חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 2006 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בהעלותך, י"ז בסיון ה'תשפ"ה, (13/06/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 2006 - כל המדורים ברצף
העיקר שכולם מאירים
יש חדש
כל יהודי יכול וצריך לפסוח
חצוצרות הכסף
איך אנשים מסתכלים
המשיח – צמח שמו
מפיצים באהבה
חוב קטן שהציק לנשמה
רציתי לשאול
הנחה על תשלום מראש
מזמור לדוד דאור

מס' 2006, ערב שבת-קודש פרשת בהעלותך, י"ז בסיון ה'תשפ"ה (13.06.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

העיקר שכולם מאירים

המשותף לכל שבעת קני המנורה, שכולם מפיצים אור. אמנם כל אחד ואחד מהקנים מאיר באורו המיוחד ובגוון הייחודי לו, אבל כולם מאירים

הגוונים שבעם ישראל נמשלו לשבעת קני המנורה. כל אחד ואחד משבעת הקנים מאיר באורו הייחודי, וכך בעם ישראל יש כמה וכמה דרכים וגישות, וכל אחת ואחת מהן תורמת לשלמותו של העם. גם שנים-עשר השבטים מייצגים שנים-עשר מסלולים בעבודת הבורא, ובכל אחד ואחד מהם יופי משלו.

זו למעשה המשמעות העמוקה של אחדות ישראל. אחדות אמיתית אין פירושה אחידות. אם הכול עשויים מעור אחד וחושבים אותה מחשבה, אין צורך לאחד דברים, שכן מראש יש רק דבר אחד. גדולתה של האחדות דווקא בסבילת מגוון דעות והבדלי גישה וסגנון, מתוך הבנה שהפסיפס המגוּון הוא המביא את השלמות.

לא כל צמח הוא פרח

אך האם פירוש הדבר שכל עמדה וכל דעה ראויה לכבוד ולהכללה בתוך שבעת קני המנורה? אם אומרים שיש משקאות רבים ומגוּונים, האם כל נוזל הוא משקה מרענן ומרווה? אם מסבירים שבגינה פורחים פרחים רבים, האם כל מה שצומח מהאדמה הוא פרח מרהיב?

אכן, לא כל דבר הוא נר מאיר. המשותף לכל שבעת קני המנורה, שכולם מפיצים אור. אמנם כל אחד ואחד מהקנים מאיר באורו המיוחד ובגוון הייחודי לו, אבל כולם מאירים. מי שירצה לשפוך חול על הנרות בטענה שגם זו דרך לגיטימית להפיץ אור – ברור שלא נקבל זאת כחלק מהמגוון היפה והחיובי שבתוכנו. כאן בדיוק עובר קו הגבול.

את מגוון הדעות והגישות אפשר להשוות גם למגוון החֵילות שבתוך צבא. לכל חיִל סגנון פעולה ייחודי, ובין מפקדי החילות גם ייתכנו הבדלי תפיסות. אבל המשותף לכולם שהם משרתים מדינה אחת וחותרים ליעד אחד – הגנה על הארץ ותושביה והרתעת כל אויב. לא ייתכן שיהיה בתוך הצבא חיִל כלשהו שיחתור למטרות הפוכות.

האמת המשותפת

כיהודים, יש לנו אמת מרכזית אחת, שאותה קיבלנו בהר סיני, והיא התורה. זו המנורה המשותפת לכולנו. זה היעד שאליו כולנו אמורים לחתור. איך עושים זאת? – כאן יש מקום למגוון גישות וסגנונות, כפי שהתפתחו בעם ישראל במרוצת הדורות. כל אחת ואחת מהדרכים יש בה מעלות ייחודיות, כשם שיש יופי וחן מיוחדים במגוון סגנונות התפילה והנעימות המושרות בבתי הכנסת.

אבל יש דרכים שגויות, שאינן מובילות אל היעד המשותף, ואותן צריך לתקן. עם זה, אחדות ישראל פירושה גם תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי תועה. אם יש צורך לתקן – נעשה זאת באהבה, כי כל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה הגדולה של עם ישראל.

אסור להתבלבל, החתירה לאחדות אין פירושה ויתור על ההשקפות והעמדות. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות נוקבים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש"אין דעותיהם שוות", והיא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשוֹנוּת שבין איש לרעהו ובין ציבור למשנהו.


"בהעלותך את הנרות". שבעת הנרות של עם ישראל (ציור: מכון המקדש)

  יש חדש

בעקבות גיליון ה-2000

מושב מיוחד במהלך הכינוס השנתי של שלוחי הרבי ברחבי הארץ, לפני כשבועיים, יוחד לציון גיליון ה-2000 של 'שיחת השבוע'. תא"ל (במיל') משה פלד, מייסד בית הכנסת בקיבוץ בית השיטה, סיפר על הכניסה לאווירת השבת על-ידי הקריאה בעלון. ניצן חן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, שיגר ברכה מיוחדת וציין את תפוצתו הרחבה של העלון, המגיע לכל פינה בארץ ובעולם. עו"ד קובי סגל ממיתר נשא דברים מרגשים על תפקידו המיוחד של העלון בחיבור העם לשורשים.

יופי של חינוך

יותר ויותר הורים מגלים את היופי שבחינוך המבוסס על ערכי היהדות והחסידות, ויש התעניינות גוברת והולכת בחינוך הזה. זו ההזדמנות להירשם לגני חב"ד ולרשת 'שלהבות חב"ד', הקולטת גם ילדים מבתים שאינם שומרי מצוות. חפשו את המוסדות הקרובים אליכם והירשמו. פרטים באתר shalhavot.com.

הספר התשיעי מתקדם

ספר התורה התשיעי שנכתב לזכותם של ילדי ישראל מתקדם לקראת השלמתו, וכרגע חסרים לו 98,535 נרשמים. על היוזמה הזאת הכריז הרבי מליובאוויטש בשנת תשמ"א (1981), וקבע כי מחירה של אות יהיה אחיד בעולם כולו – דולר אחד (בארץ המחיר לאות הוא 4 ש"ח). כדאי מאוד שהורים וסבים וסבתות ידאגו שילדיהם ונכדיהם יירשמו. הרישום באתר kidstorah.org.

  שלחן שבת

כל יהודי יכול וצריך לפסוח

בפרשתנו ניתן הציווי לבני ישראל להקריב את הפסח בשנה השנייה ליציאת מצרים: "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר ט,ב)". רש"י מסביר שההדגשה "במועדו" באה ללמדנו "גם בשבת". בשונה מפסח מצרים, שחל ביום חמישי בשבוע, הפסח בשנה השנייה חל בשבת, והתורה מלמדת אותנו שהפסח דוחה את השבת.

עניינו של פסח הוא קפיצה ודילוג, כנאמר במדרש על הפסוק "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים" (שיר השירים ב,ח) שהקב"ה קיצר את הגלות, "מדלג על הקץ". ואולם יש לקרבן הפסח גם משמעות רוחנית, הנוגעת לעבודת ה' של כל אחד.

יהודי 'זבולון'

דילוג ברוחניות עניינו עלייה חדה למדריגה עליונה, תוך דילוג על שלבי ביניים. זה הרעיון של הפסח – היכולת להתעלות בבת אחת למקום גבוה פי כמה וכמה. דילוג זה יכול להיעשות בשני אופנים, הנרמזים בשני הפסחים – בחול ובשבת.

הסוג הראשון מכוּון ליהודי השרוי בחושך הגלות, וחיי היום-יום שלו אינם חדורים בתורה, שכן בשל טרדות העולם הוא יוצא ידי חובת לימוד תורה ב"פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית". בחלוקה שמייצגים השבטים יששכר וזבולון – הוא דומה יותר לשבט זבולון, שבניו היו סוחרים.

יהודי 'יששכר'

בני שבט זבולון התאפיינו יותר בקיום המצוות, מכיוון שעסקו בענייני מסחר וכדומה, וממילא קיימו את המצוות הקובעות כיצד יש להתנהל בעסקים וכו'. אמנם על-ידי החזקת לומדי התורה זכו בחלק מלימוד התורה, אך רוב זמנם פנה לענייני העולם. בהקבלה לימי השבוע – עניינם הוא ימי החול.

הסוג השני מכוּון ללומדי תורה. התורה במהותה גבוהה ונעלית מהעולם. חז"ל אמרו: "לא ניתנה תורה להידרש אלא לאוכלי המן". בני ישראל, שניזונו מהמן, היו מנותקים מהגשמיות. לא הייתה להם שום טרדה גשמית, והצדיקים שבהם קיבלו את המן מוכן לאכילה. זה מקביל ליום שבת, שבו הכול מוכן ומזומן, ומשקף את עבודת שבט יששכר.

הכול חייבים לפסוח

יהודי ששייך לקו העבודה של 'זבולון' עלול לחשוב שאיננו ראוי לעבודה של דילוג, שעניינה התעלות בלתי-מדורגת וקפיצה ממדריגה אחת למדריגה גבוהה לאין שיעור. על כך מורה פסח מצרים, שאירע ביום חול, שאף שבני ישראל היו שרויים בשעבוד – גם שם יכלו לקפוץ ולפסוח.

ואילו יהודי מסוג 'יששכר' עלול לחשוב שאינו זקוק לעבודה של דילוג, שהרי כל מהותו היא תורה, ולימוד התורה נעשה בדרך מיושבת, שאין לה קשר לתנועה של 'קפיצה' ו'דילוג'. מורה הפסח השני, שנעשה במדבר, כאשר הצרכים הגשמיים סופקו לבני ישראל באופן ניסי – שגם הם צריכים להקריב קרבן פסח, לדלג ולפסוח.

(התוועדות י"א בניסן תשל"ז)

  מן המעיין

חצוצרות הכסף

חצאי צורות

"עשה לך שתי חצוצרות כסף" (במדבר י,ב). למה נצטווה משה לעשות חצוצרות דווקא להקהלת העדה ולא שופרות? אלא 'חצוצרות' מלשון חצאי צורות. משה רבנו עצמו היה ממחציתו ולמעלה מלאך וממחציתו ולמטה אדם. וזהו "עשה לך שתי חצוצרות" –  משתי הצורות שבך עשה אחת, שאין שלמות אלא בשתיהן יחד, ובזה תקהיל ותאחד את העדה.

(המגיד ממזריטש)

כיסופים

'כסף' לשון תאווה, כמו ״נכסוף נכספתי״. על האדם להיות באהבה לה׳ יתברך, וגם הוא יתברך יאהב אותו, כמו אב ובן שאוהבים זה את זה ומתגעגעים זה לזה. וזאת בהיותם גוף אחד, שכל אחד ואחד לבדו אינו אלא 'חצי צורה'.

(אור התורה)

תמים תהיה

זהו שנאמר ״תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך״: ״תמים תהיה״ – מתי האדם הוא תמים, צורה שלמה, כשהוא ״עם ה׳ אלוקיך״ – בשעה שהוא מתגבר ומתאחד עם הקב״ה. ואילו אדם כשהוא לעצמו אינו אלא חצי צורה בלבד.

(הצמח צדק)

אחדות המנהיגים

״ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים״ (במדבר י,ד). רצונכם שתהיה בעם אחדות – ״ונועדו אליך הנשיאים״; יתאחדו תחילה הנשיאים, המנהיגים, ויחדל הריב בתוכם.

(עוללות אפרים)

בלי קנאה

מובן שבשעה שרצו לאסוף את כל עדת בני ישראל השתמשו בחצוצרות. הרי אי-אפשר לשגר שליחים אל שישים ריבוא מישראל. אבל לשם מה התקיעה בחצוצרות, כשבאים לאסוף את הנשיאים, וכי קשה להזמין שנים-עשר אנשים? אלא כדי שלא לעורר בהם קנאה. שאילו קראו לכל אחד ואחד מהם בנפרד, היה כל נשיא מתהלך בתחושת עלבון על שהזמינו נשיא אחר תחילה. לכן השתמשו בחצוצרות, שבכך נקראו כולם בבת אחת.

(מאוצרנו הישן)

ישרים ושלמים

״ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו״ (במדבר י,ז). ״ובהקהיל את הקהל״ – כשתהיו מנהיגי הדור, ״תתקעו״ – תהיו ישרים ושלמים כתקיעה, ״ולא תריעו״ – אל תהיו רעועים, שבורים ורצוצים.

(רבי מאיר מפרמישלן)

עצה אחת

כשבני ישראל יהיו מאוחדים בעצה אחת ובדעה אחת – ״תתקעו״, מובטחים אתם שתהיו תקועים כיתד נאמן, זקופים וחזקים – ״ולא תריעו״ – לא יוכלו לשבור ולרוצץ אתכם.

(רבי משה מקוז'ניץ)

חסדים ולא דינים

'תקיעה' היא בחינת חסד, ו'תרועה' – דינים. כשיש אחדות בישראל, אין שטן ואין פגע רע, כנאמר ״חבור עצבים אפרים – הנח לו״. ואילו כשיש פירוד לבבות שולטים הדינים. זהו שנאמר ״תרועה יתקעו למסעיהם״ – כשהם נוסעים זה מזה ונעשים מפורדים ומחולקים, אזי הדינים שולטים, ואילו ״בהקהיל את הקהל״ - כשיש ביניהם אחדות - ״תתקעו״, אז תהיה שליטת החסדים.

(קרבן העני)

  אמרת השבוע

איך אנשים מסתכלים

רבי ישראל מסלנט היה משפיל את עצמו כקטן שבקטנים, מרוב שאיפתו לנהוג במידת הענווה. יום אחד ראה שעושים בביתו דבר מה, שלא היה בו כשהוא לעצמו שום פסול, אלא שרבי ישראל חשש שאולי יהיה מי שיפרש זאת בדרך שלילית. הורה אפוא להימנע מכך, מפני חילול השם.

שאלוהו: "והלוא קטן אתה בעיניך, ולמה אתה חושש מחילול השם, דבר ששייך לדון בו רק אצל מי שהוא גדול ונכבד?".

השיב רבי ישראל: "בעניין חילול השם פחות חשוב מה אני חושב על עצמי, אלא איך מסתכלים עליי בני-האדם; ומכיוון שיש הרואים בי אדם גדול, הרי מעשה זה עלול להתפרש בעיניהם בדרך שלילית, ויהיה זה חילול שם שמיים".

  גאולהפדיה

המשיח – צמח שמו

עַבְדִּי, צֶמַח. באחת מנבואות הגאולה נאמר (זכריה ג,ח) "כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי, צֶמַח". התרגום מפרש: "ארי הא אנא מייתי ית עבדי משיחא ויתגלי" (הלוא אני מביא את עבדי המשיח ויתגלה). גם המצודת דוד שם מפרש את הנבואה על משיח: "זהו מלך המשיח, כמו שכתוב 'והקימותי לדוד צמח צדיק'... בזה ירמז כאילו אמר ה' על מלך המשיח הבא מזרע זרובבל... ממשלתו על העכו"ם לא יהיה בעבור חילו הרב ולא בכוח זרועו יכבשם במלחמה... כי אם ברצוני, כי אתן בלב העכו"ם להיות נכנעים וסרים למשמעתו, ויהיה דומה לעריכות נרות המנורה שהיו מבלי טורח אבל הכול נעשה מעצמו".

גם אבן-עזרא שם מפרש את הפסוק על משיח: "מפרשים רבים אמרו כי זה צמח הוא המשיח, ונקרא זרובבל כי הוא מזרעו, כמו 'וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם'. גם אני עשיתי דרך דרש כי 'צמח' בגימטרייה 'מנחם'".

בהמשך נאמר שם (ד,ז): "מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר". המצודת דוד מבאר שהנבואה נאמרה על מלך גוג: "רוצה לומר: מה כוח יש בך? התחשוב שאתה הר גדול לעמוד בפני המשיח לבל יוכל לעבור? לא כן הוא, כי למולו תהיה כארץ מישור ובקל יעבור". בהמשך הוא מפרש את הנבואה על בניין בית המקדש לעתיד: "ידיו ישלימו את בניין הבית, רצונו לומר, כי המשיח הבא מזרעו ישלימו להניח אבן היסוד מהבית העתיד... כי יהיה הבית האחרון והוא תשלום הבתים (הקודמים)".

מפיצים באהבה

גדעון קוהן

בן 59

תושב אשדוד

בעל חברה לניהול השקעות על-פי ההלכה

כחמש-עשרה שנים מביא בקביעות את 'שיחת השבוע' לבית הכנסת, כשהגיליונות מגיעים בין השאר באמצעות הדואר הפנימי של בנק

הסיפור מתחיל כשעבדתי במגדל שלום בתל-אביב, והייתי מתפלל מנחה במניין שארגן תושב כפר חב"ד, צבי מרנץ, ששימש מנהל כספים בבנק פאג"י. בימי חמישי היה מביא למניין את עלוני 'שיחת השבוע', והייתי לוקח משם בעבור בית הכנסת שלנו.

כעבור זמן הפסקתי לעבוד במגדל שלום, וצבי הציע שישלח את העלונים בדואר הסניפים לסניף פאג"י באשדוד. הוא תיאם זאת שם עם עובדת הבנק, חסידת גור, לאה לב שמה, והיא הייתה דואגת להעביר לי בכל שבוע את החבילה. ההסדר הזה נמשך כחמש-עשרה שנה, במסירות עצומה. לצערי היא נפטרה ממחלה. הייתה אישה יקרה וצדקת ממש, יהי זכרה ברוך.

כיום אנחנו מקבלים את העלונים דרך המשלוח שמגיע לאשדוד. גם הכמות גדלה, לנוכח הביקוש הגובר, והציבור נהנה מאוד מהעלון.

  מעשה שהיה

חוב קטן שהציק לנשמה

"לפני חמש-עשרה שנה עלית לתורה והתחייבת לתת תרומה, אך לא שילמת את החוב", אמר האב שנפטר זה כבר לבנו בחלום. התעלומה נפתרה אחרי חיפוש בפנקסי החשבונות הישנים

ר' יהושע שהרבני התעורר שטוף זיעה. בחלומו ראה את אביו, ר' משה-חי שהרבני, שנפטר זה כבר, והמחזה היה חי וברור, כאילו היה הדבר בהקיץ.

ר' משה-חי היה הגבאי הוותיק של בית הכנסת 'שושנים לדוד', בשכונת בית ישראל בירושלים. בית הכנסת נוסד לפני יותר ממאה שנים בידי יהודים שעלו מעיראק. ה'בן איש חי' עצמו סייע להקמת בית הכנסת, בגיוס תרומות למשימה קדושה זו.

בבית הכנסת החל לפעול גם בית מדרש, ובאו ללמוד בו בני העדה הבבלית בירושלים. כמו-כן פעל בו תלמוד תורה קטן לילדי העדה, שדבק בו הכינוי 'תלמוד בבלי', והיה לתלמוד התורה הראשון לעדות המזרח מחוץ לחומות העיר העתיקה.

ר' משה-חי שהרבני היה יהודי רב פעלים וישר דרך, שניהל את בית הכנסת בשקיפות ובנאמנות. הוא ניחן ביראת שמיים מופלאה והיה בעל חסד גדול. את כל ממונו היה מפזר לצדקה בשקט ובצניעות, כפי שנהג בכל דרכיו.

בין השאר הקים בבית הכנסת את לימוד 'ליל שישי' במשך כל הלילה, שבו השתתפו בחורים ואברכים, והוא אף נתן מלגה לכל משתתף.

בעשרת ימי תשובה בשנת תשס"ד נפטר ר' משה-חי, ואת מקומו בניהול בית הכנסת המשיכו בניו, במסירות שראו אצל אביהם.

זמן קצר אחרי פטירתו נגלה ר' משה בחלומו אל בנו יהושע ואמר לו: "לפני חמש-עשרה שנה עלית לתורה והתחייבת לתת תרומה, אך לא שילמת את החוב".


חלום מפעים. בית הכנסת 'שושנים לדוד' בירושלים

בתקופה שעליה דיבר האב בחלום היה יהושע עדיין נער צעיר. הוא היה מקבל עליות לתורה ומתחייב לתת תרומה, אך אביו הוא שהיה פורע את חובותיו. כעת מודיע לו האב כי נשאר חוב אחד פתוח מאותה תקופה.

יהושע התעורר משנתו בבהלה. הדבר הפליא אותו מאוד. אביו נהג לעיין בקביעות בפנקסי בית הכנסת, שבהם נרשמו בפירוט כל שמות התורמים והמתחייבים, בהתחייבם בקניית המצוות, כמו פתיחת ההיכל, עליות לתורה וכדומה. הוא היה מוודא שהאנשים מילאו את התחייבויותיהם, ודואג לגבות את החובות מכולם.

ברור לגמרי שכאשר היה רואה את שמו של בנו הצעיר בין החייבים, היה פורע את החוב במקומו ומעדכן בפנקס שהסכום שולם. איך ייתכן שלפני חמש-עשרה שנה התחייב הבן לתת תרומה והאב לא שילם זאת במקומו?!

יהושע קרא לאחיו ושיתף אותם בחלום ושאל לדעתם. "כיצד אתם חושבים שעליי לנהוג כעת?", התייעץ עם אחיו. "כמה כסף, אם בכלל, עליי לשלם?".

האחים, שידעו כי אביהם היה אדם מסודר ביותר, ובפנקסיו ציין את שמות כל התורמים ואת סכומי התרומה, וכל הפנקסים והקבלות לאורך עשרות שנים נשמרו בארכיונו – החליטו לחפש בהם, בתקווה לאתר את שמו של יהושע אחיהם ואת סכום ההתחייבות שאביהם לא פרע.

תחילה החלו האחים לעיין בפנקסים הכלליים של ארכיון בית הכנסת, אך לאחר זמן רב של חיפושים הציע אחד האחים להתמקד דווקא בפנקסים מלפני חמש-עשרה שנה, שכן אביהם אמר בחלום בפירוש כי החוב הוא מלפני חמש-עשרה שנה. מאחר שהשנה הייתה תשס"ד, פנו האחים לחפש בפנקסי שנת תשמ"ט, מפרשת בראשית והלאה.

כעבור זמן לא רב מצאו האחים את שמו של אחיהם יהושע כאחד המתפללים התורמים במניין הנץ החמה בשבת פרשת בשלח. האח התחייב חמישה שקלים על עלייה לתורה, סכום שלא שולם והחוב נותר מאז בעינו.

כעת הבינו האחים מדוע אביהם לא שילם את החוב, כפי שהיה נוהג תמיד. בדרך כלל היה הבן יהושע מתפלל בשבת במניין המאוחר יותר, שהחל בשעה שבע. שלא כהרגלו, התפלל יהושע באותה שבת במניין הראשון, בהנץ החמה. האב, שהיה רגיל למצוא את תרומותיו של בנו במניין המאוחר יותר, לא הבחין שבנו היה הפעם באופן חריג ברשימת התורמים של מניין הנץ המוקדם.

כשנפתרה החידה, שילם הבן מייד את החוב, כולו אחוז התרגשות מהגילוי המופלא.

"מכאן רואים את גודל ההקפדה של בית דין של מעלה", אמר ר' יהושע בהתרגשות. "אף-על-פי שאבי זיכרונו לברכה היה תורם מממונו לאין שיעור למען צורכי בית הכנסת, לקניית מצוות, לרכישת ספרי קודש ותיקון הריהוט, בכל-זאת לא היה די בכך כדי להיפטר מתשלום חובותיהם של בניו, שאותם היה נוהג לשלם בעבורם.

"מאחר שאבי היה צדיק וירא שמיים באמת, שדקדק במצוות באמונה ובענווה, נתנו לו מן השמיים רשות מיוחדת לבוא ולהתגלות לבנו בחלום ולהודיע לו על חוב קטן שנותר, כדי שבניו ישלמו בעבורו את החוב והוא יוכל להיכנס לגן העדן זך ונקי, בלי להותיר אחריו התחייבות שלא כוסתה".

(על-פי 'השם לנגדי')

  רציתי לשאול

עם הרב יצחק גרוזמן

מנהל בית חב"ד בראשון לציון

אני מתאמץ להיזהר מלשון הרע ומוצא את עצמי מעיר על כך לסובבים אותי באירועים חברתיים ומשפחתיים.

אכן, זה אתגר לא פשוט, הכרוך לא אחת באי-נעימות, אבל רבות ממצוות התורה מחייבות אותנו לעמוד בלחצים חברתיים. אתה נוסע עם חברים, והם עוצרים לאכול במקום שההכשר שלו אינו ברמה הנאותה. את מקפידה על צניעות, בעוד חברותייך מתלבשות אחרת.

לא לשווא השולחן ערוך נפתח בהוראת המשנה (אבות ה,יח) "הווי עז כנמר" – "שלא להתבייש מפני בני-אדם המלעיגים". אנו מבקשים בברכות השחר ובברכת המזון שנמצא חן קודם כול "בעיני אלוקים", ואז נישא חן גם בעיני בני-אדם.

יהודי שמפנים את חומרת האיסור לדבר ולשמוע לשון הרע, עושה הכול להימנע מכך, למרות הקושי. בהתחלה זה יכול להיות קשה, ויהיו שילעגו: "מה נהיית פתאום צדיק כזה?!", אבל ככל שייווכחו שאתה רציני בעניין, יבינו שבנוכחותך נמנעים מלדבר דברים שהם בבחינת לשון הרע, ומוצאים נושאי שיחה אחרים.

מצבים כאלה יכולים לקרות גם סביב שולחן השבת. מתחילה להתגלגל שיחה, ובקלות אפשר ליפול לדיבורי לשון הרע ורכילות. הפתרון לכך הוא לכוון מראש את השיחה בשולחן השבת לעניינים רוחניים, כמו פרשת השבוע, סיפור חסידי, חידות בעניינים תורניים וכדומה. הקפדה על כך, מעבר להימנעות מדיבורים אסורים, הופכת את סעודת השבת לחוויה רוחנית מעשירה ורבת תוכן.

ככל שתקפיד על כך בנחישות יקלטו החברים ובני המשפחה כי אינך 'פרטנר' לדיבורי לשון הרע, וכי בנוכחותך מדברים על דברים חיוביים ומרוממים. ואם קורה שמישהו סוטה לכיוון שלילי, אפשר להעביר נושא או לרמוז בעדינות שאתה מעדיף שלא לדבר בעניינים כאלה.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

הנחה על תשלום מראש

שאלה: יבואן רכב מציע הנחה למי שישלם מראש על רכב שעדיין לא הגיע לארץ. האם זה מותר?

תשובה: כאשר אדם משלם מראש תמורת מוצר ומקבל בשל כך הנחה – הדבר עלול להיחשב ריבית מדרבנן. והסיבה: הקדמת התשלום נחשבת מעין הלוואה, ונראה שהמוכר מחזיר אותה במוצר יקר יותר, וזה דומה לריבית.

מאחר שהאיסור במקרה כזה הוא מדרבנן בלבד, התירו חז"ל מקרים מסוימים, ובהם: א) כאשר המוצר כבר מצוי ברשות המוכר, גם אם יימסר ללקוח רק במועד אחר. די שבידי היבואן יימצא אפילו מוצר אחד מהדגם החדש, כדי שהמוצר ייחשב 'קיים ברשותו' (וכנגדו הוא יכול למכור יחידות רבות שלו). ב) כאשר אין למוצר מחיר שוק קבוע, אלא הוא משתנה, ואז לא ניכר שההנחה נובעת מהקדמת התשלום (הדבר מותר לדעת מקצת הפוסקים, שכן לא ניכר שנתן לו הנחה על התשלום מראש). שני היתרים אלה הם רק בתנאי שהמוכר אינו מציג שני מחירים.

באשר לרכב חדש – בדרך כלל, כשמדובר בדגם שעדיין לא הגיע לארץ, ולו מחיר קבוע ומוסכם מראש, לא מתקיימים התנאים להיתר – וההנחה למקדימים נחשבת בעייתית מהבחינה ההלכתית.

יש שתי דרכי פתרון להימנע מחשש ריבית: היתר עסקא – הסכם הלכתי שהופך את הקדמת התשלום לשותפות עסקית, ולא להלוואה. הנחה זמנית לכולם – לאחר הגעת הרכב מוכרים אותו זמן מסוים לכל דורש במחיר המוזל, כך שהמקדימים בתשלום אינם מקבלים יתרון כלכלי.

לסיכום: אם הרכב כבר קיים ברשות המוכר – מותר להציע הנחה למקדימים לשלם (בלי לפרסם את המחיר הגבוה למאחרים). אם הרכב עדיין אינו מצוי בפועל, ויש לו מחיר קבוע – אין להציע הנחה בלי סידור הלכתי מתאים (והיתר עסקא הוא פתרון הלכתי פשוט במקרים כאלה).

מקורות: שו"ע יו"ד סי' קעג ס"ז. באה"ג שם. שו"ע הרב ריבית סכ"ג וסכ"ט. חוו"ד יו"ד סי' קסג סק"א. מלוה ה' ח"א ע' 428.

  חיים יהודיים

מזמור לדוד דאור

הזמר והיוצר הבין-לאומי דוד דאור מספר על מיזם חייו – אלבומי תפילות 'שירת רבים', המנגישים גם לדור הצעיר את ניגוני המסורת מכל העדות

תעודת זהות. דוד דאור, בן 59, תושב גבעתיים, זמר ומוזיקאי. שר במגוון סגנונות ומוצא את נשמתו מתחברת במיוחד למוזיקה יהודית-אמונית, תוך שילוב פיוטים ושירים מכל העדות, החצרות והחוגים. קולו ייחודי במנעד הרחב והעוצמתי, המשלב רגש עמוק. "הקול שלי הוא מתנה של הקב"ה", אומר דוד.


"אני מזכיר לעצמי כל הזמן שה' איתנו". דוד דאור

ניגונים. לפני שנים החלטתי להשקיע במיזם 'שירת רבים', שמנגיש לציבור הרחב ניגוני מסורת מכל העדות. יש לכל עדה בעם ישראל ניגונים יפים ממש, שהצעירים פחות מכירים. החלטתי להנעים אותם גם לאוזן המודרנית. יצרתי קשר עם המפיק פטריק סבג והשאר היסטוריה.

שירי אבותינו. לפני שפרסמתי את האלבום הראשון בסדרה, השמעתי את הניגונים לצעירים, ילדים של חבריי. התגובות היו מטורפות ממש. אמרתי להם: אלה השירים שלכם, שלנו, של העם כולו. שירים אלה שרו אבותינו לפני מאות שנים.

שורשים. רוב הביצועים של השירים היהודיים העתיקים אינם מותאמים לאוזן של הדור שלנו, שנחשף לסגנונות חדשניים. אני בא ממקום של מוזיקה קלסית ואופרות, אבל הרגשתי שהניגונים האלה, שנולדו בעיירות מרוקו או בקהילות אירופה, קדושים ומוכרחים להיות נגישים גם לבני דורנו. התחלנו עם שירי סליחות, ומשם עברנו לניגוני תפילה, תהילים, והאחרון שבהם – ניגוני שבת.


"אמרתי לצעירים: אלה השירים שלכם, שלנו, של העם כולו"

שבת. אני מחכה לשבת כל השבוע. ביום שישי בין הערביים אני עובר למקום אחר. הנרות מרצדים, ריחות התבשילים באוויר, הולכים להתפלל. הדלת שלנו תמיד פתוחה בסעודת השבת, וכל מי שרוצה בא. חברים, שכנים, שומעים דברי תורה, שרים יחד, מדברים על פרשת השבוע.

אמונה. מילדותי האמונה מלווה אותי. נולדתי במשפחה מסורתית, וגדלנו על ערכי הקדושה. כיום אנחנו משתדלים בכל הכוח לשמור את השבת ולכבדה.

תורה. אנחנו זוכים בכל שבוע ללמוד גמרא, עם הרב קובלסקי. זה שיעור שהקמנו בסטודיו שלנו, לזכרו של אבי. בהתחלה מנתה הקבוצה ארבעה אנשים, וכיום היא מונה עשרות רבות. יש לי הזכות גם ללמוד תניא עם הרב זיו קצבי. ספר התניא ממש פותח לי את הלב, לחיבור בין הרוחני לגשמי, להבנה של סיבות החיים, לסנכרון בין הראש ללב, בין הרוח לחומר.

פילוג. מאוד קשה לי לראות את השסע הפנימי. כואב לראות את השברים הפנימיים, ואת קבוצות הקיצון שקורעות את האחדות שלנו. זה מדאיג. מתוך הקשר שלי עם כל חלקי העם, אני רואה עד כמה כולם רוצים לחיות יחד, לאהוב אחד את השני.

כאב. פעמים רבות בשנתיים האחרונות אני נשבר ובוכה, בעיקר בשירה בהלוויות של לוחמים. רק בשבוע שעבר הופעתי ביום הולדת של חטוף שלא חזר, ובני המשפחה ביקשו שאשיר. לא יודעים אם הוא חי או לא, ואי-הוודאות הזה נורא ואיום.

חדשות. לאחר הטבח התעדכנתי הרבה בחדשות, אבל בעת האחרונה אני מנסה לצמצם עוד את הצריכה. מומלץ לכולם; זה רק יעשה לכם טוב. אני משליך את יהבי על ה' ומתפלל שנשמע בשורות טובות. מזכיר לעצמי כל הזמן שה' איתנו וכל מה שקורה זה רצונו, ובסוף יהיה בסדר.

שליחות. כשאני רואה את המילים שכתבתי "תשמור על העולם ילד" חרותות על מצבה של לוחם – תודעת השליחות האישית שלי נהפכת למוחשית. אבל שירים מהמקורות חודרים ישר ללב, לתוך התודעה, ויוצרים סוג של תיקון לנשמה, זיכוך הלב.

מחאה. גישתי למוזיקה היא, שכל מה שבא בתנועת 'נגד' – אינו יכול לבוא ממקום נקי. יש סוגי מוזיקה שמשפיעים לכיוונים שליליים, וזה שימוש חלול באוצר הזה שנקרא מוזיקה. אני משתדל כל חיי לבחור בטוב ולהפיץ מסרים מאחדים.

ישועה. אסור לנו להתייאש, כי ישועת ה' כהרף עין. נכון, אנחנו בתקופה לא פשוטה, אבל בסיום מחכה לנו משהו טוב. עם ישראל יקום, יגדל ויתעצם. כל הניסיונות להפריד בינינו מגוחכים. יש לכולנו הרבה יותר מן המשותף.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)