"לפני חמש-עשרה שנה עלית לתורה והתחייבת לתת תרומה, אך לא שילמת את החוב", אמר האב שנפטר זה כבר לבנו בחלום. התעלומה נפתרה אחרי חיפוש בפנקסי החשבונות הישנים
ר' יהושע שהרבני התעורר שטוף זיעה. בחלומו ראה את אביו, ר' משה-חי שהרבני, שנפטר זה כבר, והמחזה היה חי וברור, כאילו היה הדבר בהקיץ.
ר' משה-חי היה הגבאי הוותיק של בית הכנסת 'שושנים לדוד', בשכונת בית ישראל בירושלים. בית הכנסת נוסד לפני יותר ממאה שנים בידי יהודים שעלו מעיראק. ה'בן איש חי' עצמו סייע להקמת בית הכנסת, בגיוס תרומות למשימה קדושה זו.
בבית הכנסת החל לפעול גם בית מדרש, ובאו ללמוד בו בני העדה הבבלית בירושלים. כמו-כן פעל בו תלמוד תורה קטן לילדי העדה, שדבק בו הכינוי 'תלמוד בבלי', והיה לתלמוד התורה הראשון לעדות המזרח מחוץ לחומות העיר העתיקה.
ר' משה-חי שהרבני היה יהודי רב פעלים וישר דרך, שניהל את בית הכנסת בשקיפות ובנאמנות. הוא ניחן ביראת שמיים מופלאה והיה בעל חסד גדול. את כל ממונו היה מפזר לצדקה בשקט ובצניעות, כפי שנהג בכל דרכיו.
בין השאר הקים בבית הכנסת את לימוד 'ליל שישי' במשך כל הלילה, שבו השתתפו בחורים ואברכים, והוא אף נתן מלגה לכל משתתף.
בעשרת ימי תשובה בשנת תשס"ד נפטר ר' משה-חי, ואת מקומו בניהול בית הכנסת המשיכו בניו, במסירות שראו אצל אביהם.
זמן קצר אחרי פטירתו נגלה ר' משה בחלומו אל בנו יהושע ואמר לו: "לפני חמש-עשרה שנה עלית לתורה והתחייבת לתת תרומה, אך לא שילמת את החוב".
חלום מפעים. בית הכנסת 'שושנים לדוד' בירושלים
בתקופה שעליה דיבר האב בחלום היה יהושע עדיין נער צעיר. הוא היה מקבל עליות לתורה ומתחייב לתת תרומה, אך אביו הוא שהיה פורע את חובותיו. כעת מודיע לו האב כי נשאר חוב אחד פתוח מאותה תקופה.
יהושע התעורר משנתו בבהלה. הדבר הפליא אותו מאוד. אביו נהג לעיין בקביעות בפנקסי בית הכנסת, שבהם נרשמו בפירוט כל שמות התורמים והמתחייבים, בהתחייבם בקניית המצוות, כמו פתיחת ההיכל, עליות לתורה וכדומה. הוא היה מוודא שהאנשים מילאו את התחייבויותיהם, ודואג לגבות את החובות מכולם.
ברור לגמרי שכאשר היה רואה את שמו של בנו הצעיר בין החייבים, היה פורע את החוב במקומו ומעדכן בפנקס שהסכום שולם. איך ייתכן שלפני חמש-עשרה שנה התחייב הבן לתת תרומה והאב לא שילם זאת במקומו?!
יהושע קרא לאחיו ושיתף אותם בחלום ושאל לדעתם. "כיצד אתם חושבים שעליי לנהוג כעת?", התייעץ עם אחיו. "כמה כסף, אם בכלל, עליי לשלם?".
האחים, שידעו כי אביהם היה אדם מסודר ביותר, ובפנקסיו ציין את שמות כל התורמים ואת סכומי התרומה, וכל הפנקסים והקבלות לאורך עשרות שנים נשמרו בארכיונו – החליטו לחפש בהם, בתקווה לאתר את שמו של יהושע אחיהם ואת סכום ההתחייבות שאביהם לא פרע.
תחילה החלו האחים לעיין בפנקסים הכלליים של ארכיון בית הכנסת, אך לאחר זמן רב של חיפושים הציע אחד האחים להתמקד דווקא בפנקסים מלפני חמש-עשרה שנה, שכן אביהם אמר בחלום בפירוש כי החוב הוא מלפני חמש-עשרה שנה. מאחר שהשנה הייתה תשס"ד, פנו האחים לחפש בפנקסי שנת תשמ"ט, מפרשת בראשית והלאה.
כעבור זמן לא רב מצאו האחים את שמו של אחיהם יהושע כאחד המתפללים התורמים במניין הנץ החמה בשבת פרשת בשלח. האח התחייב חמישה שקלים על עלייה לתורה, סכום שלא שולם והחוב נותר מאז בעינו.
כעת הבינו האחים מדוע אביהם לא שילם את החוב, כפי שהיה נוהג תמיד. בדרך כלל היה הבן יהושע מתפלל בשבת במניין המאוחר יותר, שהחל בשעה שבע. שלא כהרגלו, התפלל יהושע באותה שבת במניין הראשון, בהנץ החמה. האב, שהיה רגיל למצוא את תרומותיו של בנו במניין המאוחר יותר, לא הבחין שבנו היה הפעם באופן חריג ברשימת התורמים של מניין הנץ המוקדם.
כשנפתרה החידה, שילם הבן מייד את החוב, כולו אחוז התרגשות מהגילוי המופלא.
"מכאן רואים את גודל ההקפדה של בית דין של מעלה", אמר ר' יהושע בהתרגשות. "אף-על-פי שאבי זיכרונו לברכה היה תורם מממונו לאין שיעור למען צורכי בית הכנסת, לקניית מצוות, לרכישת ספרי קודש ותיקון הריהוט, בכל-זאת לא היה די בכך כדי להיפטר מתשלום חובותיהם של בניו, שאותם היה נוהג לשלם בעבורם.
"מאחר שאבי היה צדיק וירא שמיים באמת, שדקדק במצוות באמונה ובענווה, נתנו לו מן השמיים רשות מיוחדת לבוא ולהתגלות לבנו בחלום ולהודיע לו על חוב קטן שנותר, כדי שבניו ישלמו בעבורו את החוב והוא יוכל להיכנס לגן העדן זך ונקי, בלי להותיר אחריו התחייבות שלא כוסתה".
(על-פי 'השם לנגדי') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
