"אַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה גְּזֵרוֹת הֵם... רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, וְכָל מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן לוֹ טַעַם – תֵּן לוֹ טַעַם" (סיום ספר קרבנות)
שאלה עתיקת יומין נידונה בדברי גדולי ישראל – האם המצוות נועדו להביא תועלת ותכלית?
באשר למצוות המוגדרות 'משפטים', כמו כיבוד הורים, ודאי שיש בהן תועלת, שהרי זו מובנת בהיגיון, עד שאפשר היה להבין שיש לנהוג כך גם לולא הציווי האלוקי. השאלה העיקרית היא על ה'חוקים', המצוות הבלתי-מובנות, כמו דיני טומאה וטהרה ועוד.
בחיבורו 'מורה נבוכים' (חלק ג, פרק כו) הרמב"ם מגדיר את השאלה כך: מה מקור המצוות, רצון ה' או חוכמתו? אם הרצון, אין המצוות לשם תועלת; אך אם הן נובעות גם מהחוכמה, ודאי שיש בהן מטרה כלשהי. מסקנתו היא שהמצוות באו הן מרצונו הן מחוכמתו יתברך, והלכך יש לכולן – גם ל'חוקים' – טעם וסיבה. זו גם דעת כמה מהראשונים (רמב"ן תצא כב,ו; אב"ע יתרו כ,א).
עמדה זו מתבטאת גם בחיבורו משנה תורה, בסיום ספר עבודה, שבו הוא כותב על החוקים "שאין טעמן ידוע" (סיום ספר עבודה). כלומר: יש להם טעם, אלא שאינו ידוע לנו. נאמן לשיטתו, מסיים הרמב"ם גם את ספר קרבנות בהבאת טעם לדיני מעילה.
לעומתו, רש"י רואה ב'חוקים' מצוות "שאין טעם בדבר" (תולדות כו,ה). הווי אומר: אמנם ל'משפטים' יש טעם מסוים, ואולם ל'חוקים' אין שום טעם והסבר. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
