חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2014
ערב ש"ק פרשת ואתחנן / נחמו, י"ד במנחם-אב ה'תשפ"ה (08/08/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2014
ללמוד לתחזק את המשפחה
יש חדש
שכר הדירה של עמי כנען
קריאת שמע
מכירה, לא עקיפה
העלייה שאחרי הירידה
מפיצים באהבה
"הוא לא יזכה"
רציתי לשאול
קדיש בתשלום
לילה טוב, נוער

מס' 2014, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן / נחמו, י"דבמנחם-אב ה'תשפ"ה (08.08.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

ללמוד לתחזק את המשפחה

כשם שאדם אינו יודע להטיס מטוס בלי ללמוד ולקבל הדרכה מפורטת, כך צריך להיות ברור שאי-אפשר לבנות חיי נישואין תקינים בלי הדרכה נאותה

שבת 'נחמו' נושאת עימה את ההבטחה האלוקית לנחמה כפולה על החורבן והגלות. השנה השבת חלה בט"ו באב, שעליו אמרו חז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב". זה יום שמסמל הקמת משפחה, שממשיכה את שלשלת העם היהודי.

בימינו שומעים אמירות שמוסד הנישואין קורס. הרקע לכך הוא שיעור הגירושין הגבוה. אם יותר ויותר חתונות מסתיימות בפירוק החבילה, אולי באמת מוסד הנישואין כבר לא עובד.

לחוש את המחויבות

אלא שהסקת מסקנה כזאת דומה למי שמזניח את מכוניתו וקובע שמכונית היא כלי רכב בלתי-אמין; עובדה, המכונית שלו מתקלקלת שוב ושוב. אבל כשאתה שואל אותו איך טיפל במכונית יתברר לך שלא עשה את הטיפולים הדרושים, התעלם מנורות האזהרה ואף סיפק למכונית דלק שאינו מתאים.

חיי נישואין הם מערכת מורכבת לאין ערוך ממכונית, והם זקוקים לתחזוקה נכונה. כמה חבל שזוגות רבים באים ללמוד על חיי זוגיות רק לאחר שיחסיהם עולים על שרטון. מאוחר מדי מתברר להם שאילו למדו את הדברים קודם לכן היו חוסכים מעצמם הרבה מאוד משברים, כעסים ותסכולים.

צריך לעקור מיסודה את ההנחה שבני זוג יודעים מעצמם לחיות חיי זוגיות נכונים. כשם שאדם אינו יודע להטיס מטוס בלי ללמוד ולקבל הדרכה מפורטת, כך צריך להיות ברור שאי-אפשר לבנות חיי נישואין תקינים בלי הדרכה נאותה. עם כל הכבוד לכישורים הטבעיים, חיי נישואין תורה הם ולימוד הם צריכים.

אך בהדרכה ובמתן עצות לא די. בראש ובראשונה האדם צריך לחוש את גודל המחויבות שהוא מקבל עליו כשהוא מקים בית בישראל. אם עד עכשיו חשב על טובתו האישית, מעתה עליו לחשוב במונחים של טובת המשפחה. עליו לייקר את הערך הזה של בית ומשפחה, ולדחות מפניו כל דבר שעלול לאיים על שלמותו.

לא ניסיון ולא ביזיון

התורה גם מודעת לפיתויים שעלולים לפגוע בטוהר הבית היהודי, ולכן קבעה מערכת של סייגים. קל לזלזל בדיני הצניעות, באיסור ייחוד ובכל המגבלות שקבעה ההלכה, אבל צוחק מי שצוחק אחרון. כששמים על כפות המאזניים את הסייגים והמגבלות וכנגדם את שלמות חיי המשפחה – אין ספק שהתמורה שווה את המאמץ.

ראו כמה חוקים ותקנות עוסקים בכללי בטיחות ובטווחי ביטחון, שתכליתם להרחיק אותנו מהסכנה. אדם נבון מעדיף לשמור מרחק מלהלך על שפת התהום. אולי הוא ירשים פחות את החבר'ה, אבל יחזור הביתה בשלום.

משבר הנישואין בימינו נובע בין השאר ממצב שבני-אדם מתירים לעצמם לחיות באווירה רווית פיתויים, מתוך הנחה שיעמדו בניסיון. אנו מבקשים בכל בוקר מהקב"ה: "ואל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון", כי פעמים רבות המפגש עם הפיתוי והניסיון מסתיים בביזיון.

הקב"ה ברא איש ואישה "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם" – שניהם יחד נקראים אדם. ברית הנישואין מחברת שני 'חצאי אדם' ויוצרת שלמות מופלאה. ואולם צריך לדעת לטפח ולשמֵר אותה, ואז היא מתקיימת ופורחת ומביאה אושר ושמחה.


גודל המחויבות. לייקר את הערך של בית ומשפחה

  יש חדש

הילולת רבי לוי-יצחק

ביום חמישי הבא, כ' במנחם-אב, יצוין יום ההילולא של הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. הוא נסתלק בשנת תש"ד, בעיר אלמטי שבקזחסטאן, לאחר תקופת גלות קשה, שגזרו עליו השלטונות הקומוניסטיים ברוסיה הסובייטית. המונים יפקדו את ציונו בימים הסמוכים ליום ההילולא. בקהילות חב"ד נערכים אירועים והתוועדויות לעילוי נשמתו.

ירחי כלה בישיבה

ביום ההילולא, יום חמישי, כ' במנחם-אב (14.8), בשעה 2 אחר הצוהריים, ייפתח בהיכל ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד מעמד 'ירחי כלה' המסורתי – יום עיון ולימוד לעילוי נשמת רבי לוי-יצחק. במהלך היום יושמעו שיעורים מעמיקים במגוון סוגיות, בנגלה ובחסידות, מפי רבנים וראשי ישיבות. במרכז המעמד יתקיים מושב מיוחד לציון שישים שנה לביאורי הרבי על רש"י, שהתחילו בשנת תשכ"ה. במושב זה יישאו דברים רבנים ותלמידי-חכמים הבקיאים בתחום ייחודי זה.

  שלחן שבת

שכר הדירה של עמי כנען

ערב הכניסה לארץ ישראל, משה מכין את בני העם לקראת הטוב שעתיד ליפול בחלקם. הוא מתאר שהם הולכים לקבל: "עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת, אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב, אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ. וּבֹרֹת חֲצוּבִים, אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָ. כְּרָמִים וְזֵיתִים, אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ".

נשאלת כאן השאלה: היכן ההגינות והיושר שבני ישראל יקבלו "בתים מלאים כל טוב" שאחרים טרחו ועמלו עליהם? באיזו זכות הם הולכים לקחת "בורות חצובים" שלא חצבו ו"כרמים וזיתים" שלא נטעו?

למה לא ארץ ריקה

העניין יובן לאחר ביאור שאלה המתעוררת בפירוש רש"י על הפסוק הראשון בתורה. הוא מביא את השאלה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית?". התשובה היא: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים', הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו; ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

אך מדוע מלכתחילה הושיב הקב"ה גויים בארץ ישראל, דבר שנותן מקום לטענת 'ליסטים אתם' והמביא לשינוי הסדר הרצוי בתורה? וכי לא מוטב היה שבני ישראל היו באים לארץ ריקה, והכול היה מתבצע בדרך חלקה ועל מי מנוחות, ובלי תלונות וטענות מצד אומות העולם?

מניעת סכנות

המפתח לשתי השאלות נמצא בפרשת משפטים, שבה מתוארת הדרך שבה תימסר ארץ ישראל לעם: "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת, פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה" (שמות כג,כח). "מְעַט-מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ" (שם ל).

הקב"ה לא רצה ליישב את עם ישראל בארץ שוממה, שאז היא מלאה בעלי-חיים מזיקים. לכן לא מסר את הארץ לאברהם אבינו, שהיה אדם יחיד; ולא רק למשפחת יעקב שמנתה שבעים נפש בלבד. אלא הקב"ה המתין שבני ישראל ימנו שישים ריבוא, מלבד נשים וילדים, וגם אז עדיין היה צורך ב"מעט-מעט אגרשנו". בינתיים יישב את הארץ בגויים, כדי שישמרו עליה שלא תהיה שוממה.

מועד התשלום

נמצא שהגויים ישבו מאות שנים בארץ שאינה שלהם, וכל ילד יודע שכאשר מתגוררים בבית השייך למישהו אחר, יש לשלם לו שכר דירה. כך אומות העולם ישבו בארץ ב'שכירות', וה'תשלום' היה בבניית הבתים, חציבת הבורות, נטיעת הכרמים והזיתים וכו'. בבוא העת ניתן לבני ישראל, בעלי הארץ, התשלום המגיע להם.

ויש עוד הסבר – הקב"ה רצה שבניו ייכנסו לארץ כשהיא במצב של "הכול מוכן לסעודה". לכן נתן את הארץ תחילה לשבעת עמי כנען, כדי שיבנו אותה ויפתחו אותה, ובני ישראל יזכו לקבל מן המוכן ארץ בנויה ופורייה.

(שיחות קודש תשל"ט, כרך א, עמ' 214)

  מן המעיין

קריאת שמע

כשהלב ייפתח

"והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך״ (דברים ו,ו). הלב סגור בדרך כלל, ואין הדברים נכנסים לתוכו. אבל אין להתרשם מזה ואין להרפות מעבודת ה׳. שיהיו הדברים מונחים על הלב מבחוץ, וברגע של התעוררות, כאשר הלב ייפתח, ייכנסו הדברים לתוכו פנימה.

(שם משמואל)

שליטה על הלב

״על לבבך״ – שיהיו 'הדברים האלה', דברי התורה, שולטים על הלב, שיהיה ליבכם בידכם, ולא שתהיו מסורים ביד ליבכם.

(רבי מנחם-מענדל אלטר)

בלי מחיצות

״על לבבך״ – בלי שום מחיצה כלל. כמו שאמרו חז״ל בבגדי כהונה ״ילבש על בשרו״ – שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו.

(מי מרום)

להנהיג בפועל

״ושיננתם לבניך ודיברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך״ (דברים ו,ז). 'ודיברת' מלשון מנהיג, כמו 'דַבָּר אחד לדור'. תנהיג בחייך את מה שאתה משנן לבניך.

(מנחת מרחשת)

סיבת הבכי

לרבי יצחק-מאיר אלתר, בעל חידושי הרי״ם, נפטרו בחייו שלושה-עשר ילדים. בכל האסונות עמד בעוז ולא הזיל אפילו דמעה אחת, אלא אמר: ״ה׳ נתן וה׳ לקח״. אבל כשמת הבן האחרון, לא יכול עוד להתאפק ובכה מרה. שאל אותו אחד ממקורביו: מדוע עד עכשיו הבליג רבנו על רגשותיו, והפעם לא? אמר: אני בוכה שלא אוכל עוד לקיים את מצוות 'ושיננתם לבניך'.

ציווי להתבונן

״ואהבת את ה׳ אלוקיך״ (דברים ו,ה). אהבה היא עניין טבעי, שאינו מסור ברשותו של אדם. כיצד ייתכן שהתורה תצווה על אהבה? פירש הבעל-שם-טוב: הציווי הוא ההתבוננות. על האדם לתקוע מחשבתו ודעתו בדברים המעוררים את האהבה, ומה שיבוא מזה – אין זה מעיקר המצווה.

(שני המאורות)

הבטחה לאהבה

״ואהבת״ – זו הבטחה; סופך לבוא לידי אהבה. כיצד אפשר להגיע לאהבה כזאת? – על-ידי הקדמת ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו״, היינו ש'הוי'ה', הרומז למה שמעל לטבע, הוא 'אלוקינו', כוחנו וחיותנו. דבר זה מעורר ומביא לידי אהבת ה׳.

(המגיד ממזריטש)

בכוחנו להפוך

״בכל לבבך״ – "בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע" (משנה ברכות ט,ה). כיצד אפשר לעבוד את ה׳ ביצר הרע? ביכולתו של האדם לא רק להימנע מללכת אחר תאוותיו, אלא אף להפוך את 'החלל השמאלי' שלו, מקום משכן הנפש הבהמית ויצר הרע, מתענוגי העולם הזה לאהבת ה׳.

(תניא פרק ט)

  אמרת השבוע

מכירה, לא עקיפה

יהודי בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו) פתח עם שותף מבשלת שיכר. מסיבות טכניות הייתה המבשלה צריכה לפעול שבעה ימים ברציפות, והיהודי, שהיה שומר תורה ומצוות, רצה לסדר 'כתב מכירה' שמקנה את המבשלה לנוכרי לשבתות ולחגים.

השותפים עם הגוי פנו אל רבי לוי-יצחק שניאורסון, רב העיר, וביקשוהו לסדר להם את 'כתב המכירה'. הרב שמע את הדברים ואמר: "אל תחשבו שיש כאן איזשהו פטנט של עקיפת ההלכה. אם אתם עושים את 'כתב המכירה', פירוש הדבר, שבכל שבת וחג המבשלה שייכת לגוי, והוא רשאי לעשות בה כטוב בעיניו".

כששמעו זאת שני השותפים, נבהלו ורצו לחזור בהם. אמר להם הרב, שאם אין הם מוכנים לעשות את 'כתב המכירה', לא יוכלו להפעיל את המבשלה המחללת שבת. "אי-אפשר לשחק בהלכה", הדגיש הרב, ודבריו נשארו חרותים באוזני השותפים.

  גאולהפדיה

העלייה שאחרי הירידה

לְבָנָה בְּמִלּוּאָהּ. בעניין שמחת ט"ו באב אומרת המשנה (תענית כו,ב): "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב ויום הכיפורים". יש כמה וכמה טעמים לשמחה המיוחדת של ט"ו באב, אך אחד מהם קשור למצבה של הלבנה, שעומדת במילואה. הירח רומז לעם ישראל, ומילוי הירח מסמל את השלמות שנוצרת בעם ישראל. אמנם הירח מגיע למילואו בכל חודש, אבל ייחודו של ט"ו באב הוא שמילוי הלבנה בא אחרי הירידה הגדולה של ט' באב. הואיל וזו עלייה שבאה לאחר ירידה גדולה ועצומה כל-כך, אף העלייה היא עלייה גדולה ועצומה ביותר.

עניין זה עולה בקנה אחד גם עם עוד טעם לשמחת ט"ו באב – "יום שכלו בו מתי מדבר". אחרי חטא המרגלים, כשנגזרה הגזירה שכל הדור ההוא לא ייכנס לארץ ישראל, נהגו בני ישראל לחפור קברים בתשעה באב ולישון בהם. בלילה היו מתים כל מי שהיו צריכים למות באותה שנה, ובבוקר היו חבריהם ובני משפחותיהם צריכים רק לכסות את הקברים. ואולם בשנת הארבעים ראו שלא מת איש. חשבו שטעו במניין ימי החודש, ובלילה הבא שוב שכבו בקברים, וכך עשו יום אחר יום. ואולם כשהגיע ט"ו באב וראו את הלבנה במילואה, התברר שלא טעו במניין הימים ובאמת הגזירה נסתיימה.

נמצא שט"ו באב מגלה את סיומה של גזירת ט' באב, ולכן הוא מסמל את העלייה של הגאולה שבאה לאחר הירידה של הגלות.

מפיצים באהבה

הרב משה דיקשטיין

בן 70

תושב באר-שבע

רב בית הכנסת ע"ש קדושי אושוויץ. שימש מרצה ביהדות בבתי ספר מקיפים, עסק בהכשרות מטבחים, ולימד בשירות בתי הסוהר

עם הופעת הגיליון הראשון של 'שיחת השבוע', בכסלו תשמ"ז, התחלתי להזמין עלונים להפצה בבתי הכנסת באזור מגוריי.

לאחר מכן החלוקה עברה דרך בית חב"ד המרכזי בעיר. בכל שבוע מכינים לי שקיות עם מדבקות ל-17 בתי כנסת. אני משתדל לעבור בבתי הכנסת בימי חמישי, בין מנחה לערבית, ולהביא את העלונים. המתפללים לא מוותרים על העלון.

ראיתי במו עיניי שהסיפור השבועי קירב שלוש משפחות לתורה ולמצוות. היה יהודי, אדם משכיל, לגמרי לא-דתי, שהתחיל לבוא ולבקש בקביעות את העלון. כעבור שנים אמר לי שקריאת הסיפור גרמה לאשתו להתחיל להדליק נרות והוא התחיל לעשות קידוש, ומזה התקדמו לשמירת עוד מצוות. הוא היה מעביר את העלונים לבנו ולשכנים, וגם הם התחילו לשמור מצוות בעקבות הגיליון.

אני גם מקבל הרבה תגובות על המאמר הפותח, שמביא את עמדת היהדות בטהרתה. שוב ושוב אומרים לי: יש הרבה עלונים, אבל אין כמו 'שיחת השבוע'.

  מעשה שהיה

"הוא לא יזכה"

מושל המחוז זימן ללשכתו את הגבאים ופקד עליהם כי עד יום שבת בצוהריים יש לפַנות את בית הרבי. אם יסרבו, הודיע, הפינוי יתבצע בכוח, בעיצומו של יום השבת

"עליכם לפנות מייד את ביתו של הרבי", הודיע המושל לנציגי החסידות. "אם הדבר לא יתבצע מרצון, הפינוי ייעשה בכוח, בעיצומו של יום השבת. ראו הוזהרתם!".

רבי שלום הלפרין היה נכדו של רבי ישראל מרוז'ין, והרבה לשהות במחיצתו בימי נעוריו. כבר בילדותו נודע כעילוי נדיר וכמתמיד עצום, אשר עשה לילות כימים בלימוד התורה. בחלוף השנים היה לאחד מגדולי ישראל, וייסד את חסידות וסלוי שברומניה.


הערכה והערצה. האדמו"ר רבי שלום מווסלוי

בימיו פרצה מלחמת העולם הראשונה, וטלטלה את העולם כולו. באותם ימים טרופים התמלאו הדרכים כוחות צבא, והחזית התקרבה למחוז העיר וסלוי, מקום מושבו של הרבי. עד מהרה התמקמו אלפי חיילים רוסים באזור, ונערכו לקרב עם הצבא הגרמני.

מושל המקום פרסם צו המחייב כל משפחה להקצות חדרים ללינת החיילים, והכול נאלצו להיענות לצו. הקצינים הרוסים סיירו ברחבי העיר בחיפוש אחר מבנה המתאים לשמש מפקדה ראשית. עיניהם נחו על ביתו של הרבי והוא מצא חן בעיניהם.

ביתו של הרבי לא היה בית רגיל. חסידיו לא חסכו עמל וכסף, ובנו בעבור רבם משכן מפואר. הוא נבנה מאבנים מיוחדות בסגנון מלכותי, מרוהט בטוב טעם.

בבניין המפואר עמד בית כנסת ובו מאות מקומות תפילה, ומלבדו היו בבניין עשרים ושניים חדרים מרוּוחים. בתוך המבנה הייתה חצר פנימית נאה, ובה גינה מוריקה, שבה נהג הרבי מפעם לפעם לשבת ולשאוף אוויר צח. בחוץ השתרעה חצר ענקית ששימשה את קהל החסידים בחגים ובימים טובים, כאשר הייתה נהירה גדולה למקום. אין פלא שהבניין מצא חן בעיני הקצינים.


חצר האדמו"ר בעיר וסלוי

מושל המחוז זימן ללשכתו את הגבאים ופקד עליהם כי עד יום שבת בצוהריים יש לפנות את המקום מכל תכולתו. אם יסרבו, הודיע, הפינוי יתבצע בכוח, בעיצומו של יום השבת.

הגבאים נבהלו מאוד. הם ניסו להתחנן לפני המושל שיסכים לבטל את הפקודה. הם אף בדקו את האפשרות להעניק לו סכום כסף גבוה כדי שיבטל את הגזירה, אך המושל, שהיה שונא ישראל מובהק, סירב להאזין להצעותיהם. החלטתו הייתה סופית ומוחלטת: הרבי וחסידיו יעזבו את המתחם עד יום שבת!

מאחר שנותרו עוד כמה ימים עד השבת, לא רצו החסידים לצער את רבם ונמנעו מלספר לו על הגזירה, ואולם כשעברו הימים וכל הניסיונות לרכך את המושל עלו בתוהו, נאלצו החסידים להיכנס אל הרבי ולספר לו את הדברים כהווייתם. להפתעתם, הרבי לא הגיב ועשה עצמו כמי שלא שמע.

שוב חזרו הגבאים והסבירו לו את חומרת המצב, אך פני הרבי נותרו חתומות. החסידים היו אובדי עצות. כשעבר עוד יום והשבת התקרבה שוב נכנסו החסידים לרבם והביעו את דעתם שכדאי שהרבי יעזוב את המקום מרצון, בטרם יהיה מאוחר מדי וייגרם חילול השם. ואולם הצדיק היסה אותם ולא אמר דבר.

יום שישי הגיע, אך לא הביא עימו שינוי במצב. חסידים ובני משפחה נכנסו לחדרו של הרבי והתחננו לפניו בלב קרוע שיסכים לפנות את המקום מבעוד מועד. ופתאום פנה אליהם רבי שלום ואמר בקול שקט אך בוטח: "הוא לא יזכה לחיות כדי לבצע את זממו".

כדי לאפשר את הפינוי קבע החוק כי על המושל לקבל אישור פינוי רשמי מהמפקדה הראשית, ששכנה בבוקרסט הבירה. המושל, שנסע לשם ממילא בשל ענייני המלחמה, קיבל גם את צו הפינוי.

בשובו חזרה לווסלוי עלה המושל לרכבת מהירה, שהייתה אמורה להגיע לווסלוי בבוקר יום השבת. כאשר הרכבת עצרה בתחנה, פתח המושל את דלת הקרון וירד ממנה. אך באותו רגע, בעת ירידתו, פתחה לפתע הרכבת בנסיעה מהירה. המושל איבד את שיווי משקלו, מעד ונדרס למוות.

הידיעה על מותו המפתיע של המושל, כשבכיסו צו הפינוי לביתו של הרבי, התפשטה במהרה ברחבי העיר.

מיום זה ואילך איש לא העז לפגוע בביתו של הרבי. ההערכה לרבי שלום גברה והלכה. אין פלא שהיה נערץ לא בקרב היהודים בלבד אלא גם הגויים במחוז וסלוי העריכו וכיבדו אותו מאוד.

הגויים ידעו את השעה שבה הוא יוצא מביתו לעבר המקווה, והיו עומדים בצידי הרחובות כדי לחזות בדמות הרב הקדוש. היו ביניהם שאף קדו לקראתו.

בעיתות צרה או מחלה פנו אליו גם לא-יהודים, לבקש את ברכתו, והרבי מעולם לא סירב. במקרים קשים, שבהם הרופאים הגויים בווסלוי לא מצאו מזור לחולה, היו אומרים לו: "לך אל הרבין היהודי. רק הוא יוכל להושיעך".

(על-פי 'נר ישראל')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף-יצחק גורביץ'

משפיע בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק

חז"ל אומרים שצריך לאהוב את הבורא 'בכל לבבך – בשני יצריך'. האם זה ריאלי?

אכן, להשיג מהפך מושלם שגם יצר הרע יאהב את ה' – זה יעד שרק יחידי סגולה מצליחים להגיע אליו. אבל גם אנשים כמונו נדרשים לחתור לשם, ובכוחנו לגרוע ולהפחית מהלהט ומההתלהבות לענייני העולם.

המצב הטבעי שלנו הוא שהנפש הבהמית נמשכת אך ורק לענייני העולם. הם מעניינים אותה, מלהיבים אותה, מסעירים אותה, וגורמים לה להגות בהם בחשק רב. אך על-ידי עבודה והתבוננות אפשר לגרום שגם הנפש הבהמית תראה את האפסות שבענייני העולם ותחוש שענייני קדושה הם הדבר האמיתי.

כל יהודי יכול להגיע למצב שהוא פשוט מתענג מענייני קדושה – מתפילה, מלימוד תורה, מתפילין נאות, מאתרוג מהודר. העונג הזה אינו של הנפש האלוקית בלבד, אלא גם הנפש הבהמית יכולה לחוש אותו. והנה לנו מהפך – הנפש הבהמית אוהבת דברים שבקדושה.

בכל יהודי יש נקודה שבה הוא מרגיש בעוצמה רבה את הקשר שלו עם הקב"ה, עד שהיא סוחפת גם את הנפש הבהמית שלו. סיפר לי בחור בישיבה, שאביו הוא היחיד מכל אחיו ששומר תורה ומצוות. בכל מפגש משפחתי מתפתחים ויכוחים, והדודים הלא-דתיים מתייחסים בניכור לכל עניין של יהדות. במפגש האחרון אמר לבחור אחד הדודים: "הדת לא מעניינת אותי כלל, אבל יש דבר אחד שחשוב לי – שהילדים שלי לא יתחתנו עם לא-יהודים". הבחור הגיב ואמר: "למה בעצם? אם היהדות לא חשובה לך, מה אכפת לך?". הדוד חשב רגע ואמר: "אתה צודק", ובזה הסתיימה השיחה. הנה אהבת ה' גם בנפש הבהמית!

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

קדיש בתשלום

שאלה: האם אפשר למנות אדם שיאמר קדיש בעבור נפטר תמורת תשלום?

תשובה: לאחר פטירת אחד ההורים אומרים הבנים 'קדיש יתום' במשך אחד-עשר חודשים. אם הבן מנוע מלאומרו, מכל סיבה שהיא, מותר ואף ראוי למנות שליח, שיאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר, והדבר מועיל כדין 'שלוחו של אדם כמותו'.

על השליח לומר בכל בוקר קודם התפילה: "הקדישים שאומר היום – יהיו לעילוי נשמת פלוני בן-פלוני". יש מקילים לומר זאת רק בתחילת התקופה, אך לכתחילה טוב לומר זאת בתחילת כל יום.

באשר לתשלום כתבו הפוסקים ש"יותר זכות לשכור בשכר משיאמר בחינם", שכן בכך נוצרת זיקה רוחנית עמוקה יותר בין השליח לנשמת הנפטר. יש שכתבו שעדיף לשכור אברך העוסק בתורה, ולהרוויח בכך גם זכות של החזקת תורה.

השליח יכול לומר קדיש גם בעבור כמה נפטרים. גם מי שאומר קדיש ממילא על אחד מהוריו יכול לומר קדיש גם בעבור אחרים, אלא שבחודש השנים-עשר לפטירת אביו לא יאמר קדיש על הנפטרים האחרים, כשם שאינו אומר אז על אביו (וימצא מישהו שיחליפו בחודש זה).

יש הממנים אדם שגם ישמש שליח ציבור בכל התפילות באחד-עשר החודשים, אך יש לדעת שהשליח הזה אינו דוחה אָבֵל אחר מלהתפלל לפני התיבה, והאָבֵל קודם למי שמינוהו להיות שליח.

מקורות: ב"י יו"ד סו"ס תא. מג"א סי' קלב סק"ב. שו"ת חתם סופר סי' שמה. כף החיים או"ח סי' נה סק"ל. יקרא דחיי פי"ח ס"ד. שו"ת אגרות משה יו"ד סי' רנד. שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קנז. פני ברוך סי' לד סכ"ו.

  חיים יהודיים

לילה טוב, נוער

רכז סיירת הורים באלעד, שמסייעת לנוער בסיכון בשעות הקטנות של הלילה, משתמש בניסיונו כקצין בהנדסה קרבית וכמומחה להתמכרויות, כדי לתמוך בבני נוער. ויש לו מסר להורים

תעודת זהות. ברוך-מאיר פרץ, בן 52, תושב אלעד, מתפלל בבית הכנסת הדתי-לאומי 'קול אליהו'. כיום רכז סיירת הורים באלעד, פעילות התנדבותית של הרשות לביטחון קהילתי בניהול הגב' יעל סעד.


ברוך מאיר פרץ, מייסד הסיירת

אחריות. גדלתי בטירת הכרמל, במשפחה שחינכה אותי לערכים ולאחריות. השירות הצבאי כקצין בהנדסה קרבית לימד אותי משמעת ויכולת התמודדות במצבי לחץ. יש לי תואר שני בקרימינולוגיה, ואני גם מתמחה בהתמכרויות. במרוצת השנים שימשתי במגוון תפקידים ביטחוניים. הידע הזה משמש אותי בסיירת ההורים.

סיירת. את הסיירת באלעד זכיתי לייסד לפני כעשור. התחלתי כמתנדב יחיד, ואט-אט גייסתי עוד חברים. כיום הסיירת מונה חמישים מתנדבים, ובהם אנשי חינוך, עורכי דין, אנשי ביטחון, דתיים וחרדים. כולנו עוברים הכשרה, ואחת לכמה חודשים משתתפים בהרצאות.

הכלה. אנחנו מסיירים בלילות בגנים ובפינות ישיבה, ומדברים עם בני נוער. לא כדי להפחיד, אלא כדי לחנך ולהכיל. במקביל פועלת סיירת אימהות, עם פעילות מותאמת דומה לנערות.

הכשרה. לא פעם אמרתי למתנדבים: "עשו למען נער בחוץ, והקב"ה יעשה למען הנער שלכם בבית". וזה פשוט עובד, ונוצר שיתוף פעולה חברי עם הנוער.

להקשיב. אני מדבר עם הנערים בגובה העיניים. לעיתים גם משתף בחוויות אישיות מאירועים ביטחוניים. כשהם משחקים בטלפון, אני שואל מה המשחק, ולפעמים מצטרף. מילה פה, מילה שם, והם נפתחים. אני לא 'חופר' אלא מקשיב, ומתוך כך הם מתחילים לדבר על מה שמעסיק אותם.


פעילות לילית

סודיות. אם השיחה אינה חושפת מצב פלילי, שמסכן את הנער או אחרים (דבר נדיר מאוד) –  היא נשארת בינינו. במקרים מיוחדים אני מפנה לרווחה, או מחפש תעסוקה בעבור הנער. פעם אחת הצלנו נער שנאלץ לישון ברחוב לאחר שקיבל איומים. בודדנו את הזירה והחזרנו אותו למסלול, עם תמיכה מקיפה.

פעילות. אנחנו פועלים בסופי שבוע, מ-22:00 אל תוך הלילה. כשנערים צועקים 'לכו מפה, אתם שוטרים', אנחנו מחייכים, מאחלים 'ערב טוב', וחוזרים שוב. לא מתייאשים. הזמן מרכך אותם.

אבא. פעם אחת עמדתי בתור במרכול בעיר, עם שני פריטים. לפניי עמד מישהו עם עגלה ענקית ובכל רגע הלך להביא עוד מוצר. לאחר שבעל העגלה נעלם שוב, הקופאי, נער שהכרתי מהסיורים ותמכתי בו, ביקש ממני להתקדם. באותו רגע בעל העגלה חזר והתחיל לצעוק שעקפתי אותו. הנער התפרץ לעברו: "זה אבא שלי!". הייתי בהלם. דמעתי. המשפט יצא ממנו בספונטניות. והוא המשיך ואמר לי: "אבא, תעבור". זה מילא לי את הלב.

תגובות. אנשים שהם כבר בעלי משפחות עוצרים אותי בשבתות ואומרים תודה על השיחות שהיו לנו לפני שנים. כל תגובה כזאת מחזקת ומעודדת.

פתיחות. להורים אני אומר: אל תרחיקו את הילד. תכילו אותו, תנו לו חום, תתפללו עליו. גם אם הוא מבקש כסף לסיגריות, תנו לו – במידה המותאמת כמובן, ובלבד שיישאר קרוב. צריך שתהיה ביניכם שיחה פתוחה. תשמעו אותו ותגדירו יחד גבולות. אם הוא מסתגר, מצאו דמות קרובה שתגרום לו להיפתח אליה. גישה כזאת מחזירה נערים למסלול.

סיפוק. ההישג הבולט שלנו הוא שאין קטטות, ונדליזם או רעש. בעבר אנשים פחדו ללכת בפארקים בלילה. כיום, עם תאורה וסיירות, העיר בטוחה יותר. זכינו במקום שני במצטייני הסיירות הארציות.


חלק מחברי הסיירת בביקור בכותל המערבי

חופש. אנחנו עכשיו בעיצומה של החופשה, וחשוב מאוד שהורים יישבו עם ילדיהם ויגדירו איתם כללים. אל תגידו מייד 'לא' על טיולים מאתגרים שהם מציעים. תבחנו כל דבר בחשיבה משותפת. כך הנער מרגיש שאכפת לכם, וזה בונה אמון, ומונע ממנו להיסחף החוצה. עשו הכול שיהיה לו טוב בבית.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)