"אל תשתהה פה אפילו דקה אחת נוספת", אמר רבי חיים-שמואל. "סע מייד לעיר מחוב, וה' ישלח לך את עזרתו". הוראת רבו נשמעה לחסיד תמוהה לגמרי
"מדוע אתה בוכה?!", שאל רבי חיים-שמואל הלוי הורוביץ, האדמו"ר הראשון ומייסד חסידות חנטשין שבפולין, את החסיד שעמד לפניו.
שנים רבות ניהל ר' דוד את מערך הרישומים של כריתת העצים ביער. מעסיקו הרוויח הון רב מכריתת העצים, ונהנה מעבודתו המסורה של ר' דוד.
בחלוף השנים נכרתו כל העצים באותו יער ושטחו נהפך למקום יישוב. בעל היער פנה לעסקים אחרים, ואילו ר' דוד נשאר ללא מקור פרנסה. הוא ניסה לחפש עבודה אחרת, ללא הצלחה. הכסף שחסך במרוצת השנים החל לאזול, עד שנותר בלי פרוטה.
בלב שבור התייצב בחדרו של רבו, ופניו הקודרות הביעו את מצוקתו הקשה. בלי אומר ודברים הגיש את פתקתו לצדיק, ובה תיאר את הצרה שהתרגשה עליו באובדן מקור פרנסתו.
החסיד לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו, ורק התייפח במרירות. הרבי שאל שוב: "מדוע אתה בוכה?! מה קרה לך?!".
ר' דוד נאנח אנחה עמוקה. "אינני יודע אם יש מכאוב כמכאובי", מלמל בקול רועד.
"אם כן, אל תשתהה פה אפילו דקה אחת נוספת", אמר רבי חיים-שמואל. "סע מייד לעיר מחוב, וה' ישלח לך את עזרתו".
בקושי הצליח ר' דוד לגרור את רגליו לעבר היציאה. הוראת רבו נשמעה לו תמוהה לגמרי. כיצד תסייע לו הנסיעה למחוב? אבל הוא קיים את דברי רבו בקבלת עול.
אחרי נסיעה לא קצרה הגיע ר' דוד למחוב, השוכנת בצ'כוסלובקיה, סמוך לגבול פולין. הוא הניח את תרמילו באכסניה זולה והתחיל לשוטט ברחובות העיר, בתקווה לראות מאין תבוא ישועתו. פגש יהודים, ביקר בבתי הכנסת, אך לא קרה דבר שהיה בו כדי להבהיר את תכלית נסיעתו לשם.
יום אחד יצא ר' דוד לשוק, שהיה הומה מאדם. הוא צעד בין הדוכנים העמוסים והרוכלים, ולפתע שמע קול קורא בשמו. "דוד! סוף-סוף אני פוגש אותך. חיפשתיך זמן רב!".
זה היה אחד מאנשי העסקים שהיו מוּכרים לדוד מימי עבודתו ביער. אחרי שהאיש התעניין בשלומו, סיפר כי הוא מחפש אותו כדי לעניין אותו בהצעת עבודה.
"בעת האחרונה קניתי יער גדול, ואני מחפש מנהל רישומים מומחה, שמכיר היטב את המלאכה, ובעיקר חשוב לי שיהיה איש ישר ונאמן. טוב שמצאתי אותך כאן. אתה עונה בדיוק לדרישות התפקיד", אמר.
בשרו של ר' דוד נעשה חידודין-חידודין. מול עיניו ראה את ברכת הרבי מתגשמת. הוא הביע את הסכמתו, והשניים פנו לפונדק סמוך לכתיבת חוזה ההעסקה. החוזה היטיב עם דוד עד מעל למצופה, ואף הובטחה לו ולמשפחתו דירה טובה סמוך ליער.
ר' דוד היה המום. הוא לא הצליח לעכל את המהירות שבה התהפך מצבו. פניו עדיין היו חרושות דאגה וכמעט לא פצה את פיו. "אני מבין שחסר לך כסף כדי לחזור לביתך ולהתארגן לקראת המעבר. אתן לך עשרים וחמישה רובלים להוצאות הראשוניות, דמי קדימה", אמר האיש. השניים לחצו ידיים ונפרדו.
ר' דוד יצא מייד לחנטשין, לספר לרבו על הישועה המפתיעה. "השם יתברך שלח לי את עזרתו!", הודיע לרבו בפנים זורחות וסיפר את כל אשר אירע.
"ודאי אתם חושבים שחוללתי כאן מופת מיוחד", הגיב רבי חיים-שמואל באוזני החסידים שסבבו אותם. "האמת היא שאין זה מופת כלל וכלל".
והצדיק הסביר: "כתוב 'עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע'. מה כוונת המילים 'וממנה ייוושע'? אלא ידוע שבכל צרה שמתרגשת על האדם, הפתרון לצרה, המפתח לישועה, מצוי בתוך הצרה עצמה. אך כיצד יידע אדם למצוא את הפתרון לצרתו?
"האמת היא שכדי למצוא את המפתח צריכים סייעתא דשמיא גדולה מאוד. כשמתרגשת על יהודי צרה והוא בא אל הצדיק ושופך את ליבו, הצדיק מחפש את המפתח שטמון בצרה. על-פי רוב אפשר למצוא אותה בתוך דבריו של בעל הצרה עצמו.
מה קורה כשנגמר היער? הישועה טמונה בצרה עצמה
"כאשר הופיע לפניי ר' דוד, לא הצליח לפצות פה ורק בכה בדמעות שליש. הפצרתי בו שידבר, שיאמר משהו, כדי למצוא את המפתח בדיבוריו. ברגע שפצה את פיו ואמר את מילות הפסוק 'אם יש מכאוב כמכאובי', הבנתי מייד שהמפתח לפתרון הצרה נמצא בעיר 'מחוב'!
"לכן הוריתי לו לנסוע למחוב. ואכן, ה' סייע בידו, ושם נחלץ מצרתו. אך דעו נא כי אין זה מופת כלל ואף לא רוח הקודש. את הדבר הזה יכול כל אחד לדעת...".
דברי הרבי התקבלו בקרב החסידים בהבנה כי כדרכו בקודש גם את המופת הזה ניסה להסתיר ולהציג את הדברים כאילו הם פשוטים וטבעיים...
ר' דוד חזר לביתו והחל להתארגן לקראת מעברו למקום עבודתו החדש, ושם הצליח מאוד וחזר מחדש לפרנס את משפחתו מתוך רווחה.
(על-פי 'סיפורי נפלאות מגדולי ישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
