בתוך אווירת השמחה נכנס בבהלה אחד החסידים והודיע כי הבולשביקים עושים כעת חיפושים בעיר, ועוד מעט יגיעו גם לבית הרבי. פחד נפל על כולם
פניו של הרבי יקדו. הוא הביט בפני בנו ואמר בקול תקיף אך שלֵו: "יוסף-יצחק, אינני פוחד!".
אלו הם ימי המהפכה הבולשביקית ברוסיה. הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, עבר לרוסטוב עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בחורף תר"פ (1920), עם התקדרות שמי רוסטוב בענני הקומוניזם, הסתגר הרבי ולא הרשה להכניס אליו איש.
פחד נפל על כולם, אך הרבי לא קם ולא זע. הרבי הרש"ב
בפורים התחלפה תחושתם הקשה של החסידים בתקווה. נאמר להם שהרבי יערוך התוועדות קצרה, ישמיע דברי חסידות, ומייד לאחר מכן ישוב כל אחד ואחד לביתו. החסידים התגנבו חרש לביתו של הרבי, נטלו ידיהם לסעודה והמתינו בדריכות לכניסתו.
הרבי נכנס ופניו הפיקו שלווה מיוחדת. הוא לקח מעט מן ה'משקה' ואמר 'לחיים'. החסידים הבחינו מייד בשינוי שחל בהבעת פניו. הוא החל לעודדם להיות בשמחה. הרבי הוציא סכום כסף והורה להביא הרבה 'משקה', וביקש שכל הנוכחים יאמרו 'לחיים' וישירו בשמחה ובקול.
בימים ההם נאסר לצאת בערבים מהבית ליותר משלוש שעות. כמו-כן חל איסור מוחלט על התכנסויות. שתיית 'משקה' בהתכנסות קבוצתית ואיסוף כספי תרומות היו הפרות חוק חמורות.
הכול חשו את גודל השעה בקִרבה המיוחדת עם הרבי, והחלו לשיר בקול רם ובהתרגשות גדולה, עד שהקולות נשמעו גם ברחוב. באותה שעה כאילו שכחו היכן הם. ה'משקה' נשפך כמים, השמחה גאתה, והרבי ניצח על האווירה המרוממת.
פניו של הרבי נראו כאילו הוא שרוי בעולם אחר. דבריו היו חוצבי להבות אש. באותו לילה זכו החסידים לשפע של דברי חסידות ולמחוות רוחניות שלא זכו להן מעולם.
ופתאום, בתוך אווירת השמחה, נכנס בבהלה אחד החסידים והודיע כי הבולשביקים עושים כעת חיפושים בעיר, ועוד מעט יגיעו גם לבית הרבי. פחד נפל על כולם, אך הרבי לא קם ולא זע. הוא לא הפסיק מדבריו הקדושים, והורה שאיש לא יקום, ושכאשר ישירו, יוסיפו הכול לשיר בקול כמקודם.
בני ביתו של הרבי פחדו מאוד. הרבנית ניסתה לבקש מהחסידים להנמיך את קולם. בן הרבי, רבי יוסף-יצחק (לעתיד הרבי הריי"צ), חשש גם הוא ממה שעלול להיגרם לאביו. אבל הרבי ביטל את כל החששות.
הרבי החל להשמיע מאמר חסידות עמוק. באמצע אמירת המאמר נשמעו דפיקות חזקות בדלת. הרבי הורה לפתוח אותה, אך מייד החזיר את פניו אל החסידים והמשיך באמירת המאמר. על אף הפחד הגדול אמר אחד החסידים לבולשביקים כי הרבי נושא כעת דברים. הם שאלו מתי לבוא שוב, ונענו: "בעוד כמה שעות, כאשר יסיים את ענייניו". באורח פלא סבו הבולשביקים על עקבותיהם ויצאו מן הבית.
עברו כמה שעות ושוב נשמעו דפיקות בדלת. החסידים הבינו כי הפעם הבולשביקים יעשו חיפוש בבית. ובאמת לא היו צריכים לחפש הרבה, כאשר על השולחן עמדו בקבוקי ה'משקה', ובקערה היה מונח כסף התרומות למגבית שערך הרבי, 'עבירות פליליות' למהדרין.
הבהלה שבה והשתלטה על הנוכחים. בנו של הרבי כיסה במפית את קערת הכסף, אך הרבי סילק את המפית ואמר: "יוסף-יצחק, אינני מפחד! שלום יהיה לנו. איני מתכוון בחדרי חדרים, אלא שנהיה שלמים בכול ובגלוי".
הבולשביקים נכנסו, סקרו את החדרים וניסו להיכנס לחדר ה'יחידות'. רבי יוסף-יצחק נבהל מאוד, ואולם הרבי הרגיעו באומרו: "שם הם יתבטלו לחלוטין". הוא הוסיף ואמר: "יש לומר חסידות כדי לבטל את הקליפה", והחל מייד באמירת המאמר 'ראשית גויים עמלק'.
במהלך דבריו התבטא הרבי כמה וכמה פעמים שיש להקשיב היטב, שכן מדברים על עניין פנימי שאין מדברים עליו בדרך כלל. החסידים נדרכו עוד יותר והאזינו לכל מילה.
בעת החיפוש בחדר ה'יחידות' גנב אחד הבולשביקים קופסת טבק שהייתה מונחת בצד, קופסה שיועדה בעבור הרבי לחג הפסח. הרב יעקב לנדא, לימים רבה של בני-ברק, הבחין בכך. הוא פנה אל מפקד הקבוצה והפנה את תשומת ליבו לעובדה שאחד מפקודיו חמד חפץ לא-לו, וביקש להשיבו לבעליו. כחסיד נאמן לא היה מוכן שחפציו הקדושים של הרבי ייפלו לידי הרשעים.
הגנב הבין שנתפס, ובאין ברירה שלח את ידו אל חיקו והוציא את הקופסה, אולם הקופסה כבר נשברה, ולא היה אפשר להשתמש בה.
באורח פלא התעלמו הבולשביקים מההתכנסות של החסידים ומכל מה שהיה על השולחן. משם עברו לבית השכן. מבעד לחלון עקבו כמה חסידים אחר תנועותיהם. ופתאום ראו שהגנב, שלקח את הקופסה, שולף את אקדחו מחגורתו ומתבונן בתוך הקנה.
באותו שנייה נפלט כדור מהאקדח. האיש מת במקום, וחבריו הזמינו עגלה ופינו אותו.
שבועיים אחר-כך, בב' בניסן, נסתלק הרבי הרש"ב ונטמן ברוסטוב.
(על פי 'רב הארמון' ו'אוצר החסידים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
