חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1991 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תרומה/שקלים, ל' בשבט ה'תשפ"ה, (28/02/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1991 - כל המדורים ברצף
להתמודד על-ידי שמחה
יש חדש
זמן להפוך את ה'גוי' הפנימי
כלי המשכן
לתת ולקחת
שלוש מצוות, לפי הסדר
מפיצים
בזכות אגרוף לאנטישמי
רציתי לשאול
פרסום שמות התורמים
כדי לצייר יהדות צריך נשמה

מס' 1991, ערב שבת-קודש פרשת תרומה/שקלים, ל' בשבט ה'תשפ"ה (28.02.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להתמודד על-ידי שמחה

השמחה אינה נגזרת של המציאות. היא נובעת מהגישה לחיים, מנקודת המבט. היא מאפשרת לנו להתמודד נכון עם המציאות הכואבת

חודש אדר מביא בכנפיו את משבי השמחה, כמאמר חז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה". אבל איך שמחים בתוך מציאות כואבת, כשאנחנו שרויים במערכה קשה וכשיש אחים ואחיות יקרים המוחזקים בגיהינום כבר יותר מחמש-מאות ימים?

אולי צריך לברר תחילה מהי בעצם שמחה. לא כל מה שבני-אדם מכנים 'שמחה' הוא באמת שמחה. קלות ראש ו'לקיחת החיים בקלות' אינן שמחה. גם לא השתטוּת, מתיחוֹת, מעשי קונדס על חשבון הזולת או סתם התפרקות. כל אלה מעלים חיוך לרגע, אבל אינם ממלאים את הלב שמחה אמיתית.

תכונה חמקמקה

החסידות מבחינה בין שמחה ובין התהוללות. שמחה היא רגש נעלה, טהור, קדוש, מרומם, ואילו התהוללות היא פריקת עול ומתן דרור ליצרים. לא תמיד קל להבדיל ביניהן, ואז במקום שמחה חיובית עלולים לגלוש להתהוללות ריקנית.

תחשבו על התחושה שממלאת אותנו בלידת ילד או נכד; בהכנסת בן או בת לחופה; בחנוכת בית חדש; בזכייה במשרה נחשקת. זו תחושה של אושר פנימי, של התרחבות הנפש.

לעומת זה, התהוללות אין מאחוריה שום תוכן ממשי. אפשר להתהולל לילה שלם, בלי שמחה של ממש. זה בעצם סוג של בריחה. אנשים חשים ריקנות, ומנסים לחפות עליה בלגימת אלכוהול ובהשתוללות שלוחת רסן. פעמים ה'שמחה' הזאת נגמרת בתא המעצר.

שמחה היא תכונה חמקמקה למדי. אדם עשוי להיות עשיר, שיש בידו לקנות את כל העולה על רוחו, ואין בליבו שמחה. לעומתו, יש חסרי כול המלאים תמיד שמחה ועליזות. איך משיגים את המתנה הנפלאה הזאת?

השמחה אינה נגזרת של מה שיש ומה שאין. היא נובעת מהגישה לחיים, מנקודת המבט, מדרך ההתייחסות. האדם השמח רואה בכל דבר את הצד החיובי. הוא מוצא תמיד את נקודות האור, ומצמצם את משקלם של הדברים הטובים פחות. כך הוא יכול תמיד להיות שמח, כי הוא נותן משקל עודף לטוב ולחיובי.

ומה יעשה מי שנולד פסימי? אכן, האופי המוּלד בוודאי משפיע על יכולתו של האדם לחוש שמחה, אבל אין זה עניין של אופי בלבד. זה בעיקר עניין של חינוך, השקפת עולם וגישה לחיים. השאלה אם תהיה אדם שמח נתונה בידך. תרצה – תשמח; לא תרצה – תרחק ממך השמחה. בהתנהגותך ובגישתך לחיים אתה קובע אם תהיה אדם שמח או לא.

שמחה מתוך אמונה

שמחה מבוססת קודם כול על האמונה. אם אתה מאמין שהקב"ה מנהל את העולם, ברור לך שכל מה שהוא עושה, לטובה הוא עושה. האמונה הזאת גם מגשימה את עצמה, על-פי הפתגם החסידי: "חשוֹב טוב – יהיה טוב". גם כשהמציאות קשה וכואבת, אנחנו יודעים ובטוחים שיצמח ממנו טוב לעם ישראל.

חודש אדר פותח לפנינו את שערי השמחה. הבה נמלא את ליבנו שמחה אמיתית, מתוך ביטחון איתן בבורא העולם, ובעזרתו נזכה שגם המציאות שאנו חיים בה תהפוך למציאות שמחה ומרנינה, עד הגאולה האמיתית והשלמה.


חודש אדר פותח לפנינו את שערי השמחה (ציור: יהושע וייסמן)

  יש חדש

שותפות בבניין מקוואות

'מרכז מקוואות חב"ד', שעל-יד בית דין רבני חב"ד, מקיים השבוע את שבוע השותפות, לגיוס משאבים להקמת מקוואות חדשים, שיפוץ קיימים, החלפת מי גשמים ופיקוח על מאות מקוואות חב"ד ברחבי הארץ. המרכז מלווה שורת מקוואות חדשים הנתונים עכשיו בבנייה או בתכנון מתקדם. באתר של המרכז מוגש מידע עדכני על מפת מקוואות חב"ד בארץ, mikvaot.co.il. תרומה למקוואות היא סגולה מיוחדת לברכות ה' בכל הדרוש. לתרומה: charidy.com/mikvaot. טל' 0777711150.

רישום לרשת חב"ד

מסתיים הרישום לקראת שנת הלימודים התשפ"ו, לכמאה בתי ספר חב"ד וליותר מחמש-מאות גני הילדים של חב"ד ברחבי הארץ. הורים מכל המגזרים מוצאים בחינוך חב"ד מקום ראוי ואיכותי לחינוך ילדיהם, שבו משולבים חינוך יהודי תורני ברמה גבוהה ובגישת אהבת ישראל, עם ידע לימודי הנדרש ומוּכר על-ידי משרד החינוך. פרטים במוסדות חינוך חב"ד הקרובים למקום מגוריכם או בבית חב"ד המקומי.

מתכוננים ל-2000

גיליון 'שיחת השבוע' נערך לקראת גיליון ה-2000, שיחול בעוד עשרה שבועות. מהשבוע אנו מבקשים להביע הערכה והוקרה למפיצים המסורים, הדואגים מדי שבוע בשבוע שהגיליונות יגיעו אליכם (ראו עמ' 3).

  שלחן שבת

זמן להפוך את ה'גוי' הפנימי

בגמרא (תענית כט,א) נאמר "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ובהמשך לכך הגמרא ממליצה למי שמתמודד במשפט עם יריב גוי לתזמן את הדיון לחודש אדר, מפני שמזלו של החודש 'בריא' וחזק. את דברי הגמרא יש לפרש גם במובן רחב יותר, מעבר למשמעות הפשוטה, שבו זירת המאבק בין היהודי לגוי היא בנפשו של היהודי.

מסופר על החסיד הנודע ר' שמואל מוּנקֶס שכאשר בא בפעם הראשונה אל אדמו"ר הזקן זה היה באישון לילה. הוא התדפק על דלת ביתו של הרבי, שהיה הבית המואר היחיד ברחוב. הרבי פתח ושאלו לרצונו, ור' שמואל אמר שרצונו להתקבל אצל הרבי. הרבי השיב לו שעכשיו אין זה הזמן המתאים לכך. ר' שמואל התעקש והרבי הזהירו: "אני יכול לקרוא למשרת הגוי". השיב החסיד השנון: "רבי, הגוי שלי חזק מהגוי שלכם...". כששמע הרבי זאת, הכניסו לחדרו והוא היה לאחד מגדולי חסידיו.

ללחום או לרתום?

כל יהודי מתמודד עם 'גוי' פנימי, "הַגּוֹי אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ". במקורותינו מוצעים דפוסי פעולה שונים מול הגוף הגשמי ויצר הרע. יש המעודדים את האדם להילחם כנגדם, ואילו גישת החסידות, מיסודו של הבעל־שם־טוב, מדריכה שלא להילחם בגוף אלא לרתום אותו לקדושה, ולהפוך אותו לכלי לאלוקות. בחודש אדר ניתן כוח מיוחד 'לברר' את הגוף ולהעלותו לקדושה.

לפיכך עניינו הכללי של החודש הוא "ונהפוך הוא" – הפיכה ובירור של העניינים הגשמיים לקדושה. גם מהותו של נס פורים עצמו היא הצלת הגוף, בשונה מחנוכה שבו האיום היה בעיקר בהיבט הרוחני, והדבר מדגיש עוד יותר את תרומת הגוף לעבודת ה'.

רמז ב'ערכאות'

הבנה זו מסבירה גם את פירוש רש"י בגמרא, שמדייק את הוראת חז"ל על תזמון המשפט עם הגוי לחודש אדר ואומר ל"ערכאות שלהם". לכאורה, מדוע להרחיק לכת עד ערכאות הגויים, ובפרט שעל-פי דין תורה אסור ליהודי להישפט שם ביוזמתו.

אלא שבתוך פירוש רש"י טמונים סודות נפלאים, ובהם נרמזה גם מעלתו של חודש אדר בהקשר של הפיכת הגוף עצמו לקדושה. 'ערכאות שלהם' רומזות לחלקים הזרים לקדושה, ובחודש אדר אפשר לפעול שגם הם יודו בצדקתו של היהודי.

מגאולה לגאולה

'בירור' הגשמיות הוא גם המפתח לסיום הגלות ולבוא הגאולה. זה מסביר דבר פלא בדברי רש"י על מאמר חז"ל "משנכנס אדר". וזה לשונו: "ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח". המפרשים תמהים, מה עניינו של פסח לחודש אדר?

כעת הקשר מובן. על־ידי 'בירור' הגשמיות בחודש אדר זוכים לעבור מגאולת ישראל בפורים לגאולת מצרים, שעל הדמיון שלה לגאולה העתידה נאמר (מיכה ז,טו) "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", בקרוב ממש.

(תורת מנחם, כרך ל, עמ' 119)

  מן המעיין

כלי המשכן

פרצוף תינוק

"ועשית שניים כרובים" (שמות כה,יח). רש"י מפרש: "כרובים, דמות פרצוף תינוק להם". הכרובים היו סוככים בכנפיהם על הארון, שבו היו הלוחות. ללמדך שקיום התורה שבארון תלוי ב'כרובים' – בתינוקות של בית רבן הלומדים תורה ומתנהגים ברוחה. ילדים וילדות אלה סוככים ומבטיחים את המשך קיומה. גם בשעת מתן תורה היו הילדים והילדות הערובה כי בני ישראל יקיימו את התורה.

(הרבי מליובאוויטש)

לחם לעניים

"ונתת על השולחן לחם פנים לפנַי תמיד" (שמות כה,ל). 'לחם פנים' הוא לחם המונח תמיד על השולחן, בעבור העניים.

(רבי משה-לייב מסאסוב)

כסף טהור

"מקשה אחת זהב טהור" (שמות כה,לו). 'מקשה אחת' – הדבר היותר קשה הוא 'זהב טהור', שזהבו וכספו של אדם, הונו ורכושו יבואו ממקור טהור, יושגו ביושר ובצדק, בלי שמץ של עוול ובלי סייג ופגם של רמאות.

(רשפי אש)

מנורה בכל מצב

"כִּכר זהב טהור יעשה אותה" (שמות כה,לט). 'ככר' בגימטרייה 'רם' וכמו-כן 'מר'. ללמדך שבכל מצב שהאדם שרוי בו, אם במצב רוח של התנשאות והגבהה מענייני העולם ('רם') ואם כשהוא שבור ונדכה מענייני העולם ('מר') – עליו לעשות מזה 'מנורה' לה' יתברך.

(ספר המאמרים קונטרסים)

לחם טהור

"כיכר זהב טהור יעשה אותה" (שמות כה,לט). ה'כיכר', הלחם שאתה אוכל – השתדל שיהיה 'זהב טהור', נקי מכל סיג ופגם של שקר, הונאה, רמאות, אבק גניבה וכדומה.

(עיטורי תורה)

קבלת עול

"אדני כסף" (שמות כו,יט). אדנים מלשון אדנות. יסוד המשכן הוא – קבלת עול מלכות שמיים באהבה, בכיסופים ובגעגועים.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

ההבדלה מצידנו בלבד

 "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים" (שמות כו,לג). מה באה ללמדנו מילת 'לכם'? אלא שמצד ה' יתברך, השוכן בין הכרובים, אין הבדל בין הקודש ובין קודש הקודשים, כי "מלוא כל הארץ כבודו", ולית אתר פנוי מיניה. כל ההבדל הוא רק כלפי בני ישראל. וזהו "והבדילה הפרוכת לכם".

(משך חכמה)

אהבת ה' לישראל

"ארון העדות בקודש הקודשים" (שמות כו,לד). ראשי תיבות 'אהבה'. רמז לגודל אהבתו של הקב"ה לישראל, שצמצם את שכינתו על הארון בקודש הקודשים.

(צל העדה בשם אשר בן-יעקב)

  אמרת השבוע

לתת ולקחת

רבי צבי-הירש מליסקה בא פעם אחת לשבת פרשת תרומה לעיירה אחרת. בליל שבת פנה אליו רב הקהילה וביקשו לשאת דברים לפני המתפללים, אך הוא סירב בתוקף ולא הועילו כל ההפצרות. למחרת הורה הרב לגבאי להעמיד אחרי תפילת שחרית את הדוכן ליד ארון הקודש, ואז האורח לא יוכל לסרב, כי השארת הדוכן ריק תיחשב ביזיון.

כך נעשה, ואכן הרבי נענה ועלה לדוכן ופתח בפסוק הראשון בפרשה: "וייקחו לי תרומה". שאל הרבי: מדוע נאמר 'וייקחו' ולא 'וייתנו'?

הסביר הרבי: "התשובה רמוזה בדברי רש"י, שפירש "וייקחו לי – לשמי", היינו שהתרומה למשכן צריכה להיות לשם שמיים. 'וייתנו', לתת לשם שמיים, למסור משהו שלך בלי שום חשבונות ונגיעות – זוהי מדריגה גבוהה, שאי-אפשר לתבוע אותה מכל אחד ואחד. אבל 'וייקחו', 'לקחת' מאחרים ולהתרים אותם לשם שמיים – זה דבר קל יותר, כי איזה שיקול זר יכול להיות לאדם כשהוא מבקש 'לקחת' לשם שמיים".

  גאולהפדיה

שלוש מצוות, לפי הסדר

מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק. בסוף ספרו (הלכות מלכים פרק יא, הלכה ד) הרמב"ם מתאר את תהליך התגלותו של המשיח. תחילה עמידתו כמלך – "יעמוד מלך מבית דוד... ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה". השלב השני הוא מלחמה ברוע – "ויילחם מלחמות ה'". והשלב השלישי הוא בניין בית המקדש – "ובנה מקדש במקומו".

שלושת השלבים האלה תואמים את הסדר של שלוש המצוות שנצטוו בני ישראל בכניסתם לארץ. הגמרא (סנהדרין כ,ב) אומרת: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ – להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". שלוש המצוות הללו צריכות להתקיים על-פי הסדר הזה דווקא, וכפי שרש"י מפרש: "הן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן".

לאור זאת מובן היטב סדר הגאולה שהרמב"ם מתווה: בראש ובראשונה יעמוד המשיח ויהיה מלך בישראל – "יעמוד מלך". הוא יחזיר את כל ישראל לדרך התורה (שזה עניינו של מלך: "ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת" – רמב"ם הלכות מלכים פ"ד ה"ט). אחר-כך יילחם מלחמות ה', ובכלל זה מלחמת עמלק. לאחר ש"עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו", שאז יגיע למצב של מנוחה – יבנה המשיח את בית המקדש השלישי, ובעקבותיו יהיה קיבוץ כל נידחי ישראל ותיקון העולם כולו – "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד,  שנאמר (צפניה ג,ט) 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".

מפיצים

יעקב ברוך

בן 71

שכונת רמות באר-שבע

בעבר איש צבא קבע. לאחר הפרישה מילא שורת תפקידים במגזר האזרחי. האחרון – מנהל מחלקת מכירות של מוצרי חשמל ברשת גדולה.

"לפני כשמונה-עשרה שנים התחלתי לבוא לשיעורי פרשת השבוע בבית חב"ד המרכזי בעיר. השליח, הרב זלמן גורליק, הציע לי לחלק את 'שיחת השבוע' באזור מגוריי, ומאז אני עושה זאת בקביעות. אני מביא את העלון לבית הכנסת שלי, 'רינת מרים', ולשלוחה שלו, 'זוהר הרקיע'. כמו-כן יש לי אנשים קבועים שאני נותן להם את העלון אישית.

"בבניין שלנו מתגוררות שכנות לא-דתיות שנתתי להן פעם אחת את העלון, ואחר-כך ביקשו לקבלו בקביעות. בעקבות זאת הן התחילו לבוא בכל ליל שבת לפעילות שרעייתי מקיימת בביתנו, בזמן שאני הולך לבית הכנסת.

"כל הגיליונות שמורים אצלי. בכל שבת אני בוחר סיפור מאחד הגיליונות הישנים, ומספר אותו בבית הכנסת בסעודה השלישית. מובן שאני לא יכול לספר את הסיפור מהגיליון הטרי, כי כולם קוראים אותו".

  מעשה שהיה

בזכות אגרוף לאנטישמי

הרבי, שהכירו היטב, אמר לו: "יהודים כמוך ודאי צריכים לנסוע לארץ ישראל. אתה אדם חזק, ואתה תחזיק שם מעמד"

"עז רצוני לעלות לארץ ישראל", אמר ר' זאב שיינפלד, לרבו, ה'אמרי אמת' מגור, רבי אברהם-מרדכי אלתר.

ר' זאב היה חסיד גור, שהתגורר בקאליש, עיר שהייתה מרכז חסידי גדול בפולין, וחסידי גור הרכיבו את הקהילה החסידית הגדולה שבה.

זה היה בשנת תרצ"ב (1932), אחרי שובו של האדמו"ר מביקורו הרביעי בארץ ישראל. רק כשלוש שנים קודם לכן זועזע העולם היהודי בעקבות הדיווחים על פרעות תרפ"ט. הידיעות על ההתנכלויות של הערבים ליהודים עצרו רבים מלעלות לארץ ישראל. לא את ר' זאב.


ר' זאב שיינפלד (באדיבות המשפחה)

הרבי, שהכירו היטב, אמר לו: "יהודים כמוך ודאי צריכים לנסוע לארץ ישראל. אתה אדם חזק, ואתה תחזיק שם מעמד". ואכן, ר' זאב היה אדם בעל אופי חזק, ובעל כוח פיזי.

"קיבלת תשובה ברורה וחד-משמעית", אמר לו רבי משה-בצלאל, אחיו של הרבי. "בארץ ישראל צריך אופי חזק כדי להתמודד עם אווירת החולין שמנסים להשליט בה. גם העבודה שם קשה, וצריך כוח פיזי רב כדי להתפרנס. זו כוונתו של אחי, שיהודים כמוך צריכים לנסוע לארץ ישראל".

ואולם הנסיעה לארץ ישראל לא הייתה דבר פשוט כל-כך. סרטיפיקטים לעלייה לא סופקו לכל דכפין. ר' זאב נסע לוורשה, למשרדי אגודת ישראל, ותבע לקבל אשרת כניסה לארץ ישראל. הוסבר לו שבשלב הזה הבריטים נותנים אשרות רק למי שמוכן להתגורר בקיבוץ.

יום אחד נודע לר' זאב על קבוצת אברכים המתארגנת להירשם כקיבוץ, כדי שיוכלו להתגבר על המכשול הבריטי. הוא מיהר להצטרף לקבוצה.

הקבוצה שכרה מקום מתאים ליד העיירה ברכטוב, ושם התגוררו בתנאי קומונה. במשך היום מצאו עבודות מזדמנות ביישובי הסביבה. מקצת חברי הקיבוץ החדש עבדו במפעל מתכת, שהיה בבעלות פולנים. הללו העסיקו את האברכים בעבודות קשות בשכר מגוחך. לעיתים היו האברכים חוזרים מוכים וחבולים מהאלימות שהופנתה אליהם מהפועלים הפולנים.


התארגנות לקיבוץ חרדי בפולין (צילום: החלוץ החרדי)

אחד האברכים, וולף טונדובסקי, עבד כעוזר מסגר במפעל. היה עליו ליישר מוטות ברזל בעבודת צוות עם פועל פולני. הלה היה מוריד את המכבש בכוונה בטרם הספיק וולף להוציא את אצבעותיו מהמכונה, ואצבעותיו היו פצועות תדיר.

ר' זאב היה מופקד על מטבח הקיבוץ, אך כששמע על ההתעללות שחבריו עוברים במפעל, החליט לפעול. בוקר אחד הודיע לוולף שכבר הכין את כל הארוחות לאותו יום, וביקש ממנו להחליף אותו במטבח, בעוד הוא יילך לעבוד במקומו במפעל.

כשהפועל הפולני ניסה להוריד את המכבש על אצבעותיו של ר' זאב, הגיב מייד והטיח אגרוף בפרצופו של הפולני המרושע.

במקום פרצה מהומה, ומנהל המפעל הוזעק למקום. חבריו של ר' זאב נדהמו מהאומץ שהפגין. הפועל הפולני נזקק לטיפול, והמשטרה עצרה את ר' זאב באשמת תקיפה. הוא ישב במעצר כמה ימים, ולאחר מכן שוחרר עד המשפט. "לא להבליג, להגיב!", קרא לחבריו. "הֱיו יהודים גאים!".

כשנודע הסיפור לחמיו ולאשתו, לא הבינו הללו כיצד העז להרים יד על גוי. הלחץ לעזוב את הקיבוץ ולגנוז את חלום העלייה לארץ ישראל גבר והלך, אך הוא לא נרתע.

יום המשפט התקרב. כסף לשכירת עורך דין לא היה לו. הוא החליט פשוט להסביר לשופט את אשר אירע ולקוות לטוב. חברי הקיבוץ, ובהם וולף טונדובסקי, באו לבית המשפט, וסיפרו על מעשיו המרושעים של אותו פועל פולני.

במהלך המשפט שמע השופט כי מטרת הקיבוץ של האברכים לעלות ל'פלשתינה'. השופט קבע כי אפילו אם אותו פועל פולני לא נהג כשורה, הרי שר' זאב היה צריך להתלונן עליו לפני מנהל המפעל... חבריו כבר התלוננו לפניו פעמים רבות, אך התלונות מעולם לא זכו למענה מצידו.

פסק הדין של השופט היה מפתיע ומשמח. הוא קבע כי לדעתו ראוי שיהודים בעלי אופי כזה ייסעו ל'פלשתינה'. "מקומכם אינו בפולין וגם לא בקיבוץ", הדגיש.

ר' זאב חזר לקאליש נרגש ושמח. המסמך החתום בידי השופט יכול היה לסייע במאמציו להשיג אשרת כניסה לארץ ישראל. ואכן, האשרה המיוחלת התקבלה.

הוא נסע לגור להיפרד מרבו, וסיפר את קורותיו ואיך השיג את האשרה. ה'אמרי אמת' בירכו לשלום וביקש שיעבור דרכו טרם הנסיעה, וכך עשה ר' זאב.

כשהגיעה האונייה לחופי הארץ והוא ורעייתו ראו את החיילים והשוטרים הבריטים, החל להבין שהמציאות מורכבת יותר. "האם החלפת את השוטרים הפולנים בשוטרים אנגלים?", תהתה אשתו.

ר' זאב השיב: "יש הבדל גדול. ארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי. בפולין הרגשתי זר, והפולנים הרגישו בעלי הבית. בארץ ישראל אנו הבעלים האמיתיים והם הזרים...".

(על-פי ספרו של בנו, 'על התורה ועל העבודה')

  רציתי לשאול

עם הרב חנניה לוייב

מנהל בית חב"ד בקריית שלום, תל-אביב

אני מקבל כל הזמן בקשות לתרום לכל מיני גופים וארגונים. איך אני יודע שאכן זו תרומה ראויה?

זו שאלה עתיקה. התורה מצווה עלינו לתת צדקה ולעזור לנזקקים, ולא פעם מתעורר ספק אם המבקש אכן זקוק לצדקה.

בפורים נקבע ש"כל הפושט יד נותנים לו", מפני שמחת פורים, ואין בודקים אם הוא נזקק או לא. אבל כל השנה אמרו (שו"ע יו"ד רנא,י) שמי שבא ומבקש 'האכילוני', אין בודקים אם הוא אדם הגון או רמאי, אלא מאכילים אותו מייד; ואילו מי שמבקש בגד או כסף, בודקים אחריו תחילה, ואם לא נמצא חשש מבוסס שהוא רמאי – יש לתת לו (נתינה של אדם פרטי, מכספו. לגבאי צדקה ניתנו הנחיות אחרות).

רבים נוהגים לתת משהו לכל פונה, ולא להתעלם מבקשתו, כי עצם העובדה שאדם מבקש, מעידה שהוא זקוק לזה. אבל באשר לשיעור התרומה, כאן ראוי בהחלט לבדוק את פרטי המקרה.

בימינו נעשות התרמות באמצעים המוניים, ולמרבה הצער אירעו מקרים שגורמים מפוקפקים הונו את הציבור. לכן כשבאה פנייה מגוף שאינו מוכר, כדאי לבדוק תחילה את טיבו. באתר 'גיידסטאר' אפשר לקבל מידע על כל גוף, אם הוא אכן מתנהל כחוק, מי בעלי התפקידים בו ועוד מידע חשוב.

חז"ל גם הורו "עניי עירך קודמים", והדבר נכון גם לגבי גופים וארגונים. כדאי לתת עדיפות למוסדות תורה וצדקה בשכונתך ובעירך, שאותם אתה מכיר ויודע את פועלם למען הציבור. הדבר הטבעי ביותר הוא שמוסדות אלה יקבלו תרומות מתושבי המקום, שנהנים מפעולותיהם. כמו-כן יש די והותר ארגוני תורה, צדקה וחסד הידועים בעשייתם הברוכה, ושאין ספק כי התרומה מגיעה ליעד הנכון.

  פינת ההלכה ומנהג

פרסום שמות התורמים

שאלה: האם רצוי לפרסם בבית כנסת, ישיבה וכדומה את שמות התורמים?

תשובה: יש כאן שאלה כפולה: א) אם זכותו של התורם לדרוש את ציון שמו; ב) אם בעיקרון הדבר רצוי.

לעיתים התורם אינו מעוניין לפרסם את שמו ותרומתו, כדי שלא להיגרר לגאווה ולתאוות כבוד, אף כי המוסד מעוניין בפרסום, כדי לעודד תורמים נוספים. האם על התורם 'למסור את נפשו' כדי להיטיב לציבור?

לפני כשבע-מאות שנה ענה על כך הרשב"א, שמידת חכמים ומידת ותיקין היא לתת שכר לעושי מצווה ולפרסמם, ועלינו ללכת בדרכי התורה שהיא עצמה עשתה זאת, ודרכיה דרכי נועם. ומביא ממדרש רבה: "בא הכתוב ללמדך, שאם יהיה אדם עושה מצווה – יעשנה בלב שלם, שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית לז,כא) 'וישמע ראובן, ויצילהו מידם' - בכתפו היה מוליכו אצל אביו".

לאחר שהביא תקדימים רבים, ושגם בקהילתו (ברצלונה) נהגו כך, סיים הרשב"א: "מכאן אתה למד, שהיו נוהגין לכתוב כן שמות המקדישין לשמיים, להיות להם לזיכרון טוב על מצוות, ולפתוח דלת לעושי מצווה".

כן פסקו הרמ"א ועוד פוסקים, שהתורם המבקש לפרסם את שמו, אין הציבור רשאי למונעו.

אשר לשאלה אם אדם צריך לוותר על טובתו האישית למען טובת הציבור, הזכיר הרבי מליובאוויטש את תשובת אדמו"ר 'האמצעי' של חב"ד, רבי דובער, לחסיד שטען כי בשעה שהוא חוזר דברי חסידות ברבים, הדבר מעורר אצלו מעין גאווה, וענה לו: "שיהיה ממך בצל, ובלבד שתחזור חסידות", כי העיקר הוא להשפיע השפעה חיובית על הזולת.

מקורות: רות רבה ה,ו. שו"ת הרשב"א ח"א, תקפא. רמ"א יו"ד רמט,יג. מג"א קנד,כג. צדקה ומשפט פי"א הע' מ. לקוטי שיחות יא,328. כה,338.

  חיים יהודיים

כדי לצייר יהדות צריך נשמה

הצייר, שיצירותיו מפורסמות בכל העולם, אינו חושש מהבינה המלאכותית. הוא מדבר בהערצה על האמנות של בצלאל, ומתרגש לצייר את כלי המשכן ואת חזון הגאולה

תעודת זהות. צייר שיצירותיו מפארות בתים רבים בארץ ובעולם. יוסי ביטון, בן 68, יליד צפת. התחיל כאברך כולל. בהמשך היה מחנך בתלמוד תורה, וכיום מחלק את סדר יומו בין לימוד לבין יצירה יהודית.


"מחובר מאוד לדמותו של בצלאל, שבנה את המשכן". ביטון

צפת. זו לא רק עיר מולדתי ומרכז רוחני, אלא ממנה ההשראה שלי לאמנות. ספגתי את החיבור לאמנות מגדולי האמנים שהתגוררו בה. הייתי הולך עם חבר לקריית האמנים בעיר, שלא הייתה אלא סמטה גדולה. כבר בגיל צעיר נמשכתי לציור. הייתי מתבונן במעשיהם של הציירים, ולמדתי מהם המון.

יהדות. גדלתי במשפחה מסורתית חמה. הוריי, אנשים יקרים ותמימים, שלחו אותנו לבית הספר הקרוב, בית ספר ממלכתי. שם לא קיבלנו ידע על היהדות. בבית חווינו את היהדות בדמות קידוש בליל שבת, סעודות בחגים, אך לא יותר מזה. בצעירותי נסעתי לאירופה, ושם נפגשתי עם אמנים גדולים. בשובי ארצה קלטתי שבעצם אינני יודע דבר על הדת שלי. בסמינר 'ערכים' נחשפתי לעולם שלא הכרתי, והחלטתי ליצור שינוי משמעותי בחיי. כמה וכמה מבני משפחתי התקרבו לחב"ד, וזה דחף אותי עוד יותר לעבר עולם התשובה.

פסק זמן. הגעתי לישיבת 'אור שמח'. הרב שלי הציע שאקח פסק זמן ואתמסר ללימוד תורה, וכך עשיתי שנים רבות.

הבבא סאלי. בישיבה היה לי חבר שחבתי לו תודה. כשהתחתן חשבתי על מתנה מיוחדת, וציירתי בעבורו את ה'בבא סאלי'. הציור הזה פתח בעבורי את הדרך אל שערי אמנות הציור, אך הוספתי ללמוד.

מלמד. כעבור שנים התחלתי ללמד בתלמוד תורה. השקעתי הרבה בדפי הקשר. ההורים היו מופתעים. עיטרתי את קירות הבניין. שנתיים אחרי שסיימתי את עבודתי שם פגש אותי המנהל והתרגש לספר לי שעדיין משתמשים בציורים שלי.

כישרון. לפני כעשרים שנה, לקראת גיל חמישים, החלטתי להפוך את הציור לעיסוק מרכזי. תחילה זה היה לצורך פרנסה, ועם הזמן הוא נעשה חלק מהלב. אני משקיע את נשמתי ביצירות. קשה לי להיפרד מכל אחת מהן. כל יום אני מודה לה' על הזכות להאדיר שם שמיים.

בצלאל. אני מחובר מאוד לדמותו של בצלאל, הרב-אמן שזכה לבנות את המשכן. אין שאיפה גדולה יותר לצייר יהודי, מלזכות ולהיות כמו בצלאל ולהשתתף בבניית בית המקדש השלישי.

משכן. כשאני מצייר את המשכן וכליו, אני נושם וחי ממש את היצירה. אני מתרגש בכל פעם מחדש מהמחשבה שאני מצייר את הגאולה העתידה, שאנו משתוקקים אליה כל-כך. כך הרגשתי כשציירתי את העלייה לרגל.

הרבי. כשישבתי מול הקנבס והתחלתי לצייר את הרבי מליובאוויטש, הרגשתי יראה. זו הייתה חוויה עמוקה של חיבור לנשמה הגדולה. בכל משיחת מכחול חשבתי על הערכים שהרבי מייצג: אהבת ישראל בלתי-מותנית, מסירות אין־סופית והיכולת לראות את הפוטנציאל הגדול הטמון בכל אחד ואחת. השקעתי ביצירה זו שבועות רבים.

שיא. ציור יכול לארוך בין כמה שבועות לכמה חודשים. יש ציור של ירושלים וחומותיה שציירתי במשך כחצי שנה. הציור הזה דרש ממני ריכוז גבוה ושימת לב לכל פרט. עמלתי עליו חודשים רבים והתוצאה כמובן שימחה אותי מאוד.


"ציור יכול לארוך בין כמה שבועות לכמה חודשים"

בינה מלאכותית. העולם כולו מתלהב מהבינה המלאכותית, אבל אני משוכנע שאין לה סיכוי להחליף את הציור היהודי האותנטי. הסיבה פשוטה: חסרה לה הנשמה היהודית, שאנחנו, הציירים, מכניסים בציורים. היא יכולה להעתיק, לשכפל, אבל לא ליצור יצירה יהודית אותנטית וטהורה.

מתנה. יש לכם כישרון לצייר? אל תזלזלו בו. קיבלתם כישרון מהבורא – השקיעו בו ונצלו את המתנה הנפלאה הזאת לדברים טובים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)