חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1964 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת עקב, י"ט במנחם-אב ה'תשפ"ד, (23/08/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1964 - כל המדורים ברצף
איפה השיעור שלך?
חדש על המדף
כשהעמים יברכו את בני ישראל
יראת שמיים
תשובה במקומה
העולם יבין מהו עם ישראל
תפקיד החלבנה בקטורת
"אתה תהיה העשירי"
רציתי לשאול
תפילה בשעת העבודה
מאחורי ההכרזה על אתר המורשת

מס' 1962, ערב שבת-קודש פרשת עקב, י"ט במנחם-אב ה'תשפ"ד (23.08.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

איפה השיעור שלך?

חיבור ישיר וקבוע לתורה יעשיר את חיינו, יזרים לריאותינו חמצן רוחני ויעניק לנשמתנו הצמאה את המים הזכים שהיא כמהה להם

כשאומרים לכם ט"ו באב – על מה אתם חושבים? הנטייה הראשונית בימינו על לחשוב על חתונות ועל זוגיות. ואולם במקורות יש לט"ו באב עוד היבט גדול וחשוב – היום הזה מציין את נקודת המעבר מהקיץ לכיוון החורף.

בעונה זו של השנה הימים מתחילים להתקצר והלילות להתארך. בימים הארוכים בני-האדם פעילים יותר בחוץ, בעבודתם ובעיסוקיהם. בלילות הם שבים אל בתיהם. כשהלילה נעשֶה ארוך יותר, יש לאדם יותר זמן, ואותו ראוי להקדיש ללימוד התורה. לכן ט"ו באב נושא עימו מסר של התחזקות בחיבור שלנו עם התורה.

לצלול במים

אחרי שנים של תלישות ונתק מהמקורות החלה לחלחל ללב רבים ההכרה בדבר החשיבות של הכרת 'ארון הספרים היהודי'. בציבור גוברת תחושת אי-הנוחות מחוסר ההיכרות עם המורשת היהודית, ומתפתח רצון ללמוד ולדעת אותה.

אפשר לדבר 'על' היהדות ואפשר לצלול לתוכה. אפשר לשמוע הרבה הרצאות על טעמו הנפלא של תפוח, על הרכבו המינרלי ועל תרומתו החשובה לאדם. בשלב מסוים יאמרו המאזינים: "טוב, תנו לנו לנגוס בתפוח ולחוש את טעמו".

מי שהתעורר בו רצון אמיתי להתחבר למורשת היהודית, כדאי שפשוט יתחיל ללמוד. אפשר להתחיל מחמישה חומשי תורה, מספרי הלכה, מהמשנה והתלמוד, מתורת החסידות. יש בימינו ספרי עזר נהדרים, המאפשרים גם למתחילים ללמוד תורה. מובן שהטוב ביותר הוא להצטרף לשיעור תורה קבוע, שבו יש יתרון כפול – לימוד מפי מורה ומסגרת קבועה, המעודדת את האדם להתמיד בה.

ההתחזקות בלימוד תורה נחוצה לא פחות גם לבעלי רקע תורני. למרבה הצער יש אפילו בוגרי ישיבות, שכאשר הם נכנסים לסחרחורת של עבודה, סידורים, משפחה – הם למעשה מתנתקים מלימוד התורה. הם יאמרו לכם, אחרי הפלטת אנחה, שהם אוהבים את התורה ורוצים ללמוד אותה, אבל 'זה לא יוצא'.

ט"ו באב מַפנה קריאת התעוררות לכל אחד ואחת מאיתנו – חייבים ללמוד תורה ולהוסיף בשיעורי התורה. עם כל הכבוד לעיסוקינו הרבים, אין הם יכולים לבוא על חשבון חיבור קבוע ורציף עם התורה. חכמינו המשילו את החיבור הזה לַצורך של דג במים. כך "התורה היא חיינו". אי-אפשר להתנתק ממקור החיים, גם אם יש לנו תירוצים טובים.

בית של תורה

המחויבות שחש כל יהודי ללימוד התורה היא מרכיב בסיסי בזהותנו היהודית. עם ישראל כוּנה 'עם הספר', מפני שבכל קהילה ועדה, בכל הדורות, המראה הטבעי היה לראות בערב בבית המדרש את בעלי המלאכה, הסוחרים ומכובדי העיר, יושבים ולומדים. זה מול גמרא, זה אוחז בידו משנה, השלישי חומש, הרביעי מעיין בשולחן ערוך, והחמישי קורא תהילים.

החיבור הזה אל התורה יעשיר את חיינו, יזרים לריאותינו חמצן רוחני ויעניק לנשמתנו הצמאה את המים הזכים שהיא כמהה להם. חיי הבית כולו יעלו רמה. כשההורים לומדים תורה, הילדים סופגים את האהבה לתורה ואת ערכיה. אז איפה השיעור שלך?


חיבור קבוע. מחויבות ללימוד התורה. בצילום: שיעור תורה בפרדס חנה

  ספרים

נפלאות אוצרות הגאולה
ליקוט ועריכה: הרב חיים ששון
בהוצאת אוצרות הגאולה

אוצר ענק בענייני הגאולה, מהזוהר, מאור החיים, מהחיד"א, מהרמב"ם, מהאריז"ל, מהרמ"ק, ממגלה עמוקות, מהרמח"ל, מהבעש"ט וממשיכיו, מבעל התניא ומרבי נחמן, מרבי לוי-יצחק שניאורסון ומהרבי מליובאוויטש. כ-1000 עמ'. טל' 025814888.

פניני שליחות הלכה ומעשה
מאת הרב מנחם-מענדל טייכמן
בהוצאת המחבר

ספר יצירתי המוליך את הקורא לתוך עולמם של שליחי חב"ד בתבל, ומשלב סיפורי שליחות מרתקים עם הערות ופלפולים הלכתיים. המחבר שימש שליח באוקראינה וכיום פועל בארץ בקרב העולים מחבר העמים. 280 עמ'. טל' 052371170.

אדמו"רי חב"ד ויהדות ברזיל
בעריכת הרב זושא וולף
בהוצאת מעיינות, פאולו-ברזיל

סקירת מעורבותם העמוקה של אדמו"רי חב"ד בחייה של יהדות ברזיל, לאורך מאה השנים האחרונות. שני כרכים, 970 עמ'. טל' 039606018.

חזון ופגיון
מאת ד"ר מיכאל בן-ארי
בהוצאת עלים

סקירה היסטורית של האסלאם, ערכיו ושיטותיו, מראשיתו ועד טבח שמחת תורה. הספר מיועד למי שמבקש ללמוד באמת את עולמם של אויביו. 592 עמ'. טל' 0559912127.

  שלחן שבת

כשהעמים יברכו את בני ישראל

משה רבנו מעביר לבני ישראל את ברכת הקב"ה: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים". על איזו ברכה מדובר כאן? כאשר יצחק אבינו בירך את יעקב בנו "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (תולדות כז,כח), נאמר במדרש (בראשית רבה פרשה סו) שהכוונה היא למקרא, משנה וגמרא.

אבל כאן אין מקום לפירוש זה, שהרי התורה איננה שייכת כלל לאומות העולם. לכן צריך לומר שהברכה היא על עניינים גשמיים, שכמותם יש גם אצל הגויים, ועל כך שייך לומר "ברוך תהיה מכל העמים", שבני ישראל יתברכו בעניינים האלה במידה נעלית לאין ערוך.

הניצוצות מרגישים

ויש עוד פירוש שמובא בחסידות (תורת שמואל תרכט, עמ' תג): "לא כפירוש הפשוט, שתהיה ברוך יותר מכל העמים, כי אם שהברכה תהיה מכל העמים... – שהעמים יברכו את ישראל". היינו שהברכה תבוא מהעמים עצמם.

פירוש זה מעורר תמיהה: ברכה יכול לתת מי שעומד במדריגה רוחנית גבוהה, ואיך ייתכן שגויים יוכלו לברך את ישראל? אלא שיש 'ניצוצות' אלוקיים גבוהים שנפלו למטה והם מצויים ברשות הגוי. כאשר הגויים מברכים את ישראל, המשמעות הפנימית היא שהניצוצות האלוקיים שברשותם מרגישים את הבירור שבני ישראל פעלו בהם, והם משפיעים על הגויים להכיר במעלתם של ישראל ולברך אותם.

עיוות של הגלות

לפי זה ההתנהגות הטבעית של אומות העולם כלפי עם ישראל הייתה צריכה להיות שידאגו לטובתם של ישראל, שיוכלו לנהל את אורחות חייהם מתוך הרחבה, באופן של "תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ" (דברים ח,יב), מכיוון שזו גם טובתם. וכך אמרו חז"ל (במדבר רבה א,ג): "אילו היו אומות העולם יודעים מה היה המקדש יפה להם, קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשומרו".

לצערנו אנו רואים מצב הפוך, שעמי העולם מציקים לישראל! אין זאת אלא מפני הגלות וחורבן בית המקדש, שנבעו "מפני חטאינו", ולכן נהיה מצב של "היד שנשתלחה במקדשך". במצב זה גם עמי העולם אינם מוּדעים לטובה שהם מקבלים מבני ישראל, ואין הם מרגישים בכך.

התיקון העתידי

מצב זה יתוקן בגאולה האמיתית והשלמה, שאז תתממש ההבטחה "ברוך תהיה מכל העמים" בשלמות, כאשר יקוים הייעוד "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" (ישעיהו סא,ה).

ואכן, אחד ההבדלים בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, שבגאולת מצרים נאמר "כִּי בָרַח הָעָם", היינו שהיו צריכים לברוח מפני הרע, מכיוון שעדיין היה יכול לדבוק בבני ישראל, ואילו על הגאולה העתידה נאמר (ישעיה נב,יב) "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן". הגאולה תהיה מתוך מנוחה דווקא, היינו שגם אומות העולם יתמכו בבני ישראל ולא יפריעו להם, ובמהרה בימינו ממש.

(תורת מנחם, כרך מז, עמ' 261)

  מן המעיין

יראת שמיים

לא בידי שמיים

"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה את ה' אלוקיך" (דברים י,יב). אמר רבי חנינא: הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה".

(ברכות לג)

בכוח הביטול

"אטו יראת שמיים מילתא זוטרתא היא?!... לגבי משה מילתא זוטרתא היא" (ברכות לג). המילה 'מה' מורה על הכנעה וענווה. מידה זו מביאה לידי יראת שמים, ככתוב (משלי כב,ד) "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'". לכן יראת ה' נחשבת 'מילתא זוטרתא' לגבי משה, כי הוא היה בתכלית ההכנעה והביטול, ככתוב (שמות טז,ז) "וְנַחְנוּ מָה". לכן הדבר קל גם לכל אדם, כי בכל נשמה יש בחינת 'מה', ביטול להקב"ה.

(אור התורה)

יראת בושת

מדוע נחוץ לצוות את האדם לירא מהקב"ה? והלוא מלך בשר ודם אינו צריך לצוות שייראו מפניו, כי יראים ממנו גם בלי ציווי? אלא שהציווי איננו על יראת העונש – על יראה זו אכן אין צורך בציווי. הציווי הוא על יראה גבוהה בהרבה, 'יראת בושת'.

(הבעל שם טוב)

הדרך ליראת שמיים

על-ידי דעת והתבוננות יכול אדם להגיע בקלות ל'יראה תתאה', היינו יראה המביאה לידי קיום המצוות. בשעה שאדם מתבונן שהקב"ה מלא ממש את העליונים ואת התחתונים, ומלוא כל הארץ כבודו, ובוחן את כליותיו וליבו של האדם וכל צעדיו יספור – אזיי תיקבע בליבו יראת ה' לכל היום כולו, כשיחזור ויתבונן בזה אפילו בהתבוננות קלה, ובמשך כל היום יהיה זהיר בקיום המצוות בסור מרע ועשה טוב.

(תניא)

אהבה בלי יראה

כשיש יראה – מה טוב; ואם אין יראה חס ושלום, פשיטא שאדם צריך להיות שרוי בפחד ובמורא. כל חללו של עולם איננו שווה כלום כנגד חוט שערה של יראת שמיים. יראה בלי אהבה אינה שלמות; אבל אהבה בלי יראה – אינה כלום.

(רבי אהרון [השני] מקרלין)

קובע ה'ועתה'

חז"ל אמרו (ב"ר כא) "אין 'ועתה' אלא לשון תשובה". הסבר הדבר: כשעושים תשובה, העבירות שבעבר בטלות ונמחקות ואין מענישים עליהן, ועל העתיד בוודאי אין מענישים, כמו שאמרו חז"ל "באשר הוא שם" – אין אדם נידון אלא לפי מעשיו. הרי שעל-ידי תשובה מתייחסים רק לרגע הנוכחי, 'ועתה'.

(הרב יצחק-אייזיק הלוי הרצוג)

מצרך יקר

"אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמיים" (ברכות לג). מדוע יראת שמיים בלבד היא הגנוזה באוצרותיו של הקב"ה? כי אוצר עושים רק מדברים יקרי המציאות ושיש להם חשיבות מיוחדת. והנה הכול בידי שמיים, ושום דבר אינו בעל חשיבות אצלו יתברך, אך יראת שמיים, שאינה בידי שמיים – יקרה היא, ולכן עושה לה הקב"ה אוצר מיוחד.

(הגר"א)

הכול בידנו

כדי לקיים כל מצווה זקוקים לעזרת ה'. כי כדי לעשות מצווה האדם נזקק לאיזה דבר. אי-אפשר לקיים את מצוות ציצית אם אין לך בגד. וכך תפילין ומזוזה ואתרוג ומצה וכדומה. והרי כל דבר הוא מה', כמו שנאמר (דברי הימים א כט,יד): "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ". חוץ מיראת ה', שכאן אין צורך בשום דבר; מצווה זו אפשר לקיים בכל התנאים ובכל המצבים.

(מגנזנו העתיק)

  אמרת השבוע

תשובה במקומה

רבי לוי-יצחק שניאורסון, רבו של מחוז יקטרינוסלב באוקראינה, נודע כבר בצעירותו כגאון עולם. קודם שנעשה רב הלך לבקש סמיכה מגאוני דורו, ובין השאר ביקר אצל רבי חיים מבריסק.

הגאון מבריסק לא עשה חיים קלים לרב הצעיר, וביקש ממנו להישאר אצלו בחג הסוכות הקרוב, ובמהלך הימים האלה ישוחח עימו בדברי תורה והלכה.

החג חל אז בשבת, ופתאום, אחרי כניסת השבת והחג, באו כמה תושבים במרוצה אל רבי חיים ושאלה חמורה בפיהם: הם כמה דיירים המתגוררים בחצר אחת, והתכוננו לאכול את סעודת החג בסוכה שהקים אחד מהם בחצר, אך התברר ששכחו לעשות 'עירוב חצרות', וממילא אסור לטלטל את האוכל מהבית לסוכה.

אמר רבי חיים: "נמצא עימנו רב צעיר, הבה נשאל אותו מה דעתו על שאלה זו". ענה רבי לוי-יצחק מייד: "הלוא הסוכה עצמה היא ה'עירוב'!".

  גאולהפדיה

העולם יבין מהו עם ישראל

הַגּוֹיִים יַכִּירוּ. באחת מנבואות הגאולה נאמר (ישעיה מט,כג): "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ, אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ, וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה', אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי". הקב"ה מבטיח לעם ישראל שהוא עתיד להיווכח כי עבודת ה' במשך כל שנות הגלות לא הייתה לריק, וכי בסופו של דבר אפילו מלכי אומות העולם יכירו בייחודו של עם ישראל וירגישו זכות לסייע לו.

מתן הכבוד לעם ישראל והסיוע מצד אומות העולם מופיע בעוד ועוד נבואות, וחשיבותו רבה בתהליך הגאולה. לעניין זה ערך רב לא רק בגלל עצם התועלת שצומחת לעם ישראל מהסיוע הזה, אלא הדבר מעיד על עומק חדירת מושגי הגאולה לתוך גדרי העולם הזה (ראה לקוטי שיחות כרך כג, עמ' 171 ובכללות השיחה).

עניינה של הגאולה, שמושגיה וערכיה נעשים טבעיים ומובנים מאליהם. דברים שכיום אנו נזקקים למחשבה ולהתבוננות כדי להשתכנע בנכונותם, יבואו אז בטבעיות מתוך גדרי העולם עצמו. בכך מתבטא השינוי הגדול שיחול בעולם בזמן הגאולה – העולם עצמו, מצד טבעו וגדריו, ישתנה וייעשה כלי לקבלת האמת.

בבוא הגאולה, כשם שייעלמו המלחמות והשנאות, כך יבין העולם כולו את תפקידו של עם ישראל. וכפי שהנבואה מתארת (ישעיה סא,ה-ו): "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר – אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם". תפקידו של העם היהודי יהיה ברור לאומות העולם, כמו שהנביא ממשיך: "וְאַתֶּם, כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ, מְשָׁרְתֵי אֱלֹקֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם".

טעימה מהרמב"ם

תפקיד החלבנה בקטורת

"וְהַחֶלְבְּנָה כְּמוֹ דְּבַשׁ שָׁחֹר וְרֵיחוֹ קָשֶׁה" (הלכות כלי המקדש ב,ד)

בליל יום הכיפורים, קודם 'כל נדרי', אומרים: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". המקור לאמירה זו טמון בשילוב ה'חלבנה' בקטורת, כדברי חז"ל: "כל תענית ציבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת" (מובא בטור או"ח תריט).

במבט ראשון נראה כי החלבנה הייתה בעלת ריח רע, ולא תרמה דבר חיובי לקטורת. צירופה נבע רק כדי לתת מקום לרשעים בישראל, על אף ריחה הלא-נעים.

ואולם הר"ן (דרשות הר"ן, הדרוש הראשון) מעניק ניחוח אחר לחלבנה. כשהחלבנה עומדת לבדה, ריחה רע; אך כשהיא נמצאת עם יתר הסממנים, לא דיי שריחה אינו רע, אלא שריחה החזק מעצים את הריח הטוב של שאר הסממנים.

אם נתרגם את הדברים בחזרה לפושעי ישראל – כאשר דוחים את פושעי ישראל ומותירים אותם לבדם, אכן הם נשארים עבריינים; אך משעה שמתירים "להתפלל עם העבריינים", הם מקבלים כוח לחזור למוטב.

ויתרה מזו: עבריין הוא בדרך כלל אדם בעל עוצמות גדולות, אלא שלא הצליח לבטא זאת בדרך חיובית, ונפלט לאפיקים שליליים. כשהוא חוזר לציבור ומתחבר עימו, העוצמות שלו יכולות להתבטא בדרך חיובית, ובכוחו להעצים את הטוב של שאר הציבור. כמו בסיפור הידוע על ריש לקיש, שרבי יוחנן אמר לו "חילך לאורייתא" [כוחך לתורה].

  מעשה שהיה

"אתה תהיה העשירי"

תגובתו הראשונה הייתה הלם מוחלט. היהודי המנוכר לעמו ולדתו – ששימש סוכן חשאי – לא האמין למשמע אוזניו. "אני?!", שאל לבסוף, נדהם ומשתאה

רוסיה הקומוניסטית, שנת תרצ"ה (1935). השעה 11 בלילה. נקישה על דלת הבית העבירה רטט בלב הדיירים. ביקור לא-צפוי בשעת לילה מאוחרת העלה את קצב פעימות הלב.

בעל הבית, רבי לוי-יצחק שניאורסון, רבה של העיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרו), ניגש לדלת. ברוסיה של אותם ימים היה עליך להיות מוכן לאפשרות שמעברה השני של הדלת ממתין לך סוכן הגֶ-פֶּ-אוּ (המשטרה החשאית), ואולי תיעצר ותשוּלח למחנה עבודה. במיוחד ארבה הסכנה לרבנים ולאנשי דת. קיום מצוות ופעילות דתית היו לצנינים בעיני השלטונות. הרבנים שנשארו נאמנים לאלוקיהם ולדתם נרדפו על צוואר.


רבי לוי־יצחק שניאורסון

כשנפתחה הדלת חמקה פנימה במהירות אישה בגיל העמידה. ניכר היה בה שהיא שרויה בהתרגשות עצומה. חיוורון קל היה נסוך על פניה. היא דיברה בחיפזון, מביטה סביב מפעם לפעם, לוודא שאוזניים זרות אינן נטויות לשיחתה.

"רבי, באתי לכאן עכשיו מעיר רחוקה. מטעמי זהירות לא אנקוב בשמה. אם יום אחד תישָאֵל על כך, מוטב שתדע מעט ככל האפשר", אמרה.

"בעוד כשעה יבואו לכאן בתי והמיועד להיות חתני", המשיכה האישה. "שניהם תופסים עמדות בכירות בעיר, והם חוששים מאוד להיחשף. בדמעות ובתחנונים מרובים הצלחתי להשפיע עליהם שיערכו חופה וקידושין ויינשאו כדת משה וישראל. התנאי שלהם היה, שרק אתה, כבוד הרב, תערוך את טקס הנישואין. רק עליך הם סומכים. הם מפוחדים מאוד, רבי. בואם לכאן כרוך בסכנה מוחשית. אני חייבת לעזוב עכשיו, ואני סומכת עליכם שתעשו הכול על הצד הטוב ביותר".

בטרם הספיקו הרב ורעייתו לעכל את הדברים, יצאה האישה מהבית ונבלעה ברחוב החשוך. מיהי האישה הזרה? האין כאן מלכודת? הרב לא הניח למחשבות האלה להשפיע עליו. בני זוג רוצים להינשא כדת משה וישראל, והוא ימלא את חובתו, בלי לחשוש מאיש.

בדיוק בחצות הופיעו בביתו החתן והכלה. מתוחים מאוד, מכונסים בתוך עצמם, פניהם מכוסות בצעיף. הרבנית הובילה אותם לחדר צדדי, והשניים ביקשו להזדרז ככל האפשר. הלילה הזה עוד עלול לעלות להם ביוקר.

מה עושים עכשיו? ראשית, יש לאסוף מניין של יהודים. בלי עשרה יהודים, לא היה הרב מוכן לערוך את החופה. הרב והחתן הם שניים; חסרים אפוא עוד שמונה. הללו צריכים להיות אנשים מהימנים, שייאותו להצטרף לחתונה לילית פתאומית ושיסכרו את פיהם.

לא חלפה מחצית השעה ובחדר כבר נכחו תשעה יהודים. חסר עשירי למניין.

באותו בניין התגורר יהודי צעיר. הוא שימש יושב ראש ועד הבית, אך אחד מתפקידיו היה לעמוד על המשמר ולעקוב אחר הנעשה בבית הרב. המשטרה החשאית הטילה עליו משימה לדווח לה על היוצאים והנכנסים אל בית הרב. את האיש הזה החליט עכשיו רבי לוי-יצחק לצרף למניין!

הלה התפלא מאוד על ההזמנה המוזרה לבוא לבית הרב באישון ליל, אך נענה לה. כשהוסברה לו מטרת בואו, שעליו להשלים מניין לעריכת חופה יהודית, הייתה תגובתו הראשונה – הלם מוחלט. היהודי המנוכר לעמו ולדתו – ששימש בפועל סוכן חשאי – לא האמין למשמע אוזניו.

"אני?!", שאל לבסוף, נדהם ומשתאה.

"כן, אתה", פסק הרב בהחלטיות, "אתה תהיה העשירי למניין".

האיש קפא לרגע על עומדו, ואחר מיהר להגיף את התריסים ולהתיישב בפינה. הרבנית הביאה מפה שדמתה לפרוכת, והיא שימשה חופה. ארבעה מן הנוכחים – שהיו גבוהים מכל היתר – אחזו אותה מעל ראשיהם. זו הייתה חופה אחוזה בכלונסאות חיים.

החתן והכלה הוכנסו לחדר. פני הכלה היו מכוסים במשך כל החופה, כמקובל. גם החתן השתדל להליט את פניו ולהסתירם ככל האפשר. הוא היה חסר ידע בסיסי ביהדות, אך המעמד המיוחד הרטיט את ליבו ודמעות חמות נשרו לאיטן על לחייו. בקול חנוק הכריז כפי שהודרך: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".

"מזל טוב!" – איחולי הברכה לחתן ולכלה נשמעו כשהללו כבר היו מעבר לדלת. מייד עם תום החופה נעלמו שניהם כלא היו.

יתר הנוכחים התפזרו אף הם, בלי לעורר תשומת לב מיוחדת. רק שניים מן הנמצאים עדיין לא יצאו. השניים היו חברים במפלגה הקומוניסטית. "אנו רוצים להישאר עוד במחיצתך", אמרו לרב בהתרגשות. "איננו רוצים להיפרד. כל זה" – אמרו בהצביעם על תעודות החבר של המפלגה – "אינו שווה לנו מאומה בשעה שאנחנו איתך!".


ציונו בעיר אלמטי שבקזחסטן

הגאון והמקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, נאסר בסופו של דבר בידי השלטונות. הוא הוגלה למזרח אסיה, ושם גם נפטר מרוב צרות וייסורים, ביום רביעי כ' במנחם-אב תש"ד (1944), ונטמן בבית העלמין באלמטי, קזחסטן.

(על-פי זיכרונות הרבנית)

  רציתי לשאול

עם הרב שניאור-זלמן כהן

מנהל בית חב"ד בשכונת הר חומה, ירושלים

בית הכנסת במקום מגוריי סובל ממכת פטפוטים במהלך התפילה, והדבר מרגיז אותי בכל פעם. אולי מוטב שאתפלל בבית?

אכן, בית הכנסת הוא מקום שמפגיש אנשים, אך יש לזכור קודם כול כי זה 'מקדש מעט', שבו השכינה שורה. זמן התפילה הוא 'עת רצון' לעמוד לפני הקב"ה, ואין מקום כלל לדיבורים בשעת התפילה וקריאת התורה.

זוהי הלכה פשוטה, ובמרוצת הדורות עוררו גדולי ישראל על חומרת הדבר, והפליגו בגודל הזכות והברכה לנזהרים שלא להשיח שיחה בטלה מתחילת התפילה ועד סיומה.

רבנו הזקן בעל התניא המשיל (תניא, אגרת הקודש, סימן כד) את המדברים בתפילה למצב שבו מלך נותן הזדמנות לראות את "כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו", ואז "מי שעומד לפניו ואינו חושש לראותו, ומתעסק בצרכיו, כמה גרוע וסכל ופתי הוא... וגם הוא מתחייב בנפשו למלך על הראות קלונו ובזיונו את המלך לעין כל רואה".

הצורך החברתי, ההתעניינות בזולת והעדכון בנעשֶה חשובים ואף רצויים, אך זאת אפשר לעשות לפני התפילה או אחריה, ובשום פנים ואופן לא בעת התפילה.

אם זו תופעה חוזרת ונשנית, ראוי לפנות אל רב בית הכנסת או אל הגבאים, בבקשה לעורר את המתפללים על חשיבות ההימנעות מפטפוטים בעת התפילה. יש לנהוג בתבונה בדרך הצגת הדברים, כדי שתביא את התועלת הרצויה ושלא תעורר מחלוקת.

אם התופעה נמשכת על אף כל המאמצים שהוזכרו, מומלץ לחפש מקום תפילה שבו שומרים על קדושת בית הכנסת. לא פשוט להמליץ על תפילה בבית, כי אז מפסידים תפילה בציבור, 'ברכו', 'קדושה', קריאת התורה וכו'. באין ברירה יש להציג את הפרטים לפני רב פוסק הלכה ולנהוג על-פי הוראתו.

  פינת ההלכה ומנהג

תפילה בשעת העבודה

שאלה: האם שכיר רשאי להפסיק את עבודתו לצורך תפילה בציבור?

תשובה: השכיר צריך לברר שאלה זו עם הממונה עליו. אם הלה אינו מקפיד על כך (והדבר בסמכותו), מותר לו ללכת אף לבית הכנסת להתפלל בציבור. אם לאו – עליו לצאת לתפילה על חשבון השעות שלו. אם אין אפשרות לקזז את ההפסקה משעות העבודה - אין הוא רשאי לצאת לתפילה בציבור.

במקרה כזה עליו להתפלל לפחות ביחידות בהפסקה שקיימת במקום העבודה. אם אין כזאת - מותר לו להתפלל ביחידות בשעות העבודה, כי אפשר לראות בזה זכות בסיסית של העובד (אם יש לעובד אפשרות להתפלל בהפסקה, ולא ניצל אותה, עליו לקזז את זמן התפילה משעות עבודתו).

כאן המקום להזכיר את חשיבות מוסר העבודה, וכדברי הרמח"ל: "מה יענו איפוא העוסקים בהנאותיהם בשעת מלאכה ובטלים ממנה, או כי יעסקו בחפציהם איש לביצעו?! כללו של דבר: השכיר אצל חברו לאיזו מלאכה שתהיה, כל שעותיו מכורות הן ליומו... ולא עוד, אלא אפילו עשה מצווה בזמן מלאכתו, לא לצדקה תיחשב לו, אלא עבירה היא בידו, שאין עבירה - מצווה" (ובוודאי אסור לעשות רישום כוזב בכרטיס העבודה או להשתמש במשאבים של מקום העבודה לצרכים פרטיים, בלי אישור הממונה).

הרמב"ם פסק: "מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן... וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר 'כי בכל כוחי עבדתי את אביכן', לפיכך נטל שכרו בעולם הזה, שנאמר 'ויפרוץ האיש מאוד-מאוד'".

מקורות: רמב"ם סוף הל' שכירות. שו"ע אדה"ז קי,ב. ועיין שלחן מנחם כרך ז עמ' סו. מסילת ישרים פי"א.

  חיים יהודיים

מאחורי ההכרזה על אתר המורשת

ממשלות ארה"ב וקזחסטן חברו יחד להכרזה על קביעת ציונו של רבי לוי-יצחק שניאורסון באלמטי אתר מורשת יהודי שמור. פול פקר, היועץ האמריקני הבכיר, שהוביל את המהלך, משתף

תעודת זהות. פינחס (פול) פקר שימש היועץ המיוחד לנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ לשימור מקומות קדושים ואתרי מורשת יהודיים בעולם, החשובים לארה"ב. הוא פעל להכרזה של הממשלים בקזחסטן ובארה"ב על מקום מנוחתו של רבי לוי-יצחק שניאורסון בעיר אלמטי – אתר מורשת יהודי שמור.


"הבנתי שיש לי משימה". פקר ונשיא ארה"ב לשעבר

ביקור בזק. זה קרה בביקור עבודה שערכתי בקזחסטן בחודש מרחשוון תשע"ט (2018). הביקור תוכנן ליומיים–שלושה, ולוח הזמנים היה צפוף. אבל שליח חב"ד, הרב ישעיה כהן, פנה אליי בהצעה לבוא עימו לביקור בזק באלמטי, להתפלל בציון אביו של הרבי מליובאוויטש. לא היה צריך לשכנע אותי הרבה, שכן את הרבי וחב"ד אני מכיר מילדות.

טבילת הכנה. לקחנו טיסה פנימית ובאנו למקום הקדוש. קודם כול פנינו לבית חב"ד, לטבול במקווה לפני כניסתנו למקום הקדוש. ראיתי שם יהודים לומדים תורה ופעילות שוקקת, וזה היה בהחלט מפעים ומרגש. נסענו לבית העלמין והרב כהן סיפר לי בקצרה איך במרוצת השנים נהפך הציון לאבן שואבת, וכי יהודים מכל העולם באים לכאן לשאת תפילה.

המשימה. כבר באותו ביקור הבנתי שיש לי משימה – להעביר החלטה בוועדה שאני עומד בראשה שהמקום הקדוש הזה יוכרז אתר מורשת.

תיק החקירה. אף שהשעון דחק, הלכתי לעיין בקלסרים של תיקי החקירה של הצדיק. היה מדהים לראות שתיקי החקירה עצמם מעידים כי ה'אשמה' היחידה שבגללה נאסר, עונה ושולח לגלות קשה ונוראה, הייתה אך ורק עובדת היותו רב בישראל, שמילא את תפקידו נאמנה ושאף בכל מאודו להנחיל את המסורת והמורשת היהודית לדורות הבאים.

שיתוף פעולה. המהלך נעשה בתיאום מלא עם הממשלה בקזחסטן. יצוין כי הוועדה מכריזה על אתרי מורשת בהקשר של השואה, ולקזחסטן קשר לשואה מההיבט החיובי דווקא: יהודים רבים ברחו לקזחסטאן מהאזורים שאליהם הגיעו הנאצים וניצלו. יש סיפורים כי המקומיים קיבלו יפה את הפליטים ועזרו להם לשרוד. השלטונות מכבדים מאוד את דמותו של רבי לוי-יצחק.


פקר על ציונו של רבי לוי־יצחק. שוּלח לגלות רק בשל היותו רב בישראל

גאווה יהודית. בהכרזה יש משמעות רבה מעבר למחווה לצדיק, לבנו הרבי ולחסידות חב"ד. זה מסר כללי, שעליו חתומים הממשל האמריקני והממשלה הקזחית, שאומר לעולם: אפשר לחיות כיהודי גאה בכל מקום בעולם, ואנחנו מכבדים זאת.

ההכרזה. המעמד התקיים בעיצומה של תקופת הקורונה, ובכל-זאת באה משלחת גדולה ומכובדת של רבנים, שלוחי חב"ד, וגם נציגי הממשלה והעירייה. המעמד ריגש את כולם.

זכות אבות. בנאומי הרשמי אמרתי: "ביהדות אנחנו לומדים על המושג זכות אבות. והיום, כ' באב, אנו מציינים את האבידה בפטירתו של רבי לוי-יצחק, אביו של הרבי. כל אחד מוזמן לתאר לעצמו איזו זכות נפלאה היא להיות אב לבן כזה!".

הצהרה משמעותית. מוסיף רבה של קזחסטן, הרב כהן: "דווקא מפני שהכרזה נעשתה באישור ראשי המדינות יש לה ערך רב – באותה מדינה שאליה בעל ההילולא שולח לגלות איומה על פועלו למען היהדות – הממשלה המקומית וגם מעצמה כארצות-הברית מצהירות שהן מעריכות ומכבדות את המורשת היהודית".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)