חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1982 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת מקץ/חנוכה, כ"ו בכסלו ה'תשפ"ה, (27/12/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1982 - כל המדורים ברצף
ניסי חנוכה כאן ועכשיו
יש חדש
כשהקב"ה נלחם איתנו
חנוכה
כמה נרות היום?
פילוסופיה מול קבלה
זכות השכן קובעת
סודו של הפרופסור לספרדית
רציתי לשאול
מבדילים או מדליקים
ניצחון האור על החושך בפרייבורג

מס' 1982, ערב שבת-קודש פרשת מקץ/חנוכה, כ"ו בכסלו ה'תשפ"ה (27.12.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

ניסי חנוכה כאן ועכשיו

ממש כמו בימי החשמונאים הקב"ה מנחיל לנו ניצחונות מזהירים, שמשנים את כל פני המזרח התיכון. המלחמה בכוח האמונה מביאה את הניסים

בהדלקת נרות החנוכה אנו מברכים שתי ברכות: הראשונה על עצם מצוות הדלקת הנרות, והשנייה על הניסים שהקב"ה עשה "לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה". השנה מקבלות המילים האלה משמעות אקטואלית במיוחד.

כמו 'בימים ההם', גם אנחנו נלחמים באויב שקם עלינו; וכשם שאירע אז, גם לנו הקב"ה מחולל ניסים כבירים. אנו רואים במו עינינו את השילוב בין מעשי האדם לבין הנס האלוקי. כשיהודים קמים ונלחמים במסירת נפש, הם זוכים לסיוע אלוקי בממדים שלא היה אפשר להעלותם על הדעת מראש.

ההזיה הפכה למציאות

אם הייתם שואלים לפני שנה וחצי את כל המומחים והפרשנים, הממלאים את המרקעים, את גלי האתר ואת דפי העיתונים – האם בכוחנו למוטט את ציר הרשע, הנפרש מאיראן דרך תימן ועיראק, סוריה ולבנון ועד רצועת עזה – היו אומרים לכם שזו הזיה. אפילו ארצות-הברית העדיפה להימנע מפעילות אפקטיבית מול איראן.

כיום אנחנו מבינים יותר ויותר איזו טבעת חנק בנתה איראן סביבנו. היא הזרימה השקעות עתק בלתי-נתפסות לבניית תשתיות תת-קרקעיות אדירות ברצועת עזה, בלבנון, בסוריה ועוד. היא אימנה וחימשה את אויבינו, שהיו תחילה ארגוני טרור פרימיטיביים למדיי, והעניקה להם יכולות מודיעיניות ומבצעיות ברמה של מדינות.

ככל שכוחותינו חושפים ומשמידים את התשתיות האלה ומגלים את היקפן, אי-אפשר שלא לחשוב מה היה עלול להתרחש אילו אויבינו היו פותחים במתקפה משולבת של כולם יחד. ובעצם מוטב שלא לחשוב, כי הטבח בשמחת תורה אשתקד היה מחוויר לעומת מה שהיה עלול לקרות, הָיֹה לא תהיה.

אבל אז יצאנו להילחם באויבינו במסירת נפש ובהקרבה שאין לה אח ורע, ואנחנו רואים את שרשרת הניסים שמתחוללת לנגד עינינו. העולם כולו מודה שמתקיימת בנו הבטחת התורה: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ". ממש כמו בימי החשמונאים הקב"ה מנחיל לנו ניצחונות מזהירים, שמשנים את כל פני המזרח התיכון.

שילוב הטבע והנס

יש כאן נקודה חשובה ומעניינת מאוד: אכן, אין סומכים על הנס. צריך לשקול שיקולים רציונליים ולהעריך נכון את המציאות ואת יחסי הכוחות. ועם זה, אי-אפשר להשתעבד ל'פרגמטיות' ולראות בה את חזות הכול, כי אז עלולים להיכנע יותר ויותר ללחצים החיצוניים ולרדת מדחי אל דחי.

אילו החשמונאים היו מעמידים לנגד עיניהם את השיקולים הפרגמטיים בלבד, לא היה פורץ המרד. איזה סיכוי היה לקומץ לוחמים מול הצבא האדיר של האימפריה היוונית. אמנם החשמונאים עשו תכניות צבאיות ונערכו לקרבות, אבל הכוח העיקרי שהניע אותם היה האמונה בבורא העולם ובתורתו, והנחישות שלא להיכנע ליוונים.

וכמו בימים ההם, גם בזמן הזה מתברר, שכאשר יהודים עומדים על אמונתם בנחישות ובמסירת נפש, מתחולל הנס, והקב"ה מתייצב לימינם ומנחיל להם ניצחון מזהיר. חיילינו נלחמים בכוח האמונה, ומתקיימים בהם דברי נעים זמירות ישראל: "אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד". חנוכה שמח!


"על ניסיך ועל נפלאותיך". הדלקת החנוכייה אשתקד ברצועת עזה

  יש חדש

אור החנוכה בכל הארץ

צעירי חב"ד פועלים בהיקף רחב במבצע הגדול של הבאת אור החנוכה להמוני בית ישראל. חנוכיות ענק הוצבו במרכזי הערים ומפרסמות מדי ערב את נס חנוכה במרחב הציבורי. בכבישי הארץ נעים אלפי כלי רכב נושאי חנוכיות, ואף הם תורמים ל'פרסומי ניסא' בחוצות הערים. כוחות הביטחון, מאושפזים במרכזים הרפואיים, קשישים בבתי אבות וכדומה זוכים לביקור מיוחד של הבאת אור החג ומצוותיו. מיזם 'חנוכה ביחד' מגיש תכנית לכל המשפחה, ובמסגרתה מודלקות חנוכיות במבואות של אלפי בניינים בארץ.

'האור ינצח'

מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור מקיים סדרת אירועים של הדלקת נרות פומבית עם בתי חב"ד ברחבי הארץ, בסיסמה 'האור ינצח'. ההדלקות נערכות בסימן הזדהות עם המשפחות השכולות, הפצועים ונפגעי הטרור.

חנוכה מאיר עולם

ברחבי העולם שלוחי חב"ד מקיימים בימי החנוכה פעילות נרחבת להבאת אור החנוכה לציבור הרחב. בערים הגדולות – וושינגטון, ניו-יורק, מוסקווה, לונדון, מלבורן, פריס ועוד – מתקבצים אלפים סביב חנוכיות ענק וחוגגים את החג. בעונה זו של השנה, שבה ערי העולם מלאות בסממני החגים הנוצריים, בולט מפגן הזהות היהודית המתבטא באור החנוכה, והוא מחמם לבבות של מיליוני יהודים.

  שלחן שבת

כשהקב"ה נלחם איתנו

תפילת 'ועל הניסים' מתארת בפשטות אך בקיצור את נס הניצחון של חנוכה: "בימי מתתיהו בן-יוחנן כוהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יוון הרשעה... עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים" וכו'.

התפילה מתארת את המרכיב הניסי במלחמה: קבוצת לוחמים קטנה וחלשה הביסה צבא אדיר של גיבורי חיל. לצד היותו ניצחון ניסי, ניכר שהנס עבר בכלים טבעיים. היה צורך לצאת למערכה, להצטייד בכלי נשק, להילחם, ואז הקב"ה חולל את הניצחון הניסי.

מלחמות משה ויהושע

שילוב זה של נס המתלבש בכלי הטבע אינו מייחד את מלחמת החשמונאים בלבד. חוץ מהמלחמות של משה רבנו, שהתנהלו בדרך על־טבעית, המלחמות האחרות שבני ישראל נלחמו נערכו כמלחמה אופיינית. אמנם המלחמה הראשונה של יהושע, כיבוש יריחו, נעשתה בדרך שאינה טבעית, כאשר הכוהנים נושאים את ארון ברית ה', תוקעים בשופרות והחומה קורסת, ואולם השלב העל־טבעי הסתכם בכיבוש יריחו בלבד, שהיא "מנעולה של ארץ ישראל" (רד"ק יהושע כד,יא).

המלחמות האחרות התנהלו בדרך הטבע, והיו כרוכות בתחבולות ובתכסיסי מלחמה וכו'. זה גם ההסבר לדין שבעל מום אינו נעשה "יוצא צבא בישראל". והלוא נאמר בתורה (דברים כג,טו) "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ", ואם כן, מדוע לא יוכל בעל מום להשתתף במלחמה? אלא שאף שהמלחמה מתנהלת בידי הקב"ה, נדרשת אחיזה בדרך הטבע. על הלוחם להיות שלם בגופו, כדי שהניצחון יוכל להיות מלובש בדרכי הטבע.

למה לא בפסח?

תפילת 'ועל הניסים' אכן מציגה את שני המרכיבים האלה, ללמדנו שזו הייתה מלחמה לכל דבר ועניין, והקב"ה 'הלביש' את הנס בתוך המלחמה שהתנהלה בדרכי הטבע, ובזכות הנס הזה החלשים ניצחו את הגיבורים והמעטים את הרבים.

לכן אומרים 'ועל הניסים' בחנוכה ובפורים בלבד ולא בחג הפסח. לכאורה היה מתבקש לומר 'ועל הניסים' גם בפסח, שבו אירע הנס של יציאת מצרים – ראשון לכל הניסים כולם. במיוחד לפי המבואר בספרים שחודש ניסן קשור עם הנהגה על־טבעית.

מתי צריך לספר

אלא דווקא בגלל היותה של יציאת מצרים נס על-טבעי לגמרי אין אומרים בו 'ועל הניסים'. בנס על־טבעי אין צורך לספר על הנס, שכן הכול רואים זאת בעיניהם.

ואולם בחנוכה ובפורים הניסים השתלבו בתוך המהלך הטבעי. בפורים – על-ידי מרדכי ואסתר, "אחות לנו בבית המלך" (מגילה טו,ב), ובחנוכה – במלחמה ממשית, בדרך הטבע. לכן אומרים "על הניסים... שעשית", להורות שעל אף המעטה הטבעי – אנו מכירים שזה נס שהקב"ה חולל לבני ישראל.

(תורת מנחם, כרך סו, עמ' 367)

  מן המעיין

חנוכה

רמז בפרשת המועדים

רמז לחנוכה מן התורה: בפרשת אמור (ויקרא כד,א) אחרי כל המועדים נאמר: "וייקחו אליך שמן זית זך" – מלמד שהיו ישראל עתידין לחדש יום טוב להם על סמך השמן, ואיזהו? זו חנוכה.

(פסיקתא)

הכוח מהתורה

"מאי חנוכה? דתנו רבנן" (שבת כא). מהי מהותה של חנוכה? – "דתנו רבנן". את הכוח לעמוד איתן נגד צוררינו אנו מקבלים משלהבת הקודש שהדלקנו, מן התורה והמצוות.

(הרב מאיר שפירא מלובלין)

מה הקשר

מאי חנוכה? שלא כמו שאר המועדים ששייכותו של שם החג לחג ברורה ומובנת, הרי השם חנוכה אין לו חיבור ישיר לא לניצחון המלחמה ולא לנס הנרות.

(עיטורי תורה)

כסלו

הנס של חנוכה היה בחודש כסלו, כי עיקר הנס היה על-ידי אמונה וביטחון, וכסלו הוא מלשון ביטחון, כפי הכתוב (איוב לא,כד) "אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי".

(חסד לאברהם)

חגים של אור

שלושה ימים טובים אנו חוגגים על הנסים והנפלאות שנעשו לנו, והם: פסח, פורים וחנוכה. ושלושתם קשורים באור, בהתגברות כוחות האור על החושך: פסח – "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"; פורים – "ליהודים הייתה אורה"; חנוכה – "הנרות הללו שאנו מדליקים".

(עיטורי תורה)

כבתחילת הבריאה

כשם שבראשית הבריאה נברא האור – "ויהי אור", כך מצוות חנוכה בנרות. וכשם שהאור הראשון נגנז ואין משתמשים בו, כך נרות חנוכה אסור להשתמש לאורם. כשגברו החשמונאים זכו לשלושה אורות: א) אור השכינה, ב) אור התורה, ג) נר מצווה.

(של"ה)

אור הפנים

על-ידי חנוכה נתגלה אור הפנים, בחינת "יאר ה' פניו אליך ויחונך". חנוכה מושך אור אין-סוף לנשמה.

(ליקוטי מהר"ן)

חנוכה וביטחון

"נכון ליבו בטוח בה'" (תהילים קיב, ז) – סופי תיבות: חנוכה. חנוכה מסמלת את מידת הביטחון. אף-על-פי שהיו חלשים ומעטים שמו את ביטחונם בה' שיעמוד לימינם בעת צרתם. ולכן נעשה הנס על-ידי הכוהנים, שכן 'כהן' בגימטרייה 75 כמילת 'בטחון'.

(לקוטים חדשים)

  אמרת השבוע

כמה נרות היום?

האדמו"ר מאטש, רבי משולם-פייש סג"ל-לאווי, נהג בכל שנה, בשעה שהיה מכין את נרות החנוכה, לשאול את שמשו: "כמה נרות מדליקים היום?". השמש היה משיב: "אתמול הדליקו כך וכך". הרבי היה חוזר ושואל: "אבל כמה מדליקים היום?", והשמש היה עונה: "מחר ידליקו כך וכך". בשום אופן לא רצה לומר את מספר הנרות לאותו יום.

הנוכחים היו מתפלאים לפשר המחזה, שהיה חוזר ונשנה מדי ערב. הם הכירו את השמש וידעו שהוא איש פשוט מאוד, וכנראה הוא מתבלבל בין ספירת העומר, שבה לא אומרים את מספר הימים קודם הברכה, לבין נרות החנוכה...

האדמו"ר מטאש הקודם הסביר שכוונת סבו הייתה לעורר זכות מלמעלה קודם הדלקת הנרות, להראות עד כמה יהודי הוא ירא שמיים, הנזהר שלא לעבור על מה שנראה לו, אמנם בטעות, שהוא נגד ההלכה.

  גאולהפדיה

פילוסופיה מול קבלה

קְלִפַּת יָוָן. בזמן הזה אנו נדרשים להיאבק ב'קליפות' למיניהן, עד ביאת המשיח, שאז, כדברי הנביא (זכריה יג,ב), "אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ". אחת מאותן 'קליפות' היא 'קליפת יוון', שאת הניצחון עליה אנו חוגגים בימי החנוכה.

תורת החסידות מסבירה שהמלחמה ב'קליפת יוון' מתקיימת בנפש האדם בכל עת ובכל זמן. עניינה של 'קליפה' זו הוא העמדת השכל מעל הכול ושלילת ההתבטלות של השכל למה שלמעלה ממנו. הביטוי לכך היה בגזירות היוונים. הם לא שללו את חוכמת התורה. להפך, ביודעם להעריך חוכמה ושכל ביקשו לתרגם את התורה ליוונית. הם שללו בעיקר את היסוד האלוקי שבתורה. וליתר דיוק, הם לחמו בחוכמת הקבלה האלוקית ויסודותיה, כפי שנמסרו לנו מאת הקב"ה על-ידי משה רבנו.

חוכמת הקבלה היא הקוטב הנגדי, בבחינת "זה לעומת זה", של חוכמת הפילוסופיה היוונית. ההבדל בין השתיים מתבטא גם בשְׁמָן: החוכמה היוונית נקראת 'פילוסופיה' – אהבת חוכמה ושכל; ואילו חוכמת ישראל נקראת 'קבלה' – כאן הדגש הוא על הקבלה מהדור הקודם, על האמונה ביסודות שנמסרו ממשה רבנו בהר סיני.

גישה זו סירבו היוונים לקבל. בעיניהם השכל עומד מעל הכול. לעומתם, עם ישראל אינו רואה בשכל את חזות הכול. חוכמת הקבלה מוגדרת 'נקודה בהיכלא' – אמנם יש היכל של שכל והבנה, אבל הוא נרקם סביב ה'נקודה', שהיא האמונה. הניצחון על 'קליפת יוון' הוא הקדמה לניצחון המלא של חוכמת הקבלה בזמן הגאולה.

טעימה מהרמב"ם

זכות השכן קובעת

"הָרוֹצֶה לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ, וְהֵבִיא בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁלּוֹ וְזֶה שֶׁרוֹצֶה לִקַּח מִמֶּנּוּ, לְבֵית דִּין" (הלכות שכנים יד,א)

בבואנו לעמוד על מהותו של דין 'בן המצר' – המעניק לשכן זכות קדימה על קונה חיצוני – אנו מוצאים שתי גישות בדבר:

אפשר לומר שלשכן אין שום זכות ממונית. אלא שאחרי שהנכס נקנה, פונים בית הדין אל הלקוח באומרם: נהג בצורה מוסרית ומסור את הנכס לשכן!

אך אפשר גם לפרש שלשכן יש זכות ממונית בגוף הנכס, ומלכתחילה הוא המועמד הטבעי והראשוני לקנותו. זאת ועוד, הואיל ולפי זה זכותו מתחילה עוד קודם המכירה, הרי שהיא מחלישה מעט אף את בעלות המוכר.

מתברר שזו מחלוקת בין רש"י ובין הרמב"ם:

בהסבירו את דין בן המצר, פונה רש"י אל ליבו של הלקוח: "דבר שאי אתה נחסר כל־כך, שתמצא קרקעות במקום אחר, ולא תטריח על בן המצר להיות נכסיו חלוקים" (ב"מ קח,א). כלומר: זו הנהגה מוסרית בלבד מצד הלקוח.

לעומתו, הרמב"ם מדגיש בעיקר את זכות השכן מלכתחילה: "אמרו חכמים, הואיל וְהַמֶכֶר אחד הוא, טוב וישר הוא שיקנה מקום זה בן המצר" (לעיל יב,ה).

ברוח זו יובנו דבריו כאן, בתארו כיצד המוכר מתדיין עם הקונה והשכן. לכאורה, זה סכסוך פנימי בין הקונה לבין השכן, ואיך נכנס המוכר לסיפור? אלא שכאמור, לשכן יש זכות כלשהי בגוף הנכס עוד בהיותו ביד המוכר (לקוטי שיחות, כרך יט, עמ' 55).

  מעשה שהיה

סודו של הפרופסור לספרדית

דממה השתררה בחדר. המרצה השיב לה בקול תקיף וקר, והיא חשה שהוא מגיב כלפיה בעוינות. תחושה זו גברה ככל שהתקדמו הלימודים

כבר המפגש הראשון עם הפרופסור מנדז החל בעימות, וגם בהמשך התנהלו ביניהם ויכוחים סוערים.

זה היה בשנת תש"ל (1970) בברוקלין קולג' שבניו-יורק. חנה שרפשטיין (זובר) נרשמה ללימודי תואר שני, ובין השאר נדרשה ללמוד שפה חדשה. היא בחרה בספרדית.

חנה היא בתו של הרב יעקב-ישראל זובר הי"ד, ששימש רבה של קהילת 'עדת ישראל' בסטוקהולם שבשוודיה. היא גדלה והתחנכה בשוודיה, ואחרי מלחמת העולם השנייה היגרה עם משפחתה לבוסטון שבארצות-הברית, ושם שימש אביה מזכיר ועד הרבנים של העיר. לדאבון הלב התייתמה מאביה בשנת תשי"ד (1954), כאשר נרצח בידי שיכור.

את הקורס בספרות ותרבות ספרדית מסר הפרופ' מנדז, שדיבר ספרדית רהוטה. להפתעתה של חנה פנה אל תלמידיו באנגלית. היא הופתעה, שכן הקורס היה למתקדמים, והציפייה הייתה שידבר בספרדית.

"מדוע אתה מדבר איתנו באנגלית ולא בספרדית?", שאלה בתמימות. דממה השתררה בחדר. נראה היה שפגעה בכבודו. "אינני משוכנע שרמת הידיעות שלכם בספרדית מספקת", השיב המרצה בקול תקיף וקר. היא ניסתה להתווכח איתו, וחשה שהוא מגיב כלפיה בעוינות. תחושה זו גברה ככל שהתקדמו הלימודים.

נדמה היה שהפרופסור ממתין להזדמנות להחזיר לה 'חוב'. במבחני חצי השליש מצא את ההזדמנות. אף שהתכוננה למבחן ביסודיות, נתן לה ציון 80. היא ובני משפחתה התרשמו שיש כאן ביטוי של אנטישמיות.

מגיל צעיר שלחה חנה את ידה בכתיבה ופרסמה רשימות בביטאונים שונים. בדיוק באותו זמן פורסמה באחד הביטאונים רשימה שכתבה, ובה תיארה את האווירה היהודית החמה בימי נעוריה, בבית הוריה בסטוקהולם. היא הביאה את העיתון לכיתה, להראותו לחברותיה, ואף עלתה בה מחשבה להציגו לפני הפרופסור. באותו ערב היה להם עוד ויכוח, ובסוף השיעור מיהרה חנה לצאת מהכיתה.

היא כבר הייתה בפרוזדור, אך משהו דחף אותה לשוב על עקבותיה ולהציג לפרופסור את הרשימה שפרסמה. תגובתו הפתיעה אותה; הוא שאל אם יוכל לקחת את העיתון לביתו כדי לעיין בו בנחת.

בשבוע שלאחר מכן ביקש הפרופסור לשוחח איתה בתום השיעור. "נהניתי מאוד מהרשימה שלך", הפתיע אותה.

"התיאורים שלך הזכירו לי את ימי נעוריי", המשיך הפרופסור, והדהים אותה. "זה היה בתקופת מלחמת העולם השנייה. חגגנו את החגים בחשאי. לא ידענו אם נזכה לחגוג עוד חג. בכל שנה חגגנו במקום אחר".

חנה לא האמינה למשמע אוזניה.

"איך ידעת שאני יהודי?", שאל הפרופסור מנדז, והמשיך בדבריו: "אבי שינה את שמותינו במהלך המלחמה, כדי שנוכל להימלט לאמריקה הדרומית. התאמצנו להתחזות ללא-יהודים. למדנו לחקות את שפתם ואורחות חייהם של המתיישבים הספרדים".

חנה חזרה באותו ערב לביתה נרעשת מהגילוי שהפרופ' מנדז הוא בעצם יהודי!

בשבוע שלאחר מכן חזרה אחת מבנותיה מבית הספר וסיפרה שהיא וחברותיה קיבלו ממורתן כמה חנוכיות ומשימתן לאתר יהודי שאם לא יקבל את החנוכייה – לא ידליק נרות חנוכה.

"תני לי חנוכייה אחת, והביאי גם נייר עטיפה יפה", אמרה לה האם. כעבור כמה רגעים יצאה מהבית ובתיקה חנוכייה עטופה יפה.

בתום השיעור הגישה את המתנה לפרופסור מנדז. "זה משהו מיוחד שאפית או בישלת?", שאל. היא השיבה בשלילה וביקשה שיפתח זאת רק בביתו. "בבקשה קרא גם את העלון שבפנים. חנוכה שמח!", אמרה לו.

בשיעור הבא התעניינה חנה אם הדליק את החנוכייה. "לא, אמרתי לך שאינני שומר מצוות. חיי השתנו לגמרי מאז ילדותי", השיב. הוא סיפר לה שהניח את החנוכייה על השולחן בביתו, אך לא רצה להדליקה.

"האם אינך חושב שהגיע הזמן להפסיק להתחבא ולהסתיר את שורשיך?", העזה חנה לשאול. "אולי בפעם אחרת", השיב הפרופסור, "אבל בכל אופן תודה רבה לך".

שנה לאחר מכן מצאה חנה בתיבת המכתבים בביתה גלוית דואר. רק כמה מילים נכתבו עליה. היא קראה אותן שוב ושוב, ובכל קריאה התמלאה שמחה פנימית. "הנרות דולקים! פרופ' מנדז". תחת חתימתו, באותיות קטנות יותר, נכתב: יהודה מנדלובסקי.


"הנרות דולקים!". הניצוץ שהדליק מחדש את שלהבת יהדותו של הפרופסור

חנה התפרסמה כסופרת מוערכת, שכתבה כמה ספרי ילדים פופולריים, הייתה מחנכת, מדריכה רשמית בגנים הבוטניים המפורסמים של ברוקלין, ומובילה מסעות כשרים לסקנדינוויה. בשנים האחרונות עלתה לארץ והיא מתגוררת כיום בירושלים.

"אחרי סיום הקורס לא היה לי עוד קשר עם הפרופ' מנדז, מלבד הגלויה ששלח לי שנה לאחר מכן", היא אומרת לנו. "אבל מאז, בכל שנה, כשאנחנו מדליקים את נרות החנוכה, אני חושבת על הניצוץ שנדלק בנשמתו של הפרופסור, ושהצית מחדש את שלהבת יהדותו".

(על-פי סיפורה של חנה ב'חב"ד אורג')

  רציתי לשאול

עם הרב דוד רוזנפלד

מנהל בית חב"ד בכרמי צור

האם חשוב לחבוש כיפה שתזהה אותי כאדם דתי או שאוכל להסתפק בכובע שלא יסגיר את דתיותי?

התלבטות זו מלווה רבים שהחלו לשמור מצוות, והיא מובנת בהחלט. חבישת כיפה היא צעד שמראה לעיני כול את השינוי שמתחולל בתוכך, ובכל זה גם למי שלא היו שותפים לתהליך התקרבותך לתורה ולמצוות.

ואולם על אף הקושי יש חשיבות רבה לחבישת כיפה, לבישת ציצית הגלויה לחוץ וכדומה. החשיבות היא הן כלפי האדם עצמו הן כלפי הזולת.

ההצהרה הגלויה היא ביטוי של ביטחון עצמי. אינני מתבייש עוד בהיותו יהודי שומר תורה ומצוות, ואינני צריך להסתיר זאת. אני מצהיר לכל הסובבים אותי שזה אני, זו דרכי ואלה הדברים שבהם אני מאמין.

ההופעה בעלת המאפיינים היהודיים יש בה מסר חשוב גם כלפי הסביבה. בני-אדם מושפעים מהמעגל הסובב אותם. ככל שיראו סביבם עוד ועוד שומרי מצוות, הדבר יכול לעודד גם אותם להתחזק ולהתקרב. כשהם רואים אדם שהם מכבדים ומעריכים והוא מתחיל לחבוש כיפה, זה הופך את ההתקרבות ליהדות לאופצייה ממשית. לפעמים השפעה זו מתחוללת גם בלי ידיעתנו.

חזות יהודית גם מזמינה את הסביבה לשאול ולהתעניין. החל ממי שרוצים לשמוע מה גילית ומה הביא אותך לחיי תורה ומצוות, וכלה במי שמבקשים לברר עניין יהודי כלשהו, ולא היה להם מי לשאול.

לכן ראו חז"ל בפרסום הנס של חנוכה עניין חשוב כל-כך, עד שהוא תנאי בקיום המצווה. יש לי אפשרות להשפיע על סביבתי בלי לדבר, בלי לנסות לשכנע; רק על-ידי עצם הצבת החנוכייה או חבישת הכיפה על ראשי.

  פינת ההלכה ומנהג

מבדילים או מדליקים

שאלה: במוצאי שבת חנוכה יש לעשות הבדלה קודם הדלקת הנרות או להפך?

תשובה: בכל מוצאי שבת נוהגים לאחֵר מעט את תפילת ערבית, אבל בשבת חנוכה מתפללים ערבית מייד עם צאת הכוכבים (בערך ב-17:12), כדי להזדרז ולהדליק את נרות החנוכה מוקדם ככל האפשר.

בבית הכנסת מדליקים את נרות החנוכה קודם ההבדלה. אם אין מבדילים בבית הכנסת – מדליקים את הנרות לפני אמירת 'עלינו'.

יש הבדלי מנהגים באשר לסדר ההדלקה בבית. בקהילות אשכנז מדליקים תחילה את הנרות ורק אחר-כך מבדילים על היין. סומכים על ההבדלה שאומרים בתפילת שמונה-עשרה בערבית ('אתה חוננתנו'), ומקדימים את ההדלקה להבדלה. וזאת משני טעמים: א) משום שמצוות פרסום הנס קודמת למצוות הבדלה. ב) כדי לאחֵר ככל האפשר את צאת השבת, בהבדלה.

בן אשכנז ששכח לומר 'אתה חוננתנו' בתפילת ערבית, יאמר 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' (בלי כוס ובלי שם ומלכות) לפני הדלקת הנרות. אי-אפשר להשתמש בנרות החנוכה לברכת 'בורא מאורי האש', שהרי הברכה היא על ההנאה מן האש, ואסור ליהנות מאורם של נרות החנוכה.

קהילות ספרד, תימן והחסידים (ובתוכם חסידי חב"ד) נוהגים להבדיל תחילה, משום שמצוות הבדלה תדירה ממצוות נרות החנוכה, ואמרו חז"ל: "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם". אומרים 'וייתן לך' אחרי 'הנרות הללו'.

מקורות: שו"ע ונו"כ סי' תרפא. לוח כולל חב"ד. לוח 'דבר בעתו'.

  חיים יהודיים

ניצחון האור על החושך בפרייבורג

כשיצחק בלוך משילה יצא למסע שורשים לעיר הולדתו של אביו, פרייבורג שבגרמניה, לא חלם שזה ייגמר בהדלקת חנוכייה במקום שבו עמד בית הכנסת שהוצת בליל הבדולח

תעודת זהות. יצחק בלוך, בן 67, תושב שילה. קרוב לשלושים שנה פועל במערך הכבאות וההצלה בישראל; 16 שנה מפקד תחנת כיבוי עופרה וב-12 השנים האחרונות ראש מדור מתנדבים במחוז יהודה ושומרון, שבו מספר המתנדבים הגדול בארץ, עם יותר משש-מאות לוחמי אש.


אבא הביט בשלט ואמר לנו: "כאן היה בית כנסת שבו עליתי לתורה בבר־המצווה שלי". יצחק בלוך

מסע שורשים. לפני שש-עשרה שנים יצאנו למסע שורשים מיוחד לגרמניה ולצרפת. במסע השתתפו גם אבי יונה ז"ל, אחיו מרטין ז"ל, וייבדלו לחיים טובים אחי יוסי ובני משפחה. במהלכו התוודענו לפרטים רבים בסיפורו של אבי ובני משפחתו. בלב המסע בגרמניה, הגענו לרחוב זלסשטרסה 62 בעיר פרייבורג, בדרום-מערב גרמניה. שם עמד הבית שבו נולד אבי, להוריו יוליוס-יצחק ולינה-לאה.

המחנה. התחנה הבאה במסע הייתה למדשאה, שבכניסה אליה הוצב שלט צהוב גדול ועליו נכתב: 'גורס 1027 ק"מ'. זה היה מחנה בגבול ספרד, שאליו גורשו יהודים מהאזור. בשלט הוסברו קורות היהודים שגורשו לשם בימים האפלים של השלטון הנאצי. אבא הביט בשלט ואמר לנו: "כאן היה בית כנסת שבו עליתי לתורה בבר-המצווה שלי". לצערנו, במקום לא ראינו שום זכר לכך.


בית הכנסת העתיק בפרייבורג אחרי ההצתה האנטישמית

השלוחים. כעבור כעשר שנים שוב יצאנו לגרמניה, להשלים ביקור באתרים מהעבר המשפחתי. אבא לא הצטרף הפעם, בגלל גילו ומצב בריאותו. בשבת התארחנו אצל הרב יעקב ורעייתו גיטלר, שליחי חב"ד בפרייבורג. זו הייתה חוויה נפלאה בעבורנו. בביקור הזה חיפשתי שוב את המדשאה, והתברר שכבר אין מדשאה, אלא הפכו אותה לרחבה מרוצפת.

הנצחה. כשבאתי לשם ראיתי רחבה גדולה, ובמרכזה אתר הנצחה לבית הכנסת העתיק שנשרף בליל הבדולח – אותו בית הכנסת שאבא סיפר לנו עליו בביקור הראשון. אתר ההנצחה עוצב על-פי קווי המתאר של בית הכנסת שנחרב. המראה ריגש אותי מאוד. זו הייתה בעבורנו מעין סגירת מעגל היסטורית.

האירוע. כעבור שנה גיליתי שבאתר עומדת להתבצע הדלקת נרות בחנוכייה ענקית, שהציב הרב גיטלר. החלטתי שאני רוצה להשתתף באירוע. תיאמתי את הנסיעה עם משפחת גיטלר והיא שמחה לארח אותנו.

זכור. בערב ההדלקה התרגשתי לראות שהוסיפו מסגרת 'זכור' בכמה שפות, הציבו דגם של בית הכנסת ושלט אינטראקטיבי המספר את סיפורו. במקום גם הוצבו שתי חנוכיות גדולות.


סגירת מעגל. חנוכייה במקום שבו עמד בית הכנסת

על ניסיך. זה היה בעבורנו רגע היסטורי. במעמד השתתפו תושבים ואורחים שבאו מרחוק ומקרוב, יהודים ולהבדיל לא-יהודים. סגן ראש עיריית פרייבורג והממונה על תרבות ודת נשא דברים, ואחריו הוזמנתי לספר את סיפורו של אבי ז"ל ובני משפחתו והצלתם בימי השואה. דבריי תורגמו לגרמנית, ולאחר מכן כובדתי להדליק את הנרות. האירוע כולו לוּוה בשירה וריקודים ובמופע של להטוטן אש.

ועל נפלאותיך. זה היה מעמד מאיר של הדלקת נר חנוכה ופרסומי ניסא. הרגשנו ממש את ה'בימים ההם' ו'בזמן הזה'. מי היה מאמין שבגרמניה, שמונים שנה אחרי השואה, יעמדו יהודים וידליקו נרות חנוכה בכיכר מרכזית בעיר, ברחוב שנקרא בעבר על שמו של הצורר, ויקיימו מיצג הנצחה מכובד לזכר בית הכנסת שנחרב בליל הבדולח.

הניצחון. כשעמדתי מול נרות החנוכה ו'הקשבתי' להם, חשבתי שבדיוק במקום הזה, שאליו הגיעו כוחות הכיבוי בליל הבדולח ולא אפשרו להם לכבות את שריפת בית הכנסת, עומדים יהודים, שמונים שנה אחרי, ומדליקים את נרות החנוכה בגאון. זה סימל מבחינתי את ניצחון העם היהודי, את "עם ישראל חי"!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)