חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2020
ערב ש"ק פרשת נצבים, כ"ו באלול ה'תשפ"ה (19/09/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2020
להתפלל ולייחל לשנה טובה
יש חדש
לשמור על הקשר עם התחתון
ראש השנה
מסר לכל השנה
צעקה שהיא הכתרה
מפיצים באהבה
חידת שליח הציבור
רציתי לשאול
הכנה מיום א ליום ב
הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ

מס' 2020, ערב שבת-קודש פרשת נצבים, כ"ו באלול ה'תשפ"ה (19.09.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 

  עמדה שבועית

להתפלל ולייחל לשנה טובה

מי שמנסה לראות לא רק את העצים, אלא את היער כולו – רואה את היד האלוקית המכוונת בדרך מופלאה את המהלכים לטובת עם ישראל

בראש השנה אנו מתייצבים בלב חרד להתפלל על השנה החדשה הבאה לקראתנו. אנחנו מאחלים זה לזה איחולים לבביים, אוכלים מאכלים המסמלים שפע וברכה, אבל תמיד יש תחושה של נעלם גדול העומד לפנינו. שנה חדשה מתחילה, ואין לנו שום מושג על מה שהיא צופנת בחובה.

תפילת 'וּנְתַנֶה תוקף' מבטאת היטב את תחושת אי-הוודאות הזאת. ביום הדין ייקבע גורל העולם. מי יעלה ומי יֵרד. מי יזכה למנוחה ולשלווה ומי יחווה טלטֵלות. "מי ייעני ומי ייעשר, מי יישפל ומי ירום".

עוד מעוזים קורסים

יש שנים שבהן הכול נראֶה יציב ורגוע, ובכל-זאת אנו חשים את תחושת אי-הוודאות, כי גם ים שקט יכול להפוך ברגע לים גועש. אבל השנה אנו נכנסים לראש השנה אחרי שנתיים סוערות מאוד. אנחנו חיים בתוך מרחב שמשנה את פניו במהירות עצומה.

הדיווחים החדשותיים מציגים אירועים נקודתיים, ולא תמיד אנחנו מצליחים לחבר נקודה לנקודה ולראות את התמונה השלמה. אבל מי שמנסה לראות לא רק את העצים, אלא את היער כולו – רואה את היד האלוקית המכוונת בדרך מופלאה את המהלכים לטובת עם ישראל.

האיום של האסלאם הקיצוני מטריד את האנושות כבר שנים רבות. מדינות רבות באירופה חוששות להתייצב מול הכוחות המטורפים האלה, מפני שגם בתוכן נבנו מוקדי כוח אסלאמיים חזקים. אלה מניעים את גלי השנאה לישראל ואת החרמות למיניהם. הממשלות נכנעות לקולות הקיצוניים, מתוך אשליה שהיענות להם תקנה להן שקט. אין הן מבינות שבסופו של דבר ישלמו מדינותיהן עצמן את המחיר.

והנה דווקא עם ישראל הוא המתייצב מול כוחות הרשע האלה, ובחסדי שמיים מצליח להכות אותם זה אחר זה. עוד ועוד מעוז של רוע ורשע קורס ונופל, והעתיד של כולנו נראה הרבה יותר בטוח ויציב.

כלי לקבלת הברכות

דווקא במציאות זו חיוני לבצר את חומות האחדות של העם היהודי. השבת נקרא את פרשת "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם", המציגה את החלוקות הקיימות בעם ישראל. אכן, יש "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם" ויש "חֹטֵב עֵצֶיךָ" ו"שֹׁאֵב מֵימֶיךָ", אבל כולם עומדים יחד לפני בורא העולם ויוצרים את פסיפס היופי והשלמות של עם ישראל.

הפרשה הזאת מדגישה את חיוניותה של האחדות ככלי לקבלת ברכות הבורא. ההבדלים שבין יהודי ליהודי ובין ציבור אחד למשנהו נועדו להשלים זה את זה וליצור את המגוון הנהדר של כלל ישראל. צבע אחד אינו מרהיב עין כמו מגוון צבעים, המשתלבים זה עם זה. לכל יהודי מעלות מיוחדות, וחשוב למצוא בכל יהודי את הנקודה החיובית ולכוון אותה לבניין האומה.

כשנעמוד כולנו בראש השנה, מאוחדים ומלוכדים, לפני ה' אלוקינו, נזכה לברכת ה', ובסופו של דבר יתברר כי כל הטלטלות שאנו חוֹוים נועדו לטובתנו, כמאמר המדרש: "בניי, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. הגיע זמן גאולתכם!". שנה טובה ומתוקה!


תפילה לשנה טובה ומתוקה ולשנת גאולה וישועה

  יש חדש

פדיון נפש לפני החג

לקראת השנה החדשה נוהגים לכתוב 'פדיון נפש' ולבקש שנה טובה ומתוקה. כותבים את השם הפרטי המלא ושם האם של כל אחד ואחת, ומציינים את המשאלות הדרושות. רצוי להחליט קודם לכן החלטה טובה של התחזקות בענייני תורה ומצוות. לאחר מכן מניחים את המכתב באחד מספריו של הרבי מליובאוויטש, ומשגרים אותו אל הציון הקדוש (דוא"ל: [email protected]. פקס': 0017187234444).

תקיעות בשופר לציבור

בימי ראש השנה ייצאו אי"ה אלפי חסידי חב"ד לזַכות יהודים במצווה הגדולה של תקיעת שופר. הם יבקרו אצל מאושפזים במרכזים הרפואיים, אנשי כוחות הביטחון, קשישים בבתי אבות וכדומה, ויאפשרו להם לשמוע תקיעת שופר. צעירי חב"ד הכשירו מאות ממקורבי בתי חב"ד לתקוע בשופר והם יזַכו את שכניהם במצווה הגדולה.

מחזורים עם ביאורי חסידות

הוצאת קה"ת הוציאה לאור מחזורים לראש השנה וליום הכיפורים עם לקט ביאורי חסידות, בעריכת הרב יוסף-חנינא ביינדמן. לצד ביאורי החסידות יש גם ביאורים על דרך הפשט. טל' 039606018.

  שלחן שבת

לשמור על הקשר עם התחתון

הבעש"ט מפרש את הפסוק "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם" ש'היום' מכוּון לראש השנה. זו הברכה שהקב"ה מברך את עם ישראל לקראת ראש השנה, שאתם ניצבים, היינו קיימים ועומדים, וזוכים בדין.

מאחר שהתורה כותבת "כֻּלְּכֶם", ואף מוסיפה "אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ... וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ", מה הצורך לפרט את כל הסוגים שבעם ישראל – מ"רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם", "חֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ"? זאת ועוד, בזוהר נאמר שבראש השנה "כל ניצוצי נשמות ניצבים ומתעלים במקורם הראשון", היינו ש'ניצבים... כולכם' מתקיים במקום גבוה ונעלה כל-כך, שבו אין הבדל בין יהודי למשנהו, ואם כן מדוע מזכירים את כל הסוגים?

עיניים למטה ולב למעלה

שאלה זו קיימת בכל פעם שהתורה מציבה יעד עליון כלשהו, שאליו מובילים שלבי ביניים, אך היא מוסיפה ומציינת את השלבים הקודמים. לדוגמה, הציווי: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". מדריגת 'בכל מאודך' היא "בכל מידה ומידה שהוא מודד לך", ועל-פי החסידות זו עבודה שלמעלה מכל מדידה והגבלה. מדוע מי שהגיע ל'בכל מאודך' עדיין נזקק למדריגות 'בכל לבבך' ו'בכל נפשך', הנמוכות יותר?

העניין יובן על-פי מאמר חז"ל (יבמות קה,ב): "המתפלל צריך שייתן עיניו למטה וליבו למעלה". מבאר רבנו הזקן (תורה אור, מגילת אסתר צא,ב) ש'ליבו למעלה' היא תנועת ה'רצוא' בתפילה, כשהאדם נמשך לעלות ולהתאחד עם האלוקות, ואילו 'עיניו למטה' היא תנועת 'שוֹב', כשהוא כובש את ה'רצוא' וחוזר למלא את שליחותו בעולם הזה. מדוע חשוב ש'המתפלל' ייתן עיניו ל'שוב', דבר שצריך להתקיים אחרי התפילה?

חיבור תמידי

אלא שכדי שיהיה ה'שוֹב' כראוי – הירידה למילוי התפקיד לאחר ההתעלות לגבהים הרוחניים – חייב להיות חיבור תמידי עם המדריגות הנמוכות גם בעת העליות הרוחניות הגבוהות ביותר. לא די לציית לצורך ב'שוב', אלא נדרש קשר בלתי-פוסק עם הרבדים התחתונים, כדי שיהיה אפשר לרומם אותם לרוחניות הנשגבה.

לכן דרגת 'בכל מאודך' חייבת להיות קשורה עם 'בכל לבבך' ו'בכל נפשך', והמתפלל מוכרח להביט למטה בעת התפילה כדי להעלות את ה'מטה' למעלה. כך מדריגת 'כולכם' חייבת להיות קשורה עם הדרגות הנמוכות 'מחוטב עציך עד שואב מימיך', כדי להכליל אותן ב'כולכם'.

לדאוג לצרכים הגשמיים

יש כאן מסר שגם יהודי שהוא בחינת 'כולכם', צריך להתאים את השפעתו לצרכים של היהודים שלמטה ממנו. הוא שרוי בעולמות רוחניים, אבל המושפע זקוק עכשיו לעזרה גשמית, ועליו לתת לו סיוע גשמי. כך נהג הבעש"ט, שעל אף מדריגותיו הנעלות עסק בעזרה ליהודים בגשמיות.

וכאשר בני ישראל מתנהגים כך, אף הקב"ה נותן להם טוב נגלה ונראה, ושנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

(תורת מנחם, כרך פה, פרשת ניצבים-וילך)

  מן המעיין

ראש השנה

שלושה ספרים

ג' ספרים נפתחים בראש השנה... צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים; רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה; בינוניים תלויים ועומדים עד יום כיפור, זכו – נכתבים לחיים.

(ראש השנה טז,ב)

גורלך בידך

יש הטועים וסבורים שאחרי ראש השנה כבר נגמר הדין ומה שנגזר נגזר. אין הדבר כך, כי אדם נידון בכל יום, ועל-ידי תשובה בכוחו לשנות את רוע הגזירה; ולהפך חלילה, בידו לקלקל את השפע שנקצב לו בראש השנה. לכן חשוב לשים לב בכל ימות השנה לתיקון המעשים.

(חת"ם סופר)

גנוז בראש

הראש של כל השנה, כל השאיפות וההישגים של ימות השנה, גנוזים ביום ראשון זה, שבו מרוכזים געגועי השנה ותקלות השנה. ולא עוד, אלא גם קדושת ארץ ישראל עיקרה נעוץ בראש השנה, ככתוב ״עיני ה׳ אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״.

(רבי נחמן מברסלב)

זכות מתנות עניים

למה קבע הקב״ה את יום הדין בחודש תשרי ולא בחודש אחר? אלא שזה לטובתם של ישראל. חודש זה בא אחרי זמן אסיפת הפירות, ואז נותנים לעניים לקט שכחה ופאה. וכשיושב הקב״ה לדון את העולם, אינו דן את ישראל במידת הדין, אלא במידת הרחמים, שגדול כוחן של מתנות עניים שהופכות את מידת הרוגז למידת הרחמים.

(פרשת דרכים)

עמל מיותר

״מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה״. מי שאינו סומך על זה ומוסיף עמל ויגיעה כדי להשיג יותר פרנסה ולהרוויח יותר ויותר, הריהו דומה לאדם הנוסע ברכבת ומתוך שהוא נחפז להגיע מהר לתחנה, דוחף מבפנים בידו את דופן הקרון, כדי להחיש את מהלך הרכבת...

(עיטורי תורה)

אחד ואין שני

״באחד לחודש יהיה לכם שבתון, זכרון תרועה״. שני ימים של ראש השנה כיומא אריכתא דמי, והרמז בפסוק, שכתוב ״באחד לחודש״, ולא כתוב 'בראשון לחודש'; שבכל מקום שיש אחד, אין שני.

(רבי יצחק מוורקה)

הלילה מאיר כיום

"כיומא אריכתא" – היינו שגם הלילה נחשב ליום, כי שני הלילות מאירים כיום. לכן נוהגים למעט בשינה ולעסוק בשירות ותשבחות ואמירת תהילים ככל האפשר.

(מאמר קניין החיים)

צעקה בקול

עיקר עבודת ראש השנה היא צעקה בקול. ביום כיפור העבודה היא בלחש, אך בראש השנה צריכה להיות צעקה בקול.

(ספר השיחות תש״ז)

עול בשמחה

בראש השנה יש לקבל עול מלכות שמיים בשמחה, שהעול לא יהיה כמשא מכביד ומעיק. וכפי שהיה בקריעת ים סוף, שבני ישראל קיבלו עול מלכות שמיים מתוך שירה ושמחה, באומרם בסוף שירת הים ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״. בכל ראש השנה מקבלים עול זה מחדש, בשמחה גדולה יותר וברצון נעלה יותר.

(תהילים 'יהל אור')

  אמרת השבוע

מסר לכל השנה

האדמו"ר בעל 'אהבת ישראל' מוויז'ניץ היה נוהג לומר את מזמור 'לדוד מזמור', שאומרים אחרי שמונה-עשרה של ליל ראש השנה, בבכיות נוראות. במיוחד היה בוכה מאוד באומרו את המילים "וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה".

פעם אחת נזדמנו בבית מדרשו בראש השנה שני אורחים, ותמהו לפשר הבכי במילים אלה: וכי יש לרבי עניינים הקשורים בשבועת שקר?! לאחר מכן, כשעברו לפניו, אמר להם מעצמו שהכוונה לשבועה שמשביעים את הנשמה לפני ירידתה לעולם, ועל האדם לוודא שהשבועה לא תהיה 'למרמה'.

שוחט אחד מחסידיו לא יכול היה להיות אצלו בראש השנה, ועל כן נסע אליו לאחת השבתות שלפני כן. בבוקר, כשאמר ה'אהבת ישראל' בהשתפכות הנפש את התהילים, הצטער שלא יוכל לשמוע את ה'ולא נשבע למרמה' של הרבי בראש השנה. פתאום ניגש אליו הצדיק ופתח ואמר את כל המזמור בנעימת ראש השנה, ולאחר מכן אמר לו: "חזור לביתך והתנהג כל השנה עם ה'ולא נשבע למרמה' הזה!".

  גאולהפדיה

צעקה שהיא הכתרה

תְּקִיעוֹת. שלוש פעמים בכל יום אנו מתפללים: "תקע בשופר גדול לחירותנו", על-פי לשון הפסוק (ישעיה כז,יג) המנבא שבזמן הגאולה יתקע הקב"ה "בשופר גדול" – "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל".

בראש השנה מצווה לתקוע בשופר – "מצוות היום בשופר" (משנה ראש השנה ג,ג). תורת החסידות מסבירה שהשופר מעורר את האדם לתשובה, לתיקון המעשים, לקבלת עול מלכות שמיים, וגם מבטא את צעקת ליבו של היהודי, את כאב נפשו על שנתרחק מאור הקדושה.

בצעקה זו שלושה שלבים: תקיעה, תרועה, שברים. התקיעה היא 'קול פשוט' – צעקה פשוטה, בלי מילים. היהודי חש צער עמוק ביותר על ריחוקו מה', על שבשנה שחלפה לא התקרב די הצורך אל הקב"ה. לאחר מכן מתפרץ כאב עמוק יותר, המתבטא בשברים ובתרועה. ה'שברים' מתוארים בגמרא "גנוחי גניח" [אנחות], וה'תרועה' "ילולי יליל" [יללות]. כאשר הכאב גובר, אין הוא יכול להתבטא אפילו בצעקה פשוטה. האדם אינו צועק אלא גונח, גניחות קטועות. כשהכאב גובר עוד יותר, אין האדם יכול אפילו לגנוח, והוא מייבב ומיילל: "אוי, אוי, אוי, אוי, אוי" (וכפי שהדרגות הללו מוסברות בהרחבה בתורת החסידות, בהתייחסות לכאב נפשו של היהודי).

כך השופר מבטא את צעקת הלב הפנימית של עם ישראל. צעקה זו מגיעה עד עצמותו ומהותו יתברך, ומעוררת בו את הרצון למלוך על עם ישראל, ובאמצעותו על העולם כולו.

מפיצים באהבה

חיים טל

בן 75

תושב רחובות

שימש מורה עשרות שנים. מפיץ בקביעות את 'שיחת השבוע' ברחובות

למדתי בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד, במגמת חרושת עץ. אחרי השירות הצבאי בנח"ל החרדי שימשתי מורה בבתי ספר טכנולוגיים. אחר-כך הייתי איש חברה קדישא ברחובות.

הרב רובין לא רצה שאנשים יקראו את העלונים בזמן התפילה, וקיבלתי עליי משימה לחלק את העלון לאנשים לפני ליל שבת. אני מתפלל בבוקר בבית הכנסת פא"י, וביומי שישי אנשים באים ולוקחים. יש לי גם כ-40 מנויים, שאני נותן להם את העלון בעצמי.

כל הזמן מבקשים את 'שיחת השבוע' ושואלים אם יש עוד. עד שבת לא נשאר אצלי עלון אחד מיותר!

  מעשה שהיה

חידת שליח הציבור

עברו עוד כמה ימים, והגבאים לחצו על הרב להשיבם דבר. רבי יוסף-חיים הסתפק ברמז: "אתם כבר תדעו", סתם ולא פירש

הבשורה עברה כברק בקרב תושבי ירושלים: הרב נחום ברגמן, השוחט והמוהל ובעל התפילה הידוע, הלך לעולמו פתאום, בעקבות דלקת ריאות שהסתבכה, והוא פחות מבן שישים שנה. זה היה בשבת קודש ח"י באלול תרפ"ו (1926).

הרב נחום היה מהדמויות המוערכות ביישוב הישן בירושלים. יקירי ירושלים סמכו על שחיטתו בעיניים עצומות, וכל מי שנולד לו בן התאמץ להזמינו לשמש מוהל. קולו הערב הרעיד לבבות בעומדו לפני התיבה בימים הנוראים.


הרב נחום ברגמן

קהל עצום ודומע ליווה אותו למנוחת עולמים בהר הזיתים. על מצבתו נחקקו המילים שניסח רבי יוסף-חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית בירושלים: "מאבני עיר הקודש ומיוחסיה, שמו על שם זקנו הקדוש, איש תואר נכבד, הילוכו וחינוכו בקדוּשה, עשה חסד לחיים ולמתים לאלפים".


הרב יוסף חיים זוננפלד

בתוך כך נודע דבר מופלא שאירע זמן קצר לפני פטירתו. ביום שישי בשבוע שלפני כן נולד נכד לרבי נחום, בן לבנו הרב שמעון. מכיוון שנולד בשעת בין השמשות, הייתה הברית אמורה להיערך רק ביום ראשון, י"ט באלול.

אבי הבן, הרב שמעון, התייעץ עם אביו כיצד לקרוא לילד, אך האב הסתפק בתשובה סתומה: "אתה כבר תדע". ואכן, בברית שנערכה יום לאחר פטירת הסבא נקרא הנכד על שמו – נחום.

בינתיים התקרבו הימים הנוראים. כבר במהלך ה'שבעה' פנה אחד המתפללים בבית הכנסת 'בתי מחסה' אל הרב זוננפלד, והציע שהוא ישמש שליח הציבור במקומו של הרב נחום.

אמנם גם הרב שמעון, בנו של הרב נחום, היה בעל תפילה, אך אבֵל בתוך שנת האבל, וכל שכן בתוך השלושים, אינו יכול על-פי ההלכה לעבור לפני התיבה בשבתות ובחגים.


הרב שמעון ברגמן

רבי יוסף-חיים לא הגיב. חלפו עוד כמה ימים, וגבאי בית הכנסת ניגשו אל רבי-יוסף חיים וביקשו את הסכמתו למנות חזן חדש לתפילת מוסף, אך הרב זוננפלד לא השיב דבר.

עברו עוד כמה ימים, והגבאים לחצו על הרב להשיבם דבר. רבי יוסף-חיים הסתפק ברמז כי אל להם לדאוג לחזן: "אתם כבר תדעו", סתם ולא פירש. הגבאים הניחו שרבי יוסף-חיים עצמו מבקש לעמוד לפני התיבה.

בני הקהילה השתוממו על פשר התעלמותו של הרב מהשאלה מי ימלא את מקומו של החזן המנוח בתפילות הימים הנוראים. ההשערות עלו וירדו, אך איש לא ידע מה יקרה.

הגיע ראש השנה. התקיעות הסתיימו, והמתפללים המתינו בציפייה לראות מי ייגש לעמוד החזן לתפילת מוסף. רבי יוסף-חיים ניגש אל המקום שבו ישב ר' שמעון, בנו של ר' נחום, ואמר לו קצרות: "גש לעמוּד".

הבן לא נפל מאביו בכל התחומים. כמותו היה גם הוא ירא שמיים ומהדר במצוות. אף הוא היה שוחט ומוהל, וגם ניחן בקול ערב. עכשיו, כשהורה לו הרב זוננפלד לגשת אל עמוד התפילה, פסע ברעד ופתח בנעימה המסורתית שהרטיטה את כל הלבבות: "הנני העני ממעש, נרעש ונפחד...".

דמעות רבות ניגרו באותה תפילת מוסף, כשהבן היתום השתפך בתפילה, וקולו ונעימתו מזכירים מאוד את אלה של האב, שנקטף בחטף: "בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור ייחתמון... מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו"...

אחרי התפילה ניגשו כמה מתפללים אל רבי יוסף-חיים ותהו לפשר החלטתו לשגר לעמוד החזן אדם השרוי באבל, ועוד בתוך השלושים, שלא כהוראת ההלכה.

הסביר רבי יוסף-חיים:

"אכן, לכתחילה ראוי להימנע מהעמדת שליח ציבור השרוי באבל בימי חג ומועד, אבל גם בספרי הפוסקים נאמר שאם הוא בעל קול ערב או שהוא גדול בתורה ובמעשים טובים, יכול הוא לשמש שליח ציבור.

"אכן, טעם זה עצמו לא די בו להעדיף שליח ציבור השרוי באבל, אבל כשאני מעמיד לנגד עיניי את האלמנה הטרייה, שבורת הלב, שזה עתה נלקח ממנה פתאום בעלה היקר, והיא יושבת בעזרת הנשים, אין ספק שבמהלך התפילה עולה בראשה זיכרונו של בעלה, כשהיה ניגש כל השנים לעמוד התפילה ומתפלל בקולו המיוחד והמרגש. כעת, אם במקום לשמוע את קולו של בעלה, יגיע לאוזניה קולו של אדם זר, ליבה יישבר בקרבה מצער וכאב. וכך נמצא את עצמנו מצערים אלמנה, דבר שהוא איסור מן התורה!".

רבי יוסף-חיים עצר לרגע, הביט בפני האנשים, ואמר: "ברור לי שכבודו ואף רצונו האמיתי של הציבור הוא להמציא מזור וניחומים לאלמנה הכאובה, על-ידי שבנה, שקולו ערב כקול אביו, ימלא את מקומו. ואין לך דבר נעלה מלתת נחמה ללב שבור ולשמח נפש אלמנה!".

ואמנם, לא רק בהחלטה זו דאג רבי יוסף-חיים לאלמנה, אלא הקפיד בכל ראש חודש לעלות אל ביתה, לברכה בברכת 'חודש טוב', ולעודד ולחזק את רוחה.

(על-פי 'האיש על החומה'. השלמת פרטים מפי הרב מאיר-דוד ברגמן, נינו של הרב נחום)

  רציתי לשאול

עם הרב משה-אריאל הכהן רוט

שליח הרבי ורב בשכונת נאות לון, באר-שבע

האם ימי ראש השנה הם ימים חגיגיים ושמחים או שהם ימי דין ויראה?

בראש השנה מצווה לשמוח, כבכל מועדי ישראל, שכן הוא נקרא 'חג', כנאמר (תהילים פא,ד): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", ונצטווינו "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ".

לכן נפסק (אורח חיים תקצז,א): "אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענים בראש השנה". ונאמר (נחמיה ח,י): "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים... כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם".

במדרש נאמר (הובא בטור תקפא): "כתוב 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹוקִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹוקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו' (דברים ד,ז)... איזו אומה כאומה זו (עם ישראל), שיודעת אופייה של אלוקיה, פירוש מנהגיו ודיניו... אוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס".

עם זה, השמחה משולבת ביראה וחרדה מאימת יום הדין, והימים האלה מכוּנים 'ימים נוראים'. לכן יש להיזהר מאוד מקלות ראש ומכל דבר המסיח דעת מאימת יום הדין. מרבים באמירת תהילים ונזהרים מלדבר דברים בטלים.

אמרו חז"ל (ראש השנה לב,ב) שאין אומרים 'הלל' בראש השנה, משום ש"הקב"ה יושב על כיסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה?!". גם אין אומרים בתפילות ראש השנה "מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון", כי ראש השנה לא ניתן לשמחה ולששון.

ואולם השמחה והחרדה השלובות יחדיו משלימות זו את זו. וכה נאמר (תהילים ב,יא) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה". בזמני התפילה אנו חשים יראה וחרדה, תוקעים בשופר, מתפללים ומתחננים לכתיבה וחתימה טובה, ולאחריה בטוחים שהקב"ה יכתבנו ויחתמנו לחיים טובים ולשלום.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

הכנה מיום א ליום ב

שאלה: האם מותר להכין דברים ביום הראשון של ראש השנה לצורך היום השני?

תשובה: בגמרא נאמר ששני ימי ראש השנה נחשבים קדושה אחת ארוכה, ולכן ביצה שנולדה ביום הראשון – אסורה גם בשני. ואולם בהכנות ליום השני, הדין הפוך: אסור להכין שום דבר מהיום הראשון לשני, משום שההלכה רואה בהם יום אחד לחומרא בלבד ולא להקל. אין לעשות פעולות כאלה אף על-ידי נוכרי.

סידור הבית והשולחן. אין לסדר ביום הראשון את הבית והשולחן לצורך הלילה השני. הדבר מותר רק אם הוא נעשה לשם כבוד היום הראשון, ובתנאי שנהנים מכך בפועל, כגון שאוכלים פירות וכיוצא באלה על השולחן מבעוד יום.

הדחת כלים. אסורה ביום הראשון לצורך סעודת הלילה, אך אם הכלים המלוכלכים יוצרים ריח רע וכדומה בבית, מותר להדיחם (בדרך המותרת – בלי סחיטה ובסבון נוזלי וכיוצא בזה).

הפשרת מאכלים. אין להוציא מצרכים קפואים מהמקפיא להפשרה לצורך הלילה, ואולם לצורך גדול או כשהזמינו אורחים רבים והדבר עלול לגרום עוגמת נפש – מותר, בתנאי שהמזון יהיה ראוי גם ביום הראשון, ואין לומר בפירוש שעושים זאת לצורך הלילה.

חימום מאכלים. מותר רק כשאפשר לאוכלם ביום הראשון, ואין לומר שעושים זאת לצורך הלילה.

שינה. מותר לישון ביום כדי שיהיה כוח לשבת בסעודת הלילה, אך אין לומר בדיבור שעושים זאת לצורך זה.

הדלקת נרות. את נרות היום השני יש להקפיד להדליק רק לאחר צאת היום הראשון (19:09), וכמובן רק על-ידי העברה מאש קיימת.

מקורות: ביצה ב,ב. שם ד,ב. טושו"ע סי' תקג ס"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ג. מג"א סי' תרסז סק"ג. משנ"ב שם סק"ה־ו. שו"ע אדה"ז סי' רנב ס"ד. סי' רצ ס"ו. סי' שב ס"י־יא. סי' שכג ס"ו. סי' תמח ס"ד. שמירת שבת כהלכתה פי"ב ס"ב. פסקי תשובות סי' שב אות יז ובהערות שם וש"נ. מדריכי בי"ד רבני חב"ד באה"ק.

  חיים יהודיים

הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ

גם אחרי שלושים שנה בעל התפילה הוותיק 'נרעש ונפחד' כשהוא עומד לפני התיבה בימים הנוראים. הדרך להתחבר לתפילות, השמחה שצריכה להשתלב עם אימת יום הדין, והתפילה שגרמה לו להתייפח

תעודת זהות. הרב שרגא בויאר, בן 63, חסיד סדיגורא, תושב רמת בית שמש ג, בעל תפילה בימים הנוראים בבית המדרש העתיק של חסידות צ'ורטקוב.


"תחושה פנימית של שליחות". הרב בויאר לפני התיבה

משפחה. אבי הכיר היטב את נעימות התפילות, ועל-ידו הכרתי את רזי התפילה. מגיל בר-מצווה, ניגשתי להתפלל לפני התיבה, וכבר בגיל עשרים ושש, אחרי החתונה, שימשתי בעל תפילה בימים הנוראים. יש לנו במשפחה כמה מעגלים של חזנים ובעלי תפילה. זה שלושים שנה אני זוכה לשמש בעל תפילה בימים הנוראים בבית המדרש העתיק של חסידות צ'ורטקוב בשכונת מאה שערים בירושלים.

מעגל השנה. החיים עם התפילה הם בכל מעגל השנה, לא רק בימים הנוראים. לא אחת אני מפזם בסתם יום של חול 'ובכן תן פחדך' במנגינת הימים הנוראים, או קטע אחר מהתפילה. אבל עם כניסתנו לחודש אלול, מייד מתחילות ההכנות הנפשיות לקראת תפילות הימים הנוראים.

שליחות. בעל תפילה הוא שליח ציבור במלוא מובן המושג. בכל פעם שאני מגיע לתפילת 'הנני העני ממעש' דפיקות הלב שלי מואצות. התחושה הפנימית היא של שליחות ממשית ואחריות כבדת משקל. הקהל סומך עלינו, בעלי התפילה.

המלצה. אני ממליץ לכל יהודי לקחת את המחזור לפני הימים הנוראים, להתבונן במילים שהוא עומד להתפלל, לקרוא בנחת את הפיוטים. הכול ייראה אחרת. הוא יבוא לתפילה בתחושה ראויה יותר.

שמחה. לצד האימה והיראה צריכה להיות גם השמחה. מי שלומד חסידות וחי חסידות, יודע שיש עניין להתפלל מתוך ניגון, המעורר את הלבבות ומזכיר לנו שהקב"ה לא בא להעניש אותנו ביום הדין אלא לרומם אותנו. עצם ההזדמנות להיכנס למצב 'איפוס' ולהתחיל הכול מההתחלה צריכה למלא אותנו שמחה.

שירה. יש בימינו מגמה להחדיר שירים עכשוויים לקטעי התפילה. לנו, עדות אשכנז, יש מסורת של נעימות התפילה עוד מימי המהרי"ל, שהתבטא בביטויים חריפים שלא ישנו מהניגונים ומהנעימות. יש מסורות מדורי דורות, עד שירת הלוויים בבית המקדש. אצל החזנים המסורות נקראות 'נוסח מסיני'. חשוב לדעת את גבול הטעם הטוב. אם הופכים את כל התפילה לשירה אחת גדולה, הדבר גורם לאובדן התחושה של אימת הדין.

קהל. בעל תפילה צריך שהקהל יהיה איתו. אם לצורך זה הוא מעורר את הציבור עם שירה – מה טוב, כאמור במידה. אבל אין טעם לסלסל יותר מדי היכן שלא צריך. חז"ל אומרים: 'דע לפני מי אתה עומד', וכדאי לזכור שגם מאחוריך יש ציבור. אם המתפללים לא איתך, אל תנסה למשוך את קטעי התפילה במופע חזנות, כדי להרשים בכישרונך המוזיקלי.


על ציון רבי ישראל מרוז'ין, עם האדמו"ר מסאדיגורא־ירושלים. שני מימין הרב בויאר

חינוך. הדרך הטובה ביותר לחבר את הילדים לקטעי תפילה ופיוטים היא להשקיע בשולחן השבת. זה כור ההיתוך, שבו מקבלים את המורשת בדרך הטובה ביותר. בפרט בסעודת ליל שבת, שבה אפשר להעניק לילדים כוחות לעבודת התפילה ועבודת השם.

זְכור. בשנה שעברה, כשקראתי את 'זכור רחמיך', התייפחתי בבכי, כשנזכרתי בטבח הנורא שהתרחש רק שנה קודם לכן. התפללתי מעומק ליבי על שנה שצריך לעורר עליה רחמים מרובים, ונקווה שהשנה נפעל יותר על-ידי התפילות שלנו.

אחדות. הדבר שמתבקש מאיתנו עכשיו יותר מכול הוא להיות יחד. הבה נבקש על זה, נתפלל על זה ונעשה את זה. כדאי שכולנו נתפלל על כלל ישראל, שנזכה להיות באחדות אמיתית. אבל לא כקלישאה, אלא כמציאות – נעקור את השנאה מן הלב ונרבה יחד באהבת ישראל.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)