בגמרא (מעילה יג,א) ובהלכה נידונה השאלה בדבר הקדשת אשפה ל'בדק הבית' (תחזוקת בית המקדש). זו אשפה כפשוטה, ובכל-זאת בכוחו של היהודי להפוך אותה לקדושה, עד שיחול עליה איסור מעילה.
קדושת 'בדק הבית' נחשבת 'פחותה' מקדושת המזבח, ואולם כאשר נדרש תיקון במזבח – הוא נעשה מכספי 'בדק הבית'. יתרה מזו, מקודשי 'בדק הבית' מתחזקים אף את קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר, שרק הכוהן הגדול היה רשאי להיכנס לשם, ורק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.
מה גרם לירידה?
קודשי 'בדק הבית' נתפסים לעיתים כצורך טכני ולא כדבר בעל ערך עצמאי. ואולם במהותו, 'בדק הבית' הוא התגלמות הרעיון של 'ירידה לצורך עלייה'. עצם המצב של בלאי ותקלות בבית המקדש – ובפרט בקודש הקודשים – מבטא ירידה, שכן אלה גדרי החומר בעולם הזה, שהוא מתכלה ונפגם, ואיך יש דברים כאלה בקודש.
בבית המקדש ראינו דברים על־טבעיים, כמו לחם הפנים, שמעולם לא התקלקל, ונשאר חם שבוע שלם. קל וחומר שבקודש הקודשים, הקדוש יותר מלחם הפנים, אין מקום ל'ירידה' או לדבר הדורש תיקון. נמצא שהצורך ב'בדק הבית' נובע מכך שהגשמיות מסתירה את האור האלוקי.
ירידה לצורך עלייה
הירידה מגיעה לשיאה כאשר צריכים להכניס בעלי מקצוע לתקן את קודש הקודשים. העדיפות היא לבעלי מלאכה כוהנים, אך בהיעדרם מכניסים לוויים, ישראלים ואף טמאים (רמב"ם הלכות בית הבחירה סוף פרק ו). לא די שמותר להם להיכנס, אלא מצווים אותם לעשות זאת, והציווי הוא מהקב"ה, שציווה על קדושת קודש הקודשים!
מדוע הקב"ה מאפשר ירידה כזאת? התשובה היא: כדי שתהיה עלייה גדולה יותר. אין ספק שנחת הרוח שיש לקב"ה מכוהן המקריב קרבן במקדש עצומה, אך הקב"ה חפץ דווקא בתיקון שבא מהמקומות הנמוכים, וקבע סדר שעלייה גדולה באה בהקדמת ירידה חדה. בדוגמת המעלה המיוחדת של בעלי תשובה, ש"זדונות נעשו להם כזכויות".
הצחוק הפנימי
באור זה יש לראות גם את הירידה הגדולה ביותר – חורבן בית המקדש. המקום שעליו נאמר "הַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", נהפך לאתר ש"שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ". הגמרא (סוף מסכת מכות) מספרת שכאשר רבי עקיבא ראה שועל יוצא ממקום קודש הקודשים – צחק. ותמוה, הלוא גם רבי עקיבא קרע את בגדיו בהר הצופים, ומדוע צחק למראה השועל?
אלא שרבי עקיבא – במדריגתו הרוחנית – ראה בגלוי את הטוב הפנימי הטמון בירידה. הוא הבין שככל שהחורבן עמוק יותר, כך הנחמה ובית המקדש השלישי יהיו נעלים יותר. שמחתו זו הייתה מבוססת על דין תורה, עד שגם חבריו התנחמו בדבריו ואמרו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".
(תורת מנחם תשמ"ו, כרך א, עמ' 564) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
