(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר |
 |
|
|
| פרסומים > שיחת השבוע > גיליונות 1901-2000 > שיחת השבוע 1970 | | | מתוך הכאב תפרוץ הגאולה | | גאולהפדיה
מאת: מנחם ברוד | מִן הַמֵּצַר. קודם תקיעת השופר בראש השנה אומרים את הפסוק (תהילים קיח,ה): "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ-הּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ". זה גם המבנה של השופר – צידו האחד צר ('מן המֵצר') וצידו השני רחב ('במרחב'). על-ידי הלחץ שהתוקע מפעיל בצידו הצר, התקיעה בוקעת מן הצד הרחב. ואמנם, זו מהותו הרוחנית של השופר – צעקה פנימית הבוקעת מתוך ה'מֵצר' והלחץ דווקא. השופר מבטא את 'צעקת הלב' של יהודי, שחש את ריחוקו מה', וצועק מתוך כאב את רצונו לחזור ולהיות קשור ודבוק בקב"ה.
צעקה פנימית זו מגיעה לרום המעלות, ומכאן חשיבותה העצומה של מצווה זו. על-ידי הצעקה 'מן המֵצר' מגיעים עד 'מרחב י-ה' – עד הדרגות האין-סופיות והבלתי-מוגבלות של האור האלוקי. לכן השופר מעורר חיוּת חדשה ושפע חדש למען העולם, למשך כל השנה החדשה.
בגאולה יישמע קולו של 'שופר גדול', כמו שנאמר (ישעיה כז,יג): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל". ה'שופר' הזה בא גם הוא בעקבות מצב של 'מֵצר'. קודם הגאולה עם ישראל עומד במצב של 'מֵצר' – הצרות הגשמיות והשפל הרוחני גורמים לכל יהודי לחוש תחושה עמוקה של 'מֵצר'. במיוחד צר וכואב לאותם יהודים שהם בבחינת 'אובדים' ו'נידחים', החשים כאב עצום על ריחוקם מן האמת האלוקית. 'מֵצר' זה יוצר את הקרקע להתגלות העצומה של ה'שופר גדול', שבעקבותיו ייגאלו גם "הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". |
|
|   | |
|     |
|
|
|
 |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
