הרבי, שהכירו היטב, אמר לו: "יהודים כמוך ודאי צריכים לנסוע לארץ ישראל. אתה אדם חזק, ואתה תחזיק שם מעמד"
"עז רצוני לעלות לארץ ישראל", אמר ר' זאב שיינפלד, לרבו, ה'אמרי אמת' מגור, רבי אברהם-מרדכי אלתר.
ר' זאב היה חסיד גור, שהתגורר בקאליש, עיר שהייתה מרכז חסידי גדול בפולין, וחסידי גור הרכיבו את הקהילה החסידית הגדולה שבה.
זה היה בשנת תרצ"ב (1932), אחרי שובו של האדמו"ר מביקורו הרביעי בארץ ישראל. רק כשלוש שנים קודם לכן זועזע העולם היהודי בעקבות הדיווחים על פרעות תרפ"ט. הידיעות על ההתנכלויות של הערבים ליהודים עצרו רבים מלעלות לארץ ישראל. לא את ר' זאב.
.jpeg)
ר' זאב שיינפלד (באדיבות המשפחה)
הרבי, שהכירו היטב, אמר לו: "יהודים כמוך ודאי צריכים לנסוע לארץ ישראל. אתה אדם חזק, ואתה תחזיק שם מעמד". ואכן, ר' זאב היה אדם בעל אופי חזק, ובעל כוח פיזי.
"קיבלת תשובה ברורה וחד-משמעית", אמר לו רבי משה-בצלאל, אחיו של הרבי. "בארץ ישראל צריך אופי חזק כדי להתמודד עם אווירת החולין שמנסים להשליט בה. גם העבודה שם קשה, וצריך כוח פיזי רב כדי להתפרנס. זו כוונתו של אחי, שיהודים כמוך צריכים לנסוע לארץ ישראל".
ואולם הנסיעה לארץ ישראל לא הייתה דבר פשוט כל-כך. סרטיפיקטים לעלייה לא סופקו לכל דכפין. ר' זאב נסע לוורשה, למשרדי אגודת ישראל, ותבע לקבל אשרת כניסה לארץ ישראל. הוסבר לו שבשלב הזה הבריטים נותנים אשרות רק למי שמוכן להתגורר בקיבוץ.
יום אחד נודע לר' זאב על קבוצת אברכים המתארגנת להירשם כקיבוץ, כדי שיוכלו להתגבר על המכשול הבריטי. הוא מיהר להצטרף לקבוצה.
הקבוצה שכרה מקום מתאים ליד העיירה ברכטוב, ושם התגוררו בתנאי קומונה. במשך היום מצאו עבודות מזדמנות ביישובי הסביבה. מקצת חברי הקיבוץ החדש עבדו במפעל מתכת, שהיה בבעלות פולנים. הללו העסיקו את האברכים בעבודות קשות בשכר מגוחך. לעיתים היו האברכים חוזרים מוכים וחבולים מהאלימות שהופנתה אליהם מהפועלים הפולנים.
התארגנות לקיבוץ חרדי בפולין (צילום: החלוץ החרדי)
אחד האברכים, וולף טונדובסקי, עבד כעוזר מסגר במפעל. היה עליו ליישר מוטות ברזל בעבודת צוות עם פועל פולני. הלה היה מוריד את המכבש בכוונה בטרם הספיק וולף להוציא את אצבעותיו מהמכונה, ואצבעותיו היו פצועות תדיר.
ר' זאב היה מופקד על מטבח הקיבוץ, אך כששמע על ההתעללות שחבריו עוברים במפעל, החליט לפעול. בוקר אחד הודיע לוולף שכבר הכין את כל הארוחות לאותו יום, וביקש ממנו להחליף אותו במטבח, בעוד הוא יילך לעבוד במקומו במפעל.
כשהפועל הפולני ניסה להוריד את המכבש על אצבעותיו של ר' זאב, הגיב מייד והטיח אגרוף בפרצופו של הפולני המרושע.
במקום פרצה מהומה, ומנהל המפעל הוזעק למקום. חבריו של ר' זאב נדהמו מהאומץ שהפגין. הפועל הפולני נזקק לטיפול, והמשטרה עצרה את ר' זאב באשמת תקיפה. הוא ישב במעצר כמה ימים, ולאחר מכן שוחרר עד המשפט. "לא להבליג, להגיב!", קרא לחבריו. "הֱיו יהודים גאים!".
כשנודע הסיפור לחמיו ולאשתו, לא הבינו הללו כיצד העז להרים יד על גוי. הלחץ לעזוב את הקיבוץ ולגנוז את חלום העלייה לארץ ישראל גבר והלך, אך הוא לא נרתע.
יום המשפט התקרב. כסף לשכירת עורך דין לא היה לו. הוא החליט פשוט להסביר לשופט את אשר אירע ולקוות לטוב. חברי הקיבוץ, ובהם וולף טונדובסקי, באו לבית המשפט, וסיפרו על מעשיו המרושעים של אותו פועל פולני.
במהלך המשפט שמע השופט כי מטרת הקיבוץ של האברכים לעלות ל'פלשתינה'. השופט קבע כי אפילו אם אותו פועל פולני לא נהג כשורה, הרי שר' זאב היה צריך להתלונן עליו לפני מנהל המפעל... חבריו כבר התלוננו לפניו פעמים רבות, אך התלונות מעולם לא זכו למענה מצידו.
פסק הדין של השופט היה מפתיע ומשמח. הוא קבע כי לדעתו ראוי שיהודים בעלי אופי כזה ייסעו ל'פלשתינה'. "מקומכם אינו בפולין וגם לא בקיבוץ", הדגיש.
ר' זאב חזר לקאליש נרגש ושמח. המסמך החתום בידי השופט יכול היה לסייע במאמציו להשיג אשרת כניסה לארץ ישראל. ואכן, האשרה המיוחלת התקבלה.
הוא נסע לגור להיפרד מרבו, וסיפר את קורותיו ואיך השיג את האשרה. ה'אמרי אמת' בירכו לשלום וביקש שיעבור דרכו טרם הנסיעה, וכך עשה ר' זאב.
כשהגיעה האונייה לחופי הארץ והוא ורעייתו ראו את החיילים והשוטרים הבריטים, החל להבין שהמציאות מורכבת יותר. "האם החלפת את השוטרים הפולנים בשוטרים אנגלים?", תהתה אשתו.
ר' זאב השיב: "יש הבדל גדול. ארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי. בפולין הרגשתי זר, והפולנים הרגישו בעלי הבית. בארץ ישראל אנו הבעלים האמיתיים והם הזרים...".
(על-פי ספרו של בנו, 'על התורה ועל העבודה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
