חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2031
ערב ש"ק פרשת וישלח, ט"ו בכסלו ה'תשפ"ו (05/12/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2031
מהפכת החסידות מגיעה לשיאה
יש חדש
תפילת העני פותחת שערי שמיים
לימוד חסידות
מה חידשה החסידות
עולם כמנהגו ושונה לגמרי
מפיצים באהבה
השבת השביתה את המרכבה
רציתי לשאול
אמירה לאחר קבלת שבת
התניא השלם: חזון שהיה למציאות

מס' 2031, ערב שבת-קודש פרשת וישלח, ט"ו בכסלו ה'תשפ"ו (05.12.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מהפכת החסידות מגיעה לשיאה

החסידות הביאה בשורה רוחנית לכל חלקי העם: היא רוממה את רוחם של היהודים הפשוטים ובה בעת חוללה מהפך גם בקרב השכבה הלמדנית

התחייה שחולל הבעל-שם-טוב בייסוד החסידות מגיעה בימים אלה לשיאה. ספרי חסידות נחטפים מן המדפים. רעיונותיה של החסידות מתפשטים בכל חלקי העם. ההווי של החסידות – אמרות, ניגונים וכדומה – נעשה נחלת הרבים.

אך פה ושם עדיין קיימת תפיסה שהחסידות היא עניין 'רגשי', והיא נחוצה למי שאינם מסתפקים בשכלתנות אלא זקוקים גם ל'רגש'. מבחינה מסוימת זה גלגול של תפיסה שגויה אחרת, שהתקבעה בעבר, בין השאר בעקבות חוקרים שלא ידעו לרדת לעומקם של דברים. הללו סברו שהחסידות נועדה בעבור היהודים הפשוטים, שלא זכו ללמוד, כדי לתת להם הרגשה שגם הם יכולים להיות חלק מחיי היהדות.

הגאון שנמשך לחסידות

שתי התפיסות האלה מייצגות התייחסות שטחית למהפכה שחוללה החסידות. אין ספק שהחסידות הצילה את המוני העם, שנדחו לשוליים. ביניהם היו עמי-הארץ רבים, שלא מצאו את מקומם בבתי המדרש, ושתלמידי-החכמים לא עשו מאמץ לקרבם אליהם. החל להתפתח תהליך שבו נדחקו היהודים הללו אל חיק הגויים, שעימם מצאו שפה משותפת.

הבעל-שם-טוב פעל להחזיר את היהודים הפשוטים הללו אל חיק היהדות. הוא, חבריו ותלמידיו, לימדו אותם כי בעיני ה' יקרה גם תפילה של יהודי פשוט, הנאמרת בלב חם. החסידות נתנה משמעות לא רק ללימוד התורה, אלא גם לקיום מצוות של איש פשוט, למעשי צדקה וחסד ולאהבת ישראל.

כל זה נכון, אבל באותה שעה חוללה החסידות מהפך גם בקרב השכבה הלמדנית. די לראות מי היו תלמידי הבעש"ט, כדי להבין שסביבו לא הסתופפו יהודים פשוטים בלבד. תלמידי הבעש"ט היו כולם גאוני עולם, צדיקים, שעמדו בדרגה רוחנית גבוהה ביותר. אם דבקו בו, סימן שהבעש"ט העניק להם דבר מה מעבר להרמת רוחם של יהודים פשוטים.

רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, לא היה יהודי פשוט ועממי. עוד בהיותו נער נודע לגאון אדיר, ובהיותו בחור צעיר כבר התרכזה סביבו חבורת תלמידים איכותית ביותר. מה משך אותו אל החסידות? ברור אפוא שהחסידות הביאה עימה בשורה רוחנית גדולה גם לתלמידי-חכמים ולאנשי מעלה.

רגש לצד עומק

באותה מידה אין זה נכון להכניס את החסידות לקטגוריה של 'רגש'. אכן, יש בה המון רגש, שמחה, התלהבות, דבקות, אהבה וכו', אבל לא פחות מזה יש בה שכל ועומק רעיוני. תורת החסידות מעניקה מבט פנימי ומעמיק יותר על כל היהדות. הסבריה המעמיקים והמופלאים שופכים אור חדש על כל סוגיה בתורה, ונותנים משמעות אחרת לחיי התורה והמצוות.

החסידות נועדה לכל יהודי. היא מאירה את חייו ומאפשרת לו לעבוד את בוראו מתוך הבנה מעמיקה יותר ומתוך שמחה והתלהבות. נשמח אפוא בחג הגאולה י"ט בכסלו ונאחל איש לרעהו בברכה החסידית המקובלת:

"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".


חסידים מתפללים בדבקות. החסידות האירה את חיי היהדות (ציור: זלמן קליינמן)

  יש חדש

התוועדויות חג הגאולה

בימים שלישי-רביעי בשבוע הבא יצוין חג הגאולה י"ט-כ' בכסלו, חג שחרורו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, ממאסרו ברוסיה הצארית, בשנת תקנ"ט (1798). בתי חב"ד ברחבי הארץ מארגנים התוועדויות חגיגיות, להתחזקות רוחנית ולהתחברות לאור הפנימי של החסידות, שממנו אפשר לשאוב כוח בימים אלה. הציבור מוזמן להתבשם מאור החסידות ולהשתתף בהתוועדויות.

ההתוועדות הגדולה

ועד כפר חב"ד מזמין את הציבור הרחב להתוועדות המסורתית של חג הגאולה, אי"ה ביום שלישי, י"ט בכסלו, בשעה 8 בערב, בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד. אורח הכבוד בהתוועדות יהיה הרב יעקב-יוסף רסקין, שליח הרבי בג'מייקה. נגינה חסידית עם תזמורתו של משה מונה רוזנבלום והזמר נמואל הרוש.

מתחילים תניא

בי"ט בכסלו מתחיל מחזור חדש של לימוד התניא היומי, לפי התקנה הקדושה של לימוד שיעורי 'חת"ת' (חומש, תהילים, תניא) בכל יום. מתכונת הלימוד היומי בתניא בנויה כך שבמרוצת השנה לומדים את כל חמשת חלקיו של הספר. זה הזמן להצטרף ללימוד.

  שלחן שבת

תפילת העני פותחת שערי שמיים

בזוהר בפרשתנו נכתב בשבח תפילת העני, ה"עומדת לפני הקב"ה ושוברת שערים ופתחים ונכנסת להתקבל לפניו". הזוהר מביא על כך שני פסוקים: "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" (שמות כב,כו) ו"שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" (שם כב).

המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון מבאר מדוע הזוהר מציין שתי מובאות. "כי יצעק... ושמעתי" מכוּון לתפילת ערבית, ו"שמוע אשמע צעקתו" – הכוונה לתפילות שחרית ומנחה (הצמדת שחרית ומנחה יחד נובעת מכך ששתי התפילות הן חובה, ואילו ערבית היא רשות).

כנגד האבות

הפסוק "כי יצעק... ושמעתי" מופיע בזוהר קודם הפסוק "שמוע אשמע צעקתו", וזה הפך הסדר בתורה. כמו-כן על תפילת העני נכתב בזוהר גם בפרשת יתרו, ואולם שם הובא הפסוק "והיה כי יצעק" בלבד, ומדוע הזוהר מביא כאן גם את הפסוק "שמוע אשמע צעקתו"?!

ההסבר הוא, שהזוהר בפרשתנו מבאר לא רק את תפילת העני עצמה, אלא את הפסוק "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹקֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק" (בראשית לב,י). לכן מובא תחילה הפסוק "והיה כי יצעק אליי", שהוא כנגד תפילת ערבית, שאותה תיקן יעקב, ולאחר מכן מוסיפים את הפסוק "שמוע אשמע צעקתו", המכוּון לתפילות שתיקנו אברהם ויצחק. היינו, שאפילו התפילות האלה עולות ומתקבלות על־ידי תפילת העני, שפותחת את כל השערים.

כוחה של מצווה אחת

מעניין זה יש ללמוד כמה חשוב לפעול על עוד יהודי לעשות אפילו מצווה אחת כדי להחיש את הגאולה, כפסק הרמב"ם (הלכות תשובה ג,ד) שעל־ידי מעשה אחד, דיבור אחד או מחשבה אחת בכוחו של אדם להכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות.

זו המעלה של 'תפילת העני', ו"אין עני אלא בדעת". היהודי שאינו יודע מאומה על אודות יהדותו – יש ללכת אליו ולספר לו שיש בורא לעולם, ושהוא צריך להתפלל אליו, "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהילים קב,א), ועל־ידי זה נשברים השערים בעבור התפילות של כל עם ישראל!

מבוקשו של העני

בדרך זו נהג הבעל־שם־טוב, כאשר נדד בין קהילות יהודיות ועורר יהודים פשוטים לומר 'ברוך השם' וכדומה. הוא ביאר את הפסוק "תפילה לעני כי יעטוף" על־פי משל ממלך שהכריז כי ימלא כל משאלה שתוצג לפניו. היו שביקשו שררה וכבוד; היו שבחרו בעושר; ואילו חכם אחד אמר שכל רצונו – לדבר עם המלך.

הסביר הבעש"ט: זה מבוקשו של העני – לשפוך את שיחו לפני הקב"ה. אין הוא מבקש להרעיש עולמות ולשנות סדרי בראשית; הוא רוצה רק לשפוך שיח לפני ה', להיות בצוותא עם הקב"ה! ואכן, מסכם הבעש"ט, בקשת העני התקיימה, ועם בקשתו זו ניתנו לו גם כל המתנות האחרות.

(שיחת שבת וישלח תשל"ז)

  מן המעיין

לימוד חסידות

להבין את האמונה

כל יהודי מאמין בה׳ באמונה פשוטה וליבו תמים עם ה׳, אך חובת המוח והשכל להביא אמונה זו לתוך הידיעה וההשגה, כנאמר (דברי הימים א כח,ט) ״דע את אלוקי אביך, ועבדהו בלב שלם״.

(היום יום)

אמונה בהפלאת האלוקות

ככל שאדם מבין יותר באור ובחיוּת האלוקית המושגים בשכל, הוא מתעלה באמונה ומגיע לידיעת הפלאת האלוקות, שאינה ניתנת להשגה שכלית. אמונה טהורה זו מחזקת אותו בכל ענייניו.

(ספר המאמרים קונטרסים)

הבנה ורגש

הרבי המהר״ש אמר לבנו הרבי הרש״ב, ב'יחידות': יש ללמוד חסידות בהבנה של גמרא וברגש של ציור. כל עניין שלומדים יש לציירו בכוחות הנפש וחושיה.

(איגרות קודש)

פתיחת שערי בינה

תורת החסידות פותחת שערי בינה ומאפשרת להשיג את ההשגות העמוקות ביותר במוחש ממש. צריכים רק לרצות באמת ולהתייגע באמת. אמת היא המפתח הפותח את כל מנעולי ההשכלה.

(לקוטי דיבורים)

מציאות ומהות

תורת החסידות עוסקת בדברים רוחניים, כגון נשמות ומלאכים, והלומד רק יודע שיש מציאות של נשמה או של מלאך, אך אין הוא משיג את מהותם. יש כאן 'ידיעת המציאות' ולא ׳השגת המהות׳. ואולם גם ׳ידיעת המציאות׳ של פנימיות התורה, בלי ׳השגת המהות׳, היא דבר נפלא.

(לקוטי תורה)

קל יותר

בברכת החודש מהדרים לקיים את הנאמר בסידור ״נכון לדעת זמן המולד״, ואילו על מצוות עשה מן התורה, ״וידעת... כי ה׳ הוא האלוקים״ (דברים ד,לט) – אין מהדרים כל-כך. אחד המשפיעים ביאר את סיבת הדבר: ידיעת המולד קלה הרבה יותר...

(אוצר פתגמי חב״ד)

לקבל מזקני החסידים

צריך לדעת לקבל מזקני החסידים. פעם אחת שהו בליובאוויטש כמה שבועות שניים מגדולי החסידים, ובמשך שלושת רבעי שנה עסקתי בעניינים שהם דיברו אז.

(הרבי הרש״ב מליובאוויטש)

ענווה שאינה במקומה

הגמרא (גיטין נו,א) אומרת: ״ענוותנותו של רבי זכריה בן-אבקולוס החריבה את ביתנו״. זוהי ענוותנותו של האומר: "מי אנוכי שאלמד חסידות". צריך להיות ״ויגבה לבו בדרכי ה׳״ (דברי הימים ב יז,ו).

(אהלי ליובאוויטש)

  אמרת השבוע

מה חידשה החסידות

באחת העיירות ברוסיה הלבנה חי יהודי, למדן גדול, שהצטיין בעיקר במידותיו הטובות. כשהחל להתפרסם שמו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, נסע אליו אותו יהודי ושאלו: "מה חידשה החסידות?".

השיב לו הרבי: "לאדם יש מידות וגם לבעלי-החיים יש מידות. ההבדל הוא, שמידותיהם של בעלי-החיים הן טבעיות, ואילו מידותיו של האדם באות על-ידי עבודה ועמל דווקא, וצריכות להיות נשלטות בידי השכל".

שמע היהודי את התשובה, התבונן בה לעומקה – והתעלף. הוא הגיע למסקנה שמידותיו הטובות, המהוללות בפי כול, הן בדרגת מידותיהם של בעלי-חיים בלבד, מכיוון שהן נובעות מטבעו ומתכונות נפשו ולא נולדו מתוך עבודה ועמל.

כשהתעורר מעלפונו שאל: "נו, ומה חידשה החסידות?".

השיב הרבי: "החסידות שואפת להגיע אל מה שלמעלה מהשכל, ואת זה גופא להבין בשכל".

  גאולהפדיה

עולם כמנהגו ושונה לגמרי

אוֹר וְחִיּוּת. הרמב"ם קובע (הלכות מלכים, תחילת פרק יב) ש"בימות המשיח... עולם כמנהגו נוהג". איך ייתכן שהעולם יישאר במתכונתו (לפחות בתקופה הראשונה של הגאולה) ובה בעת יהיה עולם של גאולה?

ידוע שהתגלות החסידות היא הכנה לגאולה, וגם בה מתקיים שילוב דומה. לכאורה היא לא חידשה דבר. התורה אותה תורה; המצוות אותן מצוות. ועם זה, החסידות חוללה מהפכה והחדירה רוח חדשה ורעננה בחיי היהדות.

ההסבר טמון במכתב שכתב הרבי הרש"ב מליובאוויטש, לרגל חג הגאולה י"ט בכסלו. הוא כותב (איגרות קודש שלו, כרך א, עמ' רנט) כי ביום הזה, י"ט בכסלו – "אור וחיוּת נפשנו ניתן לנו". שתי המילים האלה, 'אור' ו'חיוּת', ממצות את בשורתה של החסידות. האור אינו מביא שום דבר חדש לחדר ואינו מוסיף מאומה על תכולתו. אף החיוּת אינה מוסיפה מאומה על מבנה הגוף ופרטי איבריו וגידיו.

האור והחיוּת ממחישים איך דברים יכולים להשתנות מן הקצה אל הקצה, בלי להוסיף דבר על עצם מהותם. אותו דבר עצמו יכול להיות מואר וחי, והוא יכול להיות חשוך ונטול חיים. הכול בזכות האור שמאיר את הדבר ובזכות אותו דבר בלתי-מוגדר שנקרא – 'חיוּת'. גם הגאולה תהיה שילוב של המציאות הקיימת עם אור חדש, שיעניק לה משמעות שונה לחלוטין. אמנם 'עולם כמנהגו', אבל כאשר "ונגלה כבוד ה'" זה יהיה עולם אחר לגמרי – עולם של גאולה.

מפיצים באהבה

אליהו גבאי

בן 73

תושב באר-שבע

גמלאי מערכת הביטחון, מפיץ את 'שיחת השבוע' כמעט מראשית הופעתו.

אני מתגורר בבאר-שבע עוד מימי ילדותי, בשנת 1959. התגוררנו אז במעברת חצרים. כשגיליתי את עלון 'שיחת השבוע' קיבלתי עליי להפיץ אותו בסביבתי.

אני מפיץ את העלון בקריה החרדית בעיר, בית כנסת בשכונה ד ובעוד שלושה בתי כנסת בשכונת רמות. יש גם כמה חברים קבועים שאני מביא להם את העלון לבתיהם. כולם אוהבים את העלון, ובכל שבוע מצפים לקבלו.

בכל יום חמישי אני מקבל את העלונים בבית חב"ד, מביא אותם הביתה ומסדר חבילות לפי בתי הכנסת. זו מחויבות קבועה, אבל אני עושה אותה בשמחה.

  מעשה שהיה

השבת השביתה את המרכבה

"יוצאים לדרך!", צעק הקצין, לאחר שכולם התיישבו על מקומותיהם, אך המרכבה לא זזה. "מדוע איננו נוסעים?!", שאג הקצין בכעס. העגלון השיב בקול שבור: "אחד הסוסים נפל ומת"...

מרכבה שחורה עשתה את דרכה ברחובות העיירה ליאוזנה ועצרה ליד ביתו של רבנו הזקן, רבי שניאור-זלמן. שוטרים חמושים נכנסו אל הבית והודיעו לרבי כי הוא עצור ועליו להתלוות אליהם לחקירה בעיר הבירה, פטרבורג.

כך החל מאסרו המפורסם של בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד. זה קרה ביום חמישי, אסרו חג שמחת תורה תקנ"ט (1798).

העילה למאסר הייתה עלילה שהעלילו על הרבי מתנגדיו, ובה האשימו אותו כי הוא מורד במלכות. הצאר הרוסי הורה לעצור את הרבי ולחקור את העניין ביסודיות.

עצם הופעתה של המרכבה השחורה הטילה פחד על בני הבית. מרכבה זו נועדה למורדים במלכות. השוטרים הודיעו כי נצטוו להוביל את הרבי למבצר פטרופבלוסק האיום, מסע שאורך כמה ימים.

למחרת, ביום שישי, כשש שעות לפני שעת הדלקת נרות, הודיע הרבי לשוטרים כי אין הוא מוכן  להמשיך בנסיעה, בשל השבת המתקרבת. "מבקש אני לעצור את הנסיעה עד אחרי השבת", ביקש מהקצין הממונה על המעצר.


מאסר שהוליד חג גאולה. רבנו הזקן והמרכבה השחורה

הקצין הביט בו בתדהמה. "זה בלתי-אפשרי", הגיב קצרות והסיט את מבטו. הרבי לא חזר על בקשתו ורק ישב במרכבה בשלווה.

לא עברו כמה דקות והמרכבה היטלטלה בחבטה. היא נטתה על צידה ועצרה מנסיעתה. העגלון ירד לבדוק מה קרה וגילה כי ציר העגלה נשבר ואחד הגלגלים נפל. המרכבה הושבתה.

הקצין הורה לאנשיו לגשת לכפר הסמוך ולהביא בעלי מלאכה שיתקנו את ציר המרכבה ויחברו את הגלגלים מחדש.

לאחר שעה ארוכה הופיעו בעלי המלאכה. הם החליפו את צירי המרכבה, החזירו את הגלגל למקומו והודיעו כי המרכבה כשירה לנסיעה.

"יוצאים לדרך!", צעק הקצין, לאחר שכולם התיישבו על מקומותיהם, אך המרכבה לא זזה. "מדוע איננו נוסעים?!", שאג הקצין בכעס. העגלון השיב בקול שבור: "אחד הסוסים נפל ומת"...

"גשו שוב לכפר והביאו משם סוס בריא וחזק", הורה הקצין.

כעבור כשעה שבו השוטרים עם סוס צעיר וחסון. הוא נרתם למרכבה, העגלון הצליף, אך המרכבה לא זזה ממקומה. הפעם גם לא הייתה סיבה נראית לעין. הסוסים פשוט לא יכלו להזיזה.

כעת הבין הקצין שלפניו איש קדוש. טון הדיבור שלו נעשה רך ומכובד, נעדר יוהרה. "אנא, רבי, האם תואיל להסכים שניסע רק אל הכפר הסמוך, ושם נשבות בשבת?", שאל.

"לא", השיב הרבי בנחת, "אינני נוסע לשם". הרבי הסכים רק לדבר אחד: שהמרכבה תוסט מעט מן הדרך אל שדה סמוך, ושם תשהה במהלך השבת.

כך נעשה. המרכבה הוסבה מן הדרך הראשית אל שדה סמוך, ובו קיבל רבנו הזקן את פני השבת, לצד השוטרים והקצינים.

בהגיעם לפטרבורג סיפר הקצין לממונים עליו את מה שקרה, ואמר כי האסיר הוא איש קדוש. בעקבות זאת נהגו בו החוקרים כבוד, וכעבור חמישים ושלושה ימים במעצר הוכרז כי הוא חף מכל אשמה ושוחרר ביום י"א בכסלו.

לימים, בפגישה עם ה'סבא' משפולי, שאלו ה'סבא' מדוע אין הוא מראה מופתים, כדרכם של צדיקי פולין. הרבי השיב לו בלשון הגמרא (תענית כג,ב) "עימי הייתה ושילחתיה". כלומר, אין הוא חפץ לעשות מופתים שלמעלה מדרך הטבע.

שאלו ה'סבא': "והלוא בנסיעה למעצר חוללת מופת ועצרת את המרכבה בערב שבת?". הרבי חייך קלות ואמר: "מופת זה לא אני עשיתי, אלא כלשון האר"י בפיוט 'אזמר בשבחין' – 'צווחין אף עקתין, בטלין ושביתין'. השבת היא ש'צווחה' וה'אקסין' (צירי העגלה ביידיש) התבטלו ושבתו"...

מקום השביתה היה סמוך לעיר נֶוֶול, במחוז פסקוב. ברבות השנים נעשתה נֶוֶול עיירה חב"דית תוססת, מלאה חסידים עובדי ה'. הללו ידעו להצביע בדיוק על המקום שבו שבת הרבי באותה שבת.

הרבי הריי"צ מספר כי אחד מאותם חסידים היה ר' 'מיכאל הזקן', תושב נֶוֶול. חסידים זקנים הראו לו את המקום, והוא שם לב לתופעה מיוחדת: לאורך כל הדרך העצים שבצידי הדרך היו שבורים ורקובים, אך במקום שבו עמדה המרכבה עמד עץ גדול ורענן, מרובה ענפים מוריקים.

הרבי הריי"צ ציין כי תיאורו של ר' מיכאל היה חי ונרגש. הוא היה מתאר את העצים העלובים שמסביב, את הופעתו המרהיבה של העץ היפה, את מקומה המדויק של המרכבה ואת הנס הגדול. כשסיפר זאת האירו פניו, והוא תיאר את הדברים בחיוּת גדולה.

המחזה עורר בו רגש של יראת שמיים טהורה וחתירה למידות טובות. ההתעוררות שאחזה בו הייתה גדולה, יותר מזו שבאה לעיתים אחרי לימוד מאמר חסידות, המעורר אותנו למידות טובות ולאהבת ה' ויראתו.

(על-פי מגילת י"ט כסלו, ליקוטי דיבורים)

  רציתי לשאול

עם הרב משה-צבי הלפרין

מראשי איגוד צאצאי רבנו הזקן

אחרי גילוי החסידות על-ידי הבעש"ט ובהמשך על-ידי בעל התניא, האם המשמעות היא שבימינו אין עוד מגבלות על לימוד החסידות והפצתה?

אכן, כן. הבשורה הגדולה של חג הגאולה י"ט בכסלו היא שניתנה הרשות משמיים והוסרו כל המגבלות על לימוד חלק זה של התורה – פנימיות התורה, נשמתא דאורייתא. זו השמחה הגדולה וזה פשר האושר ותחושות הרוממות שממלאים יהודים בכל קצווי תבל בחג הגאולה.

אך מכיוון שעל כל דבר שבקדושה מתעוררים קשיים, ולעיתים הם אף מתלבשים בלבושים של 'קדושה', צריך לעיתים להבהיר דברים פשוטים: כל התורה היא מורשה לכל יהודי, ללא יוצא מן הכלל; והתורה ניתנה ללמוד וללמד.

אלא שלכל דבר עת וזמן. ובדיוק כשם שתינוק בן יומו שנופלת בחלקו ירושה גדולה ברור שעדיין אין הוא כשיר לנצל את כל הפוטנציאל של אותה ירושה, אבל בסופו של דבר ברור שזה יקרה, כן הוא באשר לתורה הקדושה, על כל חלקיה.

אכן היו שלבים במרוצת הדורות שבהם עדיין לא הגיעה העת לפתוח חלקים מאותה ירושה לפני כל יהודי, אך כאמור, לכול עת. במיוחד בימינו, ערב ביאת המשיח והגאולה השלמה, הרי אם לא עכשיו אימתי? זו הזכות שניתנה לנו לפתוח את המתנה ואת הירושה.

הגישה ששללה את לימוד פנימיות התורה בטענות כאלה ואחרות היא כבר נחלת העבר, וכיום הכול מודים בנחיצותה ובתועלת העצומה שהחסידות מעניקה לכל יהודי.

ברור שהלימוד צריך להיות מותאם לרמת ידיעותיו והבנתו של הלומד. מי שנמצא בתחילת הדרך בלימוד התורה בכלל, צריך גם בלימוד החסידות ללמוד עניינים קלים יותר. וכמו-כן הלימוד צריך להיות על-מנת לעשות. אבל חובה וזכות לכל אחד ואחד ללמוד חסידות.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

אמירה לאחר קבלת שבת

שאלה: מי שקיבל עליו שבת מוקדם, האם רשאי הוא לומר למי שעדיין לא קיבל שבת לעשות בעבורו מלאכות האסורות בשבת?

תשובה: בשאלה זו נחלקו הראשונים, האם בשעה שהוא עצמו כבר קיבל שבת, מכיוון שעדיין לא נכנסה השבת בפועל — מותר לו לבקש מאדם אחר, שעדיין אצלו יום חול, שיעשה מלאכה בעבורו. להלכה פסק השולחן ערוך שמותר לעשות כן.

אדמו"ר הזקן מבאר שטעם ההיתר הוא, מכיוון שבקבלת שבת מוקדמת האדם מקבל עליו את איסורי השבת התלויים בגופו בלבד, אבל לא את האיסורים שמחוץ לגופו, ולכן הוא רשאי לומר לאחרים לעשות מלאכה בעבורו.

יצוין כי לדעת הבן איש חי יש להקל בדבר רק לצורך מצווה, מאחר שיש ראשונים המחמירים.

הפוסקים דנים אם ניתן לבקש זאת גם מהאישה או הילדים, שמא הם נגררים אחרי קבלת השבת של גדול הבית. למעשה, מקילים בדבר, כפשטות ההלכה, והרוצה להחמיר – יחמיר לעצמו.

היתר זה הוא הן בערב שבת, כשעדיין לא נכנסה השבת, והאדם קיבל עליו שבת מוקדם, הן במוצאי שבת, כאשר השבת יצאה והוא מחמיר וממשיך באיסורי השבת.

באשר למי שנוהג על-פי שיטת רבנו תם ומאריך את צאת השבת: כתבו אחרונים שיש מקום לאסור לומר לאחר לעשות מלאכה בעבורו, משום שלדעתו עדיין זה ספק שבת, ואין זה תוספת בלבד. אך מי שאינו נוהג כך מפני החשש לשיטת רבנו תם, אלא כמנהג להוסיף קדושה – רשאי לומר לאחרים לעשות מלאכה בעבורו.

מקורות: ר"ן ורשב"א שבת קנא. טושו"ע סי' רסג סי"ז. פמ"ג משב"ז סק"א שם. מקור חיים שם סקי"ז. שו"ע אדה"ז שם סכ"ה ובקו"א שם סק"ח. בן איש חי שנה שניה פרשת וירא. שו"ת שבט הלוי ח"א סי' נג. שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' רלד. פסקי תשובות סי' רסג אות לז ובהערות שם. וש"נ.

  חיים יהודיים

התניא השלם: חזון שהיה למציאות

חזון בן כמאה שנים מתממש עכשיו בסדרת 'התניא השלם', שמאגד את כל ביאורי אדמו"רי חב"ד לדורותיהם על ספר התניא. עורך הספר מסביר את המיזם ההיסטורי

תעודת זהות. הרב מנחם-מענדל קפלן, בן 53, מהדיר ספרים וחבר מכון להוצאת תורת הרבי מליובאוויטש בלשון הקודש. נולד לרב אריה-לייב קפלן, שליח הרבי לצפת. עורך ראשי של סדרת 'התניא השלם', מיזם היסטורי, שחלקו הראשון יצא לאור בקיץ האחרון.


עשרים שנות גילוי אוצרות . הרב קפלן

בשורה. ספר התניא הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד, ואדמו"רי חב"ד מגדירים אותו 'תורה שבכתב של החסידות'. במרוצת השנים יצאו ספרים רבים על התניא, ביאורים, פירושים, דקדוקים, השוואות ועוד. אבל עכשיו זוכה עם ישראל לבשורה חדשה, המקופלת בשתי מילים: 'התניא השלם'.

שנות עמל. אחר שנות עמל הופיעו עכשיו שני כרכים גדולים על חלקו הראשון של התניא, 'ספר של בינונים', המגלים בו צפונות ועומקים חדשים, בהיקף שטרם נראה כמותו. הספר מכנס לפונדק אחד את כל ביאורי אדמו"רי חב"ד לדורותיהם על ספר התניא, בעריכה ייחודית.

אוצרות. ביאורי אדמו"רי חב"ד על התניא שופכים אור חדש על עניינים רבים בעבודת ה', והדוגמאות רבות מספור. כל מי שיעמיק בביאורים אלה יגלה אוצרות של ממש.

מחברות. הרבי עצמו הניח את היסודות למהדורה השלמה של התניא. עוד בשנות תר"צ, כשהיה אברך צעיר, כתב מחברות צפופות שבהן מראי מקומות והערות קצרות. בהמשך, בארה"ב, הוסיף ציונים, שילב את דברי אדמו"רי חב"ד, ואסף ביאורים מחסידים. במכתביו הוא מתאר את רצונו להוציא לאור את 'הוצאת התניא השלֵמה' – עם פירוש רציף, מראי מקומות והגהות וליקוט פירושים. זה היה חזון שהקדים את זמנו.

איתור. לפני כעשרים שנה הוקם מכון 'התניא השלם', ששם לו למטרה להגשים את רצונו של הרבי, ולהביא לידי גמר וסיום את מלאכת ההוצאה לאור הכבירה. במשך שנים עמל צוות שלם ואיתר אוצרות מ-570 ספרים של תורת החסידות. הייתה כאן מלאכה מורכבת של איתור האוצרות ופירוש וביאור מילותיו של בעל התניא. המכון זכה בתחילת הדרך לליווי של ה'חוזר' של הרבי, הגאון רבי יואל כהן.

הגהות. בשנות תש"כ החל החסיד רבי יוסף הלוי ויינברג למסור שיעור תניא ברדיו מדי מוצאי שבת. הרבי ראה בכך שימוש קדוש בטכנולוגיה לצורך הפצת החסידות, ואף הגיה בקפידה את הטיוטות שהכין, השמיט ביאורים שעלולים לבלבל את המתחילים והוסיף הערות מפורטות שחשפו עומקים חדשים בלשון התניא. השיעורים נדפסו והיו לפירוש הרציף הראשון על התניא, אך במבנה שהיה מותאם לשידור לצורך האזנה. במהדורה החדשה נערכה עבודה ישירה על-פי ההגהות של הרבי – חזרות הושמטו, הפירוש נעשה תמציתי ורציף, וההערות שולבו בשלמותן במדור הביאורים.

חשיפות. במהדורה החדשה של התניא השלם שולבו חידושים שמנגישים את הלימוד לכל אחד: פירוש קצר ורציף, שמסביר מילה במילה ומוסיף פתיחה לכל פרק; ליקוט מקיף של כל ביאורי אדמו"רי חב"ד על התניא, ערוכים לפי סדר הדפים; הקיצורים שערך הרבי ה'צמח צדק' לכל פרק; מדור מראי מקומות שמפנה למקורות נוספים; לקט מיוחד מכתבי האדמו"רים על קדושת הספר, שמו ומבנהו; ולבסוף – מדור חשיפות ובו צילומים נדירים של הערות וחידושים בכתב יד האדמו"רים, המתפרסמים כאן בפעם הראשונה.


התניא השלם. מיזם היסטורי

אבני דרך. מראי המקומות שהוסיפו אדמו"רי חב"ד אינם סתם הפניות. הציונים האלה משמשים למעשה אבני דרך, שמכוונים איך ללמוד נכון את דברי רבנו הזקן.

יפוצו. וההפתעה הגדולה: בעזרת שנים־עשר נגידים, שתומכים בתורה ולומדיה, ניתנת עכשיו האפשרות לקנות את שני הכרכים המפוארים במחיר סמלי של 70 ש"ח בלבד, ברוח צוואת הבעש"ט – "יפוצו מעיינותיך חוצה".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)