חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2015
ערב ש"ק פרשת עקב, כ"א במנחם-אב ה'תשפ"ה (15/08/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2015
הסוד האמיתי של ההצלחה
חדש על המדף
הכול בא מלמעלה
ברכת המזון
בזכות הנגינה
כשיבוא נדע מה תפקידו
מפיצים באהבה
חלום מפעים שהתאַמֵת במלואו
רציתי לשאול
הוצאות על אבידה
"יש תרופה: חינוך למידות טובות"

מס' 2015, ערב שבת-קודש פרשת עקב, כ"א במנחם-אב ה'תשפ"ה (15.08.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הסוד האמיתי של ההצלחה

הנוסחה של איש העסקים: "תשעים וחמישה אחוזים מזל וחמישה אחוזים שֵׂכֶל; ואילו יכולתי, הייתי מפחית עוד ממרכיב השֵׂכֶל ומוסיף למזל"

מה צריך לעשות יהודי מאמין כשהוא נדרש להתמודד עם אתגר כלשהו – לנסות לפתור את הבעיה בדרכים ארציות וטבעיות או להתפלל לקב"ה שיושיע אותו? יש הרואים סתירה בין שני צירי הפעולה האלה, אבל האמת היא שהיהדות מחייבת לשלבם זה בזה.

הנה, פרשת השבוע מזהירה מפני מצב שהאדם יְיַחֵס את הצלחתו לכוחו ולעוצם ידו, אלא עליו לזכור שהצלחתו באה מאת הקב"ה. אבל קודם לכן מתואר השפע שהאדם משיג: "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה". ההצלחה הזאת לא נפלה לאדם מן השמיים, אלא הוא פעל להשגתה – בנה בתים, גידל עדרי בקר וצאן, עשה עסקים וצבר כסף וזהב.

אין שום פסול בעשייה זו. להפך, גם בפרשת 'והיה אם שמוע', הכלולה בפרשתנו, מתוארת עשייתו של האדם: "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ". אין הוא יושב בחיבוק ידיים, אלא חורש וזורע, קוצר ואוסף, מטפח כרם ומגדל זיתים. זה סדר החיים בעבור רוב בני-האדם (חוץ מבעלי מדריגה רוחנית גבוהה, שיכולים לסמוך על הקב"ה בלי צורך לפעול בדרכי הטבע).

העשייה ככלי לברכה

אלא שעם כל העשייה האנושית אנו נדרשים לזכור שההצלחה עצמה באה מהקב"ה. האדם צריך לדעת שלא "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", אלא הברכה האלוקית היא שהנחילה לו שפע והצלחה: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".

גם העולם העסקי מכיר במרכזיותה של הברכה השמימית בהצלחה. מספרים על אחד מאנשי העסקים המצליחים ביותר בעולם, ששאלו אותו מה סוד הצלחתו, והוא השיב: "תשעים וחמישה אחוזים מזל וחמישה אחוזים שֵׂכֶל; ואילו יכולתי, הייתי מפחית עוד ממרכיב השֵׂכֶל ומוסיף למזל". ומהו בעצם ה'מזל'? – זו הברכה האלוקית שבאה מלמעלה.

אדם יכול לעשות את כל הדברים הנכונים ולהיכשל, ויכול לעשות כל טעות אפשרית – ולהצליח. כי עם כל הכבוד לעשייה שלנו, אין היא אלא 'כלי' בלבד לקבלת הברכה האלוקית, אבל השפע עצמו תלוי ברצון ה'.

לכן לצד הפעילות הטבעית והארצית היהודי יודע שההצלחה עצמה תלויה בביטחון בקב"ה, בתפילה, בלימוד תורה, בקיום המצוות, במתן צדקה. כל אלה פותחים את צינורות השפע מלמעלה, ואז העשייה שלנו נוחלת הצלחה.

לעשות ולהאמין

וכאמור, האמונה אינה סותרת את ההתמודדות עם אתגרים בכלים רציונליים. אם יש בעיה רפואית – הולכים לרופא. כשיש בעיה כלכלית – פונים אל מומחה לפיננסים. כנגד אתגר ביטחוני צריך להצטייד בכלי נשק מתאימים ולתת מענה הגנתי או התקפי, כפי הנדרש.

אבל לצד כל אלה אין לייחס את ההצלחה לעצמנו, לכישורינו, לחוכמתנו, אלא עלינו לדעת שהיא ברכת שמיים. כשיהודי יוצא לפעולה מסוימת, הוא אומר שהוא מקווה לעשותה 'בעזרת ה'', וכשהוא מצליח בה, הוא מודה לקב"ה; כי בסופו של דבר הכול תלוי ברצון הבורא.


"ואספת דגנך". לחרוש, לזרוע ולקצור, ולדעת שהברכה באה מלמעלה

  ספרים

לומדים תניא
מאת הרב חיים הבר
בהוצאת בית חב"ד באר-שבע

הושלמה הסדרה בת אחד-עשר הכרכים, ובה שיעורים בכל חלקי ספר התניא, ללימוד עצמי וכבסיס למסירת שיעורים. טל' 086233197.

שירת הלויים
מאת הרב לב לייבמן
בהוצאת המחבר

המוזיקאי המחונן לייבמן מגיש ספר מהודר, המנסה לעורר לחיים מוזיקה בת שלושת-אלפים שנה, מתוך אלפי מקורות תורניים ומחקריים. 404 עמ'. טל' 0504341770.

פרקי שירה המבואר
מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ)
בהוצאת קורן

ביאור מקורי של הרב על החיבור המדרשי העתיק, המתאר את שירת יצורי העולם לקב"ה. 169 עמ'. טל' 026330503.

עושים עניין
מאת הרב יוני לביא
בהוצאת מגיד

מסע אישי ומשפחתי בין פרשת השבוע לחיים היום-יומיים. מתאים לקריאה אישית ולפעילות בשולחן השבת. פורמט אלבומי. 285 עמ'. טל' 026330530.

  שלחן שבת

הכול בא מלמעלה

מעלתה של ארץ ישראל על מצרים מתוארת בפרשתנו בהיותה מקבלת את מימיה על-ידי גשם שיורד מן השמיים: "לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא... אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ... (אלא ארץ ישראל היא) אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת, לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם".

מה היתרון בהשקיה על-ידי גשם לעומת מצרים שמקבלת את מימיה מנהר הנילוס? אולי להפך, עדיף להישען על מקור מים קבוע ולא להיות תלויים בגשמים, שיכולים לרדת ויכולים להיעצר?

תלות בחסדי שמיים

התשובה היא שהתלות בגשמים מחזקת את האמונה בה', ואילו הסתמכות על מקור מים קבוע עלולה להשכיח את ריבון העולם ולדרדר את האדם לכפירה בקב"ה.

כאשר בני ישראל נכנסו לארץ ישראל, עיקר פרנסתם נשענה על עבודת האדמה, וממילא התלות בגשמים הייתה מוחלטת. מצב זה הזכיר להם כל הזמן שקיומם אינו תלוי בידי אדם אלא בחסדי שמיים, והדבר חיזק את אמונתם ואת דבקותם בתורה ובמצוותיה. וכפי שאמרו חז"ל (בראשית רבה יג,ט) על הפסוק "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" (דברים לב,ב) – "שברו בריות את עורפן, מייד מטר יורד".

התחזקות בעלייה לרגל

ואכן, הזיקה בין השפע הגשמי לעבודת ה' הייתה באה לידי ביטוי בזמן שבית המקדש היה קיים. בני ישראל היו עולים לרגל לירושלים, רואים שהכול עוסקים במלאכת שמיים ובעבודת ה', והדבר היה מעורר אותם להוסיף ביראת ה' ובלימוד התורה. כך התלות בירידת הגשמים הייתה מעוררת התחזקות באמונה ובקיום המצוות.

הדבר קשור לכללות מעלתה של ארץ ישראל, כנאמר בפרשתנו: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". וכמוסבר בתורת החסידות, שבחוץ לארץ השפע מתלבש דרך שבעים השרים, ואילו בארץ ישראל בא השפע ישירות מהקב"ה.

הפרנסה ביד ה'

אמנם בית המקדש חרב ומפני חטאינו גלינו מארצנו, אבל העניינים הרוחניים קיימים בתוקפם גם בזמן הגלות. גם יהודי שחי בחוץ לארץ יכול וצריך להתקשר עם 'ארץ ישראל' הרוחנית, ולפעול שיהיה נראה אצלו העניין של "עיני ה' אלוקיך בה". עליו להכיר ולזכור שכל האמצעים המשמשים להשגת פרנסה הם בעצם כמו הגשמים, וכולם תלויים בחסדי שמיים. פרנסתו של יהודי תלויה בקב"ה בלבד, ולכן ההתחזקות בלימוד תורה ובקיום המצוות מביאה גם תוספת שפע בפרנסה ובשאר צורכי האדם.

כאשר יהודי מוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות, הוא פועל שתהיה ירידת גשמים כפשוטה, וגם 'גשמים' במובן הרחב יותר – כל הצרכים הגשמיים, בבני, חיי ומזוני רוויחי, ובאופן של 'גשמי ברכה', שעל-ידי זה יוכל היהודי לעבוד את עבודתו במנוחה ובנחת.

(תורת מנחם, כרך מא, עמ' 145)

  מן המעיין

ברכת המזון

מוצא פי

"לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח,ג). "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" – התורה נמשלה ללחם, והכתוב מלמדנו שהאדם אינו יכול לחיות מלימוד התורה בשכלו בלבד; אלא "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" – עליו להוציא בפיו את מה שהוא לומד, ככתוב "כי חיים הם למוצאיהם", ואמרו רז"ל "אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה".

(לקוטי תורה)

כוונה יתרה

"ואכלת ושבעת, וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח,י). ברכת המזון צריכה כוונה יותר מתפילה, כי תפילה מדרבנן וברכת המזון מדאורייתא.

(המגיד ממזריטש)

הכרה אלוקית

לפלא בעיניי מדוע אין משיגים הכרה אלוקית מברכת המזון. הלוא אברהם אבינו פרסם אמונת ה' בעולם על-ידי שהיה מכניס אורחים ולאחר שהאכילם והשקם ורצו להודות לו, אמר להם: לא לי הברכה, אלא לאדון העולם, בורא הכול, וכך הכניסם תחת כנפי השכינה. נמצא שיפה כוחה של ברכת המזון להשגה אלוקית.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

אפילו החמור מכיר

תמה אני שבעת האכילה עצמה אין משיגים דעת אלוקית, שהרי נאמר במפורש בפסוק: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו". ואם חמור, שאין בו דעת, מכיר את בעליו בשעה שהוא מקבל את מזונו, בן-אדם לא כל שכן!

(חידושי הרי"ם)

אמונה בעת שובע

האמונה בה' צריכה להיות לא רק בשעת רעבון ודחק, אלא גם בעת שובע, בזמן שטוב לך, "ואכלת ושבעת – וברכת את ה' אלוקיך".

(נר למאור)

הוראה לעשיר

עשיר גדול אחד נכנס אל המגיד ממזריטש. שאלו המגיד: מה אתה אוכל בכל יום? אמר לו: ממעט אני באכילה, ומסתפק בפת במלח. נזף בו המגיד וציווהו שיאכל בכל יום בשר וישתה יין, כדרך הגבירים. לאחר שהלך, שאלוהו התלמידים לטעם הדבר. אמר להם המגיד: אם יאכל בכל יום בשר וישתה יין, יידע שהעני זקוק לכל הפחות לפת במלח; אבל אם הוא עצמו אוכל כל יום פת במלח, יחשוב שהעני יכול לאכול אבנים.

אכילת שבת וחול

האכילה בימות החול עניינה 'בירור'. המאכל מחזק את האדם בעבודת ה' שלו, ועל-ידי כך הוא מתברר, מתעלה ונהפך בסופו של דבר לחלק מהאדם. לעומת זה, האכילה בשבת עניינה 'המשכה'. המאכל מתעלה לשורשו – הנעלה משורש האדם. ועתה נמשכת ממנו חיות לאדם, בדרך של המשכה מלמעלה למטה.

(תורה אור)

צריך לבוש

שבת היא מעין עולם הבא, שאין בו אכילה ושתייה. ואף-על-פי-כן מצווה לענגה באכילה ובשתייה, ואסור להתענות בה. בשבת נאצל מלמעלה תענוג רוחני, אלא שאי-אפשר לקבל תענוג זה בלי לבוש גשמי, ולכן מצווה להלביש את התענוג במאכל ובמשתה.

(מאמרי אדמו"ר הזקן)

  אמרת השבוע

בזכות הנגינה

בביקורו הראשון של ה'אמרי אמת' בארץ ישראל, בשנת תרפ"א, ביקר בטבריה ונכנס לביתו של המרא דאתרא, רבי משה קליערס. בעודם משוחחים נשמע מהמטבח קול זמר של הנשים. רבי משה רמז לאחד מבני הבית לבקש מהנשים לחדול מהשירה, אך הרבי מגור עצר בעדו ואמר: מוטב שנצא אנחנו לטייל בחוץ, שכן הזמרה היא חיותן של הנשים.

רבי משה תמה לפשר הדברים וה'אמרי אמת' ביאר: "הגמרא (קידושין לד,ב) דורשת מסמיכות הפסוקים 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ... לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם' שהנשים חייבות אף הן במצוות מזוזה, והנימוק: 'גברי בעי חיי, נשי לא בעי חיי?!' (גברים צריכים חיים, ונשים אינן צריכות חיים?!)".

והמשיך ה'אמרי אמת': "אילולא ניתן לנו חוש הנגינה, יכולנו לקרוא את דברי הגמרא בניחותא, שאכן נשים אינן צריכות חיים; אבל מכיוון שניתן לנו חוש הנגינה, אנו יודעים שיש לקרוא זאת במנגינה של תמיהה, כשאלה. הרי לנו שחיותן של הנשים תלויה בנגינה"...

  גאולהפדיה

כשיבוא נדע מה תפקידו

וִיבַשֵּׂר לָנוּ. בברכת המזון אנו מבקשים: "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב, ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות". מה בדיוק חלקו של אליהו הנביא בגאולה?

יש המייחסים לו את תפקיד מבשר הגאולה. אחרים רואים בו את מי שמכין את לב העם לקראתה. כך מפרשים אבן-עזרא, רד"ק ועוד, וכלשון מצודת דוד: "והשיב – הוא ישיב לב האבות למקום על-ידי הבנים". הרמב"ן מייעד לאליהו הנביא את תפקיד משיחת המשיח למלך: "וביום שימשח אליהו למשיח במצוות הא-ל – ייקרא משיח" (מלחמות ה', סימן כד). לדעת רבי יצחק אברבנאל ('משמיע ישועה', מבשר טו) אליהו הנביא "יבוא בתחילת תחיית המתים", ו"הוא יהיה ראש לקמים בתחייה". גם מצודת דוד קושר את אליהו הנביא לתחיית המתים: "תחיית המתים יהיה על-ידו".

הרמב"ם, שריכז את כל המקורות ופסק את ההלכה הברורה, קובע (הלכות מלכים פרק יב, הלכה ד): "יש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלך המשיח יבוא אליהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו, שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סידור הוויית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת. ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר".

מפיצים באהבה

ליגל שטרק

בן 48

תושב פתח-תקווה

בעל חנות סלולר בקניון עזריאלי באור יהודה. מחלק את 'שיחת השבוע' בקניון ובבית הכנסת 'לוריא' בעירו

במקום העבודה שלי בקניון אני מחלק את 'שיחת השבוע' כבר עשר שנים. בארבע השנים האחרונות אני מביא את העלונים גם לבית הכנסת בפתח-תקווה.

הדרישה לעלונים עולה כל הזמן. המתפללים אוהבים מאוד את העלון, ויש גם אנשים מבתי כנסת אחרים בסביבה שבאים אלינו להצטייד בעלון.

גם בקניון התחלנו בכמות קטנה וכל הזמן מגדילים את הכמות. אנשים עוברים ולוקחים. בימי שישי באים לקניון בחורים מחב"ד להניח תפילין, ואם נשארים להם עלונים, הם משאירים אצלי ואני מחלק.

  מעשה שהיה

חלום מפעים שהתאַמֵת במלואו

לא חלפו הימים והחלום חזר ונשנה. שוב ראה רבי אריה את אברהם לבוש תכריכים לבנים ומתחנן שיציל את נפשו בעולם האמת ואת אשתו ואחיו בעולם הזה. "אני מתהפך בקברי!", זעק

רבי אריה לוין הקיץ משנתו מבוהל. בחלומו ראה את הנפטר זועק לעברו: "כיצד תוכל לעמוד מנגד?!".


רבי אריה לוין

אברהם סטבסקי היה חבר בתנועה הרוויזיוניסטית. לאחר רצח חיים ארלוזורוב, בקיץ תרצ"ג (1933), הואשם סטבסקי במעשה, ואף הורשע בבית המשפט הבריטי ונידון למוות. ואולם בערעור לפני בית המשפט העליון המנדטורי, שנה לאחר מכן, זוכה ושוחרר.


סטבסקי מלווה שוטרים בריטים בימי משפטו

בימים שהיה כלוא תמך בו רבי אריה לוין, והאמין בחפותו. בין השניים נרקמו קשרי ידידות עמוקים. כידוע, הרב לוין כוּנה 'רב האסירים' בעקבות פעילותו המסורה למען אסירי המחתרות.

לאחר הקמת המדינה היה סטבסקי מעורב בהבאת אוניית הנשק 'אלטלנה' לארץ. מאש צה"ל שנורתה אל האונייה נהרג סטבסקי, ונטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין בנחלת יצחק בתל-אביב.

עברו שנים. לילה אחד ראה רבי אריה לוין את סטבסקי בחלום. הוא היה לבוש תכריכים לבנים ודיבר מתוך כאב רב. "רבי אריה", פתח וזעק, "איך תוכל לעמוד מנגד ולשתוק? יש לי אח חי, ואשתי, שלא זכיתי להביא עימה ילדים, עומדת להינשא מחדש בשעה שלא קיבלה ממנו חליצה!".

כידוע, אם יהודי נשוי נפטר ולא הניח ילדים ואחיו בחיים, חלה על האח מצוות ייבום, כדי להקים זיכרון לאח שנפטר. אפשרות אחרת היא לערוך טקס 'חליצה', המאפשר לאלמנה להינשא לאדם אחר. בלי חליצה אין האישה רשאית להינשא.

סטבסקי התחנן לפני הרב: "אנא עשה מעשה. מצא את אשתי ואת אחי ודאג שתתקיים החליצה, ושרק לאחר מכן תינשא. אינני מוצא מנוחה כל עוד הדבר לא תוקן".

רבי אריה התעורר בסערת נפש. הוא סיפר את דבר החלום לאשתו. זו ניסתה להרגיעו. "חלומות שווא ידברו", אמרה, אך בליבה ידעה כי אין זה סתם חלום.

לא חלפו הימים והחלום חזר ונשנה. שוב ראה רבי אריה את אברהם לבוש תכריכים לבנים ומתחנן שיציל את נפשו בעולם האמת ואת אשתו ואחיו בעולם הזה. "אני מתהפך בקברי. אינני מסוגל לנוח!", זעק המת.

כשנוכח רבי אריה כי יש דברים בגו, כתב מכתב לעורך הדין שמואל תמיר, שהיה מקורבם של בני הזוג סטבסקי. במכתבו מגולל רבי אריה את תוכן החלום. "ייתכן שכל החלום הוא דברים בטלים", כתב הרב. "ייתכן שלסטבסקי אין אח כלל, ואולי גם אלמנתו אינה עומדת להינשא. אני כותב זאת לך רק מהרהורי ליבי, ואתה כהבנתך תעשה".

תשובתו של תמיר לא איחרה לבוא: כל פרטי החלום אמת! הפתעת הרב לוין הייתה גדולה. האלמנה, הגב' ברונקה, נמצאת בארצות-הברית, ואכן היא עומדת להינשא שם בקרוב, והאח אכן חי קיים, דיווח תמיר.

זמן קצר לאחר מכן, בליל שביעי של פסח, חלם הרב לוין את החלום בשלישית. רבי אריה לוין מתאר במכתבו לעורך הדין תמיר את פרטי החלום.

"ועתה ידידי אהובי, אשיחה את צערי וירווח לי, כאשר זו הפעם השלישית, בשביעי של פסח אחר חצות הלילה, נרדמתי וראיתי בחלומי את הקדוש אברהם סטאבסקי ז"ל, מוסר לי מכתב חתום בחותם של שעווה ומבקש ממני לפתוח ולקרוא.

"אמרתי לו שהיום חג ואסור לקרוע. ואמר לי שזה פיקוח נפש, ואמרתי וביקשתי ממנו שיגיד לי בעל-פה. שאל אם מותר לבכות בחג. אמרתי לו בטח שאסור, אדרבה, מצווה לשמוח בחג.

"לקח המכתב מהשולחן וקרא, וחזר עוד ושאל: חליצה מותר לעשות ביום טוב? אמרתי לו כי אסור. ושאל ממני: בערב מותר לעשות, כי ירט הדרך? והשבתי כי על זה אני צריך לעיין בספר...

"והקיצותי, זה הפעם השלישית, באופנים שונים ומשונים. מה אומר לך ידידי? הנני כל-כך נבוך, אולי לא יצאתי ידי חובתי שלא ביקרתי את הוריו שישתדלו באיזה אופן שאשתו האלמנה תחלוץ לאחיו של הקדוש, כי מלבד שהיא עגונה מלהתחתן עד שתחלוץ, והמכשלה גדולה מאוד, אלא שגם למנוח הקדוש ז"ל לא נעים מאוד, כמובא בספרים הקדושים שהיא אגודה לו.

"תאמין לי ידידי כי ידיי רועדות בשעה שאני כותב ודברי לאים וקצרים. כי בכל פעם שראיתיו בחלום השפיע עלי בהקיץ, כי בכל פעם בא אלי בטענה. השם יתברך ירחם וייתן בלב הוריו שישתדלו בכל האופנים לגמור הדבר בנחת רוח בעולם העליון לבנם ז"ל".

הסיפור הגיע לסיומו הטוב כאשר הכול הוסדר כהלכה: האלמנה חזרה ארצה לזמן קצר, וטקס החליצה נערך בבית דין כדת וכדין. רק לאחר מכן שבה לארצות-הבית ונישאה מחדש.

רבי אריה לוין התמלא שמחה. "במה זכיתי שדווקא על-ידי התגלגלה מצווה גדולה שכזאת!", אמר בהתרגשות רבה.

(על-פי 'איש צדיק היה')

  רציתי לשאול

עם הרב דוד צור

שליח חב"ד בהר נוף, ירושלים

התורה מזהירה שלא נחשוב כי "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". האם המשמעות היא שהכישורים והיכולות שלנו אינם רלוונטיים להצלחה?

אכן, יש פתגם שאם אלוקים רוצה, גם מטאטא יורה; אבל זה כבר נס על-טבעי, ורצון הבורא הוא שנתנהל בדרכי הטבע. אם צריך לצייר ציור, ייבחר למשימה אדם בעל כישרון ציור; ואם צריך לשיר לפני קהל, נחפש מי שניחן בקול ערב ובכישרון מוזיקלי.

עצם העובדה שיש לאדם כישורים ויכולות בתחומים מסוימים מוכיחה שעליו לנצלם לעבודת הבורא ולעשיית טוב בעולם, הן אם אלה כישורים שכליים הן אם מדובר בכישורים ביצועיים.

אלא שצריך לזכור כל הזמן כי הכישורים האלה הם כלים שניתנו לך ואינם שלך! הקב"ה הוא שהעניק לך אותם, והוא השולח את ברכתו להצליח בהם.

גישה כזאת גורמת לאדם שלא לערב שיקולים זרים בעבודתו, אלא לחיות בתודעה שהוא ממלא תפקיד חשוב ושליחות אלוקית, בכוחות המיוחדים שהוענקו לו.

למשל, מי שניחן בכישורים של נגינה או שירה, כשינצל אותם מתוך הכרה שכישורים אלה אינם שלו אלא מתת ה', לא יושפע מהערצת הקהל ולא ירגיש מורם מעם, אלא להפך, יחוש שהוא ממלא את תפקידו להביא שמחה וקירוב לבבות.

וכך תלמיד-חכם, היודע שהצלחתו בלימוד התורה היא מתנת שמיים, יעסוק בתורה בצניעות ובענווה, ואם מאן דהוא יעמידו על טעותו, לא יהיה קשה לו להודות בטעות ולקבל את ההערה באהבה.

ובעצם זה פסוק מפורש (דברים טו,ח): "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה", היינו, שברכתו של הקב"ה עוברת דרך "כל אשר תעשה", כי לכל אחד ואחת מאיתנו ניתנו כוחות מיוחדים, שאותם עלינו לנצל כראוי ולקבל בתוכם את הברכה האלוקית.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

הוצאות על אבידה

שאלה: מצאתי מכשיר טלפון ושילמתי לפצחן מחשבים כדי לברר מי בעליו. מי צריך לשלם על כך?

תשובה: מצוות השבת אבידה מחייבת אותנו להשקיע זמן באיתור בעליה, אבל לא כסף. ובכל-זאת, חז"ל עודדו שלא להיות קפדנים בעניין, ורק אם השבת האבידה כרוכה בהפסד ממשי, פטורים מלהוציא את ההוצאה הנדרשת לשם השבתה.

כדי לעודד בני-אדם להחזיר אבידות תיקנו חכמים שהמוצא רשאי לבקש החזר על ההוצאות שהיו לו – כמו עלות משלוח, או במקרה הזה – פריצת המכשיר.

אם אין ביטחון שההוצאה תביא לאיתור הבעלים, או שגם אם יימצאו, לא בטוח שיסכימו לשלם את עלות ההוצאה – אין חובה להוציא כסף.

אם ההוצאה נעשתה, הבעלים נמצאו אך אין הם מוכנים לשלם – רשאי המוצא להחזיק במכשיר עד שישולם הסכום הנדרש. אם הדבר אינו מועיל – רשאי המוצא למכור את המכשיר (גם לעצמו), אך יש לעשות זאת באישור בית דין בלבד או של רב המתמחה בדיני ממונות.

כדאי תמיד לשמור קבלות או תיעוד של ההוצאות, כדי שיהיה על מה להסתמך אם יתבקש החזר.

מקורות: שו"ע חו"מ סי' רסד ס"א, רסה ס"א. ס' הלכות השבת אבידה פ"ט סי"ד, שו"ע חו"מ סי' רסז סכ"ג–סכ"ו, וראה שו"ע חו"מ סי' ד, קצוה"ח ס"ק א.

  חיים יהודיים

"יש תרופה: חינוך למידות טובות"

המחנך הוותיק, תושב קריית ארבע, מגלה בפרשיות השבוע את סודות התורה לתיקון המידות של בני-האדם, וקורא לכולנו להשקיע בתיקון המידות ובריפוי הקרעים

תעודת זהות. הרב יצחק עמראני, בן 76, תושב קריית ארבע-חברון, נולד בתימן ועלה לארץ בהיותו תינוק. גדל במשפחה דתית-תורנית, למד בכולל, ועסק בהוראת תנ"ך כארבעים שנה. כתב שני ספרים על תיקון המידות והקים את האתר 'מידה טובה בפרשה', שבו נחשפים המונים לסודות מידות האדם בפרשיות השבוע.

:
הרב יצחק עמראני . "תיקון המידות עכשיו הכרחי"

שמירה. לאחר עלייתנו לארץ הועברנו למעברות עולים, ושם התגוררנו בתנאים קשים. פרשיית 'חטופי תימן' כמעט הגיעה גם אלינו, ורק בזכות תושיית אבי נמנעה חטיפתי. אושפזתי עקב בעיה רפואית, וברגע שאבי זיהה חשד לחטיפה אפשרית, הורה מייד להגביר את השמירה המשפחתית עליי סביב השעון, יום ולילה. קשה לי לדבר על זה.

הוראה. אחרי נישואיי למדתי בכולל כמה שנים ועסקתי בפעילות חינוכית ביישובי הנגב הצפוני. לימים עברתי לקריית ארבע, כדי לספק חינוך תורני לילדיי. השתלבתי בהשתלמויות בהוראה, בשיטה שעיקרה חזרה לשיטות חז"ל בחינוך ילדי ישראל, שבה גם יש מבט מיוחד על תהליך הגאולה. כמעט ארבעים שנה לימדתי תנ"ך והדרכתי מורים ברחבי הארץ.

מידות. הספר על המידות נכתב בעקבות עבודתי החינוכית. פשוט גיליתי את הפנינים האלה מפשוטו של הכתוב, עוד לפני דרשות חז"ל. כשהגעתי לחומש ויקרא חשבתי שלא אמצא הרבה מידות וערכים, והופתעתי לטובה. התחלתי עם חוברת קטנה על מידות בפרשיות השבוע, וזו נהפכה לספר. לפני כשנה וחצי הוצאתי מהדורה שנייה. בהמשך הקמתי אתר, שמציע ללא תשלום חומר רב בנושא. כתבתי גם ספר על מסכת אבות, שמראה איך חז"ל הבינו את נפש האדם: העצמה אישית, תקשורת, והתמודדות יום-יומית.

אתר. 'מידה טובה בפרשה' – זה שם האתר, ובו כמאתיים מאמרים למבוגרים וכמאתיים וחמישים סיפורי ילדים, עם איורים. מטרתו להטמיע מידות טובות בכל אדם. המאמרים נולדו אחרי לימוד ארבעה מחזורים של התורה. כל החומרים זמינים להורדה ולהדפסה. מאות משתמשים מבקרים אצלנו בכל שבוע, ובהם מורים שמשתמשים בחומרים בעבור תלמידיהם. קיבלתי מאות תגובות חיוביות ומרגשות. הורים אמרו לי: "חבל שלא הכרנו את זה קודם".

ספרים. כתבתי שני ספרים: הראשון, 'מהי המידה שלי?', שבה יותר מ-500 מידות מהתורה, נביאים וראשונים, וספר על מסכת אבות עם פירוש עממי ברוח של אימון אישי. השקתי גם משחק קלפים שמטמיע מידות טובות. כשלמדתי עם בני את מסכת אבות, ראיתי איך חז"ל כיוונו לתפקוד יום-יומי, ובעקבות זאת החלטתי להוציא את הספר על מסכת אבות ולשתף את המסרים האלה עם כל הציבור.


האתר החינמי והספרים להנחלת מידות טובות

תיקון. תיקון מידות הוא הבסיס למצוות. בלי מידות מתוקנות, אין תורה. אציין שלוש מידות שבולטות מאוד: אהבת חינם, חתירה לאמת, ולדון לכף זכות. חז"ל מלמדים אותנו להסתכל במה שבתוך הקנקן, ולא במה שמסיח את הדעת. לדון לכף זכות פירושו לראות את הטוב גם כשמישהו נראה שלילי.

ריפוי. תיקון המידות הוא עכשיו הכרחי לכולנו וביכולתו לרפא את הקרע הפנימי. זו התרופה למצבנו: חינוך למידות טובות. על-ידי עין טובה משיגים אהבה ואחדות.

שליחות. אני רואה שליחות בתיקון המידות. הספרים והאתר מחברים אנשים לערכים האלה. כשאני רואה משפחה המשתמשת בחומרים שלי לחינוך ילדיה, אני מרגיש שהתורה חיה ונושמת דרכם, ואין דבר נפלא מזה.

גאולה. תיקון מידות הוא מפתח לגאולה. אני קורא לדור הצעיר ולציבור כולו: ללמוד את המידות, לראות את הטוב בעצמם ובאחרים, ולהתחבר לשורשים שלנו. בזכות אהבת חינם נזכה לבניין בית המקדש תכף ומייד.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)