חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2034
ערב ש"ק פרשת ויגש, ו' בטבת ה'תשפ"ו (26/12/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2034
ללכת אל שורשי השבר
יש חדש
שלושת המטמונים של יוסף
יעקב ויוסף
חוכמתה של הרבנית
התקבצות הגרים לעתיד
מפיצים באהבה
הסוד נשמר שנים רבות
רציתי לשאול
תענית עשרה בטבת
לא להיכנע לחושך, למען הקדושים

מס' 2034, ערב שבת-קודש פרשת ויגש, ו' בטבת ה'תשפ"ו (26.12.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

ללכת אל שורשי השבר

כשנוצר סדק קטן בסכר חייבים לטפל בו במלוא הרצינות, אף שעדיין הסכר עומד על תילו והכול נראֶה פסטורלי ושליו

הוויכוח הציבורי על ועדת החקירה שאמורה לבדוק את הכשלים שהובילו לטבח שמחת תורה מתמקד בזהותה של אותה ועדה ובשאלה מי ימנה אותה. אבל חשוב לא פחות לקבוע את המנדט שיינתן לה, והאם הבדיקה תצטמצם למתקפת הטרור עצמה, או שתלך אחורה לשורשים שהצמיחו את האסון הזה.

המורשת היהודית מייחסת חשיבות עצומה לשורשים ולמקור השבר, כי שם נזרעים הזרעים שמובילים אחר-כך להתפרצות הרוע. זו למעשה הסיבה שאנו צמים בעשרה בטבת, יום המציין את תחילת המצור שהטילו הבבלים על ירושלים, בשלהי ימי הבית הראשון.

ראשית ההידרדרות

ביום הזה עדיין לא קרה דבר בירושלים ובבית המקדש. העיר הוסיפה לעמוד עוד זמן רב, עד הבקעת החומה בשבעה-עשר בתמוז וחורבן הבית בתשעה באב בשנה הבאה או בשנה שאחריה (לפי הדעות השונות) - יותר משנה וחצי או שנתיים וחצי אחרי תחילת המצור. ובכל-זאת עשרה בטבת הוא צום חמור, מפני שביום הזה החל התהליך שהוביל בסופו של דבר לחורבן.

יש חומרה יתרה בנקודת ההתחלה. עשרה בטבת מלמד אותנו את החשיבות שיש לייחס לראשיתם של תהליכים. כשנוצר סדק קטן בסכר חייבים לטפל בו במלוא הרצינות, אף שעדיין הסכר עומד על תילו והכול נראֶה פסטורלי ושליו. כי הסדק הקטן הזה, אם לא ייסתם במהרה, עלול להתרחב ולגרום לפריצת הסכר כולו.

חז"ל מלמדים אותנו שזו דרכו של יצר הרע לדרדר את האדם לשאול תחתית. אין הוא בא אל יהודי ירא שמיים בהצעה ישירה להתכחש לאלוקי ישראל, כי ברור לו שיידחה על הסף. הוא מתחיל לפתותו לדברים קטנים ולכאורה לא-חשובים: "כך אומנותו של יצר הרע –  היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". נמצא שאותם דברים קטנים הם המקור לתהליך שעלול להידרדר עד כדי עבודה זרה!

כל מי שעוסק בתחום החינוך יודע עד כמה חשוב לזהות תהליכים מייד בראשיתם, כי אחר-כך עלול להיות מאוחר מדיי. הורים ומורים צריכים לזהות את הסימנים הראשונים לטלטלה העוברת על הילד או הילדה. אלה יכולים להיות דברים קלים: דחייה חברתית, העלבה על-ידי מורה, תחושת כישלון. אבל אם הפצע שנפער לא יטופל, הוא עלול להתרחב למשבר כללי.

לסכל איום בראשיתו

בתודעה הציבורית אין הכרה מספקת בנחיצות הטיפול בתהליכים הרסניים בראשיתם. שנים זלזלו אצלנו בהסתה המתחוללת בתוך מערכת החינוך של ערביי יהודה ושומרון. העלימו עין מההתחמשות של ארגוני הטרור הצפון ובדרום. שתקו לנוכח בריתות עם ציר הרשע. כל עוד המצב על פני השטח נראה שקט – העדיפו להימנע מפעולה.

אבל היה ברור כי ההתפרצות בוא תבוא, ואז תגבה מחיר כבד פי כמה וכמה. אלא שהשתלטה עלינו גישה של 'עכשוויזם'; לאמור: עכשיו שקט, אז למה ליזום פעולות שעלולות לגבות מחיר? זאת יש לחקור ולהסיק את המסקנות הנכונות. מוטב לסכל איום בראשיתו, מלהניח לו להתעצם ולהתפתח, תוך השארת היוזמה בידי האויב, בתנאים הנוחים לו. זה הלקח שעלינו ללמוד, וה' יהיה בעזרנו.


לסתום את הפרצה בראשיתה. חשיבותה של נקודת ההתחלה

  יש חדש

1000 ל'לקראת שבת'

הקובץ התורני 'לקראת שבת', המביא את תורת הרבי מליובאוויטש על פרשיות השבוע, והיוצא לאור על-ידי מכון אור החסידות, חוגג הוצאת 1000 גיליונות. הקובץ מופץ מדי שבוע בעשרות אלפי עותקים, בכל הריכוזים החרדיים בארץ ובעולם. פרטים וקבלת הקובץ בטלפון 5717* או באימייל [email protected].

בני היכלא ה

הופיע הגיליון החמישי של כתב העת 'בני היכלא', גיליון מיוחד לתלמידי ישיבות תומכי תמימים. ארבעת הגיליונות הקודמים נתקבלו בחיבה וזכו להדים רבים. בגיליון כתבות, מאמרים ומחקרים בנושאים חסידיים מרתקים, ובהם על עבודת התפילה בדורנו. טל' 0559922284.

מלווה-מלכה 11

במוצאי שבת זו (ויגש) מתקיים בפעם האחת-עשרה מיזם מלווה-מלכה לעילוי נשמת השליח הרב אהרן-אליעזר צייטלין. כל משפחה מוזמנת לקיים בביתה את הסעודה כמנהגה עם בני הבית. בין המשתתפים יוגרלו ספרי תניא נדירים שהודפסו בלבנון במלחמת שלום הגליל. להשתתפות שלחו תמונה מהמלווה-מלכה שלכם, לכתובת דוא"ל: [email protected].

  שלחן שבת

שלושת המטמונים של יוסף

נאמר בגמרא (פסחים קיט,א): "שלוש מטמוניות הטמין יוסף במצרים". הגמרא מפרטת שאחד המטמונות נתגלה לקורח, השני לאנטונינוס, והשלישי גנוז לצדיקים לעתיד לבוא.

מאחורי המשמעות הפשוטה של מטמוני העושר של יוסף, יש בהם משמעות רוחנית. מבואר בספרי החסידות (אור  התורה לצמח צדק) שה'מטמוניות' הן ביטוי להשפעה הרוחנית של יוסף, שהוטמנה בעבור עם ישראל בתקופת הגלות והגאולה.

ברכה באהבה

קו העבודה הרוחנית של יוסף מרומז בשמו, כפי שנתפרש על־ידי רחל: "יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר". היינו, שיוסף עניינו השפעה על הזולת, הכנסתו תחת כנפי השכינה והפיכת ה'אחר' ל'בן'. יוסף הצדיק עשה זאת גם על-ידי הטמנת המטמוניות. כוונתו לא הייתה שהמטמון יישאר מוסתר וחבוי, אלא שיתגלה ויפעל את פעולתו.

שלושת המטמונים הם שלושה סוגי השפעה. האחד – ברכה. זו השפעה שניתנת באהבה. הדוגמה המובהקת לכך היא ברכת כוהנים, שעניינה לברך את עם ישראל באהבה, עד שהאהבה היא תנאי לברכה. סוד זה התגלה לקורח, ועמד מאחורי שאיפתו להיות כוהן. הביטוי הסמלי של אהבה הוא כסף, מלשון כיסופים.

גאולת הניצוצות

מטמון שני מכוּון למי שכשלו בשמירת התורה והמצוות. כאן השאיפה של יוסף היא לעשות אותם לבעלי תשובה. עבודת התשובה פועלת את גאולת ניצוצות הקדושה שנבלעו ב'ג' הקליפות הטמאות', שבעבודה רוחנית רגילה אי־אפשר לבררם, שכן מלכתחילה היהודי נדרש להתרחק מהקליפות האלה.

רק בעל תשובה, שכבר נפל לרשות הקליפות, יכול לתקן גם את העבר האסור שלו. אחד הביטויים לכך הוא הגיור. לכן מטמון זה התגלה לאנטונינוס, שעל-פי המתואר בחז"ל (לפי אחת הדעות) התגייר והצטרף לעם ישראל.

המטמון העתידי

המטמון השלישי קשור עם מי שמקיימים תורה ומצוות, והוא נועד לרומם את עבודת ה' שלהם. לכן המטמון הזה מתגלה לצדיקים דווקא. שני המטמונים הראשונים שייכים במיוחד לזמן הזה, לעולם הזה, החשוך והרחוק מהאור האלוקי, אבל המטמון השלישי יבוא לידי ביטוי בגאולה, כידוע שמשיח יחזיר את הצדיקים בתשובה, היינו שיפעל בהם עלייה גדולה עוד יותר מכפי שהשיגו עד כה.

המסר מזה בעבורנו הוא שיש ללמוד מדרכו של יוסף הצדיק, ולהכשיר את סביבתנו שתהיה מוכנה לקלוט את ההשפעות הרוחניות שעוברות על-ידי יוסף, עד הגאולה האמיתית והשלמה, שתהיה על־ידי הקב"ה בעצמו, כדברי הש"ך על הפסוק "וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף", שזה רמז לגאולה העתידה, שבה הקב"ה עצמו יגאל אותנו.

(איגרות קודש, כרך ב, עמ' פח)

  מן המעיין

יעקב ויוסף

חבל על כל רגע

״מהרו ועלו אל אבי״ (בראשית מה,ט). על מה המהירות? אלא שיוסף ידע כי נסתיימו עשרים ושתיים שנות העונש שנגזרו על יעקב על שלא קיים מצוות כיבוד אב ואם במשך כ״ב שנה. לכן הפציר באחיו לעלות אל יעקב במהירות, כי בתום תקופת העונש אין עוד סיבה שיעקב יצטער אפילו רגע אחד נוסף.

(הרבי מליובאוויטש)

אפשר 'לברר'

"ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים" (בראשית מה,כג). רש"י מביא מהגמרא ש"שלח לו יין ישן". מצרים נמשלה לחמור, ככתוב (יחזקאל כג) ״אשר בשר חמורים בשרם״; וישראל נמשלו לגפן, ככתוב (תהילים פ) ״גפן ממצרים תסיע״. במשלוח החמורים טעוני היין רמז יוסף לאביו שמצרים בטלים לישראל ויוכלו 'לבררם', ככתוב (שמות יב) ״וינצלו את מצרים״.

(אור התורה)

לכוון את האהבה

״ויבך על צוואריו עוד״ (בראשית מו,כט). "אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף. ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע" (רש״י). יעקב התגעגע מאוד אל יוסף, ועכשיו התעוררה בליבו אהבה עזה לבנו; נטל יעקב את האהבה הזאת והכניסה בקריאת שמע ובקבלת עול מלכות שמיים.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

איך קוראים את שמע

לכן אמרו חז״ל, כל הקורא קריאת שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו, עליו הכתוב אומר: ״ולא אותי קראת יעקב״ (יומא יט). הכוונה היא שאינו עושה כמעשה יעקב, שלא הפסיק באמצע קריאת שמע, אפילו בשעה שראה את בנו, שהתגעגע עליו עשרים ושתיים שנה.

(מהרש״א)

התחזק באהבת ה'

אחרי כל הגעגועים והכיסופים לראות את בנו חביבו, כשיעקב ראה את יוסף ואהבתו עלתה אל מרום פסגתה, חשש שמא אהבה עזה זו תעלה על אהבת ה׳, ולכן דווקא באותו רגע התחזק באהבת ה׳ וקרא ״ואהבת את ה׳ אלוקיך בכל לבבך״.

(מהר״ל)

גם הדין הוא רחמים

עד עכשיו הצטער יעקב מאוד, כי לא הבין את דרכי ההשגחה העליונה, למה קרתה לו כל הפרשה עם יוסף. עכשיו, כשראה שגם מה שהיה נדמה לו כמידת הדין נהפך לרחמים, קרא 'שמע' והכריז 'ה׳ אלוקינו ה׳ אחד'. היינו שהן מידת הוי'ה (חסד) הן מידת אלוקים (דין) – שתיהן 'ה׳ אחד' – הכול רחמים.

(עיטורי תורה)

לא להזדקק

״אמותה הפעם״ (בראשית מו,ל). יש לומר בדרך צחות: כשהאב נזקק לעת זקנתו להיות סמוך על שולחן בניו, הוא טועם טעם מיתה.

(של״ה)

שלא לעורר קנאה

בתחילה לא נזהר יעקב והראה חיבה יתרה ליוסף, וחז״ל אמרו (שבת י,ב): "בשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים". לכן התאפק יעקב עכשיו מלהראות לו חיבה יתרה לעיני האחים. ואולם אחר-כך אמר אל יוסף לבדו: ״אמותה הפעם״.

(מי מרום)

  אמרת השבוע

חוכמתה של הרבנית

חבורת תלמידי-חכמים הסבה בשבת פרשת ויגש בביתו של הפוסק הנודע, רבי יוסף שטיינהארט, רבה של העיר פיורדה שבגרמניה, ושוחחו עימו בדברי תורה.

אחד המסובים הזכיר את מאמר חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק לט), שמשום שיוסף שמע עשר פעמים את אחיו אומרים לו על יעקב אביו "עבדך אבינו" או "עבדך אבי", והוא שמע זאת ושתק – נתקצרו חייו בעשר שנים.

שאל האיש: "ספרתי את הפעמים שהביטויים האלה מוזכרים בתורה ולא מצאתי אלא חמש פעמים בלבד!".

בעוד הרב חוכך בדעתו מה להשיב, נענתה רעייתו, הרבנית קריינדל, ואמרה: "הלוא נאמר 'וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף, כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם', היינו שהם דיברו אל יוסף באמצעות מתורגמן. נמצא שאכן יוסף שמע את הביטויים האלה עשר פעמים – חמש פעמים מפי האחים ועוד חמש פעמים מפי המתורגמן, שתרגם את דברי האחים באוזני יוסף"...

החת"ם סופר חיבב מאוד הסבר זה ורשמו בכתביו בשם "אישה חכמנית, הרבנית אשת רב הגאון דק"ק פירד".

  גאולהפדיה

התקבצות הגרים לעתיד

לְכָל הָעַמִּים. ההפטרה בתענית ציבור מסתיימת בפסוקים (ישעיה נו,ו-ח): "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים. נְאֻם ה' אֱלוֹקִים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו".

חזון זה מדבר על הגרים. כך רש"י מפרש: "לכל העמים – ולא לישראל לבדם, כי אף לגרים. עוד אקבץ עליו – מן הגויים שיתגיירו ונלוו עליהם. לנקבציו – נוספים על קבוצי ישראל". מצודת דוד מפרש: "והביאותים – את העושים כל אלה אביא אל הר קודשי, הוא בית המקדש, שווה בשווה עם האזרח בישראל. ושימחתים – אשמחם בבית המוכן להתפלל שם לפניי. לרצון – יהיו מקובלים לרצון על מזבחי. ייקרא לכל העמים – רצונו לומר יהיה מוכן לבית תפילה לכל גרי האומות... עוד אקבץ עליו – על ישראל אקבץ עוד גרים, להיות נוספים על הנקבצים מישראל".

הרד"ק מפרש: "והביאותים – כמו שיכניס אורח בביתו, ומקבלו בשמחה, כן אמר: אצווה לכוהנים שיקבלו בשמחה כשיבואו להתגייר. ושימחתים בבית תפילתי – שיהיו שמחים בראותם עצמם בעזרה, שהוא בית התפילה, שווה בשווה עם ישראל בתפילתם ובעולותיהם ובזבחיהם".

האברבנאל מסביר שהנביא מדבר על בני הנֵכר המתגיירים "לא לתכלית כבוד ומעלה, כי אם לחסות תחת כנפי השכינה, לשרת את השם ולאהבה את שמו. על כך יקבלו נחלה בארץ ישראל, וגם הבטחה "שישמע תפילתם שיתפללו בבית המקדש, ויקבל לרצון עולותיהם וזבחיהם".

מפיצים באהבה

מיכאל שגלוב

בן 69

תושב ערד

מהנדס בניין בעיסוקו, מחלק את 'שיחת השבוע' בחמישה בתי כנסת בערד

עלינו מדניפרו שבאוקראינה בשנת תשנ"ה (1995) והתיישבנו בערד. כשגיליתי את עלון צעירי חב"ד ברוסית, החלטתי להשתתף במימון הפצתו, והייתי מחלק אותו בבתי כנסת שבהם יש דוברי רוסית. בהמשך התחלתי להפיץ עוד עלונים, ובהם 'שיחת השבוע'.

אני מחלק את העלונים בחמישה בתי כנסת, ובין השאר בבית הכנסת שבו אני מתפלל, בקהילת 'חן במדבר'. רב הקהילה והגרעין התורני, הרב דוד שרים, תמיד אומר לי שאם יש לי בעיה כלשהי ואינני יכול לחלק בשבוע מסוים, הוא ידאג לחלוקה. וכך זה מתנהל בפועל, שאם אני יוצא לחופשה וכדומה, הרב דואג לחלוקה.

הציבור מאוד אוהב את העלון, והאנשים אומרים לי שהם שמחים שהעלון מגיע אליהם בצורה מסודרת וקבועה.

  מעשה שהיה

הסוד נשמר שנים רבות

"אמא, למה את בוכה?", שאל הילד שוב ושוב, אבל האם סירבה לענות. ככל ששאל וחזר ושאל, מאמציו היו לשווא

בכייה הנרגש של אימו ומראה פניה הנסער הבהילו את הילד בן השמונה. האישה שיצאה מחדרו של הרבי לא דמתה כלל לאֵם שנכנסה לשם רגעים אחדים קודם לכן.

אלי ויזל היה סופר ומרצה ידוע, דוקטור לפילוסופיה וחתן פרס נובל לשלום, שעסק רבות בפעילות לתיעוד זכר השואה, ונודע בתואר 'סופר השואה' (נפטר לפני כעשר שנים). במרוצת השנים פרסם למעלה מחמישים ספרים, בשפות שונות. במקצתם פרסם זיכרונות חסידיים מבית סבו. לאורך השנים שמר על קשר חם עם הרבי מליובאוויטש, וזכה ליחס של קירוב מיוחד, ולחלופת מכתבים עשירת תוכן.


ויזל עם הרבי מליובאוויטש. מה אמר האדמו"ר מוויז'ניץ לאימו?

אלי נולד במשפחת חסידי ויז'ניץ בעיר סיגט שברומניה. בהיותו בן שמונה בא לעיר האדמו"ר מוויז'ניץ, רבי ישראל הגר, המכוּנה 'אהבת ישראל', על שם ספרו. אימו של אלי, שרה, לקחה אותו עימה, לקבל את ברכת הרבי.

חדר ההמתנה היה מלא אנשים, אך האם ובנה התקבלו מייד, כאשר נודע שהיא בתו של ר' דודייה פייג, מהכפר ביצ׳קוב, מחשובי חסידי ויז׳ניץ. הרבי התעניין בשלום בני המשפחה, ואז ביקש מאלי הקטן להתקרב אליו, הושיב אותו על ברכיו ושאל אותו על לימודיו. בשלב זה ביקש הרבי מהאם לצאת מהחדר, והילד נשאר לבדו בחדרו של הצדיק.

אלי סיפר לימים שהרבי שוחח עימו על פרשת השבוע עם פירוש רש"י, ועל סוגיה במסכת שלמד באותם ימים. הרבי עודד אותו במיוחד להתמיד בלימוד הגמרא. הוא נשק על מצחו ואמר לו: "קרא לאימך שתיכנס, ואתה תמתין בחוץ".

האם חזרה ונכנסה, וכשיצאה מהחדר, בנה הקטן כמעט לא הכיר אותה. היא בכתה בכי נסער והאנשים הביטו בה ברחמים. אלי חשב שאולי בייש אותה, בכך שלא ענה כמו שצריך על השאלות שהרבי שאל אותו.

"אמא, למה את בוכה?", שאל אלי שוב ושוב, אבל היא סירבה לענות. ככל ששאל וחזר ושאל, מאמציו היו לשווא. גם למחרת וגם ביום שלאחריו ניסה להבין מה הרבי אמר לה, אך ללא הועיל. כל מה שקיבל היו דמעות.

עברו שנים. מלחמת העולם השנייה טלטלה את יבשת אירופה. אלי, שכבר היה בן שש-עשרה, שולח לאושוויץ עם בני משפחתו. אימו ואחותו נרצחו שם מייד עם בואן, והוא ואביו הוצבו לעבודת פרך.

הם הועברו ממחנה למחנה, מתאמצים לשרוד בתנאים האיומים שבהם חיו. עם התקרבות הצבא האדום צורפו אלי ואביו ל'צעדת המוות', מאושוויץ למחנה בוכנוולד. הסבל הכריע את האב, והוא נפטר כעבור כמה ימים. אלי שרד את שלושת החודשים האחרונים, עד שחרור המחנה בידי בעלות הברית.

אחרי המלחמה עבר לצרפת ומשם לארצות הברית. ברבות הימים נהפך לאחד מניצולי השואה המוּכרים בעולם.

יום אחד, בשנות השישים, קיבל ויזל שיחת טלפון מבן-דודו, שהיה חולה מאוד. האיש היה זקוק לניתוח דחוף, אך סירב לחתום על טופס ההסכמה לניתוח עד שאלי יבוא לבקרו.

בן הדוד, גם הוא ניצול שואה, היה יהודי חסידי, צנוע ושמח בחלקו. הייתה לו חנות דגים במנהטן. אלי נסע לבקרו במרכז הרפואי שבו אושפז. כשהתקרב למיטתו אחז הדוד בידו ואמר: "תודה שבאת, אני זקוק לך... אני זקוק לברכה שלך".

אלי לא האמין למשמע אזניו. "יצאת מדעתך?! אתה רוצה שאני אברך אותך?! אני בטוח ששם למעלה יש לך יותר זכויות ממני". אבל בן-הדוד התעקש שיעניק לו ברכה. באותו רגע התקרב הרופא ולחש באוזנו של אלי: "למה אתה מחכה? חייו בסכנה".

אלי אחז בידו של בן-הדוד ובירך אותו שהכול יהיה לטובה, ושיזכה לרפואה שלמה וקרובה. פניו של הדוד אורו. הוא חתם על הטופס והוכנס מייד לניתוח.

כעבור כמה ימים בא אלי לבקרו שנית. כעת, לאחר שהניתוח הצליח ובן-הדוד התאושש מעט, שאל אותו אלי: "מדוע התעקשת כל-כך שאברך אותך?".

"אתה זוכר את הביקור של האדמו"ר מוויז'ניץ בסיגט"?, שאל בן-הדוד. ויזל ענה: "בטח! ואני גם זוכר את אימי בוכה. עד היום אינני יודע מדוע".

"אני יודע למה", אמר בן הדוד וחייך.

אלי היה המום. "אתה ידעת את זה כל השנים ולא סיפרת לי?!".

בן-הדוד החל לספר: "באותו יום שבו אתה ואימך באתם אל הרבי מוויז'ניץ, נכחתי גם אני בחדר ההמתנה. כשראיתי את אימך יוצאת מתייפחת מחדר הרבי, חשתי צורך ללוות אותה הביתה. בדרך אימך השביעה אותי שלא אגלה לאיש את מה שתאמר לי.

ואז היא סיפרה שרבי ישראל אמר לה כך: 'שרה, דעי שבנך יהיה אדם גדול, אבל לא את ולא אני נזכה לראות זאת...'.

"לכן", סיים בן-הדוד, "רציתי שתברך אותי. אם הרבי מוויז'ניץ האמין בך כל-כך, בוודאי מחשיבים בשמיים את ברכתך".

(על-פי ספרו של ויזל 'כל הנחלים הולכים אל הים')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל קורנט

מנהל בית חב"ד בברקן

אם כל מה שקורה לי זה לטובה, האם כשמישהו פוגע בי עליי להודות לו על כך?

זו שאלה מעניינת, כי לכאורה יש כאן שני דברים הסותרים זה את זה.

יהודי צריך להאמין שהקב"ה הוא השליט המוחלט בעולם, והוא היחיד המנהיג את כל פרטיו. אדם אינו נוקף אצבעו למטה אלא אם כן נגזר מלמעלה שכך יהיה.

לכן יהודי מודה לה' על כל דבר, וכשהוא מתכנן לעשות משהו, הוא מוסיף שזה יהיה 'בעזרת השם'. הקב"ה הוא הקובע אם העסק יצליח, אם הזרעים שהאדם זרע יצמיחו יבול. בלי הברכה האלוקית האדם יכול להתרוצץ יומם ולילה, ושום דבר לא יעלה בידו. כי יש אדון אחד ויחיד לעולם, והכול בידו.

עם זה, כבר אמרו חז"ל "הרבה שלוחים למקום". אם הקב"ה קבע שתרוויח סכום כלשהו בחודש, זה יקרה אם המעסיק שלך ירצה אם לאו. אלא שאם הוא לא ייתן לך את זה, ימצא הקב"ה שליח אחר.

גם בצד השלילי כך. אם נגזר על האדם לקבל מכה חלילה, הוא יקבל אותה בכל מקרה, בדרך זו או אחרת. אלא שכאן נכנסת לתמונה בחירתו של אדם, שבוחר להיות ה'רצועה' של הקב"ה, והוא ייענש על רוע בחירתו.

על-פי זה מסביר רבנו הזקן בספר התניא (איגרת הקודש סימן כה) את מאמר הזוהר (חלק א כז,ב) "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". כי אם היה מאמין בקב"ה, היה מבין שאותו אדם אכן ייענש על בחירתו הרעה, אבל הפגיעה עצמה באה מאת ה' ואין לו סיבה לכעוס על האדם שפגע בו, שכן "על הניזק כבר נגזר מן השמיים, והרבה שלוחים למקום".

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

תענית עשרה בטבת

שאלה: מה יעשה מי שחייב לבלוע תרופה ביום הצום?

תשובה: כל יהודי מעל גיל מצוות, איש או אישה, חייב בצום עשרה בטבת, שהוא מצוות עשה מדברי הנביאים.

ביום הזה, לפני 2450 שנה, החל נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים, מצור שהסתיים בחורבן בית המקדש הראשון. הצום נועד (כלשון הרמב"ם) "לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב".

גם אישה הרה או מיניקה צמה, אבל אם היא מרגישה חולשה (אפילו בחודשים הראשונים), וכל שכן חולה המוטל במיטה, אף שאין בו סכנה – אסור להם לצום. כמו-כן אדם חלש במיוחד או זקן, שיש חשש שהצום יגרום לו נזק ממשי – אל לו לצום.

מי שצריכים לאכול, וכמו-כן ילדים מתחת לגיל מצוות, שאסור להם לצום, לא יאכלו להנאתם, אלא כפי הצורך בלבד.

אדם בריא הזקוק לגלולה נגד כאב ראש וכדומה, מותר לו לבולעה בלי מים, כל עוד אין בתרופה עצמה טעם. אבל אם החיך עשוי ליהנות מטעם התרופה, יעטוף את הגלולה בנייר דק לפני בליעתה. אם אינו יכול לבולעה בלי מים, יערב במים דבר מר, כגון תמצית תה חזקה בלי סוכר, וישתה את המינימום ההכרחי בלבד.

מי ששכח את הצום ואכל או שתה, חייב להמשיך בצום.

הצום מתחיל בעלות השחר (ב-4:35 בבוקר), ומסתיים בצאת הכוכבים (17:13).

הובטחנו על-ידי הנביאים שבימות המשיח ייבטלו כל הצומות הללו וייהפכו "לששון ולשמחה ולמועדים טובים".

מקורות: זכריה ח,יט. יחזקאל כד,ב. רמב"ם הל' תעניות פ"ג ה"א-ד. שו"ע או"ח סי' תקנ ונו"כ (וראה נשמת אברהם שם), וסי' תקסח ס"א וסי"ב, ונו"כ.

  חיים יהודיים

לא להיכנע לחושך, למען הקדושים

הדיין האוסטרלי, הרב יהורם אולמן, מדבר על הטבח שטלטל את הקהילה היהודית, ושופך אור על חתנו, השליח הרב אלי שלנגר שנרצח בפיגוע

תעודת זהות. הרב יהורם אולמן (61), אב בית דין באוסטרליה. יליד לנינגרד, בוגר מוסדות חינוך חב"ד, מייסד קהילה לדוברי רוסית בסידני, מהרבנים הבכירים והוותיקים במדינה, רב האסירים היהודים בבתי הכלא. במרוצת השנים פרסם פסיקות הלכתיות שמלוות בתי דין רבים ברחבי העולם היהודי, ועומד בקשר עם דיינים רבים במדינות אחרות. לאורך השנים קירב המונים מיוצאי רוסיה לתורה ולמצוות. חתנו הוא השליח הרב אלי שלנגר הי"ד, שנרצח בטבח המחריד בסידני.


הרב אולמן וחתנו. "איבדתי חלק מנשמתי"

בראשית. אחרי נישואיי יצאתי עם רעייתי לשליחות בסידני. הקמתי כאן בית כנסת וקהילה בעבור דוברי הרוסית. זכינו להחיות שורשים בקרב אלפי עולים, לארגן להם בריתות, חופות, שיעורי תורה, ולמעשה ללוות אותם בכל מעגל החיים היהודי. ברבות השנים הקהילה הייחודית שלנו, שהיא חלק מרשת 'פר"י', הפועלת עם יהודים דוברי רוסית, נהפכה למשפחה אחת גדולה.

האימה. לדאבוננו, חווינו כאן אסון נורא במסיבת החנוכה בבונדי. הייתי אמור לשאת דברים באירוע, ובעודי בדרך ראיתי ריצה המונית, מהומה, ניידות ויללות אמבולנסים. הבנתי שקרה דבר נורא. חתני האהוב, הרב אלי שלנגר, עמד על הבימה, לקראת ההדלקה, כשהמרצחים פתחו באש. ניצלתי בנס, אבל איבדתי חלק מנשמתי.

:
הרב שלנגר משמש סנדק בברית מילה. הרוח החיה בקהילה

החתן. קשה לי לדבר על חתני בלשון עבר. הוא היה הרוח החיה במשפחה, נותן עצה נבונה בכל צומת. מילא תפקידים רבים בקהילה, מארגון אירועים ועד פעילות תורנית בבית הכנסת, פעילות עם אסירים, מאושפזים ועוד. הוא עודד אותי להוציא ספרים, וליווה אותי בביקוריי אצל גדולי ישראל. תמיד הצטנע. בחייו הקצרים הספיק מה שאחרים אינם מספיקים בשנים רבות. הכאב נורא, החלל עצום. בתי נותרה עם חמישה יתומים, ובהם תינוק שנולד רק לפני כמה שבועות.

הקהילה. באותו טבח נרצחו עוד ארבעה-עשר יהודים. הכרתי כל אחד ואחת מהם. ר' יעקב לויטין מנכ"ל המוסדות שלנו – איש מעשה בעל מרץ בלתי-נדלה. ר' ראובן מוריסון – שהיה בעבורנו עמוד תווך. אלכס קלייטמן, טיבור וייצן, אדיט ברוטמן, בוריס טטלרויד – יקירי הקהילה שלנו שהיו מאוד קרובים אלינו; ועוד קרבנות יקרים. ויש גם פצועים רבים.

אסיר. בימי השבעה אנו מגלים סיפורים חדשים על החתן שלנו. הוא למד מדי שבוע בחברותא עם אסיר יהודי, באמצעות שיחת וידאו של המערכת הסגורה בכלא. זה היה לימוד עם תפילה משותפת. לפני ראש השנה למד עם אותו אסיר על כוח התפילה, ועודד אותו לדבר עם ה' מעומק הלב. כעבור כמה שבועות האסיר סיפר לחתני, שמצא בספריית הכלא סידור של חב"ד באנגלית. זה היה בעבורו סימן משמיים שאלוקים נמצא איתו.


השליח הרב שלנגר מלמד אסיר בכלא איך קוראים 'שמע ישראל'

שחרור. בי"ח בכסלו, ערב חג הגאולה י"ט בכסלו, חתני הלך לבית המשפט לתמוך באותו אסיר. בתפנית שאין לה הסבר השופט החליט לשחררו, ודיבר באופן חיובי על הלימוד המשותף של האסיר עם חתני, וביקש שזה יימשך, כתנאי לשחרור.

מכתב. בעת האחרונה שיגר חתני מכתב לראש ממשלת אוסטרליה, ובו הפציר בו "שלא לבגוד בעם היהודי ובאלוקים", וזה בהקשר להכרתו במדינה פלסטינית. עוד כתב לו: "הארץ ניתנה לאברהם, יצחק ויעקב, וזוהי המולדת הנצחית של היהודים, שממנה נקרעו בכוח הזרוע. יש לך כעת הזדמנות לעמוד בצד האמת והצדק".

גבורה. הכאב עצום, אבל התגובה שלנו שואבת כוח מגבורת החשמונאים. לא להיכנע לרוע; להתגבר, להדליק אור. נתגבר למען הקדושים. זכרם של הנרצחים מחייב את כולנו להוסיף ולהפיץ אור, לחבר עוד יהודים לתורה ולמצוות, לתעל את הכאב לתנופת עשייה, עד שנזכה להתראות עם כל הקדושים בתחיית המתים, בגאולה האמיתית והשלמה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)