מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1982 - כל המדורים ברצף
	ניסי חנוכה כאן ועכשיו
	יש חדש
	כשהקב"ה נלחם איתנו
	חנוכה
	כמה נרות היום?
	פילוסופיה מול קבלה
	זכות השכן קובעת
	סודו של הפרופסור לספרדית
	רציתי לשאול
	מבדילים או מדליקים
	ניצחון האור על החושך בפרייבורג

כשיצחק בלוך משילה יצא למסע שורשים לעיר הולדתו של אביו, פרייבורג שבגרמניה, לא חלם שזה ייגמר בהדלקת חנוכייה במקום שבו עמד בית הכנסת שהוצת בליל הבדולח

תעודת זהות. יצחק בלוך, בן 67, תושב שילה. קרוב לשלושים שנה פועל במערך הכבאות וההצלה בישראל; 16 שנה מפקד תחנת כיבוי עופרה וב-12 השנים האחרונות ראש מדור מתנדבים במחוז יהודה ושומרון, שבו מספר המתנדבים הגדול בארץ, עם יותר משש-מאות לוחמי אש.

אבא הביט בשלט ואמר לנו: "כאן היה בית כנסת שבו עליתי לתורה בבר־המצווה שלי". יצחק בלוך

מסע שורשים. לפני שש-עשרה שנים יצאנו למסע שורשים מיוחד לגרמניה ולצרפת. במסע השתתפו גם אבי יונה ז"ל, אחיו מרטין ז"ל, וייבדלו לחיים טובים אחי יוסי ובני משפחה. במהלכו התוודענו לפרטים רבים בסיפורו של אבי ובני משפחתו. בלב המסע בגרמניה, הגענו לרחוב זלסשטרסה 62 בעיר פרייבורג, בדרום-מערב גרמניה. שם עמד הבית שבו נולד אבי, להוריו יוליוס-יצחק ולינה-לאה.

המחנה. התחנה הבאה במסע הייתה למדשאה, שבכניסה אליה הוצב שלט צהוב גדול ועליו נכתב: 'גורס 1027 ק"מ'. זה היה מחנה בגבול ספרד, שאליו גורשו יהודים מהאזור. בשלט הוסברו קורות היהודים שגורשו לשם בימים האפלים של השלטון הנאצי. אבא הביט בשלט ואמר לנו: "כאן היה בית כנסת שבו עליתי לתורה בבר-המצווה שלי". לצערנו, במקום לא ראינו שום זכר לכך.

בית הכנסת העתיק בפרייבורג אחרי ההצתה האנטישמית

השלוחים. כעבור כעשר שנים שוב יצאנו לגרמניה, להשלים ביקור באתרים מהעבר המשפחתי. אבא לא הצטרף הפעם, בגלל גילו ומצב בריאותו. בשבת התארחנו אצל הרב יעקב ורעייתו גיטלר, שליחי חב"ד בפרייבורג. זו הייתה חוויה נפלאה בעבורנו. בביקור הזה חיפשתי שוב את המדשאה, והתברר שכבר אין מדשאה, אלא הפכו אותה לרחבה מרוצפת.

הנצחה. כשבאתי לשם ראיתי רחבה גדולה, ובמרכזה אתר הנצחה לבית הכנסת העתיק שנשרף בליל הבדולח – אותו בית הכנסת שאבא סיפר לנו עליו בביקור הראשון. אתר ההנצחה עוצב על-פי קווי המתאר של בית הכנסת שנחרב. המראה ריגש אותי מאוד. זו הייתה בעבורנו מעין סגירת מעגל היסטורית.

האירוע. כעבור שנה גיליתי שבאתר עומדת להתבצע הדלקת נרות בחנוכייה ענקית, שהציב הרב גיטלר. החלטתי שאני רוצה להשתתף באירוע. תיאמתי את הנסיעה עם משפחת גיטלר והיא שמחה לארח אותנו.

זכור. בערב ההדלקה התרגשתי לראות שהוסיפו מסגרת 'זכור' בכמה שפות, הציבו דגם של בית הכנסת ושלט אינטראקטיבי המספר את סיפורו. במקום גם הוצבו שתי חנוכיות גדולות.

סגירת מעגל. חנוכייה במקום שבו עמד בית הכנסת

על ניסיך. זה היה בעבורנו רגע היסטורי. במעמד השתתפו תושבים ואורחים שבאו מרחוק ומקרוב, יהודים ולהבדיל לא-יהודים. סגן ראש עיריית פרייבורג והממונה על תרבות ודת נשא דברים, ואחריו הוזמנתי לספר את סיפורו של אבי ז"ל ובני משפחתו והצלתם בימי השואה. דבריי תורגמו לגרמנית, ולאחר מכן כובדתי להדליק את הנרות. האירוע כולו לוּוה בשירה וריקודים ובמופע של להטוטן אש.

ועל נפלאותיך. זה היה מעמד מאיר של הדלקת נר חנוכה ופרסומי ניסא. הרגשנו ממש את ה'בימים ההם' ו'בזמן הזה'. מי היה מאמין שבגרמניה, שמונים שנה אחרי השואה, יעמדו יהודים וידליקו נרות חנוכה בכיכר מרכזית בעיר, ברחוב שנקרא בעבר על שמו של הצורר, ויקיימו מיצג הנצחה מכובד לזכר בית הכנסת שנחרב בליל הבדולח.

הניצחון. כשעמדתי מול נרות החנוכה ו'הקשבתי' להם, חשבתי שבדיוק במקום הזה, שאליו הגיעו כוחות הכיבוי בליל הבדולח ולא אפשרו להם לכבות את שריפת בית הכנסת, עומדים יהודים, שמונים שנה אחרי, ומדליקים את נרות החנוכה בגאון. זה סימל מבחינתי את ניצחון העם היהודי, את "עם ישראל חי"!