מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1991 - כל המדורים ברצף
	להתמודד על-ידי שמחה
	יש חדש
	זמן להפוך את ה'גוי' הפנימי
	כלי המשכן
	לתת ולקחת
	שלוש מצוות, לפי הסדר
	מפיצים
	בזכות אגרוף לאנטישמי
	רציתי לשאול
	פרסום שמות התורמים
	כדי לצייר יהדות צריך נשמה

הצייר, שיצירותיו מפורסמות בכל העולם, אינו חושש מהבינה המלאכותית. הוא מדבר בהערצה על האמנות של בצלאל, ומתרגש לצייר את כלי המשכן ואת חזון הגאולה

תעודת זהות. צייר שיצירותיו מפארות בתים רבים בארץ ובעולם. יוסי ביטון, בן 68, יליד צפת. התחיל כאברך כולל. בהמשך היה מחנך בתלמוד תורה, וכיום מחלק את סדר יומו בין לימוד לבין יצירה יהודית.

"מחובר מאוד לדמותו של בצלאל, שבנה את המשכן". ביטון

צפת. זו לא רק עיר מולדתי ומרכז רוחני, אלא ממנה ההשראה שלי לאמנות. ספגתי את החיבור לאמנות מגדולי האמנים שהתגוררו בה. הייתי הולך עם חבר לקריית האמנים בעיר, שלא הייתה אלא סמטה גדולה. כבר בגיל צעיר נמשכתי לציור. הייתי מתבונן במעשיהם של הציירים, ולמדתי מהם המון.

יהדות. גדלתי במשפחה מסורתית חמה. הוריי, אנשים יקרים ותמימים, שלחו אותנו לבית הספר הקרוב, בית ספר ממלכתי. שם לא קיבלנו ידע על היהדות. בבית חווינו את היהדות בדמות קידוש בליל שבת, סעודות בחגים, אך לא יותר מזה. בצעירותי נסעתי לאירופה, ושם נפגשתי עם אמנים גדולים. בשובי ארצה קלטתי שבעצם אינני יודע דבר על הדת שלי. בסמינר 'ערכים' נחשפתי לעולם שלא הכרתי, והחלטתי ליצור שינוי משמעותי בחיי. כמה וכמה מבני משפחתי התקרבו לחב"ד, וזה דחף אותי עוד יותר לעבר עולם התשובה.

פסק זמן. הגעתי לישיבת 'אור שמח'. הרב שלי הציע שאקח פסק זמן ואתמסר ללימוד תורה, וכך עשיתי שנים רבות.

הבבא סאלי. בישיבה היה לי חבר שחבתי לו תודה. כשהתחתן חשבתי על מתנה מיוחדת, וציירתי בעבורו את ה'בבא סאלי'. הציור הזה פתח בעבורי את הדרך אל שערי אמנות הציור, אך הוספתי ללמוד.

מלמד. כעבור שנים התחלתי ללמד בתלמוד תורה. השקעתי הרבה בדפי הקשר. ההורים היו מופתעים. עיטרתי את קירות הבניין. שנתיים אחרי שסיימתי את עבודתי שם פגש אותי המנהל והתרגש לספר לי שעדיין משתמשים בציורים שלי.

כישרון. לפני כעשרים שנה, לקראת גיל חמישים, החלטתי להפוך את הציור לעיסוק מרכזי. תחילה זה היה לצורך פרנסה, ועם הזמן הוא נעשה חלק מהלב. אני משקיע את נשמתי ביצירות. קשה לי להיפרד מכל אחת מהן. כל יום אני מודה לה' על הזכות להאדיר שם שמיים.

בצלאל. אני מחובר מאוד לדמותו של בצלאל, הרב-אמן שזכה לבנות את המשכן. אין שאיפה גדולה יותר לצייר יהודי, מלזכות ולהיות כמו בצלאל ולהשתתף בבניית בית המקדש השלישי.

משכן. כשאני מצייר את המשכן וכליו, אני נושם וחי ממש את היצירה. אני מתרגש בכל פעם מחדש מהמחשבה שאני מצייר את הגאולה העתידה, שאנו משתוקקים אליה כל-כך. כך הרגשתי כשציירתי את העלייה לרגל.

הרבי. כשישבתי מול הקנבס והתחלתי לצייר את הרבי מליובאוויטש, הרגשתי יראה. זו הייתה חוויה עמוקה של חיבור לנשמה הגדולה. בכל משיחת מכחול חשבתי על הערכים שהרבי מייצג: אהבת ישראל בלתי-מותנית, מסירות אין־סופית והיכולת לראות את הפוטנציאל הגדול הטמון בכל אחד ואחת. השקעתי ביצירה זו שבועות רבים.

שיא. ציור יכול לארוך בין כמה שבועות לכמה חודשים. יש ציור של ירושלים וחומותיה שציירתי במשך כחצי שנה. הציור הזה דרש ממני ריכוז גבוה ושימת לב לכל פרט. עמלתי עליו חודשים רבים והתוצאה כמובן שימחה אותי מאוד.

"ציור יכול לארוך בין כמה שבועות לכמה חודשים"

בינה מלאכותית. העולם כולו מתלהב מהבינה המלאכותית, אבל אני משוכנע שאין לה סיכוי להחליף את הציור היהודי האותנטי. הסיבה פשוטה: חסרה לה הנשמה היהודית, שאנחנו, הציירים, מכניסים בציורים. היא יכולה להעתיק, לשכפל, אבל לא ליצור יצירה יהודית אותנטית וטהורה.

מתנה. יש לכם כישרון לצייר? אל תזלזלו בו. קיבלתם כישרון מהבורא – השקיעו בו ונצלו את המתנה הנפלאה הזאת לדברים טובים.