מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1988 - כל המדורים ברצף
	בעקבות מחוללי המהפכה
	יש חדש
	המשל מתאר את האירועים
	מסירת נפש
	איבר מאיבריו
	החזרה הסופית לגנו של הקב"ה
	מי הבעלים על נפש האדם?
	'שבת שלום' של הרבי
	רציתי לשאול
	מנהגי ט"ו בשבט
	"התפללתי עם הרבי ערב המלחמה"

אברהם כרמי, ניצול שואה בן 96, זכה להיות במחיצת בעל ההילולא, הרבי הריי"צ, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה

תעודת זהות. אברהם כרמי, בן 96, תושב מקווה ישראל – בית הספר החקלאי הסמוך לחולון. ניצול שואה, שלחם במלחמת השחרור וישב בשבי הירדני. איש חינוך בבית הספר הדתי במקווה ישראל, ומפקח על בתי מדרש למורים ועל מכללות. זכה בפרסים מטעם מוסדות חינוך ומטעם יד ושם, וכן ב'אות הנשיא' למתנדב.

"אנשים אמרו לי לגשת אל הרבי ולבקש ברכה". כרמי

ילדות. נולדתי בשנת תרפ"ח (1928), בפולין, בעיירה קְשָׁשׁוֹבִיצָה, הסמוכה לקרקוב. הייתי בן יחיד להוריי, בצלאל ולאה. בהיותי בן שבע זכיתי בש"ס משלי, בזכות סבי, ששלח לי ש"ס סלאוויטה מתנה ליום הולדתי. ליבי היה מלא גאווה כשצעדתי עם אבא לתחנת הרכבת של ליז'נסק, לקבל את המתנה המיוחדת. לשום ילד באזור מגורינו לא היה ש"ס.

במחיצתו. בשנת תרצ"ט (1939), בהיותי בן 11, זכיתי לראות את הרבי הריי"צ מליובאוויטש, שאחרי שנות מסירת נפש ברוסיה הקומוניסטית, שבמהלכן נאסר, שוחרר, יצא מרוסיה וקבע את משכנו בפולין. זה היה בעיר אוֹטְבוֹצְק. התגוררנו אז מול ביתו של הרבי, וזכיתי להשתתף בתפילות עם הרבי.

ברכה. בגילי לא היו לי ידיעות נרחבות על עולם החסידות, ולא ידעתי להבין מיהו הרבי ומה גדולתו. ואולם אנשים היו אומרים לי לגשת אל הרבי ולבקש ממנו ברכה, ומזה הבנתי שהוא דמות גדולה. את הרבי כינו בסביבתי 'הליובאוויטשער', ואני זוכר מהתפילות בעיקר את הניגונים.

עדות. עם פרוץ המלחמה עבר הרבי לוורשה, וגם משפחתנו עברה לשם. חווינו את ההפצצות הקשות של הנאצים על העיר. אחרי שנים גיליתי איך תיאר הרבי את זעקות 'שמע ישראל' בעת ההפצצות: "את זעקותיהם של הנשרפים האומללים והאנשים הנפחדים, במיוחד הילדים הנשים והזקנים – אי-אפשר לתאר... זעקה אדירה פרצה ספונטנית מפי כולם: 'שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד'. כל אחד היה בטוח כי אלה הרגעים האחרונים לחייו... בקשה לי מהשם יתברך שקריאה זו של 'שמע ישראל' תישאר חקוקה בזיכרוני לנצח".

מקלט. אני ואימי ברחנו לבית קברות בוורשה, והתגוררנו אצל דודי, שניהל את בית העלמין. שם 'חגגתי' את בר-המצווה שלי. אימא הכינה ארוחת סלק ותפוחי אדמה, והיו גם מעט עוגות ו'לחיים'. הנחתי את התפילין ששלח לי סבי, ואני זוכר היטב את דמעותיה של אימי.

הישרדות. במרד גטו ורשה הסתתרנו בבונקר ונתפסנו בידי הגרמנים. אימי הופרדה ממני ונרצחה. אני ודודי הובלנו למחנה שבויים בבודזין, אבל הדוד לא שרד.

כרמי במחנה העבודה. מעביר את מורשת השואה

עלייה. אחרי השחרור עליתי ארצה באוניית המעפילים 'מטרואה', והועברתי למחנה המעצר עתלית. רק לאחר פריצה של הפלמ"ח שוחררנו סוף-סוף. התקבלתי כחניך בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, ובהמשך הייתי בין הלוחמים על הגנת קיבוץ משואות יצחק בגוש עציון, ונפלתי בשבי הירדנים.

חינוך. בעבודתי החינוכית השתדלתי להיות כמו אבא לתלמידים. האמנתי בכל תלמיד, וברוך השם ראיתי תוצאות גדולות. לקחתי תלמידים למסעות לפולין יותר ממאה פעמים, והעברתי לדור הצעיר את זיכרונותיי כניצול שואה.

"השתדלתי להיות כמו אבא לתלמידים". כרמי ונכדו ונינתו

ופרצת. במקווה ישראל הכרתי את הרב שמואל חפר, שלימים נעשה אחד מעסקניה החשובים של חסידות חב"ד. שיתפתי אותו לא פעם בזכות שנפלה בחלקי להתפלל במחיצת הרבי הריי"צ, לפני פרוץ המלחמה. ראיתי והערכתי את צורת הראייה של חסידי חב"ד על העולם ועל עבודת החינוך, מתוך גישה של 'ופרצת', הן בלימוד התורה הן בהפצת היהדות חוצה.