שני משכנות
בפרשיות תרומה-תצווה מסופר על המשכן שציווה ה' את משה, ובפרשיות ויקהל-פקודי מסופר על המשכן שעשו בני ישראל. אלה שני 'משכנות': משכן רוחני ומשכן גשמי. המשכן שהראה הקב"ה למשה הוא משכן רוחני, המשכן שלמעלה; והמשכן שעשו בני ישראל היה משכן גשמי. לכן נאמרו כל פרטי המשכן הן בפרשיות תרומה-תצווה הן בפרשיות ויקהל-פקודי, כי אלה שני משכנות שונים.
(הרבי מליובאוויטש)
טוב לתת חשבון
"אלה פקודי המשכן" (שמות לח, כא). אף-על-פי שגבאי הצדקה הכשרים אין מדקדקים אחריהם, בכל-זאת טוב שייתנו חשבון, כמו שמצינו במשה רבנו שנתן חשבון מנדבות המשכן.
(בית חדש)
להיות נקיים
לא היה צורך לפקוד, אלא "אשר פוקד על-פי משה". משה הוא שדרש לפקוד, מפני "והייתם נקיים מה' ומישראל"; שלא יהיה מי שיטיל חשד שהשתמשו בכספי נדבות המשכן שלא כראוי.
(אור החיים)
תמיד חושדים
רבי יוסי אומר: יהא חלקי עם גבאי צדקה. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו (שבת קיח). המאמר השני הוא המשך לראשון – גם כאן מדובר בגבאי צדקה, שכן חושדים בו אפילו "כשאין בו"; אפילו כשידיו נקיות.
(מגנזנו העתיק)
מה עושים בנותר
נכנס משה אצל בצלאל. ראה שהותיר מן המשכן. אמר לפני הקב"ה: ריבון העולמים, עשינו את מלאכת המשכן והותרנו; מה נעשה בנותר? אמר לו: לך ועשה בהם משכן לעדות.
(שמות רבה)
ההתלהבות מעידה
לא מצאנו בכל הכתובים שעשו את המשכן וכליו מן הנותר. אלא כוונת המדרש כך היא: משה שאל, כבר גמרנו את מלאכת המשכן, והעם עדיין מביא את נדבותיו. אמר לו הקב"ה, ההתלהבות הזאת היא סימן לנדבת העם ולהט הנפש, והם עדות נאמנה שהשכינה שורה במשכן הזה.
(חידושי הרי"ם)
רצון גם בלי ציווי
"עשה בהם משכן" – בהם דווקא. היינו שהרצון להביא לא חדל אף אחרי שהמלאכה "הייתה דיים", ובזה דווקא בחר ה', ב'שיריים', לעשות מהם משכן העדות; כי 'בהם' הוא עיקר הרצון, שלא היה על זה ציווי כלל.
(שם משמואל)
הרמת הזהב
"זהב התנופה" (שמות לח,כד). זהב מביא קלקול לעולם. הרבה חללים הפיל ועצומים קרבנותיו. אבל הוא כלי להרבה מעשים טובים. אם נותנים אותו לצדקה ולגמילות חסדים – הזהב מתרומם על-ידי זה וערכו המוסרי עולה. זהו "זהב התנופה", שהניפו והעלו אותו כאשר נדבו אותו למשכן.
(עיטורי תורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
