"יוצאים לדרך!", צעק הקצין, לאחר שכולם התיישבו על מקומותיהם, אך המרכבה לא זזה. "מדוע איננו נוסעים?!", שאג הקצין בכעס. העגלון השיב בקול שבור: "אחד הסוסים נפל ומת"...
מרכבה שחורה עשתה את דרכה ברחובות העיירה ליאוזנה ועצרה ליד ביתו של רבנו הזקן, רבי שניאור-זלמן. שוטרים חמושים נכנסו אל הבית והודיעו לרבי כי הוא עצור ועליו להתלוות אליהם לחקירה בעיר הבירה, פטרבורג.
כך החל מאסרו המפורסם של בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד. זה קרה ביום חמישי, אסרו חג שמחת תורה תקנ"ט (1798).
העילה למאסר הייתה עלילה שהעלילו על הרבי מתנגדיו, ובה האשימו אותו כי הוא מורד במלכות. הצאר הרוסי הורה לעצור את הרבי ולחקור את העניין ביסודיות.
עצם הופעתה של המרכבה השחורה הטילה פחד על בני הבית. מרכבה זו נועדה למורדים במלכות. השוטרים הודיעו כי נצטוו להוביל את הרבי למבצר פטרופבלוסק האיום, מסע שאורך כמה ימים.
למחרת, ביום שישי, כשש שעות לפני שעת הדלקת נרות, הודיע הרבי לשוטרים כי אין הוא מוכן להמשיך בנסיעה, בשל השבת המתקרבת. "מבקש אני לעצור את הנסיעה עד אחרי השבת", ביקש מהקצין הממונה על המעצר.
.jpg)
מאסר שהוליד חג גאולה. רבנו הזקן והמרכבה השחורה
הקצין הביט בו בתדהמה. "זה בלתי-אפשרי", הגיב קצרות והסיט את מבטו. הרבי לא חזר על בקשתו ורק ישב במרכבה בשלווה.
לא עברו כמה דקות והמרכבה היטלטלה בחבטה. היא נטתה על צידה ועצרה מנסיעתה. העגלון ירד לבדוק מה קרה וגילה כי ציר העגלה נשבר ואחד הגלגלים נפל. המרכבה הושבתה.
הקצין הורה לאנשיו לגשת לכפר הסמוך ולהביא בעלי מלאכה שיתקנו את ציר המרכבה ויחברו את הגלגלים מחדש.
לאחר שעה ארוכה הופיעו בעלי המלאכה. הם החליפו את צירי המרכבה, החזירו את הגלגל למקומו והודיעו כי המרכבה כשירה לנסיעה.
"יוצאים לדרך!", צעק הקצין, לאחר שכולם התיישבו על מקומותיהם, אך המרכבה לא זזה. "מדוע איננו נוסעים?!", שאג הקצין בכעס. העגלון השיב בקול שבור: "אחד הסוסים נפל ומת"...
"גשו שוב לכפר והביאו משם סוס בריא וחזק", הורה הקצין.
כעבור כשעה שבו השוטרים עם סוס צעיר וחסון. הוא נרתם למרכבה, העגלון הצליף, אך המרכבה לא זזה ממקומה. הפעם גם לא הייתה סיבה נראית לעין. הסוסים פשוט לא יכלו להזיזה.
כעת הבין הקצין שלפניו איש קדוש. טון הדיבור שלו נעשה רך ומכובד, נעדר יוהרה. "אנא, רבי, האם תואיל להסכים שניסע רק אל הכפר הסמוך, ושם נשבות בשבת?", שאל.
"לא", השיב הרבי בנחת, "אינני נוסע לשם". הרבי הסכים רק לדבר אחד: שהמרכבה תוסט מעט מן הדרך אל שדה סמוך, ושם תשהה במהלך השבת.
כך נעשה. המרכבה הוסבה מן הדרך הראשית אל שדה סמוך, ובו קיבל רבנו הזקן את פני השבת, לצד השוטרים והקצינים.
בהגיעם לפטרבורג סיפר הקצין לממונים עליו את מה שקרה, ואמר כי האסיר הוא איש קדוש. בעקבות זאת נהגו בו החוקרים כבוד, וכעבור חמישים ושלושה ימים במעצר הוכרז כי הוא חף מכל אשמה ושוחרר ביום י"א בכסלו.
לימים, בפגישה עם ה'סבא' משפולי, שאלו ה'סבא' מדוע אין הוא מראה מופתים, כדרכם של צדיקי פולין. הרבי השיב לו בלשון הגמרא (תענית כג,ב) "עימי הייתה ושילחתיה". כלומר, אין הוא חפץ לעשות מופתים שלמעלה מדרך הטבע.
שאלו ה'סבא': "והלוא בנסיעה למעצר חוללת מופת ועצרת את המרכבה בערב שבת?". הרבי חייך קלות ואמר: "מופת זה לא אני עשיתי, אלא כלשון האר"י בפיוט 'אזמר בשבחין' – 'צווחין אף עקתין, בטלין ושביתין'. השבת היא ש'צווחה' וה'אקסין' (צירי העגלה ביידיש) התבטלו ושבתו"...
מקום השביתה היה סמוך לעיר נֶוֶול, במחוז פסקוב. ברבות השנים נעשתה נֶוֶול עיירה חב"דית תוססת, מלאה חסידים עובדי ה'. הללו ידעו להצביע בדיוק על המקום שבו שבת הרבי באותה שבת.
הרבי הריי"צ מספר כי אחד מאותם חסידים היה ר' 'מיכאל הזקן', תושב נֶוֶול. חסידים זקנים הראו לו את המקום, והוא שם לב לתופעה מיוחדת: לאורך כל הדרך העצים שבצידי הדרך היו שבורים ורקובים, אך במקום שבו עמדה המרכבה עמד עץ גדול ורענן, מרובה ענפים מוריקים.
הרבי הריי"צ ציין כי תיאורו של ר' מיכאל היה חי ונרגש. הוא היה מתאר את העצים העלובים שמסביב, את הופעתו המרהיבה של העץ היפה, את מקומה המדויק של המרכבה ואת הנס הגדול. כשסיפר זאת האירו פניו, והוא תיאר את הדברים בחיוּת גדולה.
המחזה עורר בו רגש של יראת שמיים טהורה וחתירה למידות טובות. ההתעוררות שאחזה בו הייתה גדולה, יותר מזו שבאה לעיתים אחרי לימוד מאמר חסידות, המעורר אותנו למידות טובות ולאהבת ה' ויראתו.
(על-פי מגילת י"ט כסלו, ליקוטי דיבורים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
