חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1974 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת נח, ל' בתשרי ה'תשפ"ה, (01/11/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1974 - כל המדורים ברצף
מלחמה ברוע ותיקון העולם
יש חדש
מה מסתתר בשם חצרמוות
מלאה הארץ חמס
עבודה ומנוחה
טבילה לקראת הגאולה
התשובה לפי השאלה
ה'צֹהר' שבתוך ה'צרה'
רציתי לשאול
גניבה מההורים
"התיבה שלי היא האוטובוס"

מס' 1974, ערב שבת-קודש פרשת נח, ל' בתשרי ה'תשפ"ה (01.11.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מלחמה ברוע ותיקון העולם

לא דיי להילחם במרצחים עצמם. חובה לעקור את תרבות הרצח מן היסוד. שומה עלינו להנחיל לכל בני-האדם תודעה כי הרג ורצח הם דבר נפשע ומתועב

התקיפה באיראן והמלחמה שעם ישראל נלחם כבר למעלה משנה בזרועות התמנון שלה – יש בהן משמעות עמוקה, מעבר לצורך להבטיח את ביטחוננו מול מבקשי נפשנו. זו מלחמה ברוע שטני שמאיים על שלום האנושות כולה.

פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב, לפני 23 שנים, חשפו לעולם כולו את תאוות הרצח המזוויעה של האסלאם הקיצוני. בתחילה הייתה נטייה לחשוב שזה מעשה של מטורפים קיצונים, אבל במהרה התברר שיש לנו עניין עם תרבות שלמה, שמטפחת הרג ורצח, ועוד בשם הדת!

כיום ברור לכול כי איראן היא השורש של תרבות הרצח הזאת. היא מקור ההשראה למתאבדים וללוחמי הג'יהאד, המאמינים כי יבטיחו את מקומם בגן העדן על-ידי טבח בני-אדם תמימים. ממנה יוצאת רטוריקת המשטמה לכל מי שאינו מקבל את דת האסלאם.

לעקור מן השורש

אחרי שהעולם השחית את דרכו ונשטף במבול, הזהיר הקב"ה את נח ובניו על קיום שבע מצוות, שהן יסוד לקיומה של חברה אנושית מתוקנת. בתוכן כלולה אזהרה חריפה מפני שפיכות דמים: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹוקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

ציוויים אלה חלים על כל בני-האדם באשר הם. העם היהודי קיבל את המשימה להנחיל את ערכי היסוד האלה של 'שבע מצוות בני נח' לאנושות כולה, ובתוכם איסור רצח. אימוץ המצוות האלה הוא הבסיס לקיומו של העולם אחרי המבול, והוא התיקון להשחתת העולם שהייתה קודם לו.

על כן לא דיי להילחם במרצחים עצמם. חובה לעקור את תרבות הרצח מן היסוד. שומה עלינו להנחיל לכל בני-האדם תודעה כי הרג ורצח הם דבר נפשע ומתועב; כי למרצחים לא מחכה גן עדן אלא גיהינום; כי תומכי טרור מוציאים את עצמם מכלל בני-האדם שעימם אנו מנהלים שיג ושיח.

עלינו להזעיק את העולם כולו למלחמה בלתי-מתפשרת בתפיסה המקדשת רצח. חובה עלינו לעקור מן השורש תרבות מושחתת ורקובה זו, ולבנות עולם תקין, שבו בני-אדם יכולים לחיות בשלום ובשלווה.

תפקיד היסטורי

למרבה הצער, העולם אינו נחלץ להילחם מלחמת חורמה בתרבות מושחתת זו. הוא מעדיף לשקול שיקולי תועלת, לשחק בדיפלומטיה ולקנות שקט זמני תמורת נזיד עדשים. וזה התפקיד שלנו, היהודים, להבהיר לעולם כולו את הנחיצות להוקיע ולהכרית את תרבות הרצח שמובילה איראן.

גם אנחנו עצמנו צריכים להפסיק לשחק במשחקים, כאילו החמאס והג'יהאד נמצאים בצד ה'רעים' ואילו ה'פתח' שייך לצד ה'טובים'. אלה כאלה תומכים ברצח. אלה בפה מלא ואלה במימון משפחות מרצחים ובתביעה לשחררם מהכלא, כאילו היו 'אסירים' מסכנים ולא מחבלים נתעבים.

לכן המלחמה שאנו מנהלים כעת היא למעשה מלחמה לתיקון העולם כולו, לעקירת הברבריות והרוע, ולהנחלת הערכים הגלומים בשבע מצוות בני נח. כאשר אנו מדברים במילים ברורות ומכים בנחרצות במחבלים, בשולחיהם ובתומכיהם – אנו ממלאים את התפקיד ההיסטורי הגדול – להביא את העולם לתיקונו ולהכשיר אותו לגאולה השלמה.


הכרתת הרוע. הבאת העולם לתיקונו (צילום: דו"צ)

  יש חדש

ילדים חוגגים עם החומש

בכפר חב"ד מתחילות חגיגות החומש המסורתיות, המתקיימות בבית אגודת חסידי חב"ד (770), לאלפי תלמידי כיתות ב מכל רחבי הארץ, לרגל תחילת לימוד החומש בבתי הספר. הילדים נהנים ממפגש עם סופר סת"ם, התנסות בכתיבה על קלף, ביקור בתערוכה ובמרכז למידה של מוצרי סת"ם, הפעלה בסדנה יצירתית, והעיקר — מתכנית חווייתית מיוחדת בבית הכנסת, ובמרכזה הוצאת ספר תורה, מתוך שירה וריקוד. כל ילד מקבל שי מיוחד. האירועים יהיו מי"ב במרחשוון (13.11) ועד י"ז בטבת (17.1). הרשמה מראש חובה בטל' 0548113770 או 0545731770.

סוכה במרכז פרנקפורט

ליד בית האופרה במרכז העיר פרנקפורט הקימו שלוחי חב"ד לקראת חג הסוכות סוכה רחבת ידיים, שאליה הוזמנו יהודים עוברים ושבים לקיים את מצוות החג. זו השנה העשירית שהסוכה מוקמת במקום מרכזי בעיר, וזוכה להתעניינות ולאהדה.

  שלחן שבת

מה מסתתר בשם חצרמוות

בסוף הפרשה מפורטת שושלתו של נח, ובתוכה גם בניו של עבר – פלג ויקטן. התורה מציינת את שמות ילדיו של יקטן: "וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף, וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח". רש"י מפרש את השם חצרמוות: "על שם מקומו, דברי אגדה". כלומר, חצרמוות הוא שם מקום, ויקטן קרא לבנו על שם המקום.

פירוש זה של רש"י תמוה: מה הוא בא ללמדנו באמירה שזה שם מקום? ואם רצונו להבהיר את משמעות השם, למה לא עשה כן קודם לכן, כשהוזכרו שמות אחרים?

אגדה מאחורי השם

קודם לכן רש"י מסביר את שמו של האב, יקטן: "לפי שהיה עניו ומקטין את עצמו לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו". הסבר זה מובן. זו הוראה בעבודת האדם לנהוג בענווה. גם את שמו של תירס, המוזכר בפרשתנו, רש"י מפרש: "זו פרס". זה קשור לדבריו קודם לכן שכורש, מבניו של יפת, בנה את בית המקדש השני, והלוא הוא היה מלך פרס.

אבל מה עומד מאחורי הצורך של רש"י לפרש מהו 'חצרמוות'? ומה פשר הסיום "דברי אגדה"? בפשטות אפשר להסביר שרש"י נחלץ להסביר מדוע יקטן, שהיה צדיק ועניו, בחר לבנו את השם 'חצרמוות', המביע את הפך הברכה, ולכן ציין שזה שם המקום.

חיים של תשובה

ואולם רש"י מוסיף ואומר שזה פירוש ממדרש אגדה, היינו שאין לראות בשם 'חצרמוות' את המשמעות השטחית והשלילית (שהבחירה בו מוסברת בכך שזה שם מקום), אלא להעמיק ולראות בו מסר חיובי.

מקורו של רש"י הוא במדרש רבה, ושם נכתב: "מקום הוא ששמו חצר מוות, שהם אוכלים כרישים (ירק זול) ולובשים כלי פפייר (בגדים עשויים מפפירוס) ומצפים למיתה בכל יום". אנשי המקום חיו בסגפנות ומתוך הסתפקות במועט, אכלו מזון בסיסי ולבשו ביגוד זול. באותם ימים היה שפע של גשמיות, ובכל-זאת הם לא היו נהנתנים אלא אפילו חיכו ליום המוות. זה מצב שבו האדם עומד בתשובה תמידית, בבחינת "ושוב יום אחד לפני מיתתך".

ההפך מרדיפת המותרות

כדי שנדע שעלינו ללמוד מהתנהגותם של אנשי חצרמוות רש"י מציין שאלה "דברי אגדה", היינו דברים המושכים את ליבו של האדם.

המסר בעבודת האדם מ'חצרמוות' הוא: בזמננו רווחת התופעה של רדיפה אחרי חומריות. היא ניזונה מקנאה ותאווה. בני-אדם שואפים לחיות ברמת חיים גבוהה, משופעת בדברי מותרות, ואף לווים כסף ומשתעבדים לחובות כדי לממן זאת. ואילו כשמבקשים ממנו לתרום לצדקה, הוא טוען שאין לו כסף... יש ללמוד מיקטן, שקיבל את חינוכו מאביו, עבר, שצריך לחיות בקטנות ובביטול, ובדרכם של תושבי 'חצרמוות', שמיעטו בהנאות העולם וחיו בתחושת תשובה תמידית.

(תורת מנחם, כרך מא, עמ' 197)

  מן המעיין

מלאה הארץ חמס

הארציות תחילה

"ותישחת הארץ לפני האלוקים ותימלא הארץ חמס" (בראשית ו,יא). הקלקול של דור המבול היה שהיו מבכרים ומקדימים את הארציות – "הארץ לפני האלוקים". הם עשו את הארציות עיקר ואת הקדושה טפל.

(המגיד ממזריטש)

בשם האלוקים

יש לפרש בדרך צחות: השחתת הארץ נעשתה "לפני האלוקים" – בשם האלוקים. בשם כל הקדוש עשו את כל התועבות.

(הרב יהושע טרונק מקוטנה)

הציבור הושחת

רק "לפני האלוקים" נחשבו מעשיהם חטא, ואילו בעיני הבריות, בעיני החברה, היה הכול כשורה. הציבור לא ראה כל פסול בכך.

(עיטורי תורה)

מיהו חכם

בעבר היו ראשי התיבות של המילה 'חכמה': "חילו מלפניו כל הארץ" – מי שהצטיין ביראת ה' היה נחשב חכם ונערץ. ואילו כיום ראשי התיבות של 'חכמה' הם: "כי מלאה הארץ חמס" – חכם הוא היודע ללסטם את הבריות.

(עיטורי תורה)

צפייה לעתיד

"קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ו,יג). צופה ומביט הייתי בכל אחד ואחד מהם עד סוף כל הדורות, וראיתי שאין שום צדיק שעתיד לצאת מזרעם.

(שער בת רבים)

מעט לכם?

כשראה הקב"ה בימי נח שגוזלים ושודדים זה את זה אמר: מעט לכם טוב העולם ואין אתם יכולים להתחלק במתנות שהענקתי לכם בשפע רב. אהפוך את הקערה על פיה, אעשה סוף לכול וכולכם תאבדו.

(המגיד מדובנה)

טענת יום המיתה

"קץ כל בשר" – זה יום המיתה. אמר הקב"ה: יום המיתה בא לפניי בקובלנה שאין איש זוכר אותו, והראיה – "כי מלאה הארץ חמס".

(כלי יקר)

האפשרות היחידה

"לא נחתם  גזר דינם אלא על הגזל" (רש"י). כי "אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה" אלא מענישן קודם לכן בממון. אבל מאחר שכל ממונם ורכושם היה של גזל, מוכרח היה לייסרם בנפשותיהם. לכן נאמר שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל.

(ילקוט הגרשוני)

  אמרת השבוע

עבודה ומנוחה

אחרי שנים רבות שעמד בראש ישיבה עלו בו מחשבות להפסיק את עבודתו, לפרוש למנוחה ולעסוק בתורה לעצמו. הוא כבר בחר בממלא מקום ראוי, אך קודם הוצאת הרעיון אל הפועל החליט להיוועץ ברבי אשר-ישעיה מרופשיץ.

בבואו אל הצדיק מצאו שוכב חולה במיטתו. הוא הבין שאין זו שעה מתאימה לשאול את שאלתו, אבל הצדיק פנה אליו מעצמו ואמר:

"התורה אומרת 'אלה תולדות נח'. 'אלה' רומז לעבודה זרה, כמו שנאמר 'אלה אלוהיך ישראל'. יש כאן מסר שתחילת ההידרדרות היא מהמנוחה – 'תולדות נח'. והלוא נח היה צדיק? אלא יש צדיקים שגם במנוחה 'את האלוקים התהלך נח', והם דבקים בקב"ה גם בעת מנוחתם. אבל אתה אינך במדריגה זו, ולכן המשך בעבודתך בהרבצת התורה".

  גאולהפדיה

טבילה לקראת הגאולה

מַבּוּל הַטָּהֳרָה. כפי שנראה מפשטות סיפור התורה על המבול, זה היה עונש על חטאי העולם, ואולם תורת החסידות מגלה בו משמעויות עמוקות יותר, הקשורות להכנת העולם למתן התורה ואף לגאולה העתידה.

תורת החסידות מסבירה (תורה אור תחילת פרשת נח ועוד) שהמבול היה בבחינת מקווה טהרה. העולם שלפני המבול השחית את הארץ וטימא אותה, כפי שנאמר: "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס". טהרת העולם נעשתה על-ידי המבול, שירד ארבעים יום – בדוגמת מי המקווה המטהרים בארבעים סאה. רמז לכך מצינו גם בפסוק (יחזקאל כד) "אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא, לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם". חז"ל פירשו אותו על ארץ ישראל, שלא ירד עליה המבול. הרי שהמבול – עניינו טהרה.

עוד מוסבר שהמבול טיהר במידה מרובה את הטומאה שירדה לעולם בעקבות חטא עץ הדעת, ובכך שימש הכנה והכשרה למתן התורה. הוא עשה את העולם ראוי שאור התורה והמצוות ייקלט וייאחז בו. כמו-כן היה המבול הכנה לגאולה. אחד מייעודי הגאולה הוא: "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא,ט). המים מסמלים את הכוח האלוקי המחיה ומקיים את הבריאה, ולעתיד לבוא יכסו ה'מים' את כל המציאות, עד שכל הבריאה תחוש שקיומה נובע מהחיות האלוקית, כשם שיצורי המים מרגישים שקיומם תלוי במים שהם חיים בתוכם. הכנה לכך הייתה המבול, שאז היה העולם כולו מכוסה מים, מעין השלמוּת שתהיה לעתיד לבוא.

טעימה מהרמב"ם

התשובה לפי השאלה

"שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וּבָא חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת, אִם בָּאוּ וְנִשְׁאֲלוּ זֶה אַחַר זֶה – מוֹרִין לְכָל אֶחָד מֵהֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר; בָּאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, אוֹ שֶׁבָּא הָאֶחָד וְשָׁאַל עָלָיו וְעַל חֲבֵרוֹ... הֲרֵי שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין" (הלכות שאר אבות הטומאות יט,א)

פתגם ידוע קובע כי "התשובה היא לפי השאלה". התשובה תלויה בצורת השאלה של השואל, ולכל שואל תינתן תשובה המתאימה לצורת שאלתו.

כך היה בסיפור 'פילגש בגבעה'. בני ישראל החליטו להילחם בשבט בנימין ושאלו באורים ותומים "מי יעלה לנו בתחילה". התשובה הייתה "וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה בַתְּחִלָּה" (שופטים כ,יח), ובכל-זאת נפלו במלחמה 22 אלף איש. אם עשו כדברי ה', איך הפסידו במלחמה? הרמב"ן מסביר (בראשית יט,ח) שבני ישראל לא שאלו אם להילחם אלא החליטו בעצמם שרצונם להילחם, והשאלה רק הייתה מי יעלה תחילה. לפיכך התשובה הייתה שיהודה תחילה.

מצב דומה מתואר בהלכה הנוכחית. יש כאן שני שבילים, אחד טהור ואחד טמא, ואדם אחד הלך בטהור והשני בטמא. הדין תלוי בצורת השאלה – אם שאלו יחד, שניהם טמאים, משום שאחד מהם ודאי טמא ואי-אפשר לומר לשניהם יחד 'טהורים'; אך אם שאלו בנפרד, מורים לכל אחד שהוא טהור, מפני שכל אחד העומד לעצמו הוא במצב של ספק טומאה ברשות הרבים שדינו טהור.

  מעשה שהיה

ה'צֹהר' שבתוך ה'צרה'

"אל תשתהה פה אפילו דקה אחת נוספת", אמר רבי חיים-שמואל. "סע מייד לעיר מחוב, וה' ישלח לך את עזרתו". הוראת רבו נשמעה לחסיד תמוהה לגמרי

"מדוע אתה בוכה?!", שאל רבי חיים-שמואל הלוי הורוביץ, האדמו"ר הראשון ומייסד חסידות חנטשין שבפולין, את החסיד שעמד לפניו.

שנים רבות ניהל ר' דוד את מערך הרישומים של כריתת העצים ביער. מעסיקו הרוויח הון רב מכריתת העצים, ונהנה מעבודתו המסורה של ר' דוד.

בחלוף השנים נכרתו כל העצים באותו יער ושטחו נהפך למקום יישוב. בעל היער פנה לעסקים אחרים, ואילו ר' דוד נשאר ללא מקור פרנסה. הוא ניסה לחפש עבודה אחרת, ללא הצלחה. הכסף שחסך במרוצת השנים החל לאזול, עד שנותר בלי פרוטה.

בלב שבור התייצב בחדרו של רבו, ופניו הקודרות הביעו את מצוקתו הקשה. בלי אומר ודברים הגיש את פתקתו לצדיק, ובה תיאר את הצרה שהתרגשה עליו באובדן מקור פרנסתו.

החסיד לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו, ורק התייפח במרירות. הרבי שאל שוב: "מדוע אתה בוכה?! מה קרה לך?!".

ר' דוד נאנח אנחה עמוקה. "אינני יודע אם יש מכאוב כמכאובי", מלמל בקול רועד.

"אם כן, אל תשתהה פה אפילו דקה אחת נוספת", אמר רבי חיים-שמואל. "סע מייד לעיר מחוב, וה' ישלח לך את עזרתו".

בקושי הצליח ר' דוד לגרור את רגליו לעבר היציאה. הוראת רבו נשמעה לו תמוהה לגמרי. כיצד תסייע לו הנסיעה למחוב? אבל הוא קיים את דברי רבו בקבלת עול.

אחרי נסיעה לא קצרה הגיע ר' דוד למחוב, השוכנת בצ'כוסלובקיה, סמוך לגבול פולין. הוא הניח את תרמילו באכסניה זולה והתחיל לשוטט ברחובות העיר, בתקווה לראות מאין תבוא ישועתו. פגש יהודים, ביקר בבתי הכנסת, אך לא קרה דבר שהיה בו כדי להבהיר את תכלית נסיעתו לשם.

יום אחד יצא ר' דוד לשוק, שהיה הומה מאדם. הוא צעד בין הדוכנים העמוסים והרוכלים, ולפתע שמע קול קורא בשמו. "דוד! סוף-סוף אני פוגש אותך. חיפשתיך זמן רב!".

זה היה אחד מאנשי העסקים שהיו מוּכרים לדוד מימי עבודתו ביער. אחרי שהאיש התעניין בשלומו, סיפר כי הוא מחפש אותו כדי לעניין אותו בהצעת עבודה.

"בעת האחרונה קניתי יער גדול, ואני מחפש מנהל רישומים מומחה, שמכיר היטב את המלאכה, ובעיקר חשוב לי שיהיה איש ישר ונאמן. טוב שמצאתי אותך כאן. אתה עונה בדיוק לדרישות התפקיד", אמר.

בשרו של ר' דוד נעשה חידודין-חידודין. מול עיניו ראה את ברכת הרבי מתגשמת. הוא הביע את הסכמתו, והשניים פנו לפונדק סמוך לכתיבת חוזה ההעסקה. החוזה היטיב עם דוד עד מעל למצופה, ואף הובטחה לו ולמשפחתו דירה טובה סמוך ליער.

ר' דוד היה המום. הוא לא הצליח לעכל את המהירות שבה התהפך מצבו. פניו עדיין היו חרושות דאגה וכמעט לא פצה את פיו. "אני מבין שחסר לך כסף כדי לחזור לביתך ולהתארגן לקראת המעבר. אתן לך עשרים וחמישה רובלים להוצאות הראשוניות, דמי קדימה", אמר האיש. השניים לחצו ידיים ונפרדו.

ר' דוד יצא מייד לחנטשין, לספר לרבו על הישועה המפתיעה. "השם יתברך שלח לי את עזרתו!", הודיע לרבו בפנים זורחות וסיפר את כל אשר אירע.

"ודאי אתם חושבים שחוללתי כאן מופת מיוחד", הגיב רבי חיים-שמואל באוזני החסידים שסבבו אותם. "האמת היא שאין זה מופת כלל וכלל".

והצדיק הסביר: "כתוב 'עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע'. מה כוונת המילים 'וממנה ייוושע'? אלא ידוע שבכל צרה שמתרגשת על האדם, הפתרון לצרה, המפתח לישועה, מצוי בתוך הצרה עצמה. אך כיצד יידע אדם למצוא את הפתרון לצרתו?

"האמת היא שכדי למצוא את המפתח צריכים סייעתא דשמיא גדולה מאוד. כשמתרגשת על יהודי צרה והוא בא אל הצדיק ושופך את ליבו, הצדיק מחפש את המפתח שטמון בצרה. על-פי רוב אפשר למצוא אותה בתוך דבריו של בעל הצרה עצמו.


מה קורה כשנגמר היער? הישועה טמונה בצרה עצמה

"כאשר הופיע לפניי ר' דוד, לא הצליח לפצות פה ורק בכה בדמעות שליש. הפצרתי בו שידבר, שיאמר משהו, כדי למצוא את המפתח בדיבוריו. ברגע שפצה את פיו ואמר את מילות הפסוק 'אם יש מכאוב כמכאובי', הבנתי מייד שהמפתח לפתרון הצרה נמצא בעיר 'מחוב'!

"לכן הוריתי לו לנסוע למחוב. ואכן, ה' סייע בידו, ושם נחלץ מצרתו. אך דעו נא כי אין זה מופת כלל ואף לא רוח הקודש. את הדבר הזה יכול כל אחד לדעת...".

דברי הרבי התקבלו בקרב החסידים בהבנה כי כדרכו בקודש גם את המופת הזה ניסה להסתיר ולהציג את הדברים כאילו הם פשוטים וטבעיים...

ר' דוד חזר לביתו והחל להתארגן לקראת מעברו למקום עבודתו החדש, ושם הצליח מאוד וחזר מחדש לפרנס את משפחתו מתוך רווחה.

(על-פי 'סיפורי נפלאות מגדולי ישראל')

  רציתי לשאול

עם הרב שלמה-חיים ליסון

מנהל בית חב"ד כרמל מערבי, חיפה

האם יש ערך לתפילה שהיא בעצם מלמול בשפתיים בלי כוונה?

התשובה היא: כן. יש ערך רב לעצם אמירת מילות התפילה, אפילו בלי כוונה. כך נפסק בשולחן ערוך, שרק בפסוק 'שמע ישראל' ובברכה הראשונה של שמונה-עשרה הכוונה מעכבת, ובשאר חלקי התפילה האדם יוצא ידי חובה בדיעבד גם אם לא כיוון (וראו ביאור העניין בתניא פרק לח).

אבל ברור שעיקר עניינה של התפילה היא ההתחברות לקב"ה ('תפילה' מלשון 'התופל כלי חרס' – מדביק, מחבר). שעת התפילה היא הזדמנות להינתק מכל טרדות היום-יום, להתחבר לקב"ה, לקבל כוח לכל היום ולבקש משאלות לעצמי ולעם ישראל.

אפשר להתפלל כדי לצאת ידי חובה ולסמן 'וי', אבל תפילה ראויה לשמה היא כזאת שיש עימה כוונה. ובזה יש שני סוגי כוונה – יש הכוונה הבסיסית, כהוראת חז"ל: "דע לפני מי אתה עומד". האדם צריך להרגיש שהוא עומד ומדבר אל בורא העולם. לכן לומדים חסידות קודם התפילה.

לאחר מכן יש הכוונה הפרטית בכל מילה בתפילה. יש להשתדל להתפלל מילה במילה, לחשוב על פירוש המילים. כשמתפללים כך, מתעורר רגש של אהבה והודיה לקב"ה – כמה טוב ה', כמה חסדים הוא עושה איתנו.

זכיתי להיוולד לאבא שהיה מתפלל באריכות. בקטעים מסוימים בכה ובקטעים אחרים שר. כשעמד בתפילה, לא ראה את הנעשה סביבו. כמה הייתי מתרגש לראות את אבא שר ניגון דבקות או ניגון שמחה בעת התפילה. לפעמים היה אומר לי שחשב על יהודים שפגש במשך השבוע והתפלל עליהם. כך ספגתי את ההכרה שהתפילה היא דבר מהותי מאוד בחיינו, והיא בונה את כל היום.

  פינת ההלכה ומנהג

גניבה מההורים

שאלה: מי שבימי נעוריו לקח מהוריו כסף בלי רשות, האם הוא חייב להחזירו, או שרשאי להניח שמחלו לו על כך?

תשובה: הורים משקיעים בילדיהם ודואגים תמיד לרווחתם, אבל כל עוד הם חיים – כספם ורכושם שייכים להם והם בבעלותם המוחלטת, ואם ילד לוקח כסף או חפץ של ההורים בלי רשות – הרי זו גניבה גמורה.

מי שלקח מהוריו כסף בלי רשותם בימי נעוריו חייב להחזירו, גם אם כבר חלפו שנים מאז. אין הוא יכול להניח שההורים מחלו על כך, כל עוד לא שמע זאת בפירוש מההורים.

גם מי שלקח חפץ השייך להורים בלי רשותם חייב להחזירו. אם החפץ שנגנב קיים, חייבים להחזיר אותו עצמו, ורק אם החפץ אבד, או עבר שינוי מוחלט, אפשר לשלם את שוויו.

אם ההורים לא ידעו שהחפץ נגנב, ובינתיים החזירו אותו הבן או הבת למקום שהיה בו קודם הגניבה, דיי בכך.

אם לא נעים לילדים להודות לפני ההורים על המעשה, הם רשאים להבליע את הסכום שנגנב לתוך התחשבנות עם ההורים בעניין אחר, או למצוא דרך אחרת שבאמצעותה יחזור הכסף לרשותם.

כמו-כן אפשר להניח את הכסף בארנק של ההורים שיש בו כסף. אבל אם הכסף הונח בארנק ריק, אין יוצאים בזה ידי חובת השבת הגניבה.

מקורות: שו"ע חו"מ סי' שנה. שו"ע אדמו"ר הזקן הל' גזילה וגניבה ס"ו וס"ח. פתחי חושן הל' גניבה פ"ד.

  חיים יהודיים

"התיבה שלי היא האוטובוס"

הוא מתחיל את היום כנהג אוטובוס ילדים, ממשיך כשדרן פופולרי ברדיו ומסיים אותו כזמר חתונות בערב. ואיך ההחלטה לגדל זקן קשורה למוזיקה

תעודת זהות. ירון בר, בן 54, תושב אלעד, במקור מפתח-תקווה. קם בכל יום בשעה ארבע לפנות בוקר, ומתארגן להסעת ילדי חינוך (חיוך) מיוחד מעמנואל לאלעד. בהמשך הבוקר משדר תכנית מוזיקלית ב'קול חי מיוזיק'. בערב מופיע באירועים.


"כל בוקר 'התבודדות' של שעתיים מאחורי המיקרופון" (צילומים: יגל בר)

כישרון. מילדותי ניחנתי בכישרון מוזיקלי, אם כי הייתי ביישן גדול. בכיתה א, המורה שלי, שרה הרשקופ ע"ה, אמרה לי לקראת מסיבת הסיום: ירון, אתה תהיה הסולן. ברחתי מהכיתה מרוב בושה, וחזרתי... ומאז אני עם מיקרופון ביד.

שירה. התחלתי רשמית בלהקת הרבנות הצבאית, אצל מונה רוזנבלום, שממנו למדתי המון, גם מידות וגם מוזיקה. לאחר נישואיי הוספתי להופיע, בעיקר בחתונות. מבחינתי אין דבר נעלה מלשמח חתן וכלה.

התחזקות. הכמיהה לחיים רוחניים נגעה בי מגיל צעיר. הכרתי את הרב שלום ארוש, ומאוד התחזקתי ונשאבתי לעולמה של החסידות. באותם ימים עשיתי 'דיל' עם בורא עולם ואמרתי לו: אני מגדל זקן ולא נוגע בו ואתה עשה את שלך בעבורי. מאז ראיתי ישועות גדולות. אני רוצה להמליץ לכלל הקוראים: גדלו זקן ותראו גם אתם ישועות!

רדיו. לפני כעשר שנים פנה אליי שכני וחברי, ר' אבי רוזן, המנהל את קבוצת 'קול חי', וסיפר על הקמת ערוץ שישדר מוזיקה יהודית-חסידית סביב השעון, בלי אקטואליה וחדשות, 'קול חי מיוזיק'. אבי אמר לי: 'אני רוצה אותך איתנו'. לא הבנתי מה לי ולרדיו, אבל אבי לא ויתר והציע לי: דבר עם המאזינים, ספר להם שהשמיים בהירים, שהשמש זורחת, שכל מה שהשם עושה, לטובה הוא עושה. אמרתי לאבי: אתה בעצם רוצה שאעשה כל בוקר 'התבודדות' של שעתיים מאחורי המיקרופון? השאר היסטוריה.

שפתיי תפתח. כל בוקר, לפני השידור, אני מתפלל להשם יתברך שיפתח את פי. למשל, לפני שנה, אחרי הטבח הנורא, לא ידעתי איך אני בכלל נוסע לאולפן, מה אני אומר. אבל הבנתי שזה בדיוק התפקיד שלי. כל הדרך לאולפן ביקשתי מהשם שהדיבורים שלי יהיו מנחמים ואפילו משמחים, כדי לרומם את מצב רוחם של המאזינים, וברוך השם עמדתי במשימה.

ריקוד. לפעמים אני רוקד בשידור. המאזינים לא רואים את זה, אבל אפשר בהחלט להרגיש. אנשים שיושבים במשרד או בבית מספרים לי שרקדו איתי בשידור חי.

ימי הילולא. עשיתי לעצמי מנהג בכל בוקר לפתוח את התכנית עם סיפורים על בעלי הילולא, מכל העדות והחוגים. אני מדבר כמה דקות על הצדיק ומספר סיפור מיוחד הקשור בו.

אוטובוס. בשלב מסוים החלטתי להגשים חלום ילדות ולעשות רישיון על אוטובוס, כדי שאוכל להסיע ילדים. בכל בוקר אני מסיע ילדים מעמנואל לאלעד, ומשם יוצא לרדיו. וכאן המקום להודות לחברה לפיתוח השומרון, שאפשרה לי להגשים את החלום. באוטובוס אני מרגיש בתיבה ממש. אני מקבל את פני הילדים כל בוקר באיחול: בוקר טוב צדיק, בוקר טוב צדיקה...


בבוקר נהג הסעות לילדי חינוך מיוחד

פתיחה. שמעתי סיפור על הרב צדקה שאמר לנהג הסעות של תלמידים: 'יש לך כל בוקר פתיחה, כמו פתיחת ההיכל'. כך אני מתייחס לתפקידי, בתחושת זכות אדירה להסיע את ילדי ישראל למוסדות החינוך שלהם.

תפילה. כמעט בכל יום אני מתבודד. אלה הרגעים שבהם אני יכול לצעוק לקב"ה כל מה שאני רוצה, לדבר אליו, לבקש ממנו, לשיר לו. לעיתים אני לא מוצא מילים ופשוט שר. זה מנקה את הנפש, מוריד שכבות. בכל שבת אני זוכה להתפלל בבית חב"ד אלעד, של השליח הרב יוסף-יצחק סילברמן, שזכיתי להיות ממקימיו לפני חצי יובל.


בערב משמח חתן וכלה


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)