חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2036
ערב ש"ק פרשת שמות, כ' בטבת ה'תשפ"ו (09/01/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2036
יש המבקשים את הפיצוץ
יש חדש
נשות ישראל ניצחו את פרעה
שעבוד מצרים
העניים אוכלים באמת
נשמה מעולם ה'תוהו'
מפיצים באהבה
לומדים תניא ורואים ניסים
רציתי לשאול
ישיבה ליד המתפלל
ניצחון הרוח בגיל 105

מס' 2036, ערב שבת-קודש פרשת שמות, כ' בטבת ה'תשפ"ו (09.01.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

יש המבקשים את הפיצוץ

במקום להסיק את המסקנה המתבקשת, שצריך ללכת בדרך אחרת, מחליטים שמה שלא הולך בכוח, ילך ביותר כוח

אדם שפוי, שמביט בהתנהלותם של מערכת המשפט ושל גורמים בפוליטיקה, בתקשורת ובאקדמיה, כלפי הציבור החרדי, צריך לבחור בין שתי אפשרויות: או שמדובר באוסף אנשים שאינם מבינים דבר וחצי דבר בהתנהלות מול ציבור בעל אמונה ודבקות בערכים משלו; או שהאנשים האלה דווקא כן מבינים לאן הדרך הזאת מוליכה, ובדיוק את זה הם רוצים – את הפיצוץ.

כל-כך קל לצעוק 'חוק גיוס לכולם'. אבל רגע, לא צריכים לחוקק שום חוק כזה, כי הוא כבר קיים. זה בדיוק המצב בשנים האחרונות, מאז ביטל בג"ץ את החוק שהסדיר את מעמדם של לומדי התורה. בעקבות ביטול החוק חל חוק 'גיוס לכולם'. כל תלמידי הישיבות נהפכו לעבריינים, והמשטרה הצבאית לוכדת 'עריקים'.

ומה התוצאה? כמה חטיבות של חרדים נוספו לצבא? הנתונים ידועים – שיעורי הגיוס ירדו ולא עלו. כי זה מה שקורה כשעובדים בדורסנות, בחוסר התחשבות ובהעדר רגישות.

כשאין אחריות

הגורמים הללו רואים את הנתונים, ובמקום להסיק את המסקנה המתבקשת, שצריך ללכת בדרך אחרת, מחליטים שמה שלא הולך בכוח, ילך ביותר כוח. מזכיר מישהו בפרשת השבוע, שהחליט כי הפתרון לזעקת הכאב הוא להכביד את העול עוד יותר?

ואם לא די במשבר הקשור בבני הישיבות, בא בג"ץ ומחליט לפגוע במוסדות החינוך, ובעצם ביכולת לשלם משכורות לאלפי מורים ומורות. ככה זה כשאפשר לשבת בנחת על הכיסאות הרמים, לדבר במילים יפות ומכובדות, וכשאין שום אחריות לתוצאות ההרסניות.

ואתה שואל את עצמך, לאן רוצים להגיע? האם הגברת תחושות הכאב וההתמרמרות בקרב הציבור החרדי תחזק את השותפות בחיי המדינה ותקדם תהליכים חיוביים כלשהם? ברור שהתוצאה תהיה הרסנית, כי הציבור החרדי אינו הולך לשום מקום, אבל בהתנהלות הדורסנית נועלים את הדלתות לשיח אמיתי שיכול לקדם פתרונות.

שורפי הבית

לצד זאת מתחוללת הסתה פרועה כלפי הציבור, תוך שימוש בביטויים אנטישמיים ממש. אילו היה איש ציבור משמיע ביטויים כאלה כלפי הציבור הערבי – היה מוקע כגזען נאלח, ואולי אף מועמד לדין. אבל דמם של יהודים חרדים נעשה הפקר, וכבודם היה למרמס. אפשר לומר עליהם כל מה שרוצים ולהישאר אנשים נאורים ו'אוהבי אדם', כביכול.

כלי תקשורת מכובדים אינם מתביישים לתת בימה להסתה בוטה כנגד ציבור שלם. פוליטיקאים רוכבים בששון על גל השנאה לחרדים. עורכים, המפקחים על תגובות באינטרנט, והדואגים שלא לאשר או למחוק מייד כל התבטאות מסיתה נגד ערבים, מאשרים או אינם מוחקים תגובות מזעזעות ואנטישמיות ממש כלפי חרדים.

ההסבר לעיוות הנורא הזה הוא אחד – פוליטיקה. אין כאן שום דבר ענייני, אלא שאיפה להפיל את הממשלה, על-ידי ליבוי שנאה כלפי אחד ממרכיביה. בשביל זה מותר לשרוף את הבית, לקרוע לגזרים את החברה, להשניא חלק מהעם על חלק אחר. אבל כבר הבטיחה התורה: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"!


לאן רוצים להגיע? בהתנהלות הדורסנית נועלים את הדלתות לשיח אמיתי

  יש חדש

הילולת בעל התניא

ביום שלישי הבא, כ"ד בטבת, יצוין יום ההילולא של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, שנסתלק בשנת תקע"ג (1812). זה יום זכאי להתחבר לאורו הגדול, על-ידי לימוד פרק משניות המתחיל באחת מאותיות שמו, לימוד לפחות סעיף בשולחן ערוך שלו, פרק בספר התניא, ונתינת צדקה למוסדות העוסקים בהנחלת תורתו. במתחם הציון בהאדיטש נערכים לקבלת ההמונים שיבואו לפקוד את ציונו ביום ההילולא. אפשר לשלוח שמות לתפילה, ללא עלות, בהודעת ווטסאפ למספר 972547449770+.

רב יומי

יום ההילולא הוא הזדמנות להצטרף ללימוד 'רב יומי' – תכנית יומית של שיעורים קצרים ב'שולחן ערוך הרב'. 'איגוד הצאצאים' הכין לוח 'רב יומי' חדש, שבו שיעורי השנה הבאה. להשיג בדוא"ל [email protected] .

סיום הרמב"ם ה-45

סיום הרמב"ם ה-45 בלימוד 'הרמב"ם היומי', בשלושת מסלולי הלימוד שתיקן הרבי מליובאוויטש, יתקיים אי"ה ביום שני, ט"ו בשבט תשפ"ו, בשעה 7 בערב, בהאנגר ענק במרכז כפר חב"ד. המעמד מאורגן על-ידי צעירי חב"ד. פרטים נוספים בהמשך.

  שלחן שבת

נשות ישראל ניצחו את פרעה

אופי העבדות של הגברים והנשים במצרים היה שונה. הגברים הועבדו "בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה". הם הועסקו בבניית הערים פיתום ורעמסס, "עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה", שהן "חזקות ובצורות לאוצר" (כפירוש רש"י).

לעומתם, הסבל של הנשים התבטא בעיקר בגזירת פרעה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", מכיוון שמטבע הדברים האימהות כואבות יותר את הרג עולליהן. אמנם נאמר בגמרא ש"היו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים", אך עיקר העבודה של הגברים הייתה בבניית הערים פיתום ורעמסס.

כסף בשביל עוד כסף

ההבדל בין הגברים לנשים מתבטא גם בחיי החירות, לאחר הגאולה ממצרים. עיסוקם המרכזי של הגברים הוא מחוץ לבית, בחרישה וזריעה בשדה, או בבניית בתים ושאר מלאכות הנעשות לצורכי הפרנסה. מטבע הדברים, התפקיד כרוך במשא ומתן וכו', ובמגע עם אנשים אחרים, ובהם גם לא-יהודים.

וגם כאן יש הבדל מהותי בין הגישה של פרעה לבין, להבדיל, דרכו של משה. פרעה דורש שיבנו ערים "חזקות ובצורות לאוצר". העיסוק בפרנסה נועד להרוויח עוד כסף, לצורך רכישת רהיטים וכדומה, כדי להתעשר ולשגשג.

השבת היא התכלית

לעומתו, משה מציב דרך אחרת: "תיקן להם את יום השבת לנוח" (שמות רבה א,כח). יום השבת הוא העיקר, שבת לה', ואילו ששת ימי המעשה אינם אלא אמצעי להגיע למנוחה ולשביתה של יום השבת. כך יש לראות את הדברים, ולא שהמנוחה בשבת נועדה לצבור כוח כדי להמשיך ולהתייגע ולהרוויח עוד כסף... גם בששת ימי המעשה עצמם, שעות העבודה נועדו בעבור אותה שעה או יותר שיהודי מקדיש לקב"ה, לתפילה וללימוד ולמצוות, שהיא בחינת 'שבת' בתוך ימי החול.

ואכן, הגישה של פרעה נכשלה, כדברי הגמרא (סוטה יא,א) שהמבנים שבנו קרסו, "ראשון ראשון מתרוסס... פי תהום בולעו". אם המטרה היחידה היא האוצרות הגשמיים – זה דבר שאין לו קיום.

השתעבדות לפרנסה

תפקידן של הנשים כ'בנות חורין' בא לידי ביטוי בבית, "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהילים מה,יד). הערך המרכזי בעבורן הוא לידת הילדים וגידולם. החירות שלהן מתבטאת באי־ציות לגזירת פרעה "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" – פרעה רוצה שישקיעו את הילדים בתרבות המצרית, הסוגדת ל'יאור' הפרנסה.

הנשים מבינות את הסכנה שבגישת פרעה, הגורמת לאדם (אפילו ללא-יהודי) לאבד את כל מהותו כאדם, ולהיות משועבד לגמרי לענייני הפרנסה. הנשים אינן נשמעות לגזירת פרעה, אלא מעמידות בנים ובני בנים ש"כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'", ובאופן ש"הם (הילדים) הכירוהו תחילה", אפילו לפני נשיאי ישראל!

(תורת מנחם, כרך מג, עמ' 404)

  מן המעיין

שעבוד מצרים

מהשפל עולים

 ״ועלה מן הארץ״ (שמות א,י). בשעה שישראל מגיעים לירידה התחתונה, משם הם עולים, כפי שנאמר: ״ועלה מן הארץ״. וזה שאמר דוד: ״שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו״, ובאותה שעה – ״קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך״.

(מדרש רבה)

מעינויים לריבוי

״וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ״ (שמות א,יב). המדרש אומר שככל שהתכוונו לענותם, כדי שלא יתרבו, כן הקב״ה הִפרה והִרבה אותם. לכן שבט לוי, שלא היה בכלל ״וכאשר יענו״, שלא שִעבדו אותם המצרים, לא היו בכלל ״כן ירבה וכן יפרוץ״, ומספר בניו היה פחות מכל השבטים.

(רמב״ן)

הבטחה לעתיד

לא כתוב "כאשר עינו אותו", אלא ״כאשר יענו״, בלשון עתיד. הכתוב מבטיח לנו כי לעולם, בשעה שיענו את בני ישראל, בסופו של חשבון יהיו תוצאות העינוי חיוביות. תמיד אחרי רדיפות ועינויים קשים אנו יוצאים מחוזקים ומחוסנים יותר.

(אורח חיים)

אור באפלה

״במחשכים הושיבני כמתי עולם, זה תלמודה של בבל״ (סנהדרין כד). בתקופה האפלה ביותר יצרנו את היצירה היותר מאירה של עמנו – התלמוד הבבלי. וכך בכל התקופות ובכל הזמנים.

(הרב חיים צימרמן)

מר לשכינה

״וימררו את חייהם״ (שמות א,יד). 'חייהם' – היינו השכינה הקדושה, שהיא חייהם ונשמתם של ישראל. גם לה מר, כביכול. שותה היא את כוס היגונים עם בניה, כמו שנאמר: ״עימו אנוכי בצרה״ ו"בכל צרתם לו צר״.

(של״ה)

שעבוד בתורה

"בעבודה קשה, בחומר ובלבנים, ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך״ (שמות א,יד). 'בעבודה קשה' – זו קושיא; 'בחומר' – זה קל וחומר; 'ובלבנים' – זה ליבון הלכתא; 'ובכל עבודה בשדה' – זו ברייתא; 'את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך' – זה תיקו.

(זוהר)

לקראת גילויי העתיד

הזוהר מפרש ש'חייהם' הכוונה לתורה, שהיא חיינו. פירוש: בזמן הגלות אין בידינו הלכה ברורה, כי רוב דיני התורה שנויים במחלוקת; הללו מטהרים והללו מטמאים. כשם שעל-ידי מרירות גלות מצרים זכו ישראל למתיקות התורה במתן תורה, כן על-ידי ליבון הלכתא בגלות זו נזכה להתגלות פנימיות התורה לעתיד לבוא. גלות מצרים הייתה הכשרה למתן תורה, והגלות הנוכחית – לגילוי פנימיות התורה.

(תורה אור)

התורה מעורבת בחיים

"למה משה ואהרון תפריעו את העם ממעשיו, לכו לסבלותיכם" (שמות ה,ד). שיטת פרעה הייתה שרבנים ומנהיגים רוחניים צריכים לעסוק בענייני דת בלבד ולא להתערב בחיים הארציים. ואולם משה ואהרון ייצגו את עמדת היהדות, שהתורה אינה מצטמצמת לכותלי בית הכנסת ובית המדרש בלבד, אלא צריכה להנחות גם את חיי היום-יום.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

העניים אוכלים באמת

אחד מחסידיו של רבנו הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, היה יהודי עשיר ומכניס אורחים נפלא. בביתו בנה חדרים מיוחדים לרשות האורחים העניים, וכל עני ונזקק היה זוכה לארוחה דשנה, וליחס חם ולבבי. בעל הבית אף נהג ללוות את אורחיו בלכתם, והיה מעניק לכל אחד ואחד מהם סכום כסף מכובד.

פעם אחת התארח אצלו הרבי, וכשראה את מעשיו, שיבח מאוד את הכנסת האורחים שלו.

בעל הבית, שהיה חסיד אמיתי, הרכין ראשו ופרץ בבכי, באומרו שאין הוא מרגיש שמעשיו נעשים באמת, וכי הוא חושש שהכנסת האורחים שלו נובעת מפניות צדדיות, מהסיפוק שהוא מפיק מעשיית החסד, ומהכבוד שהוא מקבל על מעשיו אלה.

נענה הרבי ואמר: "אבל העניים אוכלים באמת, בלי שום פניות צדדיות"...

  גאולהפדיה

נשמה מעולם ה'תוהו'

כְּבַד פֶּה. העולם שלנו מכונה 'עולם התיקון', וקדם לו עולם שנקרא 'עולם התוהו', שבו היו 'אורות מרובים וכלים מועטים', עד שנוצרה 'שבירת הכלים'. בעקבות ה'שבירה' נפלו ניצוצות אלוקיים עליונים ביותר למקומות שעל־פי הסדר הנכון לא היו צריכים להימצא בהם. עבודתנו היא לגאול את הניצוצות העליונים האלה, וכאשר עבודה זו מסתיימת, באה הגאולה.

בספרי הקבלה נאמר ששתי נשמות ירדו מעולם ה'תוהו' אל עולם ה'תיקון'. אלה נשמותיהם של חנוך ומשה (רמז לכך בפסוק "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹקִים" – שכבר התהלך בעולם ה'תוהו'; ועל משה נאמר "מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" – מעולם ה'תוהו', שבו מאירה מידת החסד המשולה למים).

 כך מוסבר הוויכוח בין משה לקב"ה בראשית שליחותו. משה טען: "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" – אמנם שורשי בעולם שבו יש אורות נעלים, אבל אין לי כלים. השיבו הקב"ה: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם" – מי נתן כוח שיהיו אורות בכלים? "הֲלֹא אָנֹכִי ה'" – הרי ממני בא כוח זה; ואם כן, "אָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ" – אתן לך את הכוח להלביש את האורות של 'תוהו' בכלים של 'תיקון'.

השלמות של היכולת לחבר את האורות הנעלים של 'תוהו' עם הכלים של ה'תיקון' תהיה ביד משיח, וזו מעלתה של הגאולה האמיתית והשלמה, שבה יתמזגו שתי המעלות של עולם ה'תוהו' וה'תיקון': האורות יהיו עליונים ביותר, ובה בשעה יתלבשו בכלים הולמים, שימנעו מצב של 'שבירת הכלים'.

מפיצים באהבה

יוסף-יצחק (יוסי) יפרח

בן 11

תושב נתיבות

תלמיד כיתה ו, בתלמוד תורה חב"ד נתיבות. מכין בכל שבוע את חבילות העלונים לבתי הכנסת

ההורים שלי הם שלוחים בנתיבות, ודואגים לחלוקת העלונים בעיר ובסביבתה. אני מכין את החבילות לכל בתי הכנסת.

זה תפקיד אחראי מאוד, כי צריך לספור את העלונים, ולחלק אותם לפי הרשימה, שכל בית כנסת יקבל את הכמות הדרושה לו. אני חוזר מהלימודים וצריך לפתוח שני ארגזים ולארגן את החלוקה. בני המשפחה עוזרים לי.

יש לי סיפוק רב מהעבודה הזאת. אנשים מברכים אותי על שאני דואג שכל בית כנסת יקבל את מה שהוא צריך, ואני שמח לעשות זאת.

  מעשה שהיה

לומדים תניא ורואים ניסים

"במבט לאחור, זו הייתה סיטואציה הזויה. מה פתאום הוא לוקח ממני את הכובע? ואם הוא חובש אותו לראשו, למה הפוך? אבל באותה שנייה ממש הופיע מחבל נתעב מאחורינו"

הקרבות הקשים במבצע 'צוק איתן' הותירו צלקות עמוקות בגופו ובנפשו של גל שמול, תושב הקריות. הוא שירת במהלך המבצע כחובש קרבי בגדוד 15 של חטיבת גולני, ואירוע אחד נחרת עמוק בליבו.

זה היה בזירת אסון הנגמ"ש, שבו נהרגו שבעה לוחמים, וגופתו של החייל אורון שאול הי"ד נחטפה. באותם רגעים ממש, במרחק של כמה מאות מטר בלבד משם, ירה צלף בחייל שון כרמלי הי"ד.

גל, בהיותו חובש קרבי, רץ לעבר שון על אף הסכנה, בניסיון להציל את חייו. בעודו רץ הבחין בדמויות נעות בין השיחים, במרחק כמה עשרות מטרים ממנו. הדמויות פתחו בירי לעברו. גל נשכב על הקרקע וראה שלושה קליעים חולפים מעליו. באותם רגעים זעק בכל כוחו: 'שמע ישראל', והירי נפסק.

רק שנים לאחר מכן התברר לו כי היורים היו חיילי צה"ל, שזיהו אותו בטעות כמחבל. צעקת 'שמע ישראל' היא שגרמה להם להבין שמדובר בחייל שלנו, והם חדלו מהירי עליו. בעקבות אותו אירוע הוכר גל כהלום קרב.

ביציאה מעזה פגש גל חסידי חב"ד שחילקו לחיילים סידורים וספר 'תניא', ספר היסוד של חסידות חב"ד, שחיבר רבי שניאור-זלמן מלאדי. גל לקח ספר וניסה ללמוד בו, אך התקשה להבין את תוכנו. בכל-זאת חש שהספר נהפך בעבורו למקור כוח פנימי.


בזכות התניא. גל שמול

לפני כארבע שנים פגש גל את הרב יוסי דייטש, משלוחי חב"ד בקריות. גל סיפר על ספר התניא שקיבל ועל התסכול שהרגיש מאי-יכולתו להבין את תוכן הספר. הרב דייטש, הנמנה עם צאצאי אדמו"ר הזקן, החל ללמוד עימו תניא בקביעות, בשיעור שבועי.

"הלימוד המעמיק גרם לי לגלות את יהדותי ולהתחיל לשמור מצוות", מספר גל. "כיום, ברוך השם, אני מניח תפילין בכל יום, קובע עיתים לתורה ומוסיף בהתמדה בשמירת התורה והמצוות".

לפני כשנתיים וחצי הצטרף גל למסע לניו-יורק במסגרת עמותת 'לב אחד' – עמותה שמסייעת לחיילים שנפגעו פיזית ונפשית, שהרבי מליובאוויטש ביקש לקרוא להם 'מצוינים' במקום 'נכים'.

שיאו של המסע היה ביקור בציון הרבי. לאחר ששמעו הסבר מרגש על דמותו ועל קדושת המקום, נכנסו גל וחבריו לציון, קראו פרקי תהילים, כתבו 'פדיון נפש', וביקשו על עצמם ועל יקיריהם.

"הביקור באוהל הרבי העניק לי חיבור עמוק עוד יותר ליהדות והביא אותי להוסיף בשמירת תורה ומצוות", אומר גל. "מאז שחזרתי, התחלתי גם לסייע בקביעות לשלוחי חב"ד במרכז הרפואי רמב"ם, כדי להביא שמחה לחיילים פצועים המאושפזים בו. החלטתי להדליק גם אצל אחרים את הניצוץ היהודי שנדלק בי".

לפני שנה חווה גל אירוע של נס בלתי-נתפס. גל מספר:

"זה היה בדיוק לפני שנה, בי"ח בטבת תשפ"ה (18.1.25). יצאתי עם כמה חברים למסעדה בתל-אביב. עמדנו מחוץ למסעדה ושוחחנו. פתאום, במהלך השיחה, לקח חברי, אופק מילר, את כובע המצחייה שהיה על ראשי, וחבש אותו לראשו כשהמצחייה פונה לאחור.

"במבט לאחור, זו הייתה סיטואציה הזויה. מה פתאום הוא לוקח ממני את הכובע? ואם הוא חובש אותו לראשו, למה הפוך?

"אבל באותה שנייה ממש הופיע מחבל נתעב מאחורינו. הוא ניגש היישר אל אופק וניסה לדקור אותו בצווארו. בנס גלוי, המצחייה של הכובע ההפוך בלמה את הסכין וריככה את הפגיעה.

לצפייה בסרטון מצלמת האבטחה המראה את הנס המדהים:

https://drive.google.com/file/d/1WS2chUyqWFuutIYon25-GMhmIJjcqimp/view?usp=drivesdk

"אנשים התחילו לרוץ ולברוח. עובר אורח שראה את הפיגוע שלף את אקדחו האישי וחיסל את המחבל. הבטתי לעבר אופק וראיתי אותו שוכב על המדרכה.

"אמנם הסכין הוסטה, אבל אופק עדיין היה פצוע קשה ודימם. כחובש קרבי ידעתי מה עליי לעשות. פשטתי את חולצתי וביצעתי 'נקודת לחיצה', והצלחתי לעצור את הדימום. בכך הצלתי את חייו. אמרתי אחר-כך לאופק שבהצלת חייו סגרתי את תחושת התסכול שלי שלא הצלחתי להציל את שון כרמלי בעזה.


מצחיית הכובע שהצילה את חברו. נס שמשאיר אותך פעור פה

"באורח פלא, באותן שעות ממש נמצאה בעזה גופתו של אורון שאול, בזכות מבצע נועז, והובאה לקבר ישראל. עוד מעגל נסגר.

"אופק סיפר לי כי קיבל הודעות מאנשים שכתבו לו: 'התחלתי לשמור שבת אחרי שראיתי את הסרטון של הפיגוע'. ובאמת, כשרואים את הסרטון, זה נס מדהים, שמשאיר אותך פעור פה.

"אני חש שאני עומד כאן על הרגליים בזכות התפילה בציון הרבי מליובאוויטש ובזכות בעל התניא. המחבל עמד מילימטרים ממני ובנס לא פגע בי!

"שנה קודם לכן, בערב יום ההילולא של בעל התניא, נתתי הוראת קבע לשנה, להחזקת הציון שלו בעיר האדיטש שבאוקראינה. התרומה האחרונה ירדה ימים אחדים ממש קודם הפיגוע בתל-אביב.

"אין לי ספק שבזכות הלימוד בספר התניא ובזכות השותפות עם שלוחי הרבי בהחזקת הציון נשמרתי וניצלתי מהפיגוע, ואף הצלחתי להציל את חייו של חברי".

  רציתי לשאול

עם הרב משה פלס

משלוחי חב"ד באשקלון

מה עומד מאחורי התפיסה שצעירים בתקופת לימודיהם לא יעסקו במחשבה על מקצועם בעתיד?

רכישת מקצוע היא בהחלט דבר חשוב וחיוני. הגמרא אומרת (קידושין כט,א): "כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות" (גזל). ואולם העיסוק בזה בימי הנעורים אינו מועיל ואף מזיק.

הדבר החשוב ביותר בגיל הזה הוא לעצב את האישיות, את עולם הערכים ואת השקפות העולם. זה תפקידו העיקרי של המוסד החינוכי – לחנך את האדם הצעיר. וכשמדובר בנו, היהודים, תפקידו העיקרי של המוסד החינוכי הוא לבנות את הזהות היהודית, שהנער יהיה יהודי שורשי, שהיהדות ספוגה בכל נימי נפשו.

כדי להשיג יעד זה יש להתמקד בו, ולא להציב מולו יעדים אחרים, שעלולים להתחרות על תשומת ליבו של הצעיר. אם הנער יחלום על עתידו כאיש הייטק, כעורך דין או כרופא, הוא יתמקד פחות במשמעות היותו יהודי, הדבק בבורא העולם על-ידי התורה ומצוותיה.

ידע מקצועי אפשר לקנות גם בגיל מבוגר יותר. כמו-כן, רוב המועסקים במשק אינם עובדים בתחום שאותו למדו ובו השקיעו בגיל העשרה. ממילא העיסוק בזה גם אינו מוביל לתכלית מעשית.

הרבי מליובאוויטש מפרש כך (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 111) את גזירת פרעה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ": היאור היה מקור הפרנסה של מצרים. משום כך הוא נהפך ל'אליל' מצרי. השלכת ילדי ישראל ל'יאור' מבטאת את השאיפה להפוך את מקור הפרנסה ל'אליל', שאותו הילדים יעריצו.

סדר העדיפויות שלנו צריך להיות הפוך – קודם כול לבסס את הזהות היהודית של ילדינו, ואז בבוא העת גם יצליחו למצוא בעזרת השם פרנסה טובה ובהרחבה.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב שמעון גדסי

ישיבה ליד המתפלל

שאלה: באילו אופנים מותר לשבת בקרבת אדם המתפלל שמונה-עשרה?

תשובה: אסור לשבת בתוך ארבע אמותיו של המתפלל תפילת שמונה-עשרה (היינו במרחק 1.92 מטר ממנו), בין לפניו בין מאחוריו בין מצדדיו, כי המקום שהמתפלל עומד עליו 'אדמת קודש הוא' וצריך לנהוג כבוד במקום זה, כל זמן שהוא מתפלל; ומקומו של אדם הוא ארבע אמות.

ואולם מי שעוסק באמירת דברי קדושה בפיו, כגון שעוסק בתורה, בתפילה או בשירות ותשבחות – מותר לו לשבת שם. אבל בהרהור בלבד בדברי תורה לא די, כי לא ניכר שהאדם מהרהר בדברי תורה, ולכן ישיבתו שם נראית גנאי למקום קדוש זה.

השומע חזרת הש"ץ ומכוון דעתו, יש הסבורים שמותר לו לשבת ליד המתפלל, מדין 'שומע כעונה'. ויש המחמירים בכך, מכיוון שכבר יצא ידי חובת תפילתו.

אדם חלש, שאינו יכול להתרחק בקלות ארבע אמות – מותר לו לשבת לצד המתפלל, מפני שישיבתו שם אינה נראית כגנאי, שהרי חולשתו מוכיחה עליו שמפני כך ישב.

אם היושב קדם למתפלל, היינו שלאחר שישב שם בא אדם ועמד להתפלל לצידו או לפניו – אם הוא במקום שאינו מיוחד לתפילה, מעיקר הדין אינו צריך לעמוד, מכיוון שהמתפלל בא בגבולו של היושב; אבל מידת חסידות לקום, כדי להרים מכשול מלפני חברו שעשה שלא כשורה. אך אם המקום מיוחד לתפילה, כגון בית כנסת, שהוא מקום המיוחד לכול להתפלל בו, שאז אין מקום לומר שהמתפלל בא בגבול היושב שם – על היושב להתרחק ארבע אמות.

יש המחמירים שגם העוסק בתפילה או בתורה לא יישב כלל מול עיני המתפלל (אפילו מעבר לארבע אמותיו), אלא רק לצידו או מאחוריו. ואולם אדמו"ר הזקן לא הביא דעה זו בשולחן ערוך שלו.

מקורות: ברכות לא,ב. שו"ע סי' קב. ט"ז שם ס"ק ג. שו"ע אדה"ז שם. כה"ח שם ס"ק ט. ילקוט יוסף ס"ק א. פסקי תשובות שם ס"ק ב.

  חיים יהודיים

ניצחון הרוח בגיל 105

ניצול שואה מהונגריה שהקים את ביתו בארץ ישראל עם ניצולת אושוויץ. בגיל 105 הוא מתמיד מדי יום בלימוד תורה, וגם חולק עימנו את סוד אריכות ימיו

תעודת זהות. ר' שמואל-מנחם שפיץ, בן 105, תושב רמת תמיר, ירושלים. יליד הונגריה, ניצול שואה, לחם במלחמת השחרור, עבד במפעל מרצפות, נשא לאישה ניצולת אושוויץ והקים משפחה לתפארת. על אף גילו המופלג הוא מוסיף מדי יום ללמוד תורה.


שמואל שפיץ בערב יום הכיפורים. לא לבזבז את המוח על שטויות

ילדות. נולדתי בעיירה דרצ'קה בהונגריה בבית דתי חם, עם עשרה אחים ואחיות. למדתי בישיבה, אבל השואה שינתה הכול.

מלחמה. גויסתי לצבא ההונגרי. בין היתר פוצצנו פסי רכבת גרמניים. לא ידעתי מאומה מהמתרחש – לא מה עלה בגורל בני משפחתי ששולחו לאושוויץ ולא על בני עמי שנטבחו באכזריות. כששמענו שמועות שחיינו בסכנה, ברחנו מהצבא וצעדנו שבע-מאות קילומטרים במשך שלושה חודשים. צעדנו בלילה, ובשעות היום התחבאנו. הרגשנו את יד ה' על כל צעד ושעל.

תפילין. לא היה יום אחד בצבא שלא הנחתי תפילין. פעם אחת גוי תפס אותי מניח תפילין, וזה לא נגמר טוב.

הישרדות. אחרי השואה, כשחזרתי להונגריה, גיליתי את האמת המרה: רוב בני משפחתי נרצחו. נשארו לי שלושה אחים ששרדו. בתחילה לא רצו לעלות ארצה איתי, אבל אני ידעתי שבהונגריה לא אשאר. לאחר מכן גם הם עלו.

משפחה. עליתי ארצה לבדי, בשנת תש"ו (1946), תחילה לשלושה חודשים במחנה עתלית. הייתי בודד ממש. בלילות שבת פתחתי חלון, לשמוע שירי שבת שבקעו מאחד הבתים, ואז הרגשתי לרגע חום משפחתי. לחמתי במלחמת השחרור, ולאחר מכן נשאתי את לאה, ניצולת אושוויץ, וזכינו ברוך השם להקים משפחה.

אימא. הבת, הגב' מלכה, מוסיפה: אימא נפטרה לפני ארבע שנים, והיא בת 96. היא הייתה הרוח החיה במחנה אושוויץ, עזרה לבנות כמידת יכולתה. לקראת סוף מלחמה העלו אותן לרכבות. הגרמנים הריחו את הסוף. בעוד הרכבת נוסעת, בעלות הברית הפציצו את מסילת הברזל והרכבת האטה. אימא הבינה שמשהו קורה וקפצה מהקרון עם אחותה ושתי בנות, והאיצה בהן לברוח. הן התחבאו ביער שלושה ימים, כיסו את עצמן בעלים וניזונו בעיקר משתיית מים וממה שמצאו בדרך.

חיים. בחזרה לשמואל: כשהתבגרתי, בתי מלכה הציעה לנו לעבור לגור במבוא חורון, ואמרתי לה: בכל ילדותי בהונגריה חלמתי על ירושלים, לא על מבוא חורון... מאז שיצאתי לגמלאות יש לי סדרי לימוד קבועים, ובכלל זה הדף היומי בגמרא. בשנות עבודתי לא יצא לי ללמוד הרבה, ואני מרגיש שזכיתי לאריכות ימים כדי להשלים את הלימוד שהחסרתי.

השראה. אהרן צוהר, הנשוי לנכדתו, מוסיף: בחנוכה באתי לבקר את סבא. העוזרת ההודית אמרה לי שהוא בשיעור. נכנסתי לבית המדרש, ודמעות עלו בעיניי. בשקט ובשלווה יושב שם סבא שמואל, זכוכית מגדלת ענקית בידו, ומולו גמרא עוד יותר ענקית, ומקשיב רוב קשב לרב. מקשיב לקושיה, ואז לתירוץ. וכך בגיל 105, בהתמדה מעוררת הערצה, אינו מוותר על לימוד הגמרא היומי הקבוע.


שמואל ובעלה של נכדתו, אהרן צוהר. "התמדה מעוררת הערצה"

טיפים. סבא שמואל חותם: כששואלים אותי על הסוד לאריכות ימים, אני נותן שלושה טיפים. ראשית, לאכול בנחת. פעם אנשים נהגו לאכול, היום יש תחושה ש'זוללים'. כל חיינו אכלנו שלוש ארוחות מסודרות ופשוטות. שנית, להפעיל את המוח, לשבת וללמוד, לקרוא, לעיין. לא לבזבז את המוח על שטויות. שלישית, להיות בשמחה תמיד, כי צריך תמיד לזכור שיכול להיות גרוע יותר חס ושלום. תשמחו על מה שיש לכם!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)