חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1992 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תצווה/זכור , ז' באדר ה'תשפ"ה, (07/03/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1992 - כל המדורים ברצף
תמחה את זכר עמלק
יש חדש
המסורת חזקה מן הממצאים
חושן המשפט
במי עמלק שולט
כשהמשכן יופיע
מפיצים באהבה
ונהפוך הוא בתוך הנהר
רציתי לשאול
נרות שליח הציבור
עתיקין קדישין: ניגונים קמים לתחייה

מס' 1992, ערב שבת-קודש פרשת תצווה/זכור, ז' באדר ה'תשפ"ה (07.03.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

תמחה את זכר עמלק

יש רוע שטני שאי-אפשר להשלים עם קיומו, וחובה להעבירו מן העולם. דינו השמדה מוחלטת, עד שלא יישאר זכר לרוע המחריד הזה

יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה עם ישראל זוכר "את אשר עשה לך עמלק". בשבת זו נוסיף בקריאת התורה פרשת מיוחדת – 'פרשת זכור'. נקרא את הציווי הנצחי שלא לשכוח את מעשיו של עמלק ואת החובה המוטלת עלינו למחות את זכרו מתחת השמיים.

יש רוע שטני שאי-אפשר להשלים עם קיומו, וחובה להעבירו מן העולם. אנחנו שומעים את עדויותיהם של החטופים ששוחררו. ראינו את הזוועות שעוללו המפלצות האלה בשמחת תורה אשתקד. וגם אחרי כל המכות שספגו, הנבלים האלה מוסיפים לעשות טקסים ברבריים של חגיגות על ארונות קבורה של תינוקות רכים, לעיני המון צוהל האוחז בידיו את ילדיו.

לפנינו תרבות של שפיכות דמים, אכזריות ורוע מפלצתי. העולם הנאור אינו יכול לסבול את קיומו של רוע כזה. נכון עשו מי שמיתגו את חמאס כנאציזם או כדאעש. לכן לא יכול להיות כאן מקום לרחמים ולחמלה. על אלה ראוי בהחלט להחיל את הציווי "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".

אין זכות קיום

היהדות מבחינה הבחנה ברורה בין עמים אחרים, גם אם הם חוטאים ועובדי אלילים, לבין עמלק. לעמים האחרים יכול להיות תיקון, ואפשר לחיות איתם בשלום. עם עמלק לא יכול להיות שלום. דינו השמדה מוחלטת, עד שלא יישאר זכר לרוע המחריד הזה.

לכן המלחמה הזאת אינה יכולה להסתיים בפחות מחיסול מוחלט של החמאס ופיזור תומכיו בארצות אחרות. כך נסתיימה גם מלחמת העולם השנייה – חיסול מוחלט של הנאציזם. אין זו רק שאלה של חשש ממתקפת רצח נוספת, אם חלילה חמאס יישאר על כנו. גם אילו היו לנו כל הערובות שדבר כזה לא יישנה (ומובן שאין ערובות כאלה) – אסור לאפשר לרוע הזה להתקיים, כי זה פשוט בלתי-מוסרי ובלתי-אנושי.

המאבק למען השבת החטופים גרם לרבים לראות בו את תכלית המלחמה. אין ספק שצריך לעשות הכול כדי להחזיר את כל החטופים, החיים והחללים כאחד. אבל גם כשנשיג בע"ה את המטרה הזאת, אסור להתפשר על פחות מהשמדת חמאס. לא ייתכן שתנועה רצחנית כזאת תוסיף להתקיים, לחנך עוד ועוד ילדים לרצח ולאכזריות, ולחגוג את ה'הישגים' שלה בטבח הנורא.

בציפייה ל'ונהפוך הוא'

לאורך כל המערכה הזאת אנחנו רואים את ניסי ה', במיוחד לנוכח הלחצים העצומים שהפעילו עלינו אומות העולם וארה"ב (של הממשל הקודם) בראשן, כפי שמתברר עכשיו יותר ויותר. ב"ה זכינו לנס הגדול, שכעת ארה"ב עומדת לימיננו, ורואה עין בעין איתנו את הצורך החיוני להשמיד את חמאס ולפזר את תושבי עזה ברחבי העולם.

זו המערכה העומדת לפנינו, והיא חייבת להסתיים ב"ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". כשם שבימי אחשוורוש והמן זכינו לנס הגדול שבו שונאי ישראל הוכו עד חורמה ואילו "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" – כן יהיה לנו בע"ה כאן ועכשיו. חודש אדר הוא חודש המזל שלנו, ונזכה לחגוג יחד בקרוב את ניסי הניצחון.


אסור לאפשר לרוע הזה להתקיים (צילום: יד ושם')

  יש חדש

שותפות בפורים

בתי חב"ד קוראים לתרום ברוחב לב ל'מחצית השקל' ול'מתנות לאביונים' בפורים. שליחי חב"ד יעניקו לרבבות משפחות נזקקות משלוחי מזון מיוחדים לפורים, כדי שגם הן יוכלו לחגוג את החג בשמחה.

נערכים לפורים

בתי חב"ד משלימים את ההיערכות למבצע הגדול של הבאת שמחת פורים לכוחות הביטחון, למאושפזים, לקשישים ולהמוני העם. מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור מתאם ביקורים בבתי אלפי משפחות של אלמנות צה"ל ונפגעי הטרור, שיקבלו משלוח מנות מהודר. בימי הפורים בתי חב"ד מפעילים ברחבי הארץ מוקדים לקריאת המגילה ברצף, בכל שעה עגולה. במקומות רבים יוכנו מראש כיפות, חוברות של מגילת אסתר, רעשנים ועוד. פרטים על הפעילויות ועל מוקדי המגילה: chabadisrael.co.il/purim.

לקראת 2000

נשמח לקבל מהקוראים את החוויות האישיות שלהם בעקבות קריאת עלון 'שיחת השבוע'. אם יש לכם סיפור על דברים שקרו בזכות מה שקראתם בעלון, או על אנשים שעשו שינוי בחייהם בעקבות זאת – כתבו לנו על כך לאימייל [email protected].

  שלחן שבת

המסורת חזקה מן הממצאים

אחד מבגדי הכוהן הגדול, שמשה נצטווה עליהם בפרשתנו, הוא הציץ הטהור שהכוהן הגדול ענד על מצחו, ועליו נכתבו המילים 'קודש לה': "וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה'". יש דיון על צורת הכתיבה של המילים האלה על הציץ.

הגמרא (שבת סג,ב; סוכה ה,א) מביאה ברייתא שמתארת את הציץ כטס של זהב ועליו הכיתוב בשתי שורות: האותיות י־ה בשורה העליונה ו'קֹדֶש לַ' בשורה התחתונה. לעומת זה מובאים דברי התנא רבי אליעזר בן ר' יוסי: "אני ראיתיו ברומי, וכתוב קודש לה' בשורה אחת".

העדות נדחתה

הרמב"ם הכריע כשיטת שתי השורות, וכך הוא פוסק (הלכות כלי המקדש פרק ט): "כותב עליו שני שיטין [שורות] קודש לה', קודש מלמטה – לה' מלמעלה". והוא מוסיף, "אם כתבו בשיטה אחת כשר, ופעמים כתבוהו בשיטה אחת". היינו שההלכה נפסקה כתנא בברייתא, ואולם אם בדיעבד נכתב בשורה אחת – כשר, בהסתמך על עדותו של רבי אליעזר בן ר' יוסי.

ה'מאירי' מתייחס להעדפת הברייתא מעדות הראייה של ר' אליעזר, ואומר: "וכתוב עליו בשני שיטין, ואף-על-פי שמגדולי החכמים העידו 'אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קודש לה' בשיטה אחת', לא הכחישו את הידוע אצלם אף בעדות ראייה".

החיקוי והמקור

מדברי הגמרא, המביאה את עדותו של רבי אליעזר בן ר' יוסי בלי שום הסתייגות, אפשר היה להניח שזו גרמה לחכמים לשנות את דעתם. הלוא זו עדות של תנא שראה בעיניו את הציץ! ואולם, מכך שהרמב"ם פסק כדברי הברייתא, וכן נכתב במאירי, משמע שהעדות נדחתה ודברי התנא קמא בברייתא נותרו בתוקפם.

טעם הדבר, שהואיל וגדולי חכמי ישראל הייתה בידם קבלה מדור לדור שהמילים "קודש לה'" נכתבו בשתי שורות, לא נסתרה מסורת זו גם אל מול עדות ראייה נאמנה של תנא! ההנחה היא שהמסורת מהימנה יותר, ואילו הציץ שהתנא ראה ברומי ככל הנראה אינו המקורי שענד הכוהן הגדול.

ביקשו להציל

אילולא המסורת המובהקת, היה מקום לקבל את העדות ולקבוע שהכתב היה בשורה אחת. אבל הערך של המסורת חזק כל־כך, שאין לסתור אותה על בסיס עדות ראייה. להפך, המסורת מוכיחה שהציץ שראה רבי אליעזר איננו המקורי. ואילו רבי אליעזר סבר שעדותו תקפה משום שלא החזיק במסורת הפוכה.

ואכן, הדעת נותנת שהציץ שראה רבי אליעזר איננו המקורי. סביר להניח שהיהודים ביקשו להציל את הציץ המקורי מידי הרומאים, ולכן הניחו שם ציץ דומה לזה המקורי, ואותו לקחו הרומאים לרומי. גם המנורה החרותה על שער טיטוס איננה מנורת המקדש המקורית, אלא מנורה אחרת, כפי שאפשר לראות בהתבוננות בפרטיה. מכאן אפשר ללמוד את חשיבותה של מסורת חכמים.

(לקוטי שיחות, כרך כו, עמ' 200)

  מן המעיין

חושן המשפט

זיכרון לפני ה'

"אבני זיכרון" (שמות כח,יב). מאחר ששם האבות נחקק עליהן, לפיכך נקראו 'אבני זיכרון', שהרי שמם מורה על זיכרון: "וזכרתי את בריתי". הם מעלים את זיכרונם של בני ישראל לפני ה' יתברך.

(רבי יהושע-השיל מחוליוב, נחלת יהושע)

לשאת על הכתפיים

"ונשא אהרון את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזיכרון" (שמות כח,יב). על כתפיו דווקא. אהרן צריך לשאת את ישראל על כתפיו, כאדם שמרכיב את בנו על כתפיו, להגן עליו ולהצילו מכל רע. כמו-כן לדורי דורות היה הכוהן הגדול צריך להגן על בני ישראל מכל רע, ובאופן שיהיה ראוי שה' יתברך יישא פניו אליהם בזכותו.

(באר מים חיים)

כפרה

"ועשית חושן משפט" (שמות כח,טו). רש"י מפרש: "שמכפר על קלקול הדין". 'חשן משפט' בגימטרייה: זה מכפר על קלקול הדין.

(צל העדה)

יחס שווה

אבני החושן מקצתן יקרות ומקצתן זולות. רמז שיהיה לדיין יחס שווה לדין פרוטה כמו לדין מאה.

(עקידה)

נחש וחשן

האותיות 'חשן' הן היפוך אותיות 'נחש', מלשון "נחש ינחש בו". 'נחש' היינו שימוש בכוחות זרים, כדי לגלות דבר שאין יודעים אותו; ואילו 'חשן' זה בירור וגילוי הנעלם בכוחה של הקדושה, על-ידי אורים ותומים.

(הכתב והקבלה)

נחש ומשיח

שני רמזים מנוגדים במילה 'חשן': בכתבי האריז"ל נאמר ש'חשן' אותיות 'נחש', ובמקומות אחרים נאמר ש'חשן' בגימטרייה משיח. הגוף רומז ל'נחש' ואילו הנפש רומזת ל'משיח'. בזמן הגלות, עניין ה'נחש' הוא בגלוי, ואילו ה'משיח', אף שהוא קיים, הוא נעלם ונסתר. עבודתנו היא להגביר את הנפש על הגוף, לפענח ולגלות את ה'חשן' בגימטרייה 'משיח' מן ההעלם אל הגילוי.

(לקוטי שיחות)

פיו וליבו שווים

"ולא ייזח החושן מעל האפוד" (שמות כח,כח). החושן היה ליבו של הכוהן הגדול. 'אפד' בגימטרייה 'פה'. רמז שלא ייזח החושן, היינו הלב, מעל האפוד, היינו הפה – שיהיו פיו וליבו שווים.

(דגל מחנה אפרים)

שפתיים שומרות

"שפה יהיה לפיו סביב" (שמות כח,לב). לפיכך נבראו השפתיים סביב הפה – "לפיו סביב" – כדי שפיו של האדם יהיה שמור מדיבור שאינו הגון.

(רבי שלום מקוז'ניץ, אוהב שלום)

  אמרת השבוע

במי עמלק שולט

בעיר הומיל היה חסיד שעבד את ה' בהתבודדות, ולא כל-כך אהב לשבת בהתוועדויות חסידיות. הוא העדיף ללמוד או להתבונן בענייני חסידות בעצמו, במקום לבלות בחברת חבריו החסידים.

עברו שנים וחלה אצלו ירידה רוחנית, והוא לא הבין את פשרה. הוא פנה אל רב העיר, הגאון רבי יצחק-אייזיק אפשטיין, מגדולי חסידיו של בעל התניא, ושאלו לפשר הירידה שחלה אצלו.

אמר לו רבי יצחק-אייזיק: "התורה אומרת 'זכור את אשר עשה לך עמלק' – 'לך', בלשון יחיד. כי עמלק יכול לפגוע רק במי שהוא מובדל לעצמו, ואילו מי שנמצא בחברת חסידים, מתוועד איתם, ואיש מחזק את רעהו – בו אין עמלק יכול לשלוט".

  גאולהפדיה

כשהמשכן יופיע

 עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. שני בתי המקדש חרבו, ואולם המשכן שעשה משה רבנו במדבר קיים קיום נצחי, וכשיבוא משיח צדקנו יתגלה ויופיע. הגמרא (סוטה ט,א) אומרת: "משנבנה מקדש ראשון, נגנז אוהל מועד, קרשיו, קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו". היכן נגנז? "תחת מחילות של היכל". הגמרא (יומא עב,א; סוכה מה,ב) מפרשת את הפסוק (שמות כו,טו) "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים": "שמא תאמר אבד סברן ובטל סיכוין, תלמוד לומר 'עומדים', שעומדים לעולם ולעולמים".

למה המשכן דווקא קיים לנצח? שתי תשובות: אחת (תנא דבי אליהו רבה ספכ"ה): "מפני שעשאוהו הכְּשֵׁרִים בנדבת ליבם". תשובה שנייה (סוטה שם), שהמשכן הוא מעשה ידי משה רבנו, ולכן הוא נצחי, שכן מעשיו של משה נצחיים.

הקשר בין משה רבנו לנצחיות נובע מהיותו של משה 'עבד נאמן' ("בכל ביתי נאמן הוא", בהעלותך יב,ז). מהותו של 'עבד' כזה היא, שאין לו שום מציאות משל עצמו, ולכן "מה שקנה עבד קנה רבו", שכן פעולת העבד היא פעולתו של האדון ממש. פעולותיו של משה רבנו הן אפוא פעולותיו של הקב"ה, וכשם שהקב"ה נצחי ומעשי ידיו נצחיים, כך גם מעשי ידיו של משה עבדו נצחיים הם (לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 469).

יתרה מזו, אף משה רבנו עצמו נצחי. על כך אמרו חז"ל (סוטה יג,ב): "לא מת משה... מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש".

 מפיצים באהבה

ראובן שליפשטיין

בן 60

עפולה

שימש עד לא מכבר מנהל רכש בחברה טכנולוגית בצפון. מדי שבוע דואג להביא את 'שיחת השבוע' לבית הכנסת 'שערי יצחק' בעיר.

"אני כבר לא זוכר כמה שנים אני עושה את זה, אבל זו זכות וחובה בעבורי להביא למתפללים בבית הכנסת שלנו את העלון שהם אוהבים כל-כך. כבר לפני תפילת מנחה של ערב שבת כל העלונים נחטפים, והאנשים לוקחים אותם הביתה, כי גם הנשים בבית רוצות לקרוא את העלון.

"רצוני לציין את הארגון המסודר של הרב לוי קרץ, מבית חב"ד בגבעת המורה. בכל יום חמישי אני יודע שמחכה לי שקית ובה העלונים שמיועדים בעבורי. השקית שלי היא תמיד בצבע כחול, וכך אני מזהה אותה מייד ולוקח אותה. לא קרה אף פעם שהעלונים לא הגיעו בזמן. שאזכה להוסיף ולהביא דברי תורה וחיזוק למתפללים עוד שנים רבות".

  מעשה שהיה

ונהפוך הוא בתוך הנהר

"כשצללתי למים קיבל את פניי מלך הדגים, וביקש לבנות לו ארמון דומה לארמון שלך. עשיתי כמיטב יכולתי ובניתי בעבורו ארמון לתפארת"

"אם אין מאפשרים לנו לקרוא את המגילה, אספר לך סיפור", אמר הרב מרוז'ין לשמשו, ששהה לצידו במאסר.

הרבי מרוז'ין, רבי ישראל פרידמן, נעצר בידי שלטונות רוסיה באביב תקצ"ח (1838) והוחזק במעצר עשרים ושניים חודשים. מעצרו בא בעקבות הלשנה של יריביו כי הוא זומם להמליך את עצמו למלך.

לבסוף הצליח הצדיק להימלט, לצאת מרוסיה ולעבור לעיר סדיגורה, שהייתה בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. שם נסתלק ונטמן בג' במרחשוון תרי"א (1850).

בימי שבתו במעצר הטילו עליו השלטונות הגבלות קשות. בין השאר לא הרשו להכניס לתאו מגילת אסתר לקראת פורים. באין ברירה אמר לשמשו כי יספר לו סיפור שבו טמון תוכנה של המגילה, "ובכך נצא ידי חובת קריאת המגילה".


אם אין מגילה, מספרים סיפור. ציונו של רבי ישראל מרוזי'ן בסדיגורה

והרבי החל לספר:

מלך גדול רצה לבנות ארמון, שיהיה כליל היופי והשלמות, ויעמיד בצל את ארמונות המלכים האחרים. המלך קרא ליועצו היהודי והפקיד בידו את מלאכת הקמת הארמון. "עליך לדאוג שהארמון יקסים את לב כל מלכי העולם", אמר לו והוסיף: "אוצרות המלוכה פתוחים לפניך".

היועץ השקיע את כל מרצו בתכנון הארמון ובבנייתו. הוא קנה את מיטב החומרים מכל קצווי תבל, והשקיע סכומי עתק במיזם האדיר. לא חלף זמן רב והארמון הנכסף עמד על תילו.

רק דבר אחד היה חסר: היועץ לא הצליח להשיג את הזכוכית היקרה שייעד לחלונות ולדלתות המפוארות של הארמון. חודשים רבים טרח לאתר את הזכוכית הנדירה, עד שלבסוף מצא גם אותה. אלא שכעת התעוררה בעיה חדשה: לא נמצא אומן שהיה מוכן לקבל עליו את המלאכה העדינה של שיבוץ הזכוכית היקרה.

חיפש היועץ בעל מלאכה מתאים, וגילה שבדרום רוסיה מתגורר קוזק מוכשר, שיודע היטב את המלאכה. השכר הגבוה שבה את ליבו של הקוזק, והוא בא וניגש למלאכה. כעבור זמן קצר הושלמה העבודה, והארמון התנוסס לתפארה.

שמו של הקוזק נישא בפי כול, והמלך הביע באוזניו את תודתו העמוקה והעניק לו מתנות רבות. "בקש ממני מה שתרצה ואמלא את בקשתך", הציע המלך בנדיבות. הקוזק, שהיה שונא ישראל מובהק, קינא ביועץ היהודי, שכל ענייני המדינה נחתכים על פיו.

"הנני אסיר תודה למלך על שזיכה אותי להשתתף בהקמת ארמונו", אמר הקוזק, "ואולם כל זה איננו שווה לי כאשר אני רואה את היועץ היהודי מנהל את ענייני המלוכה, דבר שאינו מוסיף כבוד להוד רוממותו. אבקש להזיז את היהודי מתפקידו".

המלך נדהם מהבקשה ודחה אותה, ואולם הקוזק לא נואש. הוא אסף חבורת כמרים שארבו ליהודי זה שנים, ויחד פיתו את המלך בדרכים ערמומיות, עד שנעתר לחתום על מסמך שהגישו לו ועל-פיו היהודי יימסר לידי הקוזק.

לאחר שניתן האישור שלח הקוזק בריונים, והללו אזקו את היהודי והכניסו אותו לשק. הם הובילו אותו לגשר שעל הנהר והשליכו אותו למים.

מרוב חיפזון לא הבחינו הבריונים שהשק הוטל היישר אל תוך סירה קטנה. אנשי הצוות התירו את השק ומייד זיהו את היועץ המפורסם. היהודי הציע להם סכום נכבד למען שחרורו, והללו נענו לבקשתו, והוא הלך מייד לביתו.

הקוזק היה מאושר על שחיסל את שונאו, ואילו היהודי הודה לה' על נס הצלתו והסתגר בביתו ושמר בסוד את עובדת היותו חי.

ביום שישי פתחה אשתו של היועץ את הדג שקנתה לכבוד שבת, ולהפתעתה גילתה שם טבעת זהב שחותם המלך חקוק בה ושאבדה לו בשבוע שעבר. כרוז מטעם המלך הודיע על פרס גבוה למוצא האבידה.

כעבור כמה ימים ישב המלך על ספסל ליד גדת הנהר. ופתאום עלה מהמים אדם לבוש למחצה וצעד אל המלך. המלך נדהם לגלות שזה יועצו היהודי.

"האוּמנם עודך חי?!", השתומם המלך.

"אספר למלך את שאירע", פתח היועץ. "ערב אחד, בעודי רוכן על עבודתי בעבור המלך, פרצו בריונים לביתי, אזקו את ידיי ורגליי והשליכו אותי לנהר. כוונתם הייתה להרוג אותי, ואולם אלוקים חשב עליי לטובה.

"ודאי ידוע להוד מלכותו שתחת המים יש עולם מלא, כמו ביבשה. כשצללתי למים קיבל את פניי מלך הדגים, וביקש לבנות לו ארמון דומה לארמון שלך. עשיתי כמיטב יכולתי ובניתי בעבורו ארמון לתפארת.

"ואולם גם שם התקשיתי למצוא אומן שיוכל לשבץ את הזכוכית הנדירה, ולכן שלח אותי מלך הדגים אליך, בבקשה להביא אליו את האומן המפורסם, כדי שישבץ את הזכוכית בארמון".

כדי לאמת את דבריו הוציא היועץ את טבעת המלך האבודה והושיטה למלך. "מלך הדגים שלח איתי את טבעתך, לאות ידידות ונאמנות".

ציווה המלך לקחת את הקוזק ולהשליך אותו לנהר, כדי להשלים את מלאכת הארמון בעבור מלך הדגים...

וליהודים הייתה אורה ושמחה!

(על-פי 'נר ישראל – ריז'ין')

  רציתי לשאול

עם הרב שלמה ליפש

שליח חב"ד ורב היישוב כפר אחים

חז"ל אומרים שעמלק מייצג אדם ש"יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו". האוּמנם יכול להיות דבר כזה?

תורת החסידות מסבירה שעמלק איננו רק עם שנלחם בבני ישראל בצאתם ממצרים, אלא זו 'קליפה', היינו סוג של רוע הקיים בתוכנו. זו חוצפה שאין לה הסבר הגיוני. במובן זה מלחמת עמלק היא אתגר תמידי שנדרש מכל אחד ואחת מאיתנו.

ההבדל המהותי בין 'עמלק' לבין כוחות פנימיים אחרים שעלולים למשוך אותנו לעבר דברים שליליים הוא, שהאחרים מבוססים על התגברות היצר או על תפיסה מוטעית. עם אלה אפשר להתמודד על-ידי הסברה מתאימה. לעומת זה, עם 'עמלק' אי-אפשר לדבר בהיגיון, כי הוא יודע את האמת ומעז פנים כנגדה.

למשל, אדם עלול להחמיץ תפילה בציבור מפני שהתגבר עליו הפיתוי לעשות משהו שמשך את ליבו. כאן אפשר להסביר לו שתפילה בציבור חשובה מכל דבר אחר. אבל יכול להיות אדם שעומד בפתח בית הכנסת ואומרים לו שהתפילה מתחילה, והוא מזלזל ביודעין וכאילו אומר 'אני יודע ולא אכפת לי'. כאן לא יועילו הסברים, כי זו חוצפה שאינה הגיונית.

עוד טכניקה של 'עמלק' היא להכניס קרירות בעבודת ה' ולעורר ספקות באמונה. כך עשה לישראל בצאתם ממצרים: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כה,יח). אף זו התנגדות בלתי-הגיונית. הלוא השכל מבין שעבודת הבורא צריכה להיעשות בהתלהבות ובשמחה, ואילו 'עמלק' מנסה בכל-זאת לקרר את האדם ולגרום לו להתפלל ולקיים מצוות בקרירות.

דרך ההתמודדות עם ה'עמלק' הפנימי, שבתוך נפשנו, היא כציווי התורה: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (שם יט). לא להיכנס איתו לדיונים, אלא לסלק לחלוטין את המחשבות האלה ואת הזלזול הזה, וזו ההכנה לגאולה השלמה.

  פינת ההלכה ומנהג

נרות שליח הציבור

שאלה: מדוע מדליקים נרות מול החזן בבית הכנסת והאם יש להם דינים מיוחדים?

תשובה: על יסוד הפסוק (ישעיה כד,טו) "עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה'" הסיקו חכמים שמצווה להרבות בנרות בית הכנסת, גם כאשר יש די אור לצורך התפילה והלימוד – משום כבוד הבית וכבוד השכינה השורה בו. יש נוהגים להשאיר בבית הכנסת גם 'נר תמיד' לכבוד ה', זכר למנורת בית המקדש, שהרי בית הכנסת נקרא 'מקדש מעט'.

כאשר אָבֵל משמש שליח ציבור (בשנה הראשונה וכמו-כן ביום השנה), נהוג להדליק מול עמוד התפילה חמישה נרות (כנגד חמשת שמותיה של הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה). לכן גם התאורה החשמלית שמול העמוד רצוי שתהיה בת חמש נורות (אגב, אסור לעשות מנורה בת שבעה נרות מחוץ לבית המקדש). כאשר שליח הציבור אינו אָבֵל, נהוג להדליק שני נרות בלבד. בסיום התפילה (ביום חול) מותר לכבות נרות אלה.

נר בית הכנסת עיקרו לכבוד ולא לתאורה, ולכן אין מברכים עליו בהבדלה "בורא מאורי האש". כמו-כן נוהגים להדליק שני נרות שבת בבית הכנסת (וכמובן לדייק בזמן ההדלקה ולא לאחֵר חלילה!), וגם עליהם אין מברכים מאותו הטעם. ביום הכיפורים מרבים בנרות בבית הכנסת. מותר להדליק את נרות בית הכנסת ביום טוב (על-ידי העברת אש מאש), מכיוון שיש מצווה בהדלקתו, אפילו אם המקום ריק מאדם.

כל זמן שנר בית הכנסת דולק ואין עומדים לכבותו, אין להדליק ממנו נר של חול או סיגרייה, אלא במקום שיש בכך צורך גדול.

מקורות: שו"ע או"ח קנד,יד. ובאחרונים. יו"ד סו"ס קמא. שו"ע אדה"ז רסג,א,יא; רחצ,יז. תקיד,יד; תרי,ד; תרכד,ח. 'החשמל בהלכה' ח"א פרק ה. ספר המנהגים – מנהגי חב"ד עמ' 95 ,8. 'נר שבת' להרב ורדיגר ע' פד.

  חיים יהודיים

עתיקין קדישין: ניגונים קמים לתחייה

אוצרות בלומים של ניגונים חסידיים מדורות קודמים קמו לתחייה בשנים האחרונות. החסיד שמאחורי המיזם מדבר על היכלות הנגינה, והדרך הטהורה להשתכר בפורים

תעודת זהות. הרב בנימין נויפלד, חסיד דושינסקא, בן 53, תושב בית שמש, כימאי כשרות במקצועו. בשנים האחרונות נעשה סמל לשימור ניגונים עתיקים, במסגרת 'עתיקין'.


"ביקוש גובר והולך לשירה אותנטית, טהורה, חסידית ומקצועית". הרב נויפלד

נגינה. הנגינה היא חלק בלתי-נפרד ממני. מיום שעמדתי על דעתי אהבתי לשיר ניגונים, וקלטתי אותם במהירות. כבחור בישיבה הכרתי היטב את כל סדרת ניגוני חב"ד 'ניח"ח'. זכיתי גם להיות בעל תפילה מגיל צעיר.

מפגשים. במרוצת השנים הכרתי 'בעלי מנגנים' רבים מכלל החסידויות. נהגנו להיפגש מדי חג ומועד, בסעודת מלווה מלכה, ושיתפנו זה את זה בניגונים פחות מוכרים. החיבור הזה הוליד מאגר עצום של ידע היסטורי, שבו התגלגלו אלפי ניגונים עתיקים. גילינו ניגונים חדשים, וראינו איך ניגונים עוברים מחצר לחצר. הצלבת המידע גיבשה אותנו לפורום ניגונים משמעותי מאוד.

התגבשות. אחרי שנים של פעילות פנימית, החלטנו שהגיע הזמן להתגבש ולהביא את הבשורה גם לציבור הרחב. המטרה שלנו הייתה לחזור למקורות, להעריך את הנגינה, לדעת איך להסתכל על הניגונים. כך הוקם 'עתיקין'.

למקורות. אחד הדברים שחיברו בין כלל החברים בפורום שלנו, היא השאיפה לחזור למקורות. החתונות שלנו נהפכו למכונת הרעשה, וזה ממש לא עומד בהגדרה של מוזיקה חסידית. אנחנו שואפים לחבר את כולם לניגונים המקוריים.

פעילות. אנו מוציאים לאור גיליון שבועי, ובו רעיונות לזמירות שבת, מחקרים בעקבות ניגונים ועוד. יש לנו הֶסְכֵּת שבועי רב תפוצה, ובו אנו מחיים מגוון ניגונים חסידיים. רבבות נחשפים לפעילות שלנו. אין לנו מקורות מימון, והכול נעשה למען המטרה הקדושה.

דיוק. מי שרוצה באמת ליהנות מנגינה, צריך ללמוד את חוכמת הנגינה. בעבר אנשי המוזיקה למדו תווים. כיום הדבר הזה קיים בחלקו. פגשתי פעם ידיד ששר בחתונה, ושאלתי אותו מדוע לא דייק בשיר מסוים. הוא ענה: 'ככה שרים היום'. מי שאינו יודע לשיר ניגון כפי שהולחן במקור – מוטב שלא ישיר אותו. אם אתה מזייף, אתה לא יכול לגעת בניגון, ובפרט בניגונים של צדיקים. לניגון יש מבנה, סדר, ומי שמזייף – הורס את הניגון.

ניגוני חב"ד. אני מחובר מאוד לניגוני חב"ד. הם מבטאים את דרך העבודה הפנימית של חב"ד. אני אומר לא פעם לצעירים: אם אתה לומד תניא ובאותה עת שר ניגון התוועדות של חב"ד, זה גורם לך להיכנס יותר פנימה לעולם המרומם הזה. הניגונים של הרבי מליובאוויטש מלאים קדושה, וכל מילה שנוסיף, תהיה מיותרת.

שושנת יעקב. פורים עשיר בניגונים רבים. יש אוצר שלם של ניגונים. פתאום 'ויהי בימי אחשוורוש' מקבל משמעות חדשה, ו'שושנת יעקב' מקבל ביטוי פנימי ומיוחד. לניגונים החסידיים של פורים יש טעם אותנטי, והם מרוממים את הנפש.

לבסומי. בפורים נהוג להשתכר מיין, 'עד דלא ידע', אבל כדאי לדעת שאפשר להשתכר גם מנגינה. כשעושים כן, זה לעילא ולעילא. מי שמבין בנגינה קדושה, יודע שהיא מאפשרת לעלות להיכלות גבוהים וליהנות מעולם ומלואו. זה פשוט מרומם את האדם עשרה טפחים מעל הקרקע. נסו את זה בבית.

השפעה. כשיצאנו לדרך לא ידענו עד כמה נוכל באמת להשפיע, אבל מבחן התוצאה הוכיח. רבים-רבים מתחשבים באווירה שיצרנו ב'עתיקין'. יש ביקוש גובר והולך לשירה אותנטית, טהורה, חסידית ומקצועית. פחות רעש, יותר שמחה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)