"כְּלִי שֶׁהוּא עָשׂוּי לְמִשְׁכָּב... אֲפִלּוּ הָיָה תַּחַת הָאֶבֶן – אִם עָמַד אֶחָד מִמְּטַמְּאֵי מִשְׁכָּב עַל הָאֶבֶן... נִטְמָא וְנַעֲשָׂה אָב" (הלכות מטמאי משכב ומושב ז, א)
נפסקה הלכה (שו"ע יו"ד קצח,לא) שאין לטבול במקווה הבנוי בתוך כלי, שכן "מה מעיין בקרקע אף מקווה בקרקע" (תו"כ שמיני י). לכן אין לעמוד בעת הטבילה על נסרים מעץ, שמא יבואו לטבול בכלים.
בימיו של רבי מרדכי יפה, בעל ה'לבושים', היו המקוואות בנויים עם מדריגות עץ. וכדי שהדבר לא יהיה נגד ההלכה האמורה, תיקן שיחפו את העץ במרצפות אבן.
לכאורה תקנתו נוגדת את פסק הרמב"ם כאן, שאם זב עומד על כלי מדרס – נטמא הכלי גם כאשר יש אבן החוצצת בינו ובין הכלי. אם האבן אינה חוצצת, מה התועלת בחיפוי האבן?
לאמיתו של דבר, יש להבדיל בין ההלכות:
לעניין טומאה, אכן אין תועלת באבן המפסיקה בין הזב לכלי שעליו הוא עומד, ו"הואיל ונתנשא על הכלי הזה מכל מקום – נטמא ונעשה אב הטומאה"; ואולם איסור טבילה על נסרים נובע מסיבה אחרת. הואיל וגזירת הכתוב היא שהמקווה צריך להיות בקרקע, גזרו חכמים שאין לטבול גם בעת עמידה על משטח עץ. מרצפת האבן משמשת רק היכר בין מקווה זה למקווה שבכלי, ולכן היא מתירה אותו (לבוש, יו"ד קצח, לא). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
