"אני?!", שאל לבסוף, נדהם ומשתאה
רוסיה הקומוניסטית, שנת תרצ"ה (1935). השעה 11 בלילה. נקישה על דלת הבית העבירה רטט בלב הדיירים. ביקור לא-צפוי בשעת לילה מאוחרת העלה את קצב פעימות הלב.
בעל הבית, רבי לוי-יצחק שניאורסון, רבה של העיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרו), ניגש לדלת. ברוסיה של אותם ימים היה עליך להיות מוכן לאפשרות שמעברה השני של הדלת ממתין לך סוכן הגֶ-פֶּ-אוּ (המשטרה החשאית), ואולי תיעצר ותשוּלח למחנה עבודה. במיוחד ארבה הסכנה לרבנים ולאנשי דת. קיום מצוות ופעילות דתית היו לצנינים בעיני השלטונות. הרבנים שנשארו נאמנים לאלוקיהם ולדתם נרדפו על צוואר.
רבי לוי־יצחק שניאורסון
כשנפתחה הדלת חמקה פנימה במהירות אישה בגיל העמידה. ניכר היה בה שהיא שרויה בהתרגשות עצומה. חיוורון קל היה נסוך על פניה. היא דיברה בחיפזון, מביטה סביב מפעם לפעם, לוודא שאוזניים זרות אינן נטויות לשיחתה.
"רבי, באתי לכאן עכשיו מעיר רחוקה. מטעמי זהירות לא אנקוב בשמה. אם יום אחד תישָאֵל על כך, מוטב שתדע מעט ככל האפשר", אמרה.
"בעוד כשעה יבואו לכאן בתי והמיועד להיות חתני", המשיכה האישה. "שניהם תופסים עמדות בכירות בעיר, והם חוששים מאוד להיחשף. בדמעות ובתחנונים מרובים הצלחתי להשפיע עליהם שיערכו חופה וקידושין ויינשאו כדת משה וישראל. התנאי שלהם היה, שרק אתה, כבוד הרב, תערוך את טקס הנישואין. רק עליך הם סומכים. הם מפוחדים מאוד, רבי. בואם לכאן כרוך בסכנה מוחשית. אני חייבת לעזוב עכשיו, ואני סומכת עליכם שתעשו הכול על הצד הטוב ביותר".
בטרם הספיקו הרב ורעייתו לעכל את הדברים, יצאה האישה מהבית ונבלעה ברחוב החשוך. מיהי האישה הזרה? האין כאן מלכודת? הרב לא הניח למחשבות האלה להשפיע עליו. בני זוג רוצים להינשא כדת משה וישראל, והוא ימלא את חובתו, בלי לחשוש מאיש.
בדיוק בחצות הופיעו בביתו החתן והכלה. מתוחים מאוד, מכונסים בתוך עצמם, פניהם מכוסות בצעיף. הרבנית הובילה אותם לחדר צדדי, והשניים ביקשו להזדרז ככל האפשר. הלילה הזה עוד עלול לעלות להם ביוקר.
מה עושים עכשיו? ראשית, יש לאסוף מניין של יהודים. בלי עשרה יהודים, לא היה הרב מוכן לערוך את החופה. הרב והחתן הם שניים; חסרים אפוא עוד שמונה. הללו צריכים להיות אנשים מהימנים, שייאותו להצטרף לחתונה לילית פתאומית ושיסכרו את פיהם.
לא חלפה מחצית השעה ובחדר כבר נכחו תשעה יהודים. חסר עשירי למניין.
באותו בניין התגורר יהודי צעיר. הוא שימש יושב ראש ועד הבית, אך אחד מתפקידיו היה לעמוד על המשמר ולעקוב אחר הנעשה בבית הרב. המשטרה החשאית הטילה עליו משימה לדווח לה על היוצאים והנכנסים אל בית הרב. את האיש הזה החליט עכשיו רבי לוי-יצחק לצרף למניין!
הלה התפלא מאוד על ההזמנה המוזרה לבוא לבית הרב באישון ליל, אך נענה לה. כשהוסברה לו מטרת בואו, שעליו להשלים מניין לעריכת חופה יהודית, הייתה תגובתו הראשונה – הלם מוחלט. היהודי המנוכר לעמו ולדתו – ששימש בפועל סוכן חשאי – לא האמין למשמע אוזניו.
"אני?!", שאל לבסוף, נדהם ומשתאה.
"כן, אתה", פסק הרב בהחלטיות, "אתה תהיה העשירי למניין".
האיש קפא לרגע על עומדו, ואחר מיהר להגיף את התריסים ולהתיישב בפינה. הרבנית הביאה מפה שדמתה לפרוכת, והיא שימשה חופה. ארבעה מן הנוכחים – שהיו גבוהים מכל היתר – אחזו אותה מעל ראשיהם. זו הייתה חופה אחוזה בכלונסאות חיים.
החתן והכלה הוכנסו לחדר. פני הכלה היו מכוסים במשך כל החופה, כמקובל. גם החתן השתדל להליט את פניו ולהסתירם ככל האפשר. הוא היה חסר ידע בסיסי ביהדות, אך המעמד המיוחד הרטיט את ליבו ודמעות חמות נשרו לאיטן על לחייו. בקול חנוק הכריז כפי שהודרך: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".
"מזל טוב!" – איחולי הברכה לחתן ולכלה נשמעו כשהללו כבר היו מעבר לדלת. מייד עם תום החופה נעלמו שניהם כלא היו.
יתר הנוכחים התפזרו אף הם, בלי לעורר תשומת לב מיוחדת. רק שניים מן הנמצאים עדיין לא יצאו. השניים היו חברים במפלגה הקומוניסטית. "אנו רוצים להישאר עוד במחיצתך", אמרו לרב בהתרגשות. "איננו רוצים להיפרד. כל זה" – אמרו בהצביעם על תעודות החבר של המפלגה – "אינו שווה לנו מאומה בשעה שאנחנו איתך!".
.jpeg)
ציונו בעיר אלמטי שבקזחסטן
הגאון והמקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, נאסר בסופו של דבר בידי השלטונות. הוא הוגלה למזרח אסיה, ושם גם נפטר מרוב צרות וייסורים, ביום רביעי כ' במנחם-אב תש"ד (1944), ונטמן בבית העלמין באלמטי, קזחסטן.
(על-פי זיכרונות הרבנית) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
