כשראו הבעש"ט וחבריו הנסתרים את השמחה האדירה ואת ההודיה לה' שחשו התושבים, החליטו להישאר בעיירה גם בשבת קודש, ולהשתתף בקידוש השם הגדול
ארשת דאגה הייתה שרויה על פני תושבי העיירה. בני-האדם התהלכו בחוצות בצעדים כבדים ובראשים מורכנים. ניכר היה כי צרה גדולה טורדת את שלוותם.
באותם ימים עדיין היה הבעל-שם-טוב בתקופת ההסתר שלו, והתהלך בין הבריות כאיש פשוט. הוא נהג לסובב בעיירות ובכפרים, לשאול את התושבים לשלומם ולמצב פרנסתם, והיה מחזקם באמונה ובביטחון בה'.
כשנכנס בשערי העיירה הקטנה הבחין מייד בעצב השורה על פני הבריות. התושבים היו יהודים פשוטים, בעלי מלאכה וחקלאים. הייתה בהם יראת שמיים פשוטה ואמיתית. גם כשעסקו במלאכתם הקשה היו מקפידים על תפילה בציבור שלוש פעמים ביום.
מנהג יפה נהגו בני העיירה – לומר בכל בוקר את כל ספר התהלים, ובשבת הגדילו לעשות וקראו אותו פעמיים, לפנות בוקר ואחר הצוהריים. מעת לעת היה מישהו נושא דרשה על פסוק חומש או על משנה ממסכת אבות.
כדרכו, שאל הבעש"ט את התושבים לשלומם ולמצב פרנסתם. תשובתם הייתה אנחה כבדה. התברר שזה זמן רב לא ירד גשם, וגידולי הקיץ, הנסמכים באזורים האלה על הגשמים, נפגעו קשה.
תכניתו של הבעש"ט הייתה להמשיך בדרכו לעיירות נוספות, ואולם כאבם של התושבים נגע לליבו. הוא החליט להישאר, ואף ביקש מכמה מחבריו הצדיקים הנסתרים לבוא לעיירה, ולעורר יחד רחמי שמיים.
למחרת הופיעו אותם צדיקים, ויחד ערכו פדיון נפש בעבור תושבי המקום, והתפללו שיתכנסו העננים ושיירדו גשמי ברכה על השדות והמטעים.
זה היה ביום חמישי, כשתפילת הצדיקים נענתה, וגשמי ברכה החלו לרדת. בהתרגשות עצומה החליטו ראשי הקהל כי בשבת הקרובה יתכנסו כל בני העיירה לומר את ספר התהילים שלוש פעמים. לכבוד החסד הגדול שגמל עימם ה' הכינו מאפה מתוק מיוחד בעבור הילדים, ביטוי של תודה על חסדי ה'.
כשראו הבעש"ט וחבריו הנסתרים את השמחה האדירה ואת ההודיה לה' שחשו התושבים, החליטו להישאר בעיירה גם בשבת קודש, ולהשתתף בקידוש השם הגדול שיהיה.
"ליבו התמלא צער על היהודים התמימים". ציון הבעש"ט
ביום שישי הופיע בעיירה 'מגיד' נודד. המגידים בימים ההם היו תלמידי-חכמים בעלי לשון רהוטה, שידעו לרתק את קהל שומעיהם. רובם נהגו להטיף מוסר בלשון חריפה, להזהיר מפני עוונות ולתאר בצבעים עזים את העונשים הצפויים לעוברים על מצוות התורה.
היו מעט 'מגידים' שעוררו את לב השומעים בדרך חיובית, ובחרו להדגיש את אהבת ה' לכל יהודי ואת השכר המובטח על קיום המצוות, ועד כמה יקרה כל מצווה בעיני ה'. אך הללו היו מעטים.
ראש הקהל, יהודי תמים וירא שמיים, קיבל את פני המגיד בכבוד וסיפר לו כי השבת הקרובה נקבעה לשבת הודיה על נס הגשמים, ובזמן שנועד לדרשה מתכננים בני הקהילה לקרוא יחדיו את ספר התהילים.
המגיד נזף בו: "זמן לשינה ואכילת מאפה מצאתם, אך לשמוע דברי תורה אין לכם פנאי?! זה ביזוי תלמיד-חכם!".
ראש הקהל נחרד וביקש את סליחת ה'מגיד'. רק לאחר שרב העיירה הטריח את עצמו לאכסנייתו של ה'מגיד' התרצה האורח וניאות לשאת את דרשתו אחרי הסעודה השלישית, קודם תפילת ערבית.
עם כניסת השבת שמרו בני העיירה את כל ההנהגות המיוחדות לשבת ההודיה. הנשים הוסיפו והדליקו נר מיוחד בבית המדרש, והאולם הואר באור יקרות. הבעש"ט וחבריו הצדיקים שמחו מאוד שזכו להישאר בעיירה בשבת זו.
כאשר הגיע הזמן לדרשתו של ה'מגיד', נהרו כל התושבים לבית המדרש. ה'מגיד' החל לייסר את הקהל בלשון קשה. הוא התריע על חטאיהם ואמר כי הם עלולים להיענש בעונשים קשים. הוא הזכיר את הגזירות האיומות של ת"ח-ת"ט, שאירעו לא מכבר.
הקהל כולו נרעד. אנשים, נשים וטף פרצו בבכי. מקצתם אף התעלפו מרוב חרדה.
ברגע זה נכנס הבעש"ט לבית המדרש ושאל לפשר הזעקות והבכיות. כשאמרו לו מה אמר ה'מגיד', התמלא ליבו צער עמוק על היהודים התמימים, שרצו להודות לה' ומצאו עצמם רועדים מאימת הדין. הבעל-שם-טוב עלה על אחד השולחנות ופנה אל ה'מגיד' ואמר:
"רבי, כתוב במדרש שהקב"ה ביקש ממשה רבנו שיוכיח אותו, כביכול. אם כן, מדוע אתם מוכיחים את אנשי העיירה? מוטב שתוכיחו את הקב"ה על שאינו מרחם על בניו, ועתה, כאשר עשה עימם חסד והרעיף עליהם גשמי ברכה, יעבדו אותו בניו בנאמנות ובאהבה!".
דממה נפלה באולם, ומייד אחריה נשמע פרץ גדול של שמחה: "נכונים הדברים! אמת ויציב!", קרא כל הקהל.
שמחת השבת שבה לשרות בבית המדרש. אמרו קדיש דרבנן אחרי דרשת ה'מגיד', ואחריו החל הקהל לשיר בשמחה את פרקי 'שיר המעלות', מתוך הודיה מחודשת לה' יתברך.
(על-פי 'ליקוטי דיבורים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
