שאלה: האם רצוי לפרסם בבית כנסת, ישיבה וכדומה את שמות התורמים?
תשובה: יש כאן שאלה כפולה: א) אם זכותו של התורם לדרוש את ציון שמו; ב) אם בעיקרון הדבר רצוי.
לעיתים התורם אינו מעוניין לפרסם את שמו ותרומתו, כדי שלא להיגרר לגאווה ולתאוות כבוד, אף כי המוסד מעוניין בפרסום, כדי לעודד תורמים נוספים. האם על התורם 'למסור את נפשו' כדי להיטיב לציבור?
לפני כשבע-מאות שנה ענה על כך הרשב"א, שמידת חכמים ומידת ותיקין היא לתת שכר לעושי מצווה ולפרסמם, ועלינו ללכת בדרכי התורה שהיא עצמה עשתה זאת, ודרכיה דרכי נועם. ומביא ממדרש רבה: "בא הכתוב ללמדך, שאם יהיה אדם עושה מצווה – יעשנה בלב שלם, שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית לז,כא) 'וישמע ראובן, ויצילהו מידם' - בכתפו היה מוליכו אצל אביו".
לאחר שהביא תקדימים רבים, ושגם בקהילתו (ברצלונה) נהגו כך, סיים הרשב"א: "מכאן אתה למד, שהיו נוהגין לכתוב כן שמות המקדישין לשמיים, להיות להם לזיכרון טוב על מצוות, ולפתוח דלת לעושי מצווה".
כן פסקו הרמ"א ועוד פוסקים, שהתורם המבקש לפרסם את שמו, אין הציבור רשאי למונעו.
אשר לשאלה אם אדם צריך לוותר על טובתו האישית למען טובת הציבור, הזכיר הרבי מליובאוויטש את תשובת אדמו"ר 'האמצעי' של חב"ד, רבי דובער, לחסיד שטען כי בשעה שהוא חוזר דברי חסידות ברבים, הדבר מעורר אצלו מעין גאווה, וענה לו: "שיהיה ממך בצל, ובלבד שתחזור חסידות", כי העיקר הוא להשפיע השפעה חיובית על הזולת.
מקורות: רות רבה ה,ו. שו"ת הרשב"א ח"א, תקפא. רמ"א יו"ד רמט,יג. מג"א קנד,כג. צדקה ומשפט פי"א הע' מ. לקוטי שיחות יא,328. כה,338. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
