חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1986 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וארא, כ"ד בטבת ה'תשפ"ה, (24/01/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1986 - כל המדורים ברצף
עסקה הופכת קרביים
יש חדש
כוחות להתעלות על האבות
אותות ומופתים במצרים
תגובה מזיקה
לקראת הגילוי העצום
קודם כול משפחה
תחושת לב של דיין
רציתי לשאול
שייק וברכתו
שהחזרת בי נשמתי, נשימתי ונגינתי

מס' 1986, ערב שבת-קודש פרשת וארא, כ"ד בטבת ה'תשפ"ה (24.01.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

עסקה הופכת קרביים

כל העסקאות שנעשו בעבר עם ארגוני הטרור הובילו לאותה תוצאה: הן פדו מן השבי יחידים, וגרמו לשפיכת דמם של יהודים רבים פי כמה וכמה

הדבר הקשה ביותר לעיכול בהתנהלות הציבורית בעניין העסקה לשחרור החטופים הוא הקלות שבה אנשים מביעים עמדות נחרצות. כי אם יש עניין שצריך להפוך את הקרביים בטרם קביעת עמדה – זה בדיוק העניין הזה.

אלה שאלות של חיים ומוות ממש והדילמות קשות מנשוא. בעבור המשפחות, המחשבה על עוד יום של יקיריהן בשבי היא גיהינום עלי אדמות. גם העם כולו כואב את כאב המשפחות ואת ייסורי התופת של החטופים, הנמקים בעזה כבר יותר מארבע-מאות וחמישים ימים. ומול זה, המחשבה על שחרור המוני של מחבלים ועל חביות הדלק ששחרור זה ישפוך לתוך מדורת הטרור – מטריפה את הדעת.

בעסקת החטופים אנחנו מצילים חיים ומעוררים שמחה עצומה והתרגשות עזה למראה החטופים השבים אל חיק משפחותיהם. בה בעת נחרץ גורלם (היו לא תהיה) של מי יודע כמה בני-אדם, זקנים וצעירים, נשים וילדים, שעדיין איננו יודעים את שמותיהם. זה המחיר הנורא של העסקה הזאת.

הודאה בטעות

אין צורך להיות נביא זעם כדי לדעת שזו התוצאה הישירה של העסקה. כך היה בכל העסקאות האלה בעבר. הן פדו מן השבי יחידים, וגרמו לשפיכת דמם של יהודים רבים פי כמה וכמה.

קחו למשל את עסקת ג'יבריל, לפני ארבעים שנה, שבה שוחררו שלושה חיילי צה"ל בתמורה לשחרור 1151 מחבלים. יובל דיסקין, לימים ראש השב"כ, כתב: "שחרור האסירים בעסקת ג'יבריל הוא הגורם העיקרי לשינויים והתהליכים שהובילו לאינתיפאדה הראשונה... המסה של האסירים ששוחררה אז בנתה מנהיגות חדשה קיצונית ואקטיביסטית".

זו גם מסקנתם של העיתונאים זאב שיף ואהוד יערי: "עסקה זו... שלחה בחזרה לתוך השטחים מאות פעילים מאומנים ובעלי הכרה. אין עוד ספק, שמשוחררי העסקה ההיא שיחקו תפקיד מרכזי באינתיפאדה". ומשה ארנס, שתמך בשעתו בעסקה, הודה לימים בטעותו: "ברגע שהתברר לי שחלק מהמשוחררים בעסקה חוזרים לבצע פיגועים, היה לי ברור שהעסקה הייתה שגויה".

שתי דרכים לעצור

על תוצאותיה של עסקת שליט, ששילחה לחופשי יותר מאלף מחבלים ובהם רב המרצחים סנוואר, מיותר להרחיב את הדיבור. השמחה על שחרורו של חייל אחד טבעה עד מהרה בים של דמעות על חיים רבים שנגדעו בידי משוחררי אותה עסקה אומללה.

ולאן זה הולך הלאה? ברור שהשחרור הנוכחי ייתן מוטיווציה יתרה לחטוף עוד בני ערובה, כדי להביא לידי שחרורם של עוד רבי-מחבלים. האם בעתיד יימצא הכוח לעמוד בלחץ המשפחות ולא להיכנע? קשה להאמין.

יש שתי דרכים לעצור את מעגל הדמים הזה: אחת, לגזור דין מוות על מחבלים רוצחים, וממילא לא יהיה מי לשחרר. השנייה, להכות באויב מכות קשות כל-כך, עד שיתחנן למסור לידינו את החטופים ובלבד שנוריד את הרגל מעל צווארו.

לא נותר לנו אלא להתפלל לבורא העולם שייתן בלב מקבלי ההחלטות את הכוח והנחישות לעשות את הדברים הנכונים, כדי שעם ישראל יוכל לשכון בארצו לבטח.


ואולי גם וגם? עסקה לאלה וגורל מר לאחרים

  יש חדש

הצדעה לשלוחים

בימים שני-שלישי, י"ב-י"ג בשבט (10-11.2), יתקיימו בע"ה בהאנגר 11 בתל-אביב שני ערבי הצדעה למעצמת שלוחי חב"ד ברחבי הארץ. ביום שני יהיה אירוע לגברים וביום שלישי לנשים. באירועים יועלה על נס פועלם של שלוחי הרבי, וישתתפו בהם אישים נכבדים, מכל גוני הקשת. ההרשמה לאירועים נעשית דרך בתי חב"ד. האירועים מאורגנים על-ידי צעירי אגודת חב"ד.

מסע לרבי לי' בשבט

לקראת י' בשבט, יום הילולת האדמו"ר הריי"צ ויום קבלת עול ההנהגה בידי חתנו הרבי, מארגנים כמה בתי חב"ד בישראל 'מסע לרבי'. המסע יכלול ביקור בבית מדרשו של הרבי, ב-770 איסטרן פארקוויי, במוסדות המרכזיים של חב"ד בברוקלין, ושבת של התעלות רוחנית סמוך לאוהל של הרבי וחותנו בקווינס. פרטים והרשמה בווטסאפ 0546506770.

שפרה ופועה

במוצאי השבת שעברה נערכו ברחבי הארץ ערבים מיוחדים למען ארגון שפרה ופועה, העוסק בעזרה ליולדות בתקופה הראשונה שאחרי הלידה. את הקמת הארגון יזם הרבי מליובאוויטש, בהפסקה שבין תפילת מוסף למנחה, ביום הכיפורים תשל"ז. הארגון הוקם בכפר חב"ד, ושימש מודל לסניפים רבים ברחבי הארץ.

  שלחן שבת

כוחות להתעלות על האבות

פרשתנו נפתחת בדברי הקב"ה למשה "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ־ל שַׁ־דָּ־י וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו,ג). את המילה 'וארא' רש"י מפרש – "אל האבות". פירושו תמוה, והלוא האבות כתובים בפסוק במפורש בשמותיהם, ומה בא רש"י לחדש באומרו שההתגלות הייתה אל האבות?

הביטוי 'וארא' משמעו 'נראיתי'. חוש הראייה הוא אמצעי הקליטה האמין ביותר שיש לאדם, והאבות חוו את ההתגלות האלוקית ברמה המוחשית ביותר. וכאשר יהודי קורא את הפסוק 'וארא', נראה לו שעניין זה עומד למעלה מיכולותיו. וכי הוא מסוגל להגיע ל'ראייה' באלוקות כמו האבות?!

ריח ושמן

לכן רש"י מבהיר: "וארא – אל האבות". אברהם, יצחק ויעקב אינם רק צדיקים כשהם לעצמם, אלא הם האבות של עם ישראל. אב מוריש לבנו את כל נכסיו ומקנה לו את תכונותיו ואת ערכיו, עד שבנו יכול להיות אפילו נעלה ממנו – "יפה כוח הבן מכוח האב" (שבועות מח,א).

חז"ל (סנהדרין קה, ב) אמרו "בכול אדם מתקנא, חוץ מבנו". היינו, שבאופן טבעי עלולה להיות קנאת אב בבנו, ובכל-זאת אין היא מתרחשת, מפני שרצון האב הוא שבנו יהיה נעלה ממנו. במובן מסוים יש לנו, בני האבות, יתרון על האבות עצמם. חז"ל אמרו (שיר השירים רבה א,ג): "כל המצוות שעשו לפניך האבות – ריחות היו. אבל אנו 'שמן תורק שמך'".

מקור הנשמות

הדבר מוסבר בכך שבמצוות שקיימו האבות לא היה בכוחה של הקדושה להתחבר עם החפץ הגשמי שבו נעשתה, אלא היא הסתלקה ממנו בגמר המצווה, בדומה לריח שמתנדף ומתפוגג. לעומת זה, המצוות שאנו מקיימים מקדשות את החומר עצמו.

איך ייתכן שאנו, צאצאי האבות, נגיע למדריגה רוחנית שלא הייתה בהישג ידם? מפני שכל נשמות ישראל מקורן בקב"ה בעצמו, ומצד זה יש בנו היכולת להתעלות עד אין-סוף.

כוחו של יהודי

נוסף על כך יש לאבות הייחודיות בהיותם 'מרכבה' לאלוקות (בראשית רבה פב,ו). כשם שהמרכבה מונהגת לחלוטין בידי הרוכב, כך האבות שיקפו בכל צעד ופעולה אך ורק את הקב"ה והיו בטלים אליו לגמרי. מדריגה זו קיימת גם בקיום המצוות על־ידינו. בספר התניא (פרק כג) מוסבר שקיום מצווה באיברי הגוף, כמו יד הנותנת צדקה, הופך את היד ל'מרכבה' לרצונו של הקב"ה.

זו הוראה לכל אחד ואחד מישראל, שאף שהוא מכיר את מעמדו הרוחני ומצבו בקיום התורה והמצוות, ואף שהוא יודע כי הוא רחוק מלהשביע רצון, עליו לדעת שבכוחו להגיע לא רק ל"וארא", אלא אף למעלה מזה – להיות 'מרכבה' לאלוקות, ואף להחדיר את הקדושה בתוך הגשמיות, דבר שלא היה בכוחם של האבות.

(תורת מנחם, כרך עט, עמ' 89)

  מן המעיין

אותות ומופתים במצרים

האמינו בדברי עצמכם

״כי ידבר אליכם פרעה לאמור, תנו לכם מופת״ (שמות ז,ט). "תנו לנו מופת" היה צריך לכתוב. אלא זו דרך הרשעים, שאומרים למוכיחיהם: אתם עצמכם אינכם מאמינים במה שאתם מטיפים לו, וזהו שאמרו ״תנו לכם מופת״, שאתם תאמינו בדבריכם.

(חיי יצחק)

הפלא הגדול

כל הגדולות והנפלאות שהראה אליהו הנביא היו כאין וכאפס לעומת הפלא האחרון שהראה. בשעה שירדה האש ממרום לא הוציא העם הגה מפיו על מעשה הפלא עצמו, אלא הכול קראו פה אחד ״ה׳ הוא האלוקים״.

(רבי ברוך ממז'יבוז')

תלוי בעיני המביט

התורה מספרת ש״ויעש האותות לעיני העם, ויאמן העם״, ואילו אצל פרעה נאמר ״ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם״. אותו משה ואותם מופתים – היהודים האמינו ואילו פרעה לא האמין. כי הדבר תלוי בעיני המביט, אם בעיניים של יהודי או בעיניים של פרעה.

(מגנזנו העתיק)

מידות סותרות

תלמיד-חכם צריך שיהיו לו שתי המידות הסותרות זו את זו. מצד אחד, מה הוא רחום, אף אתה רחום; ומן הצד השני, תלמיד-חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד-חכם. משה רבנו היה כולו חסד ורחמים, סמל החנינה והלב הטוב; ואף-על-פי-כן, המופת הראשון שהראה במצרים היה נחש. רצה לרמוז בזה, שבשעת הצורך יוכל ללבוש גם את מידת הגבורה.

(דגל מחנה אפרים)

תלוי בסביבה

הסביבה משפיעה הרבה על בני-האדם, אם לטוב אם למוטב. זה הרמז במטה שנהפך לנחש. מטה אלוקים, שחקוק עליו השם המפורש, אם תשליך אותו לפני פרעה, בסביבה פושעת ומזוהמת – יהיה לתנין, לחיה טורפת; אבל אותו תנין יהפוך שוב למטה אלוקים, אם ידי משה יחזיקו בו.

(הרב מאיר שפירא מלובלין)

אזהרה לפרעוני הדורות

זו אזהרה לפרעה ולפרעונים שבכל הדורות – לא יועיל להם דבר, לשווא תחבולותיהם, ולא יוכלו לבני ישראל. כל מזימותיהם וכל מעשיהם המכוּונים לדכאם ולהשפילם, עד לדרגת זוחלי עפר, יביאו לעיתים קרובות לידי כך, שהיהודים יהיו לתנינים ונחשים ולא יניחו לפרעונים לדעת מנוחה ושלווה.

(רבי יונתן אייבשיץ)

וידעו מצרים

״וידעו מצרים כי אני הוי'ה״ (שמות ז,ה). פרעה אמר "לא ידעתי את הוי'ה". על-פי דרך הטבע אין לישראל שום אפשרות לצאת ממצרים; ואת שם הוי'ה שלמעלה מהטבע "לא ידעתי". אך לאמיתו של דבר שם הוי'ה מאיר למטה כמו למעלה, כי ממנו הכול. ועל-ידי הניסים והנפלאות של יציאת מצרים נוכח גם פרעה להכיר בשם הוי'ה, כמו שנאמר "וידעו מצרים כי אני הוי'ה".

(תורה אור)

המתקת הדינים

המכות היו דינים קשים, והמתקת הדינים הייתה על-ידי תפילת משה. היינו שהחסדים, שמקורם בשם הוי׳ה, ביטלו את הגבורות שמקורן בשם אלוקים. דבר זה לא ידעו חרטומי מצרים לעשות, כי הם יכלו רק להביא את הדינים, אך לא ידעו לבטלם. זהו שאמר הכתוב: ״וידעו מצרים כי אני הוי׳ה״.

(תורת חיים)

  אמרת השבוע

תגובה מזיקה

הרב יעקב-קאפיל רייך, רבה של בודפשט, סבל מבעל מחלוקת אחד, שיצא נגדו, אך הוא לא הגיב על התקפותיו. שאלו אותו מדוע הוא מבליג, והשיב:

"כתוב בתורה 'ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים', ורש"י מפרש, בשם חז"ל, שהייתה צפרדע אחת והיו מכים אותה והיא מתזת נחילים-נחילים. לו השכילו המצרים שלא לנגוע בצפרדע הראשונה ולא היו מכים אותה, לא היו יוצאים ממנה נחילים-נחילים.

"כך דרכה של מחלוקת – אחד מתחיל לקרקר ולהתחצף נגד הרב. אם הרב חכם, הוא מניח לו, לא מגיב ולא מכה בו, וה'צפרדע' נשאר יחידי ולבסוף נלאה ונאלם דום. חבל שלא כן עושים הרבנים בימינו – רק מתחילה 'צפרדע' אחת לקרקר נגדם, חושבים הם שמצווה להכות בה. ומה התוצאה? יוצאים ממנה נחילים-נחילים. כמה קהילות נהרסו בעקבות 'צפרדע' אחת שהתחילה לקרקר והיכו בה!".

  גאולהפדיה

לקראת הגילוי העצום

לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. ההסבר הנפוץ על מצבים של סבל וצער הוא שזו ירידה לצורך עלייה, וכגודל הירידה – כן תגדל העלייה, בבחינת "לפום צערא – אגרא" [=כגודל הצער, גודל השכר]. אבל יש מצבי סבל וירידה גדולים כל-כך, עד שקשה לראות איזו עלייה מצדיקה אותם.

זו הזעקה שזעק משה רבנו אל הקב"ה (שמות ה,כב): "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה!". על כך באה תשובת הקב"ה בתחילת פרשת וארא: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי, וּשְׁמִי הוי'ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי הוי'ה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם... וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הוי'ה".

הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 23) שזו התשובה על שאלת משה. אמנם הקב"ה התגלה אל האבות, אבל זה היה ב"א-ל ש-די" בלבד – התגלות מוגבלת ומצומצמת. ואולם עתה עומד להתחולל הגילוי הגדול של שם הוי'ה, וכדי לזכות להתגלות עצומה זו, יש לעבור את הגלות הקשה.

כזאת היא גם הגאולה העתידה. זו לא תהיה רק גאולה מהמצוקות הגשמיות או הרוחניות (גאולה מיצר הרע), אלא היא תביא את גילוי שם הוי'ה במידה המלאה. הדבר נרמז בדברי הרמב"ם בסוף ספרו, בתיאור ימות המשיח: "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את הוי'ה בלבד... שנאמר כי מלאה הארץ דעה את הוי'ה כמים לים מכסים". לכן עלינו לעבור את השלב הקשה והמייסר של הגלות, כדי להגיע לגאולה נשגבה זו.

טעימה מהרמב"ם

קודם כול משפחה

"מִי שֶׁמֵּת – יִירָשׁוּהוּ בָּנָיו, וְהֵם קוֹדְמִין לַכֹּל" (התחלת הלכות נחלות)

דיני נחלות מלמדים שנכסי האדם עוברים בראש ובראשונה לצאצאיו, ואם אין לו צאצאים, הנכסים עוברים לשאר בני המשפחה. בהלכה נאמר שעל האדם להימנע מהעברת כל הירושה מצאצאיו לזרים. מדוע?

הרמב"ם כותב שבבסיס הוראת התורה להוריש את נחלת האדם לבני משפחתו, עומד הרעיון שעל האדם להיטיב במיוחד לקרוביו. התורה מטפחת מידה זו, ומעניקה לה חשיבות מרובה. וכבר אמר החכם מכל האדם:  "וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ – אַכְזָרִי" (משלי יא,יז). הווי אומר: שים את בני משפחתך בעדיפות עליונה, עמוד לימינם ועזור להם בכל עת ומצב (מורה  נבוכים ג,מב). כך נפסק להלכה בדיני צדקה: "עניי ביתך קודמים".

טעם נוסף: התורה ירדה לסוף דעתו של אדם, הרוצה בכל מאודו שהונו, שעליו עמל בחייו, יישאר בחיק משפחתו, ולא ייפול לידי אנשים זרים. כפי שאברהם טען לה' בטרם נולד לו בן: "וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי – אליעזר – יוֹרֵשׁ אֹתִי" (אשל אברהם).

בעל ה'חינוך' מסביר את מצוות נחלות מכיוון אחר: יידע האדם כי העולם מונהג בהשגחת הבורא, ורכושו הוא ברכה מה'. לכן הירושה עוברת לילדים, שהם חלק מהאב, כדי שמתנת ה' תישאר בידי מי שקיבל אותה. והיה אם אין ילדים, יועבר העיזבון לשארי בשרו. כי ברכת ה' שורה, בין היתר, בזכות מעשיהם הטובים של הקרובים (חינוך מצווה ת).

  מעשה שהיה

תחושת לב של דיין

ליבו של רבי עזרא אמר לו כי דבר מה אינו כשורה. "אבקש מכם להמתין ועדיין לא למסור לאישה את הגט", ביקש מחבריו הדיינים

כשנפתחה המעטפה החומה נפלטה מפי הסובבים אנחת רווחה. "סוף-סוף הגיע הגט. כעת תוכל רחל להינשא מחדש, בשעה טובה ומוצלחת!".

זה היה בבית הדין לקהילת יוצאי ארם צובא (חַלַבּ שבסוריה) בירושלים. בעלה של רחל ברח לחוץ לארץ, והותיר אותה עגונה וכאובה. בכל ליבה רצתה להתחיל חיים חדשים, להקים משפחה ולהביא שמחה לחייה, ולא יכלה לעשות זאת.


בית הדין לקהילת יוצאי ארם צובא

כל יום שחלף הוסיף לה צער וכאב, וככל שציפיותיה לקבל גט מבעלה הנמלט מילאו את ליבה בתקווה, כך גודל האכזבה שחשה כשעברו הימים והשבועות והגט בושש לבוא.

הרב עזרא עטייה היה ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הדור הספרדים. כאשר באה אל ביתו משלחת רבנים בניסיון לשכנעו לשמש דיין בבית הדין, לא רצה כלל להרהר בהצעה והשיב מייד בשלילה. זו לא הייתה ההצעה הראשונה שבאה לפתחו למלא תפקידי רבנות או דיינות, ולכולן סירב תמיד, מפני שביקש להתמסר לישיבה שבראשה עמד.

אך הדיינים, חברי המשלחת, לא ויתרו. הם ביקשו שבית הדין יוסיף לעמוד על יסודות איתנים, ולשם כך עליהם לדאוג שדיינים משכמם ומעלה יהיו חברים בו. הם לא קיבלו את סירובו של רבי עזרא, והוסיפו להפציר בו.

לבסוף הסכים ראש הישיבה להצטרף לבית הדין. "בתנאי אחד", הבהיר, "שלא תשולם לי משכורת על כך". הוא הסביר לחבריו שהוא מקבל את התפקיד רק כדי שיוכל לסייע ליהודים השרויים במצוקה, להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ולא בעבור כסף או טובת הנאה אחרת.

כדיין התפלל תמיד שלא תצא תקלה מתחת ידו. חבריו הדיינים היו מתפעלים לראות בכל פעם מחדש את הסייעתא דשמיא המיוחדת שהוא זוכה לה, ובכוחה רואה הצלחה בפסיקותיו.

את סיפורה של רחל העגונה הכיר רבי עזרא היטב ומקרוב, שכן בעבר התגוררה לידו בשכונת הבוכרים. לאחר שנכנס לתפקידו החל לפעול להשגת הגט בעבורה.


רבי עזרא נחרד. "אם כן, הגט פסול"

בין הדין איתר את מקום מגוריו של האיש, בבואנוס-איירס, בירת ארגנטינה. הרב עטייה החל לנהל התכתבות עם בית הדין שם, בדרישה שבית הדין יזמן את הבעל המעגן ויחייב אותו לתת גט לאשתו העגונה.

במשך חודשים ושנים התנדנדה האישה בין תקווה לאכזבה. בכל פעם שבישרו לה על התקדמות כלשהי, החל ליבה להתרונן, ואז בא מפח הנפש, כשהתברר שהגט המיוחל לא ניתן.

באחד בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הגיע סוף-סוף הגט. רבי עזרא פתח את המעטפה ועיין בגט. פניו התכרכמו. "יש כאן בעיה", אמר בקול שקט. הוא הצביע על כמה אותיות שלא היו ברורות לגמרי. ככל הנראה הגלגולים הרבים שעברו על הגט עד שהגיע ליעדו נתנו בו את אותותיהם. צער מילא את ליבו.

אמנם על-פי ההלכה הגט כשר, אך ליבו של רבי עזרא אמר לו כי דבר מה אינו כשורה. "אבקש מכם להמתין ועדיין לא למסור לאישה את הגט", ביקש מחבריו הדיינים. "עשרה ימי תשובה הם ימי דין. מוטב שנחכה מעט", הציע. כולם קיבלו את עצתו והחליטו שהגט יינתן במועד אחר.

לא פעם הייתה מלאכת הגיטין מסובכת בשל הקושי לכתוב בגט במדויק את שמות הבעל והאישה. רבי עזרא היה משקיע מאמצים רבים שכל גט שהוא מסדר יהיה כשר ומתוקן. הוא אף היה משתדל ביותר ובודק וחוקר את השמות היטב, כדי שהגט יהיה כשר למהדרין. כעת חש שמשהו בגט אינו תקין.

כאשר חזר לביתו שיתף את רעייתו הרבנית במה שהיה בבית הדין. הוא סיפר כי הגט של שכנתם לשעבר נתקבל מחוץ לארץ והוא אמור להינתן לה בקרוב. הוא לא ידע להסביר לעצמו מדוע שלא כהרגלו סיפר לרעייתו על כך, שכן תמיד נזהר שלא לשתף את בני ביתו באירועים שעלו בבית הדין עם פרטים מזהים.

"שמה של האישה אינו כפי שאמרת אותו", העירה הרבנית. "זה כינוי שבו היה בעלה משתמש, אך שמה האמיתי שונה". הרבנית נקבה בשם אחר מזה שהופיע בגט.

רבי עזרא נחרד. "אם כן, הגט פסול! חובה היא שבגט ייכתב שמה האמיתי והמדויק של האישה. הקב"ה סייע בידנו שלא ניכשל חלילה במתן גט פסול!".

רבי עזרא שב לבית הדין וסיפר לחבריו את הדברים כהווייתם. הוא יצר קשר מחודש עם בית הדין בבואנוס-איירס ודיווח על הפרטים שהתבררו לו. הדיינים זימנו את הבעל שנית לבית הדין, וערכו גט חדש. הגט נחתם כהלכה ונשלח לארץ. רבי עזרא אישר את כשרותו והוא ניתן לאישה, לשמחת כולם.

(על-פי 'איש על העדה')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף-יצחק זילברשטרום

מראשי ישיבת תומכי תמימים קריית-גת

האם יש מקום לטענתו של אדם המתנהג בצורה מסוימת כי 'כזה הוא', או שהוא 'מכור' לדבר מסוים ואין לו שליטה על כך?

עיקרון יסודי ביהדות הוא שאדם יש לו בחירה חופשית ואין הוא מאולץ במעשיו, כמו שהרמב"ם כותב (הלכות תשובה, פרק ה, הלכה ג): "ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה". זה הבסיס לשכר שניתן על מעשים טובים ולעונש על ההפך מזה.

עם זה אנחנו נתקלים לא אחת בבני-אדם הטוענים שאינם יכולים להתגבר על דברים מסוימים. אחד טוען שהוא מכור לשינה, ואינו מסוגל לקום בבוקר בזמן. השני אומר שהוא מכור למשחקי מחשב. שלישי מתלונן שאין הוא מסוגל להשתלט על התפרצויות זעם.

יש לדעת שלא תמיד מדובר בהתמודדות שהאדם באמת אינו יכול לעמוד בה. אותו אדם הטוען שאינו יכול לקום בבוקר בזמן, יקום בלי שום בעיה לטיסה לחו"ל או לפגישה שהוא מצפה לה ומתרגש לקראתה. אם כן, אין כאן התמכרות אמיתית. הוא צריך להעלות בתודעתו את רמת החשיבות של הדברים שעליו לעשות בבוקר, וממילא יקום בזמן לקראתם.

אך יש מצבים שלכאורה אין לאדם יכולת להתגבר עליהם. אלה יכולים להיות הרגלים שהאדם אימץ לעצמו עד ששקע בתוכם, או תכונות אופי שקשה לו מאוד לשלוט בהן. גם אז לא יהיה נכון לומר שאין לו בחירה חופשית. הבחירה בידו לפנות לעזרה ולקבל טיפול מקצועי שיסייע לו להשתחרר מההתמכרות או לשלוט בהתפרצויות הזעם.

אדם שמרגיש לכוד בהרגלים שליליים או בתכונות אופי לא טובות, צריך לפעול כדי למצוא פתרון ומוצא, והבחירה הזאת נתונה בידו.

  פינת ההלכה ומנהג

שייק וברכתו

שאלה: איזו ברכה מברכים על שייק פירות, שאי-אפשר להכיר את צורת הפירות המקוריים שבו?

תשובה: פירות שנסחטו למיץ, ברכתו תמיד 'שהכול', גם אם הוא סמיך. אבל אם הפרי לא נסחט אלא רוסק או נמעך, הדבר תלוי אם עדיין מזהים ברסק הפרי את מקורו. כל עוד ברור שזה רסק של פרי מסוים – מברכים 'העץ', ואולם אם אין מזהים את הפרי המקורי, מברכים 'שהכול'.

למשל, רסק תפוחי עץ, מכיוון שדרכו של הפרי להיאכל כך וברור לכול שזה תפוחי עץ שרוסקו, ברכתו 'העץ'. כמו-כן תפוחי אדמה שנמעכו לפירה, מכיוון שזו אחת הדרכים המקובלות לאוכלו, והכול יודעים שזה תפוח אדמה – ברכתו 'האדמה'.

לעומת זה, שייק פירות, שהרואה אותו אינו יודע ממה נעשה, ובפרט אם מערבבים בו מים או קרח או יוגורט וכדומה – ברכתו 'שהכול'.

אשר לברכה האחרונה: רסק פרי או ירק, הנאכל בכף וכדומה – דינו כמאכל, ושיעורו ב'כזית', וצריך לאוכלו בתוך זמן של 'אכילת פרס' כדי לברך עליו ברכה אחרונה. ואם נהנים ממנו בדרך שתייה בכוס וכדומה, דינו כמשקה ושיעורו ב'רביעית', וצריך לשתות ממנו כדי שתיית 'רביעית' כדי לברך עליו ברכה אחרונה.

מקורות: רמב"ם הל' ברכות פ"ח ה"ב. טושו"ע סי' רב ס"ו-ח, סי"א וסי"ז ונו"כ. שו"ע אדה"ז שם ס"י, סי"ב וסי"ז ובמקבילותיו. שערי הברכה ס"ע תרפט, וש"נ.

  חיים יהודיים

שהחזרת בי נשמתי, נשימתי ונגינתי

הוא מוזיקאי ומלחין שחתום על להיטי ענק, ועובד עם אמנים בין-לאומיים. דום לב פתאומי בעיצומה של הופעה בפלורידה טלטל את חייו וגורם לו לקום כל בוקר בהודיה לבורא

תעודת זהות. מלחין, פסנתרן, מעבד, מנצח ומנהל מוזיקלי. תומר הדדי, בן 41, יליד רעננה, כיום במיאמי, פלורידה. עובד עם אמנים בין-לאומיים. הלחין להיטים גדולים, ובהם 'ירושלים שבלב', 'הריני מקבל' ו'אין עוד מלבדו'.


"בזכות המתנה שקיבלתי מבורא העולם ניצלו חיי". תומר

חיבורים. האהבה שלי למוזיקה החלה כבר בהיותי בן ארבע. כשבגרתי, למדתי מוזיקה בארץ ובניו-יורק. הייתי מוזיקאי מצטיין בצה"ל. אני מאוד אוהב את החיבורים שהמוזיקה יוצרת בין אנשים.

מוזיקה. בגיל צעיר יחסית התחלתי לעבוד עם אמנים בולטים, ולנצח על תזמורות גדולות בחו"ל. אני תמיד מרגיש את החסד הגדול שהקב"ה עשה איתי, שאִפשר לי לעבוד בדבר שאני אוהב יותר מכול – מוזיקה. אני כותב שירים, מלחין, מופיע לבד ובדואטים, מנצח על תזמורות. בזכות המתנה הזאת שקיבלתי מבורא עולם ניצלו חיי.

האירוע. זה קרה בשנה שעברה, קרוב לפורים. הייתה לי הופעה בבית כנסת בפלורידה. יום קודם לכן הופעתי עם תזמורת גדולה באירוע חשוב והייתי מותש קצת. כבר חשבתי לבטל, אבל בסוף החלטתי לא לוותר. ביצעתי שישה שירים, והרגשתי בשיא כוחי, עם מרץ בשמיים.

דרמה. מכאן אני מסתמך על עדויות, הקלטות וצילומים. כשהתחלתי לנגן את השיר 'אדון עולם', ראשי נשמט, כאילו 'נרדמתי' על הפסנתר. הקהל חשב שזה סוג של 'שטיק'. למעשה אירע לי דום לב. זמר שמכיר אותי היטב קלט מייד שזה ממש לא צחוק.

ניסים. היה באירוע הזה רצף של ניסים. ראשית, מזמין ההופעה חלה בקורונה, וביקש להעביר את האירוע בשידור חי. אשת הפקה שצפתה בשידור וראתה את ראשי נשמט, הזמינה מייד 'הצלה'. הזמר שזיהה את מצבי שאל אם יש רופא בקהל.

אין התראה. ניידת טיפול נמרץ פינתה אותי, מורדם ומונשם, לחדר המיון. הקרדיולוג אמר לאשתי שדום הלב נבע ממשהו גנטי נדיר שיש לי, ואין לזה שום התראה מקדימה. יש מי שהאירוע קורה להם בשנתם וזהו. "לבעלך היה נס גדול שדום הלב התרחש בהופעה, מול אנשים רבים", אמר לה הרופא.

הסתבכות. כאילו לא היה דיי בכך, בעודי מורדם ומונשם חליתי בקורונה, שהתפתחה לדלקת ריאות חמורה ביותר, עם קושי נשימתי. עשרה ימים הייתי בתרדמת. רעייתי השמיעה לי שירים שכתבתי, והרופאים ראו באותן שעות שינויים מפתיעים לטובה במדדים.

הודיה. אחרי שהתעוררתי אמרו הרופאים לאשתי: "בעלך היה במצב הקשה ביותר שיש". היו אמנים שאמרו לי שאני עובד קשה מדיי, ואמרתי להם שדווקא מפני שהתאמצתי לעבוד קשה ניצלו חיי... התעוררתי בתחושת הודיה עצומה לבורא עולם, ומאז אני מקפיד בכל בוקר לומר 'מודה אני לפניך'. זכיתי שבורא העולם החזיר לי את נשמתי, נשימתי ונגינתי. גם הלחנתי שיר על 'מודה אני', שכולו הודיה לבורא.

מורה וחבר. את אברהם פריד אני מגדיר מורה, רב, חבר. את הלחן של 'ירושלים שבלב' שנתתי לו זכיתי לכתוב ברכבת התחתית, בדרכי לשכונת קראון-הייטס בברוקלין, שבה פריד מתגורר. אני מדבר איתו על החיים.


הדדי ופריד. "מורה, רב וחבר. אני מדבר איתו על החיים"

האמונה. האמונה היא מקור הכוח. אם לא נהיה מחוברים לאמונה, למסורת ולהיסטוריה של עמנו – לא יהיו לנו הכוחות להמשיך בחיים. יש אופנות שבאות והולכות, אבל האמונה נשארת תמיד, והיא מלווה אותי בכל רגע. אני חש הודיה תמידית ונזכר פעמים רבות במלאכים הרבים שהקב"ה שלח אליי.

החיים. הרגשתי שקיבלתי הזדמנות מבורא עולם להעניק עוד זמן לבני משפחתי. פתאום התחלתי להבין טוב יותר מה טהור, מה מזוקק, מה הם החיים עצמם. מאז אני נוהג לומר לאנשים שמי שצריך חיזוקים באמונה, שיבוא אליי ואספר לו על המלאכים שבעולמנו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)