ליבו של רבי עזרא אמר לו כי דבר מה אינו כשורה. "אבקש מכם להמתין ועדיין לא למסור לאישה את הגט", ביקש מחבריו הדיינים
כשנפתחה המעטפה החומה נפלטה מפי הסובבים אנחת רווחה. "סוף-סוף הגיע הגט. כעת תוכל רחל להינשא מחדש, בשעה טובה ומוצלחת!".
זה היה בבית הדין לקהילת יוצאי ארם צובא (חַלַבּ שבסוריה) בירושלים. בעלה של רחל ברח לחוץ לארץ, והותיר אותה עגונה וכאובה. בכל ליבה רצתה להתחיל חיים חדשים, להקים משפחה ולהביא שמחה לחייה, ולא יכלה לעשות זאת.
.jpeg)
בית הדין לקהילת יוצאי ארם צובא
כל יום שחלף הוסיף לה צער וכאב, וככל שציפיותיה לקבל גט מבעלה הנמלט מילאו את ליבה בתקווה, כך גודל האכזבה שחשה כשעברו הימים והשבועות והגט בושש לבוא.
הרב עזרא עטייה היה ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הדור הספרדים. כאשר באה אל ביתו משלחת רבנים בניסיון לשכנעו לשמש דיין בבית הדין, לא רצה כלל להרהר בהצעה והשיב מייד בשלילה. זו לא הייתה ההצעה הראשונה שבאה לפתחו למלא תפקידי רבנות או דיינות, ולכולן סירב תמיד, מפני שביקש להתמסר לישיבה שבראשה עמד.
אך הדיינים, חברי המשלחת, לא ויתרו. הם ביקשו שבית הדין יוסיף לעמוד על יסודות איתנים, ולשם כך עליהם לדאוג שדיינים משכמם ומעלה יהיו חברים בו. הם לא קיבלו את סירובו של רבי עזרא, והוסיפו להפציר בו.
לבסוף הסכים ראש הישיבה להצטרף לבית הדין. "בתנאי אחד", הבהיר, "שלא תשולם לי משכורת על כך". הוא הסביר לחבריו שהוא מקבל את התפקיד רק כדי שיוכל לסייע ליהודים השרויים במצוקה, להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ולא בעבור כסף או טובת הנאה אחרת.
כדיין התפלל תמיד שלא תצא תקלה מתחת ידו. חבריו הדיינים היו מתפעלים לראות בכל פעם מחדש את הסייעתא דשמיא המיוחדת שהוא זוכה לה, ובכוחה רואה הצלחה בפסיקותיו.
את סיפורה של רחל העגונה הכיר רבי עזרא היטב ומקרוב, שכן בעבר התגוררה לידו בשכונת הבוכרים. לאחר שנכנס לתפקידו החל לפעול להשגת הגט בעבורה.
רבי עזרא נחרד. "אם כן, הגט פסול"
בין הדין איתר את מקום מגוריו של האיש, בבואנוס-איירס, בירת ארגנטינה. הרב עטייה החל לנהל התכתבות עם בית הדין שם, בדרישה שבית הדין יזמן את הבעל המעגן ויחייב אותו לתת גט לאשתו העגונה.
במשך חודשים ושנים התנדנדה האישה בין תקווה לאכזבה. בכל פעם שבישרו לה על התקדמות כלשהי, החל ליבה להתרונן, ואז בא מפח הנפש, כשהתברר שהגט המיוחל לא ניתן.
באחד בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הגיע סוף-סוף הגט. רבי עזרא פתח את המעטפה ועיין בגט. פניו התכרכמו. "יש כאן בעיה", אמר בקול שקט. הוא הצביע על כמה אותיות שלא היו ברורות לגמרי. ככל הנראה הגלגולים הרבים שעברו על הגט עד שהגיע ליעדו נתנו בו את אותותיהם. צער מילא את ליבו.
אמנם על-פי ההלכה הגט כשר, אך ליבו של רבי עזרא אמר לו כי דבר מה אינו כשורה. "אבקש מכם להמתין ועדיין לא למסור לאישה את הגט", ביקש מחבריו הדיינים. "עשרה ימי תשובה הם ימי דין. מוטב שנחכה מעט", הציע. כולם קיבלו את עצתו והחליטו שהגט יינתן במועד אחר.
לא פעם הייתה מלאכת הגיטין מסובכת בשל הקושי לכתוב בגט במדויק את שמות הבעל והאישה. רבי עזרא היה משקיע מאמצים רבים שכל גט שהוא מסדר יהיה כשר ומתוקן. הוא אף היה משתדל ביותר ובודק וחוקר את השמות היטב, כדי שהגט יהיה כשר למהדרין. כעת חש שמשהו בגט אינו תקין.
כאשר חזר לביתו שיתף את רעייתו הרבנית במה שהיה בבית הדין. הוא סיפר כי הגט של שכנתם לשעבר נתקבל מחוץ לארץ והוא אמור להינתן לה בקרוב. הוא לא ידע להסביר לעצמו מדוע שלא כהרגלו סיפר לרעייתו על כך, שכן תמיד נזהר שלא לשתף את בני ביתו באירועים שעלו בבית הדין עם פרטים מזהים.
"שמה של האישה אינו כפי שאמרת אותו", העירה הרבנית. "זה כינוי שבו היה בעלה משתמש, אך שמה האמיתי שונה". הרבנית נקבה בשם אחר מזה שהופיע בגט.
רבי עזרא נחרד. "אם כן, הגט פסול! חובה היא שבגט ייכתב שמה האמיתי והמדויק של האישה. הקב"ה סייע בידנו שלא ניכשל חלילה במתן גט פסול!".
רבי עזרא שב לבית הדין וסיפר לחבריו את הדברים כהווייתם. הוא יצר קשר מחודש עם בית הדין בבואנוס-איירס ודיווח על הפרטים שהתבררו לו. הדיינים זימנו את הבעל שנית לבית הדין, וערכו גט חדש. הגט נחתם כהלכה ונשלח לארץ. רבי עזרא אישר את כשרותו והוא ניתן לאישה, לשמחת כולם.
(על-פי 'איש על העדה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
