חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2045
ערב ש"ק פרשת ויקהל-פקודי/החודש, כ"ד באדר ה'תשפ"ו (13/03/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2045
ניסי פורים לנגד עינינו
יש חדש
מי יכול להרים את הקרשים
נדבת המשכן
גדולה לגימה שמקרבת
יהודי שבו בחר הקב"ה
מפיצים באהבה
הבט משמיים וראה
רציתי לשאול
אזעקה באמצע התפילה
"בוודאי רואים פעמי משיח"

מס' 2045, ערב שבת-קודש פרשת ויקהל-פקודי/החודש, כ"ד באדר ה'תשפ"ו (13.03.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

ניסי פורים לנגד עינינו

כמו בסיפור המגילה, רק בדיעבד רואים איך יד ההשגחה מנווטת את המהלכים, ואיך נקודה מצטרפת לנקודה עד שנוצר המהלך הגדול

ראשית, אנו חייבים הסבר לקוראים על שבגיליון הקודם לא הייתה התייחסות למלחמה באיראן. פשוט, בשל פורים הוקדמה הדפסת הגיליון, והוא כבר נדפס קודם השבת שבה פרצה המלחמה.

אכן, על המתחולל לנגד עינינו ראוי לומר את הביטוי הנאמר בספר תהילים: "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". מי היה מאמין שאנחנו, עם בעלי בריתנו האמריקנים, נכה שוק על ירך את האימפריה האיראנית, שהטילה את אימתה על כל המרחב. ההצלחות עולות על כל דמיון, עד שאפילו לא-יהודים, ובהם גם מוסלמים, מודים בפה מלא שהקב"ה עומד לימין עם ישראל.

דמיון מדהים

כשקראנו בפורים את מגילת אסתר יכולנו לחוש שהיא מתארת את הנעשה בימים אלה ממש. כמו בסיפור המגילה, רק בדיעבד רואים איך יד ההשגחה מנווטת את המהלכים, ואיך נקודה מצטרפת לנקודה עד שנוצר המהלך הגדול.

איך היה נראה כל הסיפור של פורים אילו מרדכי לא היה חושף את מזימתם של בגתן ותרש, והללו היו מצליחים להתנקש בחייו של אחשוורוש? ואיך היה נראה הסיפור שלנו אילו המתנקש בפנסילווניה היה מצליח במזימתו והכדור היה פוגע בראשו של טראמפ?

הצלתו של אחשוורוש הביאה אותו לצוות את המן להרכיב את מרדכי מצילו על הסוס ברחוב העיר; והצלתו של טראמפ חיזקה בו את האמונה שהוא שליח ההשגחה להציל את עם ישראל ואת האנושות מהסכנה האיראנית.

ואם תרצו, את הסיפור שלנו צריך להתחיל קודם לכן, במלחמת רוסיה-אוקראינה. אילולא הייתה רוסיה מתבוססת במלחמה הארוכה, סביר להניח שהיא הייתה גורם מרתיע מפני פתיחת מתקפה על איראן ידידתה. כך הקב"ה מסובב את המהלכים, ורק במבט לאחור אפשר לראות איך נוצרת התמונה הגדולה.

אורה ושמחה

נס פורים נפתח בתליית המן, וגם הנס שלנו מתחיל בחיסול הצורר האיראני מייד במכת הפתיחה. ראו איך הדברים תואמים במידה מופלאה: "כִּי הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל-הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם", והסוף היה ש"יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים – עַל רֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ".

לאחר מכן מתנהלת המלחמה וקורה לנו בדיוק כפי שמסופר במגילה: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם". עם ישראל מתנער מתפיסות ההבלגה וההססנות ויוצא להילחם באויביו: "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים... לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם". את מקום הפחד תופסת הנחישות לנצח את שונאי ישראל: "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן, וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם".

כשם שהיה בימים ההם, ש"וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת... מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים, כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם" – כך עכשיו נשמעות פתאום זמירות אחרות מהעולם. אפילו דמויות משפיעות בעולם הערבי מודות שזו הייתה טעות לחשוב שהערבים יוכלו להשמיד את עם ישראל.

וזה קורה בדיוק בחודש אדר –  "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב". הקב"ה מוביל את עם ישראל אל הגאולה השלמה, שבה תהיה לנו "אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר"!


אש ותמרות עשן באיראן. הקב"ה מוביל אותנו אל הגאולה

  יש חדש

הילולת הרבי הרש"ב

ביום שישי הבא, ב' בניסן, יחול יום ההילולא של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, נשיאהּ החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת 'תומכי תמימים'. הוא כונה 'הרמב"ם של תורת החסידות', בזכות מאמרי החסידות המבארים את ענייני החסידות בדרך מסודרת ומעמיקה. נסתלק בשנת תר"פ בעיר רוסטוב ונטמן שם. ביום הזה לומדים מתורתו ועורכים התוועדויות מיוחדות לציון היום.

סדרי פסח קהילתיים

מתלבטים איפה לחגוג את ליל הסדר? זוכרים את החוויה של ליל סדר בבית חב"ד אי-שם בעולם? לא חייבים לעלות למטוס כדי לחוות אותה. בתי חב"ד ברחבי הארץ עורכים סדרי פסח קהילתיים (בתקווה שאיומי הטילים כבר יהיו מאחורינו), ומזמינים את הציבור להצטרף עם כל המשפחה לשולחן הסדר, ליהנות ממאכלי החג המסורתיים, לשיר יחד את שירי החג ולחוות ליל סדר באווירה מיוחדת ושמחה. פרטים בבית חב"ד המקומי ובאתר חב"ד-ישראל.

רשימות התרופות הכשרות

שירותי הבריאות מפרסמים את רשימות התרופות הכשרות לפסח, באישור גורמי הלכה. הנזקקים לתרופות יבדקו את כשרותן ברשימות, ובמידת הצורך יבקשו מהרופא תרופה חלופית.

  שלחן שבת

מי יכול להרים את הקרשים

על הקמת המשכן מסופר בפרשת פקודי: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה, אֶת הָאֹהֶל וגו'" (שמות לט,לג). רש"י מביא את דברי המדרש (תנחומא), המסבירים מדוע הביאו את האוהל אל משה – "שלא היו יכולים להקימו".

וההמשך: "ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו. שלא היה יכול להקימו שום אדם, מחמת כובד הקרשים, שאין כוח באדם לזוקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו על-ידי אדם? אמר לו, עסוק אתה בידך. נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו. וזהו שנאמר 'הוקם המשכן', הוקם מאליו".

מה עשה משה?

פירוש זה, שרש"י מביאו כדי להסביר את פשט הפסוקים, מעורר שאלות: אם בני ישראל לא הצליחו להקים את המשכן בכוחות עצמם, כיצד עלה בדעתם שמשה יוכל להקימו? ואיך ייתכן שמשה רבנו לא עשה שום מלאכה במשכן?

ועוד שאלה: אם הקרשים היו כבדים כל-כך, כיצד נשאו אותם אל משה, כלשון הפסוק "ויביאו את המשכן"? יש לומר, שניסיון הקמת המשכן בידי בני ישראל לא היה קשור בהכרח לכובד משקל הקרשים, כדלהלן.

סיבת המניעה

אכן, בתחילה רש"י אינו מזכיר דבר על 'כובד הקרשים', שכן אילו זו הייתה סיבת המניעה – לא היו מביאים אותם אל משה, שהרי המשקל הרב יכביד גם עליו. אלא שבני ישראל לא ידעו את הסיבה לאי-הצלחתם להקים את הקרשים, ותהו אם היא נובעת מכך שלא נצטוו לעשות זאת או מפני כובדם.

בני ישראל חששו שהקמת המשכן אינה מתאפשרת על-ידם בשל השתתפותם בחטא העגל. לכן הביאו את המשכן אל משה, שלא הייתה לו שום שייכות לחטא. במיוחד אחרי שראו שכבר השכינה שורה באוהלו הפרטי, וממילא הוא יוכל להקים את המשכן שנועד להשראת השכינה.

הקמה בנס

עכשיו מביא רש"י את עניין משקל הקרשים: "שלא היה יכול להקימו שום אדם". הכוונה היא שאדם אחד אכן אין בכוחו להקים את המשכן, אבל כמה אנשים – היו יכולים להקימו. ואכן, כך נשאו את המשכן אל משה.

משה רבנו לא נצטווה להשתתף במלאכת המשכן, אלא להורות על המלאכה לבני ישראל. עניינו של המשכן הוא השראת השכינה, והיא כבר שרתה באוהלו של משה, ככתוב (שמות לג,ז): "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה... וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד, וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". אלא שכובד הקרשים גרם שגם משה לא יכול היה להעמיד אותם, ולכן שאל את הקב"ה כיצד להקימו, ונענה שזה יקרה בדרך נס.

(תורת מנחם, כרך נט, עמ' 295)

  מן המעיין

נדבת המשכן

מצווה לפרסם

״ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמור, זה הדבר אשר ציווה ה' לאמור״ (שמות לה,ד). הרשב״א בתשובותיו כותב כי מצווה לפרסם את שמות האנשים המנדבים לדבר מצווה. יש לזה סימוכין מן הפסוק הזה: ״זה הדבר״ – אף שצדקה צריכה להיות בסתר, אבל בהתנדבות לדברים שבקדושה – ״ציווה ה' לאמור״, מצווה להודיע ולפרסם זאת ברבים.

(פרדס יוסף)

השתתפות באמירה

"לי – לאמור לכם" (רש״י). מה רש״י מחדש כאן? יש לומר שרש״י התכוון למה שמובא במדרש, שמשה הצטער על שלא השתתף בבניין המשכן. אמר לו הקב״ה: ״דיבורך חביב עליי מהכול״. וכשבא משה לישראל בדבר ה׳ שיתרמו למשכן, אמר להם: ״זה הדבר אשר ציווה ה'" לי, שהשתתפותי בתרומת המשכן היא – ״לאמור לכם״.

(מעיינה של תורה)

לומר לאחרים

אפשר לומר בפשטות, כדרשת חז״ל על הפסוק ״כבד את ה׳ מהונך״ – אל תקרא 'מהונך' אלא 'מגרונך'. היינו שמצוות צדקה היא גם בזה שאומרים לאחרים לתת, שאדם עושה ומְעשה את האחרים. זה נרמז גם כאן: "אשר ציווה ה׳ לאמור" – לאחרים, שגם הם ייתנו.

(שערי שמחה)

צדקה מ'בשרך'

״קחו מאיתכם תרומה לה׳״ (שמות לה,ה). ״מאיתכם״ – מצורככם, מגופכם. אפילו אם יש לך צורך חשוב לעשות בכסף, תנהו לצדקה. כמו שמפרשים את הכתוב ״ומבשרך אל תתעלם״, שלא תתעלם לתת לצדקה אפילו 'מבשרך', מהצרכים החיוניים שלך.

(עיטורי תורה)

מי יכול

"כל נדיב ליבו יביאה" (שמות לה,ה). ״קחו מאיתכם״ זו לקיחה מאחרים, ואולם רק ״נדיב לב״, מי שנותן בעצמו, יוכל לקחת מאחרים. וזהו ״כל נדיב לב״ – שנותן בעצמו – ״יביאה״, את התרומה מאחרים.

(רבי יהושע טרונק מקוטנה)

נעוץ תחילתן בסופן

אמר רבנו הזקן: בתרומת המשכן היו כסף, זהב ונחושת, ולא היה דבר מבריק זולת המראות הצובאות, שמהן נעשו הכיור וכנו. הכיור וכנו הם הבאים באחרונה מכל כלי המשכן, ותשמישם בראש כל עבודות המשכן, כי ״נעוץ תחילתן בסופן״.

(היום יום)

לנצל כישרון

״וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחוכמה טוו את העיזים״ (שמות לה,כו). רש"י מסביר: "היא הייתה אומנות יתרה, שמעל גבי העיזים טווין אותן". הנשים לא נצטוו לעשות את הטווייה על גבי העיזים, אלא שהתעוררו מעצמן לעשות זאת. הן הבינו כי כישרון מיוחד זה, שחנן אותן הקב"ה, נועד שינצלו אותו בעשיית המשכן. לומר לך: בשעה שהקב״ה מעניק לאדם חושים וכישרונות מיוחדים, עליו לנצלם לעבודת ה׳, לעשות את העולם משכן ו'דירה' לו יתברך.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

גדולה לגימה שמקרבת

כאשר רבי יעקב-צבי יאליש מדינוב, בעל 'מלא הרועים', בא בפעם הראשונה אל ה'חוזה' מלובלין, כבר הלך שמו לפניו כאחד מגדולי תלמידי-החכמים שבדור. המנהג בלובלין היה שכל תלמיד-חכם מפורסם שבא אל ה'חוזה' היה מובא תחילה אל 'היהודי הקדוש' מפרשיסחה, כדי שישוחח עימו בדברי תורה וחסידות.

כשנכנס בעל 'מלא הרועים' אל 'היהודי הקדוש' שאלו 'היהודי': "האם אתם נוהגים להסב מדי פעם בפעם בחברת ידידים ורֵעים, ללגום עימם לגימה המקרבת את הלבבות?".

בעל 'מלא הרועים' הודה על האמת: "אינני נוהג כך, ועד עתה לא עלה בידי להבין מה טעם יש במנהג זה ואיזו תועלת נובעת מישיבה בצוותא ולגימה משותפת".

 השיב לו 'היהודי הקדוש': הלוא חז"ל אסרו לשתות יין גויים, כדי שלא יבואו להתקרב אליהם ולשאת את בנותיהם חלילה. מכאן רואים כמה גדול כוחה של לגימה, עד שאפילו יהודי ירא וחרד עלול להיכשל ולהתקרב לאומות העולם בעטייה של לגימה משותפת. מידה טובה מרובה. כשיהודים יושבים ומשוחחים בצוותא ולוגמים יחד, הרי הם מקרבים את דעתם זה לזה, והתועלת הרוחנית גדולה לאין ערוך.

  גאולהפדיה

יהודי שבו בחר הקב"ה

הַבְּחִירָה. חז"ל אומרים (שמות רבה פרשה טו,יא): "משבחר הקב"ה בעולמו, קבע בו ראשי חודשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו, קבע בו ראש חודש של גאולה". ממאמר זה עולה כי הגאולה נובעת מהבחירה ש"בחר ביעקב ובניו".

באחת מהתוועדויותיו אמר הרבי מליובאוויטש (התוועדויות תשמ"ג כרך ב, עמ' 1115): "כאשר יהודי חושב לרגע על הגאולה ממצרים, הוא בא לידי התפעלות גדולה ביותר, ואומר את ההגדה בקול רם ובשמחה וכו'. על אחת כמה וכמה כשהוא חושב על הגאולה העתידה, שהיא באופן נעלה יותר, לאין ערוך, מגאולת מצרים, הרי בוודאי שבא לידי התפעלות גדולה ביותר.

"אם כן, כאשר מסבירים לו שכללות עניין הגאולה (הן גאולת מצרים הן הגאולה העתידה) נפעל כתוצאה מזה שהקב"ה 'בחר ביעקב ובניו' – הרי זה מעורר אצלו התפעלות עצומה מגודל מעלתם של בני ישראל (שבהם בחר הקב"ה)".

ומכאן ההוראה לפועל: "כאשר מגיע הזמן של קריאת פרשת החודש, ומתבוננים במאמר הזה של המדרש, הרי זה מעורר תוספת חיות והתלהבות בקיום הציווי 'ואהבת לרעך כמוך', כי כאשר פוגשים ברחוב יהודי (איזה שיהיה), הנה מבלי הבט על מעמדו ומצבו – יודעים שיהודי זה בו בחר הקב"ה בכבודו ובעצמו!... ומובן בפשטות גודל החיוּת וההתלהבות בעשיית טובה עם הזולת ('ואהבת לרעך כמוך'), כאשר עושים זאת מתוך ידיעה והכרה שיהודי זה פעל עניין של גאולה".

מפיצים באהבה

אוראל מורחי

בן 40, תושב ניצן

עובד בחברת אבטחה הקשורה לרכבת ישראל, מחלק את 'שיחת השבוע' בניצן ובבאר גנים

לפחות ארבע שנים אני מחלק את העלון ביישובים ניצן ובאר גנים. אני מקבל את העלונים מהרב יגאל קירשנזפט, שליח חב"ד בניצן, ומביא אותם לבתי הכנסת.

החלוקה דורשת ממני מאמץ מסוים, אבל בניתי מתכונת חלוקה שמאפשרת לי לעשות זאת בזריזות. בדרך כלל אני מסיים את החלוקה ביום שישי בבוקר. מקצת העלונים אני מוסר לאנשים שאני פוגש במכולת ביום שישי, והם מביאים אותם לבתי הכנסת שבהם הם מתפללים.

כשאני יוצא לחופשה או לנסיעה ארוכה, הרב יגאל מטפל בחלוקה, כי האנשים לא מוכנים לוותר על עלון השבת האהוב עליהם.

  מעשה שהיה

הבט משמיים וראה

הרבי הושלך לתא צר ואפלולי, בלי חלון. כדי להשפילו הוכנס לתוך התא הצפוף עבריין שונא ישראל, שהציק לרבי בזדון

היהודי שהתגורר באחד מכפרי רוסיה עסק במלאכה שאינה הגונה כלל – זיוף מטבעות. ה'עסק' הצליח והאיש התעשר. ואולם עברו ימים ודבר הזיוף נתגלה לשלטונות, והללו מיהרו לשים את ידם על האיש ולהכניסו לכלא.

היהודי נחקר לפרטי מעשיו ונסיעותיו, וכך התברר כי מדי פעם בפעם היה נוסע לסדיגורה ונכנס אל רבי אברהם-יעקב פרידמן, האדמו"ר הזקן מסדיגורה.



האדמו"ר הזקן מסדיגורה וציונו. זעקה שנענתה, "נא אל תשכחנו"

האיש לא נמנה עם החסידים, אך מכיוון שהרבי התפרסם כאחד ממנהיגי ישראל ורבבות נהרו אליו, היה גם הוא בא אליו, לקבל את ברכתו.

החוקרים ששו על פרט זה, שעלה בחקירה. לפניהם הזדמנות פז לפגוע בצדיק, שאביו, רבי ישראל מרוז'ין, הצליח להטעות את השלטונות ולהיחלץ מידיהם כאשר נטפלו אליו.

בחיפושים בביתו של הזייפן נמצאו מסמכים מפלילים: רב העיר בַּאר כותב לו שהזכירו אצל הרבי מסדיגורה, וזה איחל לו ברכה והצלחה. השוטרים מיהרו לעשות חיפוש בביתו של הרב, כדי למצוא ראיות נוספות, ואכן, נמצאו מכתבים מחצר הרבי ובהם אישור של הגבאי כי מסר לרבי מכתב בקשה מאותו יהודי ושהרבי בירכו.

בעבור החוקרים זו הייתה הוכחה שהרבי ידע על עסקיו של הזייפן ואף היה שותף פעיל במלאכה, והרבי קיבל את חלקו בכסף שהיה שולח לו.

בעקבות זאת פנתה הממשלה הרוסית אל ממשלת אוסטריה, שבתחומה התגורר הרבי, בדרישה להסגירו לידיה. הממשלה קיבלה את הדרישה, ומתוך קיום הסכמי הסגרה הדדיים נשלחו חיילים לאסור את הרבי. ימים אחדים לאחר חג הפסח תרט"ז (1856) צרו החיילים על בית הרבי, עצרו אותו והחרימו חפצים יקרי ערך וכתבי קודש.

דבר מעצרו של הרבי התפשט בעולם היהודי, וחסידיו התעטפו ביגון קודר. מייד החלו בפעולות הצלה. לכולם היה ברור שמדובר בעלילה מופרכת, וכי אין שום קשר בין מכתביו של הרבי לזיוף הכספים.

הרבי הושלך לתא צר ואפלולי, בלי חלון. כדי להשפילו הוכנס לתוך התא הצפוף עבריין שונא ישראל, שהציק לרבי בזדון. לאורך כל שעות היום הוכרח הרבי לעמוד על רגליו, בלי שניתנה לו רשות להישען על הקיר, בעוד הגוי מלגלג עליו וטורד את תפילתו ולימודו.

רק לאחר זמן הצליחו החסידים להכניס לרבי ספסל מרופד, וניתנה לו רשות לשכב עליו. לגוי חרה הדבר מאוד. הוא לקח סכין וחרט על הספסל צלב גדול. הוא ידע היטב כי הרבי לא יסכים לשבת על ספסל הנושא סמל כזה, ואז יוכל הוא עצמו לשבת ולשכב עליו.

ואכן כך היה. הרבי נותר לעמוד על רגליו בכל שעות היום והלילה. כדי שלא ישמע את צלצולי פעמוני הכנסייה הסמוכה, אטם הרבי את אוזניו במשך כל שעות היום, לבל ישמע את המתחולל בחוץ. כך נותר בתא הכלא, דבוק במחשבותיו. החסידים דאגו כעת עוד יותר. השמועות על התנאים הקשים בחדר המעצר טרדו את מנוחתם.

באחד מימי שני בשבוע, כשעמד הרבי להתפלל, פתח הגוי בשירה אדירה ופרועה, כדי להכעיס את הרבי במתכוון ולהפריע לו בתפילתו.

הרבי הגיע לפסקה בתפילת 'והוא רחום', שבה נאמר: "הבט משמיים וראה כי היינו ללעג וקלס בגויים". הרבי נאנח במר ליבו. אלא שמייד המשיך ואמר בהתלהבות ובשמחה: "ובכל-זאת שמך לא שכחנו, נא אל תשכחנו", וחזר על קריאה זו כמה וכמה פעמים.

לפתע החל הגוי להתעוות מתוך כאבים עזים. הוא החל למשוך בפראות בשערות ראשו, בלע את לשונו, וכל גופו רעד כאחוז תזזית. לאחר רגעים מספר החל לזעוק בקול גדול: "הצילו! אני מת!".

שומרי הכלא פרצו בבהלה לתא למשמע הזעקות. הם נדהמו לראות את הרבי עטוף בטלית ועטור בתפילין. פניו מופנות אל הקיר ורק שפתיו נעות. הוא לא שם לב כלל למתרחש מאחוריו. ואילו הגוי התגלגל על הרצפה מתייסר וצורח: "הוציאוני מכאן! הרבי קורע אותי לגזרים!".

השומרים נבהלו לנוכח המחזה ורצו אל מפקד הכלא, לדווח על הנעשה בתא. למול עיניהם הנדהמות ראו מחזה דומה: מפקד הכלא בעצמו התגולל על הרצפה כמו שיכור, מתפתל מכאבים.

לפתע עלה בדעתו של אחד השומרים רעיון: להוציא את הגוי מהתא. ואכן, ברגע שהוציאו אותו משם שככו הכאבים. מאותו יום הבינו הכול כי אין להתגרות בצדיק. הרבי הועבר לחדר גדול ומרווח יותר, ושוב לא הטרידו אותו.

רק לאחר לחצים אדירים על השלטון מצד גורמים רבים בעולם, ובייחוד בזכות התערבותו של השר היהודי משה מונטיפיורי, שהוזעק במיוחד מאנגליה לשם כך, שוחרר הרבי, אחרי שהיה כלוא חמישה-עשר חודשים.

 

יום השחרור, כ"ג בתמוז תרי"ז (1817), נהפך ליום שמחה והודיה לה' על שחרורו של הרבי מסדיגורה מהמאסר.

(על-פי 'בית רוז'ין')

  רציתי לשאול

עם הרב אברהם-חיים זילבר

מנהל בית חב"ד במרום כנען, צפת

כשאומרים שההצלחות המופלאות במערכה מול אויבינו הן ניסים של הקב"ה, האין זה מפחית מההערכה ללוחמים ולמתכננים ולמובילי המלחמה?

אין שום סתירה בין שני הדברים. הקב"ה ברא עולם שמתנהל בדרכי הטבע, והאדם נדרש לפעול באמצעים הטבעיים, אלא שעליו לזכור שלא "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", אלא "ה' אֱלֹהֶיךָ... הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח,יז-יח).

האדם נדרש לעשות את כל התלוי בו. בענייני רפואה – להתייעץ עם המומחים הנכונים. בהקמת עסק – לבנות תכנית עסקית ריאלית. בבניית בית – לתכנן כראוי עם האדריכל והמהנדס. ואז הוא זוכה לברכה האלוקית, כמו שנאמר (דברים טו,ח): "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה".

בגמרא (בבא קמא צב,ב) מופיע ביטוי הממחיש את החיבור בין שני הדברים: "חמרא למריה, טיבותא לשקיה" (היין של האדון, אבל הכרת טובה מגיעה למלצר).

וכך בענייננו: ודאי שההצלחה השמימית באה מא-ל ההודאות אדון הנפלאות, אבל זכו החיילים והמתכננים ומקבלי ההחלטות שהם נלחמים במסירת נפש להסיר את הסכנות הנוראות שזממו עלינו אויבינו, ולהביא ביטחון לעם ישראל.

הבחנתי בתופעה מעניינת בדברי הרבי לאישים שעברו לפניו ב'חלוקת הדולרים'. למי שטענו שצריך לסגת ולוותר על חלקים מארץ ישראל למען שלום – ענה הרבי שאסור למסור אף שעל ושאומות העולם מעריכות ומכבדות את מי שעומד בתוקף. ולעומת זה, כשעברו לפניו מי שדגלו בעמדות ניציות, כמו השר רחבעם זאבי (גנדי) הי"ד – דיבר איתם הרבי דווקא על ניצול השפעתם לחיזוק התורה והמצוות בארץ הקודש.

נמצאנו למדים שהאמונה בבורא העולם וההודיה על נפלאותיו עולות בקנה אחד עם ההערכה למסירת הנפש של כל העוסקים במלאכת הביטחון.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

אזעקה באמצע התפילה

שאלה: מה עושים כשעומדים באמצע תפילת שמונה-עשרה ונשמעת אזעקה?

תשובה: התורה מצווה: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". חובה על האדם לשמור על חייו ולהתרחק מכל סכנה. כאשר נשמעת אזעקה המתריעה על טיל מתקרב, יש להתפנות מייד למקום מוגן הקרוב ביותר.

חז״ל מלמדים שאין לאדם להעמיד את עצמו במצב של סכנה ולהסתמך על נס. אמנם יש מצבים שבהם החברה רגילה לקבל מידה מסוימת של סיכון, ועל כך נאמר הכלל "שומר פתאים ה׳" – כגון נסיעה ברכב או עיסוקים הכרוכים בסיכון מסוים. ואולם היתר זה חל רק על סכנה רחוקה שאינה מיידית. כאשר נשקפת סכנה ממשית וברורה – אין להסתמך על כלל זה.

ההלכה קובעת שאם אדם עומד באמצע תפילת שמונה-עשרה ונחש שאינו מסוכן מתקרב אליו – אין לו להפסיק בדיבור, אך מותר לו לזוז כדי להסיר את הנחש מעליו. ואולם אם מתקרב אליו עקרב או נחש ארסי המסכן חיים – מותר להפסיק אפילו באמצע התפילה ולעשות כל הנדרש כדי להינצל, ואף מותר לדבר לצורך הצלה. ואם דיבר באמצע ברכה – חוזר לתחילת אותה ברכה.

אזעקה המתריעה על טיל מתקרב היא בבחינת סכנה ממשית. לכן כאשר נשמעת אזעקה – יש להפסיק מייד את התפילה וללכת למקלט או למרחב מוגן. אם אפשר – ממשיכים שם את תפילת שמונה-עשרה מהמקום שבו עצרו.

אם ההפסקה (שמחמת אונס) נמשכה זמן שבו אפשר להתפלל את כל תפילת שמונה-עשרה מתחילתה ועד סופה – צריך לחזור לראש התפילה. אם לא – ממשיכים מהמקום שבו הפסיקו.

מקורות: גמ' שבת לב,א (ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' שכט ס"ב וס"ג). ב"מ קיב,א. שו"ע אדה"ז או"ח סי' סה ס"א וסי' ק"ד ס"ב. ראה פלאות עדותיך ח"ב ע' 71.

 

  חיים יהודיים

"בוודאי רואים פעמי משיח"

יעקב נגל, האיש שעסק רבות בסוגיית איראן בשנים האחרונות, מדבר בריאיון מיוחד על המלחמה עם איראן, על ההפתעה מטראמפ, ועל יד ההשגחה: "ה' הכביד את לב איראן"

תעודת זהות. תא"ל (מיל') פרופ' יעקב נגל (69), עמית בכיר ב-FDD (מכון מחקר אמריקאי), לשעבר היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל בפועל. לאורך השנים עמד בראש ועדות ממשלתיות חשובות, ובהן זו שהמליצה על פיתוח 'כיפת ברזל'.


:
"הכול השתנה לחלוטין". נגל בפגישות מדיניות עם נשיאי ארה"ב ורוסיה

מלחמה. אחרי קצת יותר משבוע מפרוץ המלחמה, אפשר לומר שמצבנו טוב. סוף-סוף זה קורה. אמנם האיראנים מראים יכולות שיגור גבוהות, אבל העבודה הישראלית והאמריקנית מתקדמת היטב.

גרעין. כדי לייצר תכנית גרעין, צריך חומר בקיע, תכנית נשק, יכולת לייצר פצצה ויכולת לשגר אותה על טילים ומל"טים. בכל אלה היה צריך לפגוע. למזלנו, למרות העסקות שהציעו להם האמריקנים לאורך השנים, האיראנים באיוולתם סירבו. נאמר ש'ויכבד השם את לב פרעה' – והשם הכביד בדורנו את לב איראן.

טריגר. האיראנים ניסו כל הזמן לרמות את המערב, אבל בכיר איראני גילה באחת השיחות לסטיב ויטקוף, שליחו של טראמפ, שיש להם אפשרות לייצר 11 פצצות גרעיניות – וזה היה הטריגר, לדעתי, להחלטה של טראמפ לפתוח במלחמה.

טילים. לאיראנים יש יותר טילים לטווח קצר, ולכן אנחנו רואים את מדינות המפרץ מטוּוחות בהיקפים גדולים. באשר לשאיפה לתכנית הגרעין, זו לא תיעלם אלא עם החלפת המשטר, ודבר זה חייב לבוא מהעם האיראני עצמו. לשם כך נדרשות פעילויות בעם האיראני להחלפת המשטר המושחת והמדכא.

הפתעה. צריך פשוט לשמוע את דברי נשיא ארה"ב, שאמר שהעסקה היחידה היא כניעה איראנית. זו אמירה שלא חלמתי שהוא יאמר. ועוד דבר שלא חשבתי: טראמפ אמר במפורש שרצונו להיות מעורב בבחירת המנהיג הבא. זה מדהים.

הבלגה. הרבה מאוד שנים תפיסת הביטחון של ישראל התבססה על הרתעה, התרעה (מודיעין מתוחכם ורחב) והכרעה – הכרעת האויב בשטחו. זה הוביל לצבא שבנוי בעיקר על חיל אוויר ומודיעין גדולים. אבל ב-7 באוקטובר ההרתעה וההתרעה קרסו.

לקח. ברוך השם אנחנו רואים שהכול השתנה לחלוטין. שנים שלטו כאן המילים 'הכלה' ו'הגנה'. רצינו שקט בכל מחיר. לא רצינו מתקפת מנע. עכשיו אנחנו לא מחכים שהאויב יתקוף, אלא פועלים מראש כדי למנוע זאת. זה השינוי הגדול שקורה היום.

אוסלו. האם מערכות הביטחון השתחררו מקונספציות אוסלו? אוסלו היה ספציפי לפלסטינים, אבל כיום זה לא היה קורה. איש כבר אינו מדבר ברצינות על מדינה פלסטינית. גם כשהסעודים דרשו להכניס זאת כתנאי להסכם, אחרי 7.10, לא היה על מה לדבר.

מניעה. איך מונעים שמה שקרה בעזה לא יקרה ביו"ש ובקרב ערביי ישראל? המושג 'לא יקרה אף פעם' צריך להימחק מהלקסיקון. אנחנו צריכים לעמוד על המשמר בקפדנות, כי הצד השני רוצה לפגוע ומחובתנו למנוע ממנו את היכולת.

הגנה. בשעתו עמדתי בראש הוועדה שהמליצה על מערכת 'כיפת ברזל'. היו התנגדויות, אבל לא ויתרנו. המערכת הזאת הצילה חיים רבים, והיא נותנת חופש פעולה לדרג המדיני. אבל לצד ההגנה צריך גם התקפה. הוועדה שלי המליצה על 70% התקפה ו-30% הגנה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)