שרתה באוהלו של משה, ככתוב (שמות לג,ז): "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה... וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד, וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". אלא שכובד הקרשים גרם שגם משה לא יכול היה להעמיד אותם, ולכן שאל את הקב"ה כיצד להקימו, ונענה שזה יקרה בדרך נס.

(תורת מנחם, כרך נט, עמ' 295)