חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2018
ערב ש"ק פרשת כי-תצא, י"ב באלול ה'תשפ"ה (05/09/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2018
להכניס חיוּת לתוך החיים
יש חדש
כל יהודי קדוש
לקיחת השבי
לשמור את העיניים
תשובת המשיח
מפיצים באהבה
את מי צריך להוכיח
רציתי לשאול
שמות זהים בשידוכים
יליד טהרן מתרגם את תניא לפרסית

מס' 2018, ערב שבת-קודש פרשת תצא, י"ב באלול ה'תשפ"ה (05.09.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להכניס חיוּת לתוך החיים

ח"י באלול מפיח רוח חיים בחודש אלול. תורת החסידות מעניקה לנו יכולת להתקרב אל הקב"ה בחודש אלול מתוך אהבה ושמחה

בח"י באלול, לפני שלוש-מאות ועשרים ושבע שנים, ירדה לעולם נשמתו הגדולה של הבעל-שם-טוב, שגילה את אור החסידות. באותו יום ממש, לפני מאתיים ושמונים שנה, נולד רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך ומייסד חסידות חב"ד. לכן היום הזה מכונה – 'יום הולדת את שני המאורות הגדולים'.

כיום כולנו נהנים מאוצרותיה של החסידות, ולמעשה היהדות כולה אימצה את דרך הבעש"ט, אבל בימים ההם היא נתפסה כחידוש מהפכני, שאף נתקבל בתחילה בהסתייגות ובחשדנות.

בשורה לכול

אלה היו ימים שבהם שרר קיטוב חריף בין חלקי העם. היה נתק בין לומדי התורה ובין פשוטי העם. מצב זה גרם להמוני העם לנטות לעבר הגויים שסביבם, והדבר הגביר עוד יותר את הניכור כלפיהם.

מנגד, גם לומדי התורה סבלו מיובש רוחני. היו חסרות להם השמחה, ההתלהבות, הדבקות שאליה מגיעים על-ידי תפילה. ההתמקדות היתרה בלמדנות פיתחה אישיות שכלתנית, קרה ונטולת חיוּת.

הבעש"ט חולל את המפנה הגדול. הוא הרעיף אהבה על היהודים הפשוטים, שנתרחקו מאורה של היהדות. הוא קירבם, גילה להם את הדרך להיות קרובים אל ה' ותורתו, ועורר את הנקודה היהודית הפנימית שבנפשם.

לתלמידי-החכמים, שתורתם ותפילתם נעשו שגרה נטולת חיוּת, הביא הבעש"ט את אור החסידות, שהפיחה בהם רוח חדשה. הם התמלאו שמחה, חיוּת, התלהבות. פתאום חשו את האושר שבעבודת ה'. כל תפילה, כל שורה בתורה וכל מצווה, קיבלו טעם חדש ורענן.

תרומתה של החסידות אינה מצטמצמת לעושר הרוחני העצום של אמָרות, סיפורים, ניגונים והווי. היא יצרה עולם חדש גם מהבחינה הרעיונית. החסידות לימדה שעבודת ה' אינה מצטמצמת לכותלי בית הכנסת ובית המדרש, אלא יהודי נדרש לעבוד את בוראו בכל פרט של חייו. הקב"ה מצוי גם באכילה, בשתייה, בעבודה ובמנוחה.

האוצרות נגישים

הבעש"ט החדיר בנו את משמעותה של אהבת ישראל אמיתית. היכולת והצורך לאהוב רשע גמור ממש כשם שאוהבים צדיק גמור. הבעש"ט לימד שאהבת ישראל קשורה בעצם המהות היהודית, בעצם היותו של יהודי בנו-יחידו של הקב"ה, חלק א-לוה ממעל ממש. כשם שהורים אוהבים את בנם-יחידם, בלי קשר למעשיו, כך צריך לאהוב כל יהודי.

אנו נהנים כיום לא מאורו של הבעש"ט בלבד, אלא גם מאורם של תלמידיו וממלאי מקומו. בדורות שלאחר מכן הוסברה והורחבה תורת החסידות (במיוחד בתורת חסידות חב"ד, שגילה רבנו הזקן, בעל התניא) וכיום היא נגישה לכל אחד ואחת. החסידות פתוחה לכול, במאות ספרים, בכל הרמות.

גדולי החסידות קישרו את תאריך לידתו של הבעש"ט – ח"י באלול – עם עניין החיוּת. היום הזה מחיה ומפיח רוח חיים בחודש אלול. תורת החסידות מעניקה לנו יכולת להתקרב אל הקב"ה בחודש אלול מתוך אהבה ושמחה, בהכרה שבימים האלה הקב"ה הוא בבחינת 'מלך בשדה', המקבל את כולם במאור פנים ובשמחה. בהכנה זו נזכה בע"ה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.


אלול חי. החסידות העניקה לנו חיוּת. ציון הבעש"ט במז'יבוז'

  יש חדש

מתוועדים בח"י באלול

ביום חמישי הבא יחול ח"י באלול, יום הולדתם של שני 'המאורות הגדולים' – הבעש"ט, מייסד החסידות (בשנת נח"ת), ורבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך (בשנת קה"ת). ביום הזה הבעש"ט גם נתגלה לעולם והחל להפיץ בגלוי את אור החסידות. לרגל יום זכאי זה יהיו בריכוזי חב"ד ברחבי הארץ התוועדויות חסידיות, להתעוררות לקראת הימים הנוראים ברוח החסידות.

להקדים ולעזור

חגי תשרי המתקרבים מחייבים הושטת יד עוזרת למשפחות הנזקקות, ובמיוחד לנוכח עליית יוקר המחיה. בתי חב"ד ברחבי הארץ פותחים בהיערכות מיוחדת להענקת סיוע וחלוקת מצרכי מזון למשפחות האלה. חשוב להקדים ולתרום בעין יפה, כדי לאפשר לספק לכל משפחה את צורכי החג הדרושים.

ביקור חיזוק באוקראינה

הרב הראשי לישראל, הגאון הרב קלמן בר, והשר לשירותי דת היוצא מיכאל מלכיאלי, שבו ארצה לאחר ביקור חיזוק מיוחד שערכו אצל שלוחי חב"ד באוקראינה. זה ביקור ראשון של הרב הראשי מאז פרוץ המלחמה הקשה בין רוסיה לאוקראינה. הרב חיזק את השלוחים והתפעל ממסירותם להמשיך בתפקידם ובדאגה לבני קהילותיהם על אף סכנות המלחמה.

  שלחן שבת

כל יהודי קדוש

בפרשתנו התורה אוסרת להלין מת לאחר תלייתו: "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת, וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ, לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלוֹקִים תָּלוּי".

המשנה (סנהדרין ו,א) לומדת מכאן שהלנת המת היא איסור 'לא תעשה', ויש לנהוג כך במת: "ומתירין אותו מייד", שאם לאו – "קללת אלוקים תלוי... ונמצא שם שמיים מתחלל".

אח מלך, אח שודד

הגמרא מביאה על כך משל: "למה הדבר דומה? לשני אחים תאומים בעיר אחת. אחד מינוהו מלך, ואחד יצא ללסטיות (נעשה שודד). ציווה המלך ותלאוהו. כל הרואה אותו אומר: 'המלך תלוי!'. ציווה המלך – והורידוהו". ואכן, ההלכה היא שיש לתלות את מי שנתחייב סקילה, אך מייד אחר-כך יש להורידו ולהביאו לקבורה – "אחד קושר ואחד מתיר".

מדובר ביהודי שהתחייב בעונש החמור ביותר – סקילה, ולא נמצא לו שום צד של זיכוי, על אף מאמצי הסנהדרין, על-פי הציווי "ושפטו העדה... והצילו העדה", "וספק נפשות להקל", כפי שלמדו חז"ל. ובכל-זאת לא נמצאה לו זכות שתצילו מעונש הסקילה.

עונש מלמעלה

עונש זה לא בא בחלל ריק. הרמב"ן (דברים יט,ט) מסביר מדוע עדים זוממים שהצליחו במזימתם ויהודי חף מפשע נהרג בגללם – הדין הוא שאין הורגים אותם. מפני שאם אדם נהרג בפועל, סימן שהיה חייב עונש, ככתוב "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג,לח). רק אם הוזמה עדותם בטרם בוצע גזר הדין, הרי המשמעות היא שניסו להרוג חף מפשע ולכן הם נהרגים.

והנה, יהודי שבית הדין דן אותו לסקילה, ועד שהעונש מיושם בו בפועל, גם אותו אסור להלין על העץ, שכן ביזיונו של היהודי הוא ביזיונו של הקב"ה, ועל יהודי זה נאמר "קללת אלוקים תלוי" – הוא דומה למלך, וכביכול המלך עצמו תלוי!

יהודי מזכיר את ה'

הבנה זו מאירה את דברי המשנה (ברכות נד,א) "התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם". אף שעקרונית הזכרת שם ה' לבטלה אסורה, תיקנו זאת כדי לשרש את התופעה ששם עבודה זרה היה שגור בפי כול. מנהג זה לא התבטל, כפי שהרמב"ם מציין (בפירוש המשניות שם) את הפסוק (משלי כג,כב) "אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ", "שלא יבוז וילעיג לתקנות חכמים". אף שלכאורה בטלה ההצדקה להזכרת שם ה', שהרי אזכור עבודה זרה כבר אינו רוֹוח בימינו.

דבר זה ממחיש את מעלתו הגדולה של היהודי. גם מי ששרוי במעמד הנמוך ביותר, הרי בעצם היותו יהודי יש עליו צלם אלוקים, והוא דומה למלך מלכי המלכים הקב"ה, ולכן צריך לברכו בשם המיוחד לקב"ה, וגם אסור להלין את גופו רגע מיותר אחד.

(שיחות קודש תשל"ז, כרך א, עמ' 336)

  מן המעיין

לקיחת השבי

ניצחון מתוך אחדות

"כי תצא למלחמה" (דברים כא,י). לא נאמר "כי תצאו", אלא "כי תצא", בלשון יחיד. אין גוברים על האויב במלחמה אלא אם כן יש בעם אחדות, כשהעם כולו עומד בה כאיש אחד.

(שושנת יעקב)

יתהפכו לזכויות

"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו". "כי תצא למלחמה על אויביך" – כשתתגרה מלחמה ביצר הרע, מובטח לך כי "ונתנו ה' אלוקיך בידך" – שכן הבא לטהר מסייעין לו. ויתרה מזו – "ושבית שביו", השבי שיצר הרע לקח בעורמה ממך, כל העבירות שבידך, יתהפכו לזכויות, כמאמר חז"ל על בעל תשובה שזדונות נעשו לו כזכויות.

(השל"ה)

יתרון ועילוי

"כי תצא למלחמה" – אם רק תצא להילחם, מייד תהיה במצב של "על אויביך" – בעליונות על הגוף והנפש הבהמית, "ונתנו ה' אלוקיך בידך" – מובטח לך שבעזרת ה' תנצח אותם; ולא זו בלבד, אלא "ושבית שביו" – תברר את הניצוצות הטמונים בגשמיות ותנצל את כוחה הרב של הנפש הבהמית לקדושה, ועל-ידי זה ייתוסף יתרון ועילוי גדול בעבודתך.

(הרבי מליובאוויטש)

מתקפת מנע

כשאתה מתקיף את השונא בארצו – יש לך כל האפשרויות להצליח, ואולם אם האויב הוא המתקיף אותך ואתה צריך להדוף אותו, אתה זקוק לרחמי שמיים. כן הוא גם במלחמת היצר: אם לא נתת לו דריסת רגל אצלך – הניצחון קל; אבל אם הוא כבר מקנן בך ואתה צריך עכשיו להרחיקו, תזדקק למאמץ גדול.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

ללמוד מהיצר

"ושבית שביו" – למד מדרכי היצר: כשם שהוא אינו מסיתך בפעם אחת להטותך מדרך הטוב, אלא היום אומר לך עשה כך ומחר עשה כך, כך אם אתה רוצה לנצחו, אל תעשה קפיצות, אלא לך ממדריגה למדריגה.

(חתם סופר)

החזרת הניצוצות

כל דבר נמשך לשורשו, וכל נפש דבוקה ושואפת לשורש נשמתה. אם נוכרי מתגייר, סימן שדם יהודי בו ושניצוץ נשמתו שואף למקורו. זהו "ושבית שביו" – החזר את ניצוץ הקדושה שנשבה בו למקור מחצבתו.

(דברי ישראל)

מוסר מהיצר

אפשר לנצח את יצר הרע על-ידי יצר הרע עצמו. ליצר הרע ניתן תפקיד לפתות את האדם לחטוא, והוא זריז במלאכתו זו, כדי למלא את שליחות בוראו. מזה ייקח האדם מוסר, שיהיה זריז בקיום רצון קונו ולא ישמע לפיתויי היצר.

(כתר שם טוב)

העלאת החיות שנפלה

מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין, למלאות תאוות נפשו, יורד חיות הבשר והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור, עד שהאדם שב וחוזר לעבודת ה', שאז החיות הזאת חוזרת ועולה עימו. זהו "ושבית שביו" – תוכל להעלות את החיות של תאוות ההיתר, שירדו לפי שעה לקליפה.

(תניא)

  אמרת השבוע

לשמור את העיניים

אחד מתלמידי הבעש"ט ביקש ממנו להדריכו כיצד להיות בדרגת "עוצם עיניו מראות ברע". שלח אותו הבעש"ט ללמוד זאת מיהודי מסוים, תושב אודסה. התלמיד נסע אל האיש ומצא לפניו יהודי פשוט, שהתפרנס מעבודת סבלות בנמל.

יום אחד, כשנשאר לבדו בבית, הבחין התלמיד בחלון גבוה, סמוך לתקרה, מכוסה וילון. סקרנותו התעוררה, הוא קירב שולחן אל הקיר, העמיד עליו שולחן נוסף, ועל השולחן השני העמיד כיסא ועלה להציץ מבעד לחלון. לתדהמתו גילה שהחלון משקיף לעבר חצר השכנים, ושם נעשים מעשים שאינם הגונים.

כשחזר בעל הבית שאלו התלמיד איך הוא מסוגל לגור ליד שכנים שכאלה. השיב היהודי: "תמהני עליך. אני גר כאן עשרים שנה ומעולם לא עלה על דעתי להציץ לחצר השכנים, ואתה נמצא כאן ימים אחדים בלבד וכבר לא יכולת להתאפק?!".

הבין התלמיד כי זו התשובה שביקש הבעש"ט ללמדו – פשוט לא להביט אל מה שלא צריך.

  גאולהפדיה

תשובת המשיח

קַן צִפּוֹר. במדרשים ובספר הזוהר נאמר שיש למעלה היכל מיוחד שבו שוכנת נשמתו של המשיח. ההיכל הזה מכונה 'היכלו של משיח' או 'היכל קן ציפור'. בזוהר (בלק קצו,ב) נאמר: "אותו היכל נקרא קן ציפור, ומשם מתעטרות עטרות למשיח לעתיד לבוא".

באיגרת שכתב הבעש"ט לארץ הקודש (נדפסה בפעם הראשונה בסוף ספר 'בן פורת יוסף' של בעל ה'תולדות') הוא מספר על 'עליית נשמה' שהייתה לו בראש השנה תק"ז. באותה 'עליית נשמה' הגיע עד 'היכל המשיח', ושאלו: "אימתי אתי מר?" [=מתי יבוא מר]; וענהו המשיח – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

הרבי הריי"צ (לקוטי דיבורים חלק א-ב, עמ' 618 ואילך) שואל על שאלת הבעש"ט: הלוא זו גמרא מפורשת (סנהדרין צח,א), שרבי יהושע בן-לוי שאל את המשיח מתי יבוא, והמשיח השיבוֹ: "היום – אם בקולו תשמעו". אם כן, מה עניין שאלתו של הבעש"ט, בשעה שהמשיח כבר השיב שיבוא כאשר עם ישראל ישמע בקולו של הקב"ה?!

מסביר הרבי הריי"צ: "הבעש"ט מביט בעיניו הטהורות על הגלות החשוכה. הוא רואה כיצד יהודים מקיימים את התורה ומצוותיה במסירת נפש ובהידור, וזאת כשהם לחוצים ונרדפים בידי בני-אדם רעים. מתעוררת אצלו השאלה: מדוע אין משיח, גואל צדק, בא?!... ועל זה המשיח עונה לו: 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'. יהודים צריכים לעבוד את ה' מתוך אור וחיוּת, וזאת אפשר להשיג על-ידי עבודת ה' ברוח החסידות".

מפיצים באהבה

חזי זנדני

בן 75

תושב קריית עקרון

עובד עד היום בתעשיות ביטחוניות הקשורות לחלקי מטוסים, טילים ולוויינים. מפיץ את 'שיחת השבוע' כבר ארבעים שנה בבתי כנסת בקריית עקרון

כמעט בתחילת הופעתו של העלון הייתי נוסע בכל שבוע לרחובות ומביא את העלון לבית הכנסת שלנו. עדיין לא היה בית חב"ד בעקרון. לאחר מכן, כשהגיע אלינו השליח הרב מאיר כהן, התחיל להביא את העלונים ליישוב, וגם הגדיל את הכמות. מאז אני מקבל את העלונים ממנו ומפיץ אותם בכעשרים בתי כנסת.

יש בתי כנסת שאני מביא את העלונים אליהם, ויש שאני מכין ליד דלת ביתי ובאים לקחת. כיום יש עוד מישהו שעוזר לי בהפצה.

'שיחת השבוע' הוא העלון המבוקש ביותר. הוא נחטף הכי מהר מכולם ולא נשארים עלונים בבתי הכנסת, כי האנשים רוצים להביא אותו גם הביתה.

  מעשה שהיה

את מי צריך להוכיח

כשראו הבעש"ט וחבריו הנסתרים את השמחה האדירה ואת ההודיה לה' שחשו התושבים, החליטו להישאר בעיירה גם בשבת קודש, ולהשתתף בקידוש השם הגדול

ארשת דאגה הייתה שרויה על פני תושבי העיירה. בני-האדם התהלכו בחוצות בצעדים כבדים ובראשים מורכנים. ניכר היה כי צרה גדולה טורדת את שלוותם.

באותם ימים עדיין היה הבעל-שם-טוב בתקופת ההסתר שלו, והתהלך בין הבריות כאיש פשוט. הוא נהג לסובב בעיירות ובכפרים, לשאול את התושבים לשלומם ולמצב פרנסתם, והיה מחזקם באמונה ובביטחון בה'.

כשנכנס בשערי העיירה הקטנה הבחין מייד בעצב השורה על פני הבריות. התושבים היו יהודים פשוטים, בעלי מלאכה וחקלאים. הייתה בהם יראת שמיים פשוטה ואמיתית. גם כשעסקו במלאכתם הקשה היו מקפידים על תפילה בציבור שלוש פעמים ביום.

מנהג יפה נהגו בני העיירה – לומר בכל בוקר את כל ספר התהלים, ובשבת הגדילו לעשות וקראו אותו פעמיים, לפנות בוקר ואחר הצוהריים. מעת לעת היה מישהו נושא דרשה על פסוק חומש או על משנה ממסכת אבות.

כדרכו, שאל הבעש"ט את התושבים לשלומם ולמצב פרנסתם. תשובתם הייתה אנחה כבדה. התברר שזה זמן רב לא ירד גשם, וגידולי הקיץ, הנסמכים באזורים האלה על הגשמים, נפגעו קשה.

תכניתו של הבעש"ט הייתה להמשיך בדרכו לעיירות נוספות, ואולם כאבם של התושבים נגע לליבו. הוא החליט להישאר, ואף ביקש מכמה מחבריו הצדיקים הנסתרים לבוא לעיירה, ולעורר יחד רחמי שמיים.

למחרת הופיעו אותם צדיקים, ויחד ערכו פדיון נפש בעבור תושבי המקום, והתפללו שיתכנסו העננים ושיירדו גשמי ברכה על השדות והמטעים.

זה היה ביום חמישי, כשתפילת הצדיקים נענתה, וגשמי ברכה החלו לרדת. בהתרגשות עצומה החליטו ראשי הקהל כי בשבת הקרובה יתכנסו כל בני העיירה לומר את ספר התהילים שלוש פעמים. לכבוד החסד הגדול שגמל עימם ה' הכינו מאפה מתוק מיוחד בעבור הילדים, ביטוי של תודה על חסדי ה'.

כשראו הבעש"ט וחבריו הנסתרים את השמחה האדירה ואת ההודיה לה' שחשו התושבים, החליטו להישאר בעיירה גם בשבת קודש, ולהשתתף בקידוש השם הגדול שיהיה.


"ליבו התמלא צער על היהודים התמימים". ציון הבעש"ט

ביום שישי הופיע בעיירה 'מגיד' נודד. המגידים בימים ההם היו תלמידי-חכמים בעלי לשון רהוטה, שידעו לרתק את קהל שומעיהם. רובם נהגו להטיף מוסר בלשון חריפה, להזהיר מפני עוונות ולתאר בצבעים עזים את העונשים הצפויים לעוברים על מצוות התורה.

היו מעט 'מגידים' שעוררו את לב השומעים בדרך חיובית, ובחרו להדגיש את אהבת ה' לכל יהודי ואת השכר המובטח על קיום המצוות, ועד כמה יקרה כל מצווה בעיני ה'. אך הללו היו מעטים.

ראש הקהל, יהודי תמים וירא שמיים, קיבל את פני המגיד בכבוד וסיפר לו כי השבת הקרובה נקבעה לשבת הודיה על נס הגשמים, ובזמן שנועד לדרשה מתכננים בני הקהילה לקרוא יחדיו את ספר התהילים.

המגיד נזף בו: "זמן לשינה ואכילת מאפה מצאתם, אך לשמוע דברי תורה אין לכם פנאי?! זה ביזוי תלמיד-חכם!".

ראש הקהל נחרד וביקש את סליחת ה'מגיד'. רק לאחר שרב העיירה הטריח את עצמו לאכסנייתו של ה'מגיד' התרצה האורח וניאות לשאת את דרשתו אחרי הסעודה השלישית, קודם תפילת ערבית.

עם כניסת השבת שמרו בני העיירה את כל ההנהגות המיוחדות לשבת ההודיה. הנשים הוסיפו והדליקו נר מיוחד בבית המדרש, והאולם הואר באור יקרות. הבעש"ט וחבריו הצדיקים שמחו מאוד שזכו להישאר בעיירה בשבת זו.

כאשר הגיע הזמן לדרשתו של ה'מגיד', נהרו כל התושבים לבית המדרש. ה'מגיד' החל לייסר את הקהל בלשון קשה. הוא התריע על חטאיהם ואמר כי הם עלולים להיענש בעונשים קשים. הוא הזכיר את הגזירות האיומות של ת"ח-ת"ט, שאירעו לא מכבר.

הקהל כולו נרעד. אנשים, נשים וטף פרצו בבכי. מקצתם אף התעלפו מרוב חרדה.

ברגע זה נכנס הבעש"ט לבית המדרש ושאל לפשר הזעקות והבכיות. כשאמרו לו מה אמר ה'מגיד', התמלא ליבו צער עמוק על היהודים התמימים, שרצו להודות לה' ומצאו עצמם רועדים מאימת הדין. הבעל-שם-טוב עלה על אחד השולחנות ופנה אל ה'מגיד' ואמר:

"רבי, כתוב במדרש שהקב"ה ביקש ממשה רבנו שיוכיח אותו, כביכול. אם כן, מדוע אתם מוכיחים את אנשי העיירה? מוטב שתוכיחו את הקב"ה על שאינו מרחם על בניו, ועתה, כאשר עשה עימם חסד והרעיף עליהם גשמי ברכה, יעבדו אותו בניו בנאמנות ובאהבה!".

דממה נפלה באולם, ומייד אחריה נשמע פרץ גדול של שמחה: "נכונים הדברים! אמת ויציב!", קרא כל הקהל.

שמחת השבת שבה לשרות בבית המדרש. אמרו קדיש דרבנן אחרי דרשת ה'מגיד', ואחריו החל הקהל לשיר בשמחה את פרקי 'שיר המעלות', מתוך הודיה מחודשת לה' יתברך.

(על-פי 'ליקוטי דיבורים')

  רציתי לשאול

עם הרב חיים גוטליב

מנהל בית חב"ד המרכזי תלפיות, ירושלים

ראיתי שעל-פי החסידות, גם צדיקים צריכים לחזור בתשובה. על מה?

אכן, החסידות לימדה שהתשובה שייכת גם לצדיקים ולתלמידי-חכמים. כך אומר רבנו הזקן (לקוטי תורה, ראש השנה, ס,ד): "העולם טועים לומר דווקא אנשים פחותי הערך ובעלי עבירות הם-הם הצריכים לתשובה (...) אמנם באמת אמרו זה על אנשים יושבי אוהל ולומדי תורה".

יש כאן תפיסה מעמיקה יותר של מושג התשובה. עלינו לשוב בתשובה לא רק על חטאים ועוונות או על פגמים בקיום התורה ומצוותיה, אלא גם על התורה שלמדנו ועל המצוות שקיימנו, כי ככל שאנו מתבגרים ומחכימים אנו מבינים שיכולנו לעשותן ברמה גבוהה ושלמה יותר.

רעיון זה מופיע בסיפור על רבי סעדיה גאון, שבא כאלמוני לעיר אחת, והתארח בביתו של יהודי, וזה נתן לו את כל צרכיו. לאחר מכן, כשנודעה בעיר זהות האורח, נפל המארח לרגליו וביקש את מחילתו על שלא כיבדו כראוי. תמה הגאון: "הלוא אירחת אותי ברוחב לב ונתת לי את כל צרכיי!". השיב היהודי בבכי: "אבל אילו הייתי יודע מיהו האורח, הייתי מכבדו כמה פעמים ככה!". מזה למד רבי סעדיה שגם בעבודת הבורא, כשאנחנו מבינים יותר את גדולת הבורא, עלינו לשוב בתשובה גם על התורה שלמדנו והמצוות שקיימנו, שכן היינו צריכים לקיימן ביתר הידור ושלמות.

על כך נאמר בגמרא (שבת קנג,א) שאדם צריך להיות "כל ימיו בתשובה". זו תשובה במובן של "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹוקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קוהלת יב,ז) – שיבה למקור הראשון, לקב"ה, ולזה אין סוף, כי תמיד אפשר להתעלות עוד ולהגיע למדריגה גבוהה יותר של התחברות עם הקב"ה.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין, ראש כולל 'רני ושמחי בת ציון'

שמות זהים בשידוכים

שאלה: האם יש בעיה בהצעת שידוך ששמו או שמה כשם אחד ההורים?

תשובה: בצוואת רבי יהודה החסיד נכתבו דברים חמורים על שידוך שבו שם החתן זהה לשם חמיו, או שם הכלה זהה לשם חמותה. יש מקהילות הספרדים שאינן חוששות לעניין זה כלל.

הפוסקים החוששים לעניין זה הסתפקו אם דברי הצוואה נאמרו לכל ישראל או לצאצאיו בלבד. ה'צמח צדק' מציין שלפחות הזהירות ששם הכלה לא יהיה זהה לשם חמותה – שייכת ודאי לכולם, ואילו שאר ענייני השמות הם בגדר ספק.

הפוסקים ציינו כמה טעמים לחשש: אי-יכולת לקרוא לנכד על שם הסבא או הסבתא, לאחר מאה ועשרים שנותיהם. פגיעה בכיבוד אב ואם כאשר בני הזוג קוראים זה לזה בשמות שהם גם שמות ההורים. חשש 'עין הרע'.

יש שהציעו להקל אם ההורה מוותר על קריאת הנכד על שמו, או כשמשתמשים בכינוי אחר, או כשאין חיים בסמיכות מקום. ואולם רבים מן הפוסקים החמירו בזה גם בתנאים אלה.

ה'צמח צדק' פוסק שאין לחשוש אם לאחד הצדדים שם נוסף, השונה מהשני, כי בכך השם כולו נחשב שונה. לכן הרבי מליובאוויטש מציע פתרון מעשי – להוסיף שם לאחד מבעלי השם הזהה, ורצוי בתחילת השם.

הוספת השם נעשית על־פי פסיקה של רב מוסמך או בית דין, בדרך כלל בעלייה לתורה ואמירת 'מי שבירך'. והעיקר – שהשם החדש ייכנס לשימוש בפועל בחיי היום־יום. לכתחילה יש להוסיף את השם קודם פרסום השידוך, ולכל הפחות שלושים יום קודם כתיבת התנאים.

מקורות: צוואת ריה"ח כג וכד ובספר חסידים אות תעז. שד"ח אס"ד חו"כ אות ה. צמח צדק שו"ת אבהע"ז ח"א סקמ"ג, ופס"ד ליור"ד סי' קטז. ראה אג"ק חי"ג עמ' רנא, חי"ד ע' תמו, חט"ז ע' שכט, חי"ז ע' רעו.

  חיים יהודיים

יליד טהרן מתרגם את תניא לפרסית

הנער שחולץ כנער מאיראן בימי המהפכה האסלאמית נעשה שליח חב"ד מצליח בקליפורניה, ועובד בימים אלה על מיזם ייחודי – תרגום התניא לפרסית

תעודת זהות. הרב דן (דני) הלוי יפתח השם, בן 59, שליח חב"ד במרינה-דל-ריי, קליפורניה. נולד באיראן, חולץ לארה"ב כנער בתשל"ט, במבצע ההצלה שהובילו חסידי חב"ד בברכת הרבי מליובאוויטש. כיום הוא עוסק בין השאר בתרגום ספר התניא לפרסית.


הרב דן (דני) הלוי יפתח השם

טהרן. נולדתי בטהרן למשפחה שחיה יהדות גאה. אימי, מורה לעברית, לימדה אותי לקרוא ולכתוב עברית ברמה גבוהה, והנחילה לי אהבה למסורת. בהיותי כבן 13 וחצי טלטלה המהפכה האסלאמית את איראן. שליחי הרבי ביקרו בבתי הכנסת והציעו להורים להציל נערים במבצע חשאי. הוריי, ברגשות מעורבים של חשש ושמחה, רשמו אותי למבצע.

הצלה. הייתי בין כאלפיים נערים ונערות שחולצו במבצע, שנמשך כשנה וחצי. היו עימי ילדים מגיל 9 עד 18. שהינו באיטליה, בהמתנה לוויזות לארה"ב. את פורים חגגנו באיטליה, ולקראת פסח הגענו לניו-יורק. התארחנו במשפחות חסידי חב"ד שפתחו לפנינו את ליבם וביתם. כשהרבי ביקר אותנו בליל הסדר ובירך אותנו, הרגשתי התרוממות רוח עצומה.

קליטה. המעבר מטהרן לחיי הישיבה היה קשה. למדנו במכינה באיסט פלטבוש, כדי להשלים פערים. לאחר מכן השתתפתי בקמפ גן ישראל במונטריאול, חוויה שפתחה את ליבי, ובמחנה מרדכי בקטסקילס, עד תשרי תש"מ. בערב יום כיפור קיבלנו עוגת דבש (לֶקַח) מהרבי. זה היה רגע שחימם את הנפש ומלווה אותי עד היום.


מקבל את ברכת הרבי מליובאוויטש

ישיבות. נקלטתי בישיבת 'אור אלחנן' החסידית בקליפורניה, עם עוד כעשרה נערים. משם המשכתי לישיבת תומכי תמימים במוריסטאון, לשליחות בישיבה בניו-הייבן, ובהמשך לישיבת חב"ד המרכזית בניו-יורק, בבית מדרשו של הרבי. התמיכה החסידית עטפה אותי, והפכה את האתגרים למסע של צמיחה רוחנית ותחושת שייכות.

צדיק. בטהרן חשבתי שצדיקים היו רק בימי התנ"ך. כשראיתי את הרבי בתפילות ובהתוועדויות, ליבי נרעד. הבנתי שהוא צדיק שממשיך את דרכו של משה רבנו. הוא נשאר בליבי לנצח.

ברכות. לא זכיתי ל'יחידות' אישית עם הרבי, כי כנער חששתי מדמותו הגדולה, אך זכיתי ל'יחידות כללית' עם עוד חסידים. כמו-כן עברתי במעמד שבו הרבי העניק דולרים לצדקה וזכיתי לקבל ברכות.

בית הספר. עבדתי 30 שנה בניהול בית הספר 'בית חיה מושקא' בלוס-אנג'לס. השקעתי בו את כל-כולי, והמוסד גדל ל-400 תלמידות, ופעל בבניין מהודר ומרוּוח. בין התלמידות היו גם ילידות איראן.


בבר־מצווה בטהרן

שליחות. לפני 20 שנה פתחתי בית חב"ד במרינה-דל-ריי. רעייתי סניא איטא היא שותפתי המלאה, מנהלת ומעודדת. הפעילות שלנו מגוּונת, ואני כמובן מוסיף להפיץ חסידות בפרסית.

תרגום. עוד כתלמיד בישיבה חלמתי לתרגם את התניא לפרסית, ותרגמתי אז שלושה פרקים. לפני שנה התחלתי לעבוד ברצינות על תרגום הספר כולו. זה פרויקט רציני מאוד. ספר התניא הוא ה'תורה שבכתב' של חסידות חב"ד, ומובן שהתרגום צריך להיות מדויק ומנופה בתכלית. התרגום נבדק בידי רבנים דוברי פרסית, והוא מלוּוה בהסברים מתוך ספרי הביאורים המבוססים. השאיפה שלנו היא להשלים את המפעל ולהוציא לאור את התניא המתורגם לפרסית בהקדם האפשרי.

חזון. אני מוסר שיעורי חסידות בפרסית בערוץ דיגיטלי, בעבור שלושה קהלים – בני ישיבות, צעירים ונשים. יש שם שיעורים רבים בספר התניא, וכמו-כן אפשר לקבל בערוץ פרקי תניא שתרגומם לפרסית הושלם. אנחנו מאמינים שתרגום התניא לפרסית הוא עוד צעד בבירור העולם והכנתו לגאולה השלמה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)