חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1993 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תשא , י"ד באדר ה'תשפ"ה, (14/03/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1993 - כל המדורים ברצף
ניסים בתוך העשייה האנושית
יש חדש
הצעד הראשון – תן מחצית השקל
מגילת אסתר
לדעת או לא לדעת?
מעלתו של נס פורים
מפיצים באהבה
יראת כבוד מהולה במורא
רציתי לשאול
פורים משולש
הליצן שנלחם על החיוך שלכם

מס' 1993, ערב שבת-קודש פרשת תשא/פורים, י"ד באדר ה'תשפ"ה (14.03.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

ניסים בתוך העשייה האנושית

הנס אינו חייב להתחולל במצב שבו האדם אינו עושה דבר. הנס יכול להתלבש בתוך העשייה שלנו, ולהנחיל הצלחה שמימית, שהיא למעלה מהמשוער

המלחמה בציר הרשע שמקיף אותנו חשפה את האמונה הטמונה בלב המוני העם. חיילים ביקשו תפילין, ספרי תהילים וציצית. משפחות החטופים ביקשו מהציבור להתפלל בעבור יקיריהם, להדליק נרות שבת לזכותם ולהרבות במצוות נוספות. ראינו את גילויי האמונה המופלאים שהתעוררו אצל החטופים דווקא בתופת האפלה.

היו שהתקשו להכיל את פרץ האמונה הזה וניסו לייחס את כל ההישגים לעשייה האנושית. חטופה מודה בהתרגשות להמונים שהתפללו למענה, ומישהו מגיב לה שהיא שוחררה בזכות העסקה ולא בזכות התפילות...

סיפור פורים מלמד אותנו שהעשייה האנושית והנס הולכים שלובי זרוע. הנס אינו חייב להתחולל במצב שבו האדם אינו עושה דבר. הנס יכול להתלבש בתוך העשייה שלנו, ולהנחיל הצלחה שמימית, שהיא למעלה מהמשוער.

מרדכי הבין

כשהוכרזה גזירת המן, יכול היה מרדכי לקבוע כי היא נבעה משנאתו של המן הרשע ליהודים, מקנאתו בו, מיהירותו ושחצנותו, מקלות דעתו של המלך אחשוורוש ומנטייתו לקבל שוחד ("עשרת-אלפים כיכר כסף"). לכאורה היה צריך למקד את כל פעילותו בכיוונים האלה.

אבל מרדכי הבין שהסיבות הטבעיות כשהן לעצמן עדיין אין בכוחן להמיט גזירה נוראה כזאת על עם ישראל. הוא ידע שהגזירה התאפשרה רק מפני שנפגעה חומת המגן האלוקית השומרת על עם ישראל. הוא גם הניח שסיבת הדבר היא, כפי שאומרים חז"ל, מפני ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע" – ההשתתפות ההמונית של היהודים בסעודת אחשוורוש, שהיה בה משום הפניית עורף לה' ולתורתו.

מרדכי שילב את שני צירי הפעולה. הוא שיגר את אסתר לפעול לביטול הגזירה בדרכים הארציות, ובאותה שעה פעל לתיקון הפרצה הרוחנית. הוא קרא לתשובה, לצום, לתפילה ולזעקה לקב"ה. הוא היה בטוח שכאשר עם ישראל יתקן את הסיבה הרוחנית של הגזירה, יניב הדבר הצלחה גם במישורים הארציים והטבעיים.

שילוב ולא סתירה

פורים מנחיל לנו יסוד גדול ומרכזי בתפיסת היהדות. יש הנוטים להפריד בין האמונה לבין החיים הארציים, מתוך תפיסה מוטעית שהם סותרים זה את זה. כשהם נתקלים בבעיה כלשהי, הם מגיבים באחת משתי דרכים מנוגדות: אלה יאמרו 'הכול מלמעלה', וממילא צריך רק להתפלל; ואלה יאמרו 'צריך לפעול בדרכי הטבע', ועל כן יש להשקיע את כל תשומת הלב בפעילות ארצית-טבעית.

האמת היא שאין שום סתירה בין השניים. עוד במדבר מזהיר משה את עם ישראל, לבל יחשוב ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". הוא מבהיר לעם: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". ההצלחה תלויה בברכת הבורא, ובלעדיה מאמצי האדם עלולים לרדת לטמיון. ועם זה נדרשת עשייה בכלים הארציים, מפני שזה רצון הבורא, שהאדם יפעל בדרכי הטבע.

ואכן, כולנו רואים איך בעת האחרונה הסתדרו מהלכים אזוריים ועולמיים בצורה פלאית לטובת עם ישראל, ממש כשם שהסתדרו האירועים בסיפור המגילה, עד שיצרו את ה"וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם". כן תהיה לנו!


'טנק המבצעים' בסיוע למאמץ המלחמתי. תחפושת של יהודה ישראל בידוסה מאילת

  יש חדש

הנחלת ערכי הפסח

מייד אחרי פורים מתחילה הפעילות להנחלת ערכי הפסח לילדי ישראל. בתי חב"ד מפעילים ברחבי הארץ מאפיות מצות לימודיות בעבור ילדי ישראל. בכפר חב"ד מפעילים צעירי חב"ד את יריד חוויות הפסח, המיועד לתלמידי גני ילדים ובתי ספר יסודיים. היריד מקנה להם שלל חוויות הקשורות בחג: התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, סיור במאפיית המצות הגדולה, הצגה על ליל הסדר, תכנית חווייתית ועוד. כל ילד מקבל שי – מצה באריזה אישית מהודרת ועלון על החג. טל' 0545731770.

משתתפים בקמחא דפסחא

בתי חב"ד פותחים במגבית 'קמחא דפסחא' המסורתית, שתאפשר לחלק עשרות אלפי חבילות של מצרכי מזון, עם מצות שמורות, לחג הפסח. הציבור נקרא לתרום ביד רחבה, כדי לשמח את לב המשפחות הנזקקות ולאפשר להן לחוג את חג הפסח כראוי. אפשר לתרום גם באתר: chabadisrael.co.il/kimcha.

לקראת 2000

תודה לקוראים ששלחו לנו הודעות מרגשות על ההנאה והתועלת שהם מפיקים מעלון 'שיחת השבוע'. נשמח לקבל עוד רשמים, חוויות וסיפורים, ובע"ה נפרסם מבחר מהם בגיליון ה-2000. זו גם הזדמנות לקרוא לציבור להיות מפיצים של הגיליון, ולהביאו לאנשים נוספים. אנא פנו אל בית חב"ד המקומי.

  שלחן שבת

הצעד הראשון – תן מחצית השקל

מחצית השקל נועדה – מלבד קניית קרבנות ציבור – לכפר על חטא העגל (ירושלמי שקלים פב, סה"ג). לפי פירוש זה, כאשר התורה אומרת "זֶה יִתְּנוּ, כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים", הכוונה היא למי שעבר על מצוות התורה – "פיקודי אורייתא" – ובמיוחד על חטא העגל, שעניינו עבודה זרה, השקולה כנגד התורה כולה.

על כך נצטווה משה "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". לא נאמר "שאו את ראש", בלשון רבים, ומכאן שהציווי הוטל על משה רבנו לבדו. המשמעות של נשיאת הראש כאן, מלבד ספירת בני ישראל, היא גם להגבהה במובן הרוחני (שהרי כדי לבטא ספירה בלבד הייתה התורה יכולה לבחור מילה אחרת).

משה מרומם

יהודי ש"עובר על הפקודים" שרוי במעמד רוחני ירוד. לא די שלא עלה בידו לתקן את חטאיו, הוא אף מתקשה להתנקות מהדברים השליליים שדבקו בו. שכן אילו היה שב בתשובה, לא היה אפשר לכנותו "עובר על הפקודים", שהרי אסור לומר לבעל תשובה "זכור מעשיך הראשונים". ובכל-זאת, גם על היהודי הזה דווקא נאמר למשה רבנו "תישא את ראש" – עליך לרומם אותו!

כיצד אפשר להפוך אדם מן הקצה אל הקצה – מ"עובר על הפקודים" ל"תישא את ראש"? על־ידי "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'". אינך חייב לתת את כל כוחות הנפש שלך, את כל הרכוש שלך ואת כל מה שיש לך. תן 'מחצית השקל' בלבד. בחר לעצמך תחום אחד, כוח אחד, וממנו תן מחצית לקב"ה.

האש שבנשמה

משה רבנו תמה כיצד יוכל אדם לתת את כופר נפשו. מאחורי התמיהה עומדת שאלה, הלוא המטבע איננו חפץ רוחני אלא גשמי ומוחשי, בעל גודל ומשקל מוגדרים (כדברי רש"י: "ומשקלה מחצית השקל"). כיצד זה יהיה כפרה על ניתוק מהקב"ה?

השיב לו הקב"ה במראה 'מטבע של אש'. האש היא רוחנית במידת מה, וטבעה לעלות למעלה. היהודי נותן את הנתינה שלו מתוך האש שבנשמתו האלוקית, השואפת תמיד לדבוק בקב"ה, כמו להבה המבקשת לעלות למעלה.

המהפך אפשרי

כשפוגשים יהודי שאיננו מ'יחידי סגולה', בסתם יום שגרתי, ונדמה – וייתכן שזו האמת – שיהודי זה מתאים להגדרה "עובר על הפקודים", אסור להתייאש ממנו חלילה.

התורה מורה: גם על יהודי זה נאמר "כי תישא את ראש בני ישראל". לא זו בלבד שהוא יכול לתקן את מעשיו, אלא ביכולתו להיות במעמד של נשיאת ראש על־ידי משה רבנו עצמו. צריך רק לשכנע אותו לתת 'מחצית השקל' – שזה צעד שכל אחד מישראל, בכל מעמד ומצב, יכול לעשות. ועל־ידי זה נזכה לקיום מחודש של מצוות מחצית השקל כפשוטה, בבית המקדש השלישי שייבנה בגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם, כרך עט, עמ' 232)

  מן המעיין

מגילת אסתר

לא למפרע

"הקורא את המגילה למפרע – לא יצא" (מגילה יז,א). מי שקורא את המגילה וסבור שזה סיפור של נס שהיה בעבר, 'למפרע', ולא עניין חי ועכשווי – "לא יצא".

(הבעש"ט)

שתייה כדת התורה

״והשתייה כדת אין אונס״ (אסתר א,ח). מהו "כדת"? כדת של תורה. שאם אדם שותה כדת של תורה, שמברך על הכוס וגם אינו שותה כוסו בבת אחת – ״אין אונס״, לא יהיה לו שום נזק משתייתו.

(ילקוט יהושע)

הבחירה בידך

״לעשות כרצון איש ואיש״ (אסתר א,ח). אל תאמר כי האדם מוכרח במעשיו. זה אינו, כי הבחירה היא ביד האדם. ״כי כן יסד המלך״ – מלך מלכי המלכים הקב״ה – ״על כל רב ביתו״ – על שר העולם, ״לעשות כרצון איש ואיש״ – שתהיה בחירה חופשית.

(מחיר יין)

להשגיח על הבית

״להיות כל איש שורר בביתו״ (אסתר א,כב). אפשר לקרות זאת גם בשין ימנית, והפירוש "שׁורר בביתו" הוא מלשון "אשורנו ולא קרוב", היינו שכל אחד צריך להסתכל ולהשגיח בביתו.

(רבי שלום מבעלז)

שלא לעורר חביבות

״לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד״ (אסתר ב,י). מדוע באמת ציווה עליה מרדכי שלא תגיד את עמה ואת מולדתה? כי ידוע שבנות ישראל חביבות על האומות, וגם שונאי ישראל, מאבימלך והלאה, היו מראים חיבה יתירה לבנות ישראל. ולכן חשש מרדכי שאם ייוודע לאחשורוש שאסתר היא בת ישראל, ירצה בה, והוא רצה למנוע זאת.

(פנינים מאירות)

ממשיכיו של מרדכי

״ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה״ (אסתר ג,ב). לשון עתיד, לרמוז שבכל דור ודור יש בכלל ישראל איש צדיק שלא יכרע. וזהו שכתוב ״וייבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי הגיד לו את עם מרדכי״. המן הבין כי מרדכי מלמד על הכלל כולו, ואפילו אם ימית את מרדכי, יבוא אחר במקומו שלא יכרע ולא ישתחווה. לכן רצה לאבד את כל עם מרדכי.

(שפת אמת)

איגד את היהודים

״ויתנה להמן בן המדתא האגגי צורר היהודים״ (אסתר ג,י). ״צורר״ משמעו גם מקשר, מאגד ומחבר, כמו שנאמר ״וצרת הכסף״. המן היה ״צורר היהודים״, שעל-ידי גזירותיו התאגדו היהודים לאגודה אחת.

(עיטורי תורה)

ודאי שתיפול

״אם מזרע היהודים... נפול תיפול לפניו״ (אסתר ו,יג). אמרו להמן: אם מרדכי מתנהג כפי שיהודי צריך להתנהג – ״לא יכרע ולא ישתחווה״ – הרי ודאי ש״נפול תיפול לפניו״.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

לדעת או לא לדעת?

פעם אחת, בסעודת פורים אצל רבי יצחק-מאיר מגור, בעל 'חידושי הרי"ם', סיפר הצדיק לנוכחים את הסיפור מימות הבעש"ט, על היהודי שזכה במתנה מן השמיים שכל ברכותיו ותפילותיו יתמלאו, ומכיוון שחששו שיבטל את כל הגזירות שנגזרות מלמעלה, גרמו לו להיות שיכור כל ימיו.

הוסיף ואמר הצדיק: "כזה הוא יום פורים, שעליו אמרו חז"ל 'כל הפושט יד – נותנים לו', וכל אדם יכול לבקש ולפעול כל מה שיחפוץ. לכן תיקנו להשתכר 'עד דלא ידע', כדי שלא יידעו מה לבקש".

שמעו זאת החסידים והחלו להידחק סביב שולחנו, וכל אחד ואחד שטח לפניו את בקשותיו ומשאלותיו. הגיב הרבי ואמר להם: "מי שיודע לבקש בפורים, הרי שאצלו אין זה פורים"...

  גאולהפדיה

מעלתו של נס פורים

מְגִלַּת אֶסְתֵּר. גם בימות המשיח נוסיף לחגוג את פורים, כדברי הגמרא (ירושלמי מגילה פרק א, הלכה ה): "מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל. נאמר כאן (דברים ה,יח) 'קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף', ונאמר להלן (אסתר ט,כח) 'וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם'". כך פוסק הרמב"ם (בסוף הלכות מגילה): "ימי הפורים לא ייבטלו, שנאמר  'וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם'".

כ"ק אדמו"ר האמצעי מבאר (שערי אורה, דיבור המתחיל 'יביאו לבוש מלכות', סעיף ט ואילך) את משמעות הנאמר שספרי הנביאים עתידים להתבטל. הוא מסביר שלגבי האור שיאיר בזמן הגאולה לא תהיה חשיבות לאור שבספרי הנביאים: "אין הכוונה על ביטול הנבואה בישראל חס ושלום, דאדרבה, יתוסף רוח נבואה בישראל... אלא רצונו לומר, שבחינת גילוי אור האלוקי שבנביאים יהיה קטן בערך מאוד לגבי עוצם גילוי אור רב שיהיה לעתיד, עד שיהיה בטל כמו ביטול והתכללות זיו השמש בשמש עצמו".

כל זה נכון לשאר ספרי הנביאים, אך לא באשר למגילת אסתר: "אבל מגילת אסתר וההלכות שורשן למעלה מבחינת זיו ואור, אלא בבחינת המאור עצמו, שהוא בבחינת עצמות המאציל שנמשל לגוף השמש... שאין לו ביטול והפסק כי הוא נצחי, בבחינת נצחיות דעצמיות אור-אין-סוף... ובכל הנ"ל יובן מה שאמרו דמגילת אסתר לא תיבטל לעתיד, דהנה הנס של פורים... יגדל על כולם ואין לו ביטול כלל, מפני שהוא למעלה מבחינת אור וזיו כו', וכמו המאור עצמו שאין לו ביטול".

מפיצים באהבה

אוראל כהן

בן 26

רמת-גן

עוסק במסחר בבורסת היהלומים ברמת-גן, דור שלישי לעוסקים בענף. פעיל בבית חב"ד בבורסה

כשהתחלתי לעבוד בבורסה התוודעתי לפעילות בית חב"ד בבורסה, בניהולו של הרב עומר הלוי. את בית חב"ד ייסד אביו, הרב חגי ז"ל. לא זכיתי להכירו, אבל אבי סיפר עליו רבות. הוא למד איתו וספג ממנו הרבה.

בנו ממשיך את דרכו, מאיר פנים לכל אחד ואחד ומפיץ הרבה אור סביבו. אתה רואה אנשים שאינם קשורים לכאורה לענייני דת, והם מתחברים ובאים לתפילות, לשיעורים ולהתוועדויות החסידיות.

גיליונות 'שיחת השבוע' שהרב מביא לבית חב"ד נחטפים מייד, ודיברנו שצריך להגדיל את הכמות. אבל גם הכמות הנוכחית כבר אינה מספיקה, כי האנשים חוטפים ממש את העלונים, והביקוש עולה על ההיצע. אני מקווה שהכמות תגדל ונוכל לתת לכל המעוניינים. אתה רואה עד כמה האנשים מחכים לעלון הזה וחשוב להם להשיגו.

  מעשה שהיה

יראת כבוד מהולה במורא

המשתתפים פרצו בצחוק, ולא ידעו כי בתוכם שוהה סוכן חשאי של השלטון. עתה הואשם חכם יעקב כי כינה את לנין 'אריה' ואת סטאלין 'כלב'

ליל פורים תשי"ג (1953). את פורים 'חגג' חכם יעקב דבראשוילי, הרב הראשי של יהודי גרוזיה ומחשובי מנהיגיה, בחקירה מתישה נוספת בכלא בטביליסי, בירת גרוזיה.


חכם יעקב (צילום: לוי בר־תקווה)

חוקריו היכו אותו באכזריות, והוא הוחזר לתאו חבול ופצוע בכל גופו. בקושי רב הצליח לקרוא את מגילת אסתר מן הזיכרון, ואחר-כך נרדם. הוא הספיק לנמנם כרבע שעה, וכבר העירו אותו. "קצינים בכירים מחכים לך ואתה ישן?!", צעק עליו הסוהר.

חכם יעקב היה אהוב ונערץ על בני קהילתו. נוסף על גדולתו בתורה ניחן בפיקחות רבה, וידע למצוא נתיב לליבו של כל אדם. עשרות שנים שימש בתפקידו, ושם דגש על הרבצת תורה לרבים והכשרת דור חדש של רבנים. בדרך כלל היה יושב בבית המדרש ומלמד תורה.

כאחד מחסידי הרבי הריי"צ מליובאוויטש ידע שהוא על הכוונת של המשטרה החשאית. ואכן, בכ"ח בטבת תשי"ג נכנס לבית הכנסת אדם לבוש כאיכר וביקשו לצאת עימו החוצה. בחוץ פרם הזר כמה מכפתורי חולצתו ותחתיה נתגלו מדי שוטר.

"אתה עצור", פקד השוטר המוסווה, והוביל את חכם יעקב לתחנת המשטרה. המעצר התבצע בשקט ובעורמה, כדי שלא להתסיס את בני הקהילה.

אלה היו ימי 'עלילת הרופאים'. השלטון הקומוניסטי רקם עלילה שרופאים יהודים ביקשו להרעיל את סטאלין ואת הצמרת המדינית של ברית-המועצות. בעקבות זאת נעצרו מנהיגים יהודים בכל רחבי המדינה.

בתחנת המשטרה פגש חכם יעקב עוד כעשרה מחכמי העדה, שנאסרו אף הם באותו יום, כל אחד ואחד מהם בתואנה אחרת.

לא זמן רב התאפשר לחכם יעקב להימצא בקרב חבריו. הוא הופרד מהם והוכנס לתא מבודד, קטן ומצחין.

העילה הרשמית למאסר הייתה משפט שאמר לתלמידו, חכם בצלאל בבלאשוילי. השניים עברו יום אחד בכיכר העיר, שבה עמד פסל ענק של לנין. באותו יום הורידו את הפסל והעמידו במקומו את פסלו של סטאלין.

חכם בצלאל הביע באוזני חכם יעקב את תימהונו, וחכם יעקב השיב לו: "הלוא כבר אמר החכם מכל אדם 'טוב הכלב החי מהאריה המת'"...

באותו יום נזדמן לחכם בצלאל להשתתף בברית מילה, והוא סיפר לנוכחים את האמרה ששמע מחכם יעקב. המשתתפים פרצו בצחוק, ולא ידעו כי בתוכם שוהה סוכן חשאי של השלטון. עתה הואשם חכם יעקב כי כינה את לנין 'אריה' ואת סטאלין 'כלב'...

כשנקרא לחקירה שנייה בליל פורים, עשה בקושי רב את הדרך לחדר החקירות. חבורת קצינים המתינה לו ודרשה ממנו להודות בכל ההאשמות. הוא סירב, ואחד החוקרים הורה לו להתקרב אליו. חכם יעקב התקרב ומצא את עצמו מול תנור שפלט חום רב.

המעבר החד מהקור אל החום גרם לו להתעלף. רופא הוזעק כדי להשיב את רוחו. כשהתאושש מעלפונו הורה הקצין הבכיר להמשיך בחקירה. כאן ציפתה לו ולחבריו הפתעה. חכם יעקב ביקש רשות לספר סיפור.

הוא סיפר להם כי פעם אחת העלילו גויים על היהודים ששחטו נער נוצרי כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות. בעקבות העלילה נעצרו רב הקהילה ונכבדיה. הרב, שהיה ישיש וחולה, לא יכול היה לעמוד בעינויים הקשים, והודה באשמה, כדי להיפטר מייסוריו.

"החוקרים היכו אותו כשם שהחוקרים שלכם היכו אותי", אמר חכם יעקב, ובדברו, משך כלפי מעלה את קצות מכנסיו, כדי שהחוקרים יראו את רגליו המלאות כוויות. המראה היה מחריד כל-כך, עד שהחוקרים לא יכלו להביט ברגליו. הם נבוכו, וחכם יעקב המשיך בסיפורו:

"המלך ציווה לגזור על כל הנאשמים עונש מוות אכזרי, והוא נתכבד לבצע את גזר הדין. אך כאשר ניגש לעשות זאת, לקה פתאום בליבו והתמוטט. לאחר שהתאושש, הבין כי יד ה' הייתה בו. הוא ציווה לחקור חקירה חוזרת, ואז האמת יצאה לאור".

הקצינים הבינו היטב את הרמז. בחיוך מתגרה שאל אחד מהם: "אם כן, מדוע האלוקים שלך אינו מעניש גם את החוקר שעינה אותך?!".

חכם יעקב לא נבוך והשיב: "אמנם אינני ראוי שייעשה לי נס מן השמיים כמו לאותו רב, אבל ברור לי כי יום יבוא והקב"ה ינקום את נקמתי מאותו חוקר רשע".


ציונו בהר הזיתים בירושלים (הצילומים מהספר 'האות והמופת')

החקירה הסתיימה וחכם יעקב הושב אל תאו.

למחרת נחרד חכם יעקב שוב למשמע שקשוק המפתחות בדלת חדרו. למרבה פליאתו, הובל לחדר נקי ומאוּוְרר. הוא הושב ליד שולחן, שעליו היו ערוכים פירות ודברי מאכל. הוא הבחין כי הקצינים מביטים בו ביראת כבוד מהולה במורא.

עד מהרה נפתרה התעלומה. בבוקר נפלה בתו של החוקר שעינה אותו לתוך חבית מים רותחים. היא נכוותה קשות ומתה. אשת החוקר, בראותה את האסון, קפצה מהחלון אל מותה.

עוד באותו יום, בעיצומו של יום פורים, שוחרר חכם יעקב והושב לביתו ולתפקידו. כעבור ימים אחדים נודע כי באותו פורים מת הצורר סטאלין, וליהודים הייתה אורה ושמחה.

(על-פי 'יהדות הדממה')

  רציתי לשאול

עם הרב שמואל ונקרט

מנהל בית חב"ד במצפה יריחו

האם ביכולתנו להסיר את המסיכות שאנחנו עוטים על עצמנו ולחשוף את מי שהננו באמת?

בפורים נוהגים להתחפש, אבל השואל צודק בהנחתו שבעצם כל השנה אנחנו עטופים בתחפושות. יש מסיכות שנועדו לשרת את התפקיד או המקצוע, ויש הפוזות שאנחנו מציגים בחברה, בקהילה ולפעמים אפילו בבית.

זה בעצם הסוד של פורים – לחשוף את מה שמסתתר מאחורי התחפושת. הדבר רמוז גם בשמה של המגילה – 'מגילת אסתר', מלשון הסתרה. כי שמו של הקב"ה אינו כתוב במגילה, אבל הוא מסתתר ומניע את כל האירועים.

חשיפת האמת הפנימית באה לידי ביטוי במצווה לשתות יין בפורים, בבחינת 'נכנס יין, יצא סוד'. ואכן, החסידות גילתה את כוחה של אמירת 'לחיים' להסרת מסיכות ופוזות ולגילוי ה'אני' האמיתי שלנו.

כשיושבים בהתוועדות חסידית ואומרים 'לחיים' (כמובן במידה הראויה), האנשים מרשים לעצמם להסיר את המסיכות ולהיות כנים. האחד מרשה לעצמו להתרגש ולבכות. השני משתחרר ויוצא בריקוד. השלישי מוכן לקבל דברי תוכחה בלי להיפגע ולהיעלב. והרביעי פונה אל מישהו שהיה מסוכסך איתו ואומר לו: "דע שאני באמת אוהב אותך ורוצה שנחזור להיות חברים". במצב רגיל ייתכן שהמסיכות היו מפריעות, אבל באווירת ההתוועדות הן נופלות ונחשפת הכנות הפנימית.

החסידות מלמדת אותנו שלא להתרשם מהמסיכה שעוטה היהודי שעומד מולנו. הוא יכול להיראות אדיש, קשוח ואף עוין, אבל אנחנו יודעים שבפנימיותו שוכנת נשמה יהודית טהורה וקדושה, וכי אין ספק שגם בו טמונים אוצרות של טוּב ועדינות. צריך רק למצוא את ההזדמנות המתאימה שתאפשר לו להרגיש נוח כדי להסיר את המסיכה שעליו ולחשוף את היהלום שבקרבו.

  פינת ההלכה ומנהג

פורים משולש

שאלה: מה הם השינויים בפורים שחל ביום שישי?

תשובה: י"ד באדר (פורים) חל השנה ביום שישי, וט"ו בו (שושן פורים) חל בשבת. בעקבות זאת יש פרטים במצוות היום השונים מבכל שנה.

ב'ערי הפרזות', החוגגות את פורים בי"ד באדר, עיקר ההבדל הוא שאם אפשר, מתחילים את סעודת פורים קודם 'השעה העשירית' (14:45 בערך), מפני כבוד השבת. ואולם בירושלים, החוגגת תמיד בט"ו באדר, מתחלקות מצוות היום לשלושה ימים, ולכן מכנים זאת 'פורים משולש':

א) אור ליום שישי וביום שישי בבוקר קוראים את המגילה. ביום שישי נותנים מתנות לאביונים. אבל אין אומרים בתפילה 'ועל הניסים' ואין קוראים בתורה.

ב) ביום שבת קודש, ט"ו באדר, אומרים 'ועל הניסים' בכל התפילות ובברכת המזון. בשחרית מוציאים שני ספרי תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת תצווה, ובשני קוראים ל'מפטיר' את קריאת התורה של פורים מפרשת בשלח, 'ויבוא עמלק'. מפטירים (כבשבוע שעבר) בספר שמואל, במלחמת עמלק של שאול המלך. ויש המוסיפים בסעודה עוד מנה או אף עורכים סעודה נוספת לכבוד פורים.

ג) ביום ראשון, ט"ז באדר, אין אומרים תחנון ולא 'ועל הניסים', ועורכים בו סעודת פורים ושולחים מנות. אומרים 'ועל הניסים' רק בסוף ברכת המזון, במקום 'הרחמן' של יום טוב.

מי שלא קיים בירושלים מצוות 'מתנות לאביונים' ביום שישי, יקיימנה ביום ראשון. הרבי מליובאוויטש העיר, שגם מי שנתן ביום שישי ראוי שייתן גם ביום זה, כדי לשתף את העניים בסעודה.

מקורות: מגילה ד,א וירושלמי שם ה"ב,ד. טושו"ע או"ח סי' תרפח ס"ו ונו"כ. שו"ע אדה"ז סי' רמט ס"ו-ז. שלחן מנחם ח"ג עמ' של (ע"פ שו"ע תקכט,ב ומשנ"ב שם ס"ק יז). ילקוט יוסף מועדים (ה) עמ' שז. לוח כולל חב"ד.

  חיים יהודיים

הליצן שנלחם על החיוך שלכם

ההומור שהרים את רוח הלוחמים בלב עזה, הילדים ברעים שהפיגו את הפחדים והמאושפזים שלא מפסיקים לחייך. הוא משלב לחימה וליצנות רפואית, קרבות והומור

תעודת זהות: דוד בן-פורת, בן 27, תושב רחלים שבשומרון. בוגר ישיבות הסדר, לוחם בצנחנים, ובזמנו הפנוי ליצן רפואי. בצבא כוּנה 'הליצן הצנחן'.


"באותו רגע הבנתי כמה כוח מרפא יש בצחוק". דוד בן־פורת

ילדות. גדלתי בבת-ים, במשפחה דתית, עם המון חום ואהבה. אבי, איש חסד אמיתי, תמיד היה עסוק בעזרה לנזקקים. הייתי הולך איתו בלילות קרים, עם שקיות מלאות מצרכים, למשפחות שידן אינה משגת. זה נכנס לי ללב. שאלתי את עצמי: אם אבא משמח אנשים על-ידי חסד, אולי אני יכול לשמח על-ידי צחוק?

מורשת. באמצע השירות הסדיר שלי הוצבנו ליד היישוב רעים בעוטף עזה, והיה חשש למלחמה. הקצין שלי אמר: "בואו נעשה משהו לשמח את הילדים ביישוב". הלכנו לגן הילדים. לא הבאתי איתי תחפושת של ליצן, אבל הבאתי את הלב. התחלנו לשחק עם הילדים, לספר בדיחות – ופתאום שמעתי אותם צוחקים, צחוק אמיתי. באותו רגע הבנתי כמה כוח מרפא יש בצחוק. אמרתי לעצמי: אני חייב להמשיך עם זה.

ההתחלה. התחלתי לשלב בין השירות בצנחנים להתנדבות במרכזים רפואיים כליצן רפואי. זה שילוב מאתגר בין לוחם, שאצלו הכול רציני, מדויק, ממוקד, לבין ליצן רפואי, שמשרה אווירה קלילה ומשוחררת.

קורונה. בשנת הקורונה קם המיזם 'נלחמים על החיוך', שבמסגרתו התחלנו לעשות שיחות זום בעבור אנשים שהיו סגורים בבית וזקוקים לחיוך. התחלנו בשלושה ליצנים, והגענו ל-120, עם 40 שיחות בכל יום! אחרי הקורונה הפעילות קצת נרדמה, אבל במלחמה האחרונה היא קמה לתחייה.

מתגברים. בתחילת המלחמה, כשהכאוס שלט בכול, הלכנו למשפחות מפונים, למרכזים רפואיים, לכל מקום שבו אנשים היו צריכים חיזוק. אני זוכר מקרה בבית לוינשטיין – לוחם גולני שנפצע קשה, שכב שם, שבור ומיוסר. התחלנו לדבר, לצחוק, ואני רואה איך העיניים שלו נדלקות. הוא שכח לכמה רגעים את הכאב.

בעזה. בשמחת תורה אשתקד יצאתי מהבית והשארתי את הילד שלי בן החודשיים. נכנסנו לעזה. באחד הימים הקשים העליתי סרטון קצר עם החבר'ה ביחידה, וקיבלתי תגובות מאנשים שכתבו לי: "אתה משמח אותנו בתוך כל הכאב הזה". זה נתן לי כוח להמשיך.

צחוק בבוץ. אני זוכר לילה אחד ברפיח, בתחילת המלחמה. היינו מהראשונים שנכנסו, והמצב היה קשה. האספקה לא הגיעה, מחשש שהמחבלים יירו על המובילים. בחצות הלילה הודיעו לנו שאפשר להביא את האוכל והמים, אבל זה במרחק עשר דקות הליכה, בתוך בוץ, בחושך מוחלט. אנחנו הולכים עם ציוד כבד, מזיעים, רטובים, עייפים, ואז אומרים לנו לעשות עוד סיבוב. אני מסתכל על החבר'ה – כולם שבורים. אמרתי לעצמי: זה הרגע להרים אותם. התחלתי לעשות איתם תרגילי צחוק, לצחוק על המצב, על הבוץ, על השימורים הקרים שמחכים לנו. ופתאום כולם צחקו.

מקשיב. כשאני פוגש אדם עצוב, אני קודם כול מקשיב. אני מדבר איתו על הכאב שלו, ומשם מתחיל לעלות. פעם אחת באתי לחולה והוא אמר לי: "תודה שניסית, אבל אני לא רוצה ליצן". התנצלתי והלכתי, אבל לפני שיצאתי הוא חייך, כאומר: "אתה יודע, עצם זה שבאת, כבר שימח אותי".

מרבים בשמחה. בחודש אדר אני מעביר סדנאות צחוק בבתי ספר, ישיבות, אולפנות. הקושי הגדול שלי הוא להתחפש בפורים – כי אני כבר מתחפש כל השנה...


"הקושי הגדול שלי הוא להתחפש בפורים"

משמעות. מעבר לצחוק, יש לי מסר לקוראים: כשאתם משמחים אחרים, אתם מגלים איך החיים שלכם משתנים לטובה. היה בחור שלמד איתי ליצנות רפואית, והוא סיפר לי שהיה בדרך לאובדנות, והשמחה שהביא לאחרים נתנה משמעות לחייו. יש אנשים שזוכרים אותי אחרי שנים, בגלל רגעים מעטים שבהם זכיתי לשמח אותם.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)