מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2036
	יש המבקשים את הפיצוץ
	יש חדש
	נשות ישראל ניצחו את פרעה
	שעבוד מצרים
	העניים אוכלים באמת
	נשמה מעולם ה'תוהו'
	מפיצים באהבה
	לומדים תניא ורואים ניסים
	רציתי לשאול
	ישיבה ליד המתפלל
	ניצחון הרוח בגיל 105

ניצול שואה מהונגריה שהקים את ביתו בארץ ישראל עם ניצולת אושוויץ. בגיל 105 הוא מתמיד מדי יום בלימוד תורה, וגם חולק עימנו את סוד אריכות ימיו

תעודת זהות. ר' שמואל-מנחם שפיץ, בן 105, תושב רמת תמיר, ירושלים. יליד הונגריה, ניצול שואה, לחם במלחמת השחרור, עבד במפעל מרצפות, נשא לאישה ניצולת אושוויץ והקים משפחה לתפארת. על אף גילו המופלג הוא מוסיף מדי יום ללמוד תורה.

שמואל שפיץ בערב יום הכיפורים. לא לבזבז את המוח על שטויות

ילדות. נולדתי בעיירה דרצ'קה בהונגריה בבית דתי חם, עם עשרה אחים ואחיות. למדתי בישיבה, אבל השואה שינתה הכול.

מלחמה. גויסתי לצבא ההונגרי. בין היתר פוצצנו פסי רכבת גרמניים. לא ידעתי מאומה מהמתרחש – לא מה עלה בגורל בני משפחתי ששולחו לאושוויץ ולא על בני עמי שנטבחו באכזריות. כששמענו שמועות שחיינו בסכנה, ברחנו מהצבא וצעדנו שבע-מאות קילומטרים במשך שלושה חודשים. צעדנו בלילה, ובשעות היום התחבאנו. הרגשנו את יד ה' על כל צעד ושעל.

תפילין. לא היה יום אחד בצבא שלא הנחתי תפילין. פעם אחת גוי תפס אותי מניח תפילין, וזה לא נגמר טוב.

הישרדות. אחרי השואה, כשחזרתי להונגריה, גיליתי את האמת המרה: רוב בני משפחתי נרצחו. נשארו לי שלושה אחים ששרדו. בתחילה לא רצו לעלות ארצה איתי, אבל אני ידעתי שבהונגריה לא אשאר. לאחר מכן גם הם עלו.

משפחה. עליתי ארצה לבדי, בשנת תש"ו (1946), תחילה לשלושה חודשים במחנה עתלית. הייתי בודד ממש. בלילות שבת פתחתי חלון, לשמוע שירי שבת שבקעו מאחד הבתים, ואז הרגשתי לרגע חום משפחתי. לחמתי במלחמת השחרור, ולאחר מכן נשאתי את לאה, ניצולת אושוויץ, וזכינו ברוך השם להקים משפחה.

אימא. הבת, הגב' מלכה, מוסיפה: אימא נפטרה לפני ארבע שנים, והיא בת 96. היא הייתה הרוח החיה במחנה אושוויץ, עזרה לבנות כמידת יכולתה. לקראת סוף מלחמה העלו אותן לרכבות. הגרמנים הריחו את הסוף. בעוד הרכבת נוסעת, בעלות הברית הפציצו את מסילת הברזל והרכבת האטה. אימא הבינה שמשהו קורה וקפצה מהקרון עם אחותה ושתי בנות, והאיצה בהן לברוח. הן התחבאו ביער שלושה ימים, כיסו את עצמן בעלים וניזונו בעיקר משתיית מים וממה שמצאו בדרך.

חיים. בחזרה לשמואל: כשהתבגרתי, בתי מלכה הציעה לנו לעבור לגור במבוא חורון, ואמרתי לה: בכל ילדותי בהונגריה חלמתי על ירושלים, לא על מבוא חורון... מאז שיצאתי לגמלאות יש לי סדרי לימוד קבועים, ובכלל זה הדף היומי בגמרא. בשנות עבודתי לא יצא לי ללמוד הרבה, ואני מרגיש שזכיתי לאריכות ימים כדי להשלים את הלימוד שהחסרתי.

השראה. אהרן צוהר, הנשוי לנכדתו, מוסיף: בחנוכה באתי לבקר את סבא. העוזרת ההודית אמרה לי שהוא בשיעור. נכנסתי לבית המדרש, ודמעות עלו בעיניי. בשקט ובשלווה יושב שם סבא שמואל, זכוכית מגדלת ענקית בידו, ומולו גמרא עוד יותר ענקית, ומקשיב רוב קשב לרב. מקשיב לקושיה, ואז לתירוץ. וכך בגיל 105, בהתמדה מעוררת הערצה, אינו מוותר על לימוד הגמרא היומי הקבוע.

שמואל ובעלה של נכדתו, אהרן צוהר. "התמדה מעוררת הערצה"

טיפים. סבא שמואל חותם: כששואלים אותי על הסוד לאריכות ימים, אני נותן שלושה טיפים. ראשית, לאכול בנחת. פעם אנשים נהגו לאכול, היום יש תחושה ש'זוללים'. כל חיינו אכלנו שלוש ארוחות מסודרות ופשוטות. שנית, להפעיל את המוח, לשבת וללמוד, לקרוא, לעיין. לא לבזבז את המוח על שטויות. שלישית, להיות בשמחה תמיד, כי צריך תמיד לזכור שיכול להיות גרוע יותר חס ושלום. תשמחו על מה שיש לכם!