"שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וּבָא חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת, אִם בָּאוּ וְנִשְׁאֲלוּ זֶה אַחַר זֶה – מוֹרִין לְכָל אֶחָד מֵהֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר; בָּאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, אוֹ שֶׁבָּא הָאֶחָד וְשָׁאַל עָלָיו וְעַל חֲבֵרוֹ... הֲרֵי שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין" (הלכות שאר אבות הטומאות יט,א)
פתגם ידוע קובע כי "התשובה היא לפי השאלה". התשובה תלויה בצורת השאלה של השואל, ולכל שואל תינתן תשובה המתאימה לצורת שאלתו.
כך היה בסיפור 'פילגש בגבעה'. בני ישראל החליטו להילחם בשבט בנימין ושאלו באורים ותומים "מי יעלה לנו בתחילה". התשובה הייתה "וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה בַתְּחִלָּה" (שופטים כ,יח), ובכל-זאת נפלו במלחמה 22 אלף איש. אם עשו כדברי ה', איך הפסידו במלחמה? הרמב"ן מסביר (בראשית יט,ח) שבני ישראל לא שאלו אם להילחם אלא החליטו בעצמם שרצונם להילחם, והשאלה רק הייתה מי יעלה תחילה. לפיכך התשובה הייתה שיהודה תחילה.
מצב דומה מתואר בהלכה הנוכחית. יש כאן שני שבילים, אחד טהור ואחד טמא, ואדם אחד הלך בטהור והשני בטמא. הדין תלוי בצורת השאלה – אם שאלו יחד, שניהם טמאים, משום שאחד מהם ודאי טמא ואי-אפשר לומר לשניהם יחד 'טהורים'; אך אם שאלו בנפרד, מורים לכל אחד שהוא טהור, מפני שכל אחד העומד לעצמו הוא במצב של ספק טומאה ברשות הרבים שדינו טהור. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
