"כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד, וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן מִין טְהוֹרָה וְהַשֵּׁנִי מִין טְמֵאָה, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה" (הלכות כלאיים ט,א)
בהלכות כלאיים הרמב"ם מפרט חמישה סוגים של כלאיים: כלאי זרעים – זריעת מינים שונים יחד; כלאי הכרם – זריעת תבואה או ירק סמוך לגפן; כלאי בהמה – הרבעת מינים שונים או עשיית מלאכה בשני מינים יחד; וכלאי בגדים – שעטנז של צמר ופשתן.
מה טעם איסורי כלאיים?
רש"י סבור שכלאיים הם 'חוקים', "שאין טעם לדבר", כפי שנאמר "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ – בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ" (ויקרא יט,יט).
אך הרמב"ן מפרש (שם) שכלאיים נאסרו מפני שהקב"ה ברא את העולם בצורה מסודרת, בחלוקה למינים, ואילו "המערב כלאיים מכחיש ומערב מעשה בראשית". הרמב"ם כותב (מורה נבוכים ג,לז) בכיוון שונה, שעובדי עבודה זרה נהגו לעשות הכלאה בין מינים, ולכן התורה אסרה זאת. הן הרמב"ם הן הרמב"ן מסכימים שאיסור מלאכה בשני מינים נועד להרחקה מהרבעת המינים.
ל'ספר החינוך' טעם אחר לאיסור מלאכה במינים שונים. לכל בעל-חיים קצב שונה וסגנון ייחודי, וחיבור שני מינים למלאכה אחת מסב להם צער בעלי-חיים. מכאן לומד ה'חינוך' גם באשר לבני-האדם: יש להימנע מחיבור שני אנשים לצוות אחד אם הם שונים זה מזה באופן קיצוני. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
