בדרך-לא-דרך הצליחה האישה להשיג ספר טלפונים של יהודים בארצות-הברית. היא דפדפה במהירות לשמו של השוחט ופניה נפלו: כחמישים שמות כאלה הופיעו שם
"אם תפעל לפי עצתי תוכל לצאת לדרכך בלי לחשוש מאובדן שמך הטוב", אמר ראש הקהל לשוחט.
מאיר בהדנד היה ראש הקהילה היהודית בהמבורג שבגרמניה. הוא נדרש לחתום על פיטוריו של השוחט הראשי בעיר. היהודי נודע כירא שמיים ובר-סמכא גדול, והכול סמכו על יושרו והגינותו, אבל פעם אחת נתפס כשהוא עובר על אחד ממנהגי ישראל, שאינו קשור לתחום השחיטה.
מאחר שבקהילות אשכנז הקפידו מאוד על קיום המנהג, החליטו הרבנים וראשי הקהילה להעביר את השוחט מתפקידו לאלתר. אם השוחט נכשל במשהו, אי-אפשר עוד לסמוך על שחיטתו ולהיות בטוחים שהיא מתבצעת בהידור.
בהדנד לא הסכים להחלטת הפיטורים. הוא סבר שמכשול כזה אינו חמור דיו להעביר את השוחט מתפקידו, ובפרט שאין קשר בין המנהג שבו נכשל לתחום השחיטה. הוא ציטט באוזני חבריו את מאמר חז"ל "אם ראית תלמיד-חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, שבוודאי עשה תשובה". בכל כוחו ניסה לשכנעם לשנות את ההחלטה, ללא הצלחה.
כשמאמציו עלו על שרטון החל מאיר לחשוב כיצד יוכל בכל-זאת למזער את הנזק שייגרם לשוחט, שיישאר עכשיו בלי פרנסה, ובפרט כאשר תיוודע סיבת הפיטורים והוא יתבזה לעין כול. ליבו הטוב היה מלא חמלה ודאגה לשוחט ולבני משפחתו.
רעיון נצנץ במוחו. "מה תכניותיך עכשיו?", שאל את השוחט. "בעקבות הפיטורים הפתאומיים אינני רואה שום סיכוי להישאר באירופה", השיב השוחט בעצב. "החלטתי להגר לארצות-הברית, ושם אנסה את מזלי מחדש".
בהדנד גילה לשוחט כי ינסה לסכם עם כל ראשי הקהילה שעניין הפיטורים לא יתפרסם, וכך שמו הטוב לא ייפגע. "אארגן לך מסיבת פרידה גדולה, שאליה נזמין את כל בני הקהילה, וכך יישאר הרושם אצל כולם שעזבת את הקהילה מרצונך".
ואכן כך קרה. קהילת המבורג ערכה מסיבה גדולה, רבנים נשאו דרשות, וכולם נפרדו מהשוחט וממשפחתו בברכות חמות. קודם עזיבתו צייד אותו בהדנד במעט כסף, שיסייע לו להתחיל את חייו החדשים באמריקה.
חלפו שנים. בתו של בהדנד נישאה לבחור מהעיר וינה, אדלר שם משפחתו. באותם ימים הייתה וינה האוסטרית עיר ואם בישראל, והתגוררו בה כמאה ושבעים אלף יהודים. האחות ובעלה קבעו שם את מגוריהם.
בשבת זכור תרח"צ (1938) פלש הצבא הגרמני לאוסטריה וסיפח אותה ללא קרב. אוסטריה על כל משאביה נפלה בידי הנאצים הארורים. יהודי המדינה פתחו במנוסה כללית, וניסו בכל דרך להימלט מציפורני השטן.
גם בני הזוג אדלר עסקו בבירורים קדחתניים להיכן יוכלו להימלט. האפשרות הסבירה ביותר הייתה ארצות-הברית, אך זו נמנעה מפתיחת שעריה לכל דורש, והעמידה תנאי לבקשות הגירה – הצגת ערבות כספית של אזרח אמריקאי, המסוגל לכלכל את המהגר בשעת הצורך. לבני הזוג לא היה שום קרוב או מכר בארה"ב שיוכל לחתום בעבורם על ערבות.
ופתאום נזכרה האישה בשוחט, שאביה עזר לו בשעת צרתו. אולי הוא יוכל לעזור, חשבה בליבה. האתגר שעמד לפניה היה לאתר את השוחט ברחבי אמריקה. מלבד שמו לא היה לה שום מידע שיקרב אותה אליו.
בדרך-לא-דרך הצליחה להניח את ידה על ספר טלפונים, שבו רוכזו שמות וכתובות של יהודים שהתגוררו בקהילות היהודיות בארצות-הברית. היא דפדפה במהירות לשמו של השוחט ופניה נפלו: כחמישים שמות כאלה הופיעו שם.
היא לא התייאשה והכינה מכתב בנוסח זה: "לכבוד השוחט מר... שמי גברת אדלר, ואני מתגוררת בווינה שבאוסטריה. אני בתו של ראש הקהל בהמבורג, ר' מאיר בהדנד. אם אתה השוחט שאבי עזר לו כשהיגרת מהמבורג לארצות-הברית, הרי שאני זקוקה לעזרתך כעת, כדי להוציא את משפחתי ואת משפחת חברתי מכאן. אודה לך מאוד".
האישה הכינה חמישים עותקים ושיגרה אותם לכל הכתובות שהופיע בספר הטלפונים. עצם העובדה שמספר גדול כל-כך של מכתבים הממוענים לאותו שם יצאו לארצות-הברית מאוסטריה בתקופה שהנאצים כבר שלטו בה, זה עצמו כבר היה בבחינת נס.
אבל הנס הגדול אירע כעבור זמן מה, בדמות מברק מארה"ב. השולח לא היה אלא אותו שוחט, שלא שכח לציין את המאמצים שעשה אביה בעבורו, בתוך המילים המעטות של המברק.
התברר שהשוחט נעשה רב קהילה בארה"ב. לו עצמו לא היו האמצעים לחתום על ערבות בעבור שתי המשפחות, אך הוא מצא דרך להשפיע על יהודי אמריקאי עשיר, לואיס סֶפּטימוּס שמו, שיעשה זאת. כעבור זמן קצר כבר היו שתי המשפחות בדרך לחופש, וחייהן ניצלו.
דאגתו וטוב ליבו של האב חזרו אליו בהצלת בתו מהתופת.
(על-פי 'האמנתי ואברכה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
