חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1959 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בלק, י"ג בתמוז ה'תשפ"ד, (19/07/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1959 - כל המדורים ברצף
הן עם כלביא יקום
יש חדש
"עם לבדד ישכון" – זו ברכה
נבואת בלעם
דליים של דמעות
ארץ ישראל מתרחבת
או חברותא או כלאיים
העדות נפרצה
רציתי לשאול
לימוד נגינה לילדים
תופעה מתרחבת: פועלי בניין חרדים

מס' 1959, ערב שבת-קודש פרשת בלק, י"ג בתמוז ה'תשפ"ד (19.07.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הן עם כלביא יקום

עם ישראל קם למלחמה בכוחות הרוע, ומאז הוא מכה בהם ומנחית עליהם מהלומות כואבות, בחתירה להכנעתם המוחלטת

פרשת השבוע מקבלת משמעות עוצמתית במיוחד בימים האלה. הנבואה המופלאה של בלעם, שרצה לקלל ונאלץ לברך, היא בעצם תמצית כל מה שקורה לנו מאז שמחת תורה. אויבינו ביקשו להכות בנו, להפחיד אותנו ולרפות את ידינו, והתוצאה הייתה התחזקות אדירה, גילויי גבורה מפעימים, ועוצמות של אמונה בעם ישראל ובאחיזתו בארץ ישראל.

ראינו במו עינינו את התגשמות הפסוק "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא". עם ישראל קם והתייצב למלחמה בכוחות הרוע והרשע, ומאז הוא מכה בהם ומנחית עליהם מהלומות קשות וכואבות, בחתירה להכנעתם ולהשמדתם המוחלטת.

זה הזמן לאמונה

למרבה הצער, המאבק הקשה יותר עכשיו הוא עם מרפי הידיים מתוכנו. חיילים שיוצאים להפוגות מזירות הלחימה בעזה ונחשפים לשיח ברבים מכלי התקשורת המרכזיים, עומדים נדהמים לנוכח הפער בין המציאות ובין האווירה שהערוצים האלה משרים.

בעוד בשטח רואים את ההצלחות וההישגים, שאמנם נקנים במחיר יקר וכואב, אבל הם ברורים וחד-משמעיים, התקשורת מפמפמת רוח של דכדוך וכישלון. במקום להרים את המורל של עם שבניו שרויים בלחימה, במקום לטעת תקווה ואמונה – הם מסבירים כל הזמן למה אי-אפשר, ולמה אנחנו מדשדשים, ומדוע אין לנו ברירה אלא להיכנע ולקבל את תכתיבי האויב.

העובדה שהם מתגלים שוב ושוב בקוצר ראייתם, כאשר תחזיותיהם המפחידות מתנפצות שוב ושוב אל מול ההצלחות המופלאות של חיילינו, הזוכים לברכת שמיים במלחמתם – אינה גורמת להם ולו לרגע לעצור ולחשב מסלול מחדש. הם פשוט אינם יכולים לצאת מהקיבעון של התבוסתנות ונמיכות הרוח, ותמיד יחפשו איך להשחיר ואיך להלך אימים.

קשה במיוחד לראות בעלי עבר ביטחוני המובילים את הנהי ואת רוח הנכאים. ופתאום אתה מבין מדוע שמענו בעבר שוב ושוב 'גורמים ביטחוניים' המסבירים ש'אי-אפשר לנצח את הטרור', ושהדרך היחידה היא התקפלות, נסיגה וכניעה, שנעטפות במילים יפות כמו 'תהליך מדיני'. בה בשעה שהמציאות הוכיחה את ההפך – 'התהליך המדיני' הביא עלינו פרץ של שפיכות דמים, ואילו לחימה עקשנית בטרור, כמו מבצע 'חומת מגן', החזירה את השקט ואת הביטחון.

ניצחון קטן-גדול

ביטוי קטן אבל חשוב להתעוררות הרוח היהודית היה במאבקה של משפחת יודקין מכפר חב"ד, לציין את ראשי התיבות הי"ד על מצבת בנם, סרן ישראל הי"ד, שנפל בקרב ברצועת עזה. משרד הביטחון התנגד, כי מה פתאום לדבר על 'השם' ועל 'ייקום דמו'. כמה עצוב שצריך היה להיאבק על ערכי יסוד שהיו ברורים ליהודים לאורך אלפי שנים, ובהם, שכאשר יהודי נהרג בשל היותו יהודי – כותבים עליו 'ה' ייקום דמו'.

אבל הנחישות ותוקף האמונה של משפחת יודקין ניצחו את המערכת, וביום שישי האחרון עלה שר הביטחון בכבודו ובעצמו עם המשפחה אל חלקת הקבר, והצהיר שדרישת המשפחה הייתה מוצדקת מאין כמותה, וכי מעתה תינתן לכל משפחת חלל שנפל בקרב האפשרות לציין הי"ד ליד שמו של הנופל. בסוף הרוח היהודית תנצח!


הנחישות ניצחה. המערכת נכנעה מול עוצמת האמונה

  יש חדש

לומדים על המקדש

לקראת ימי בין המצרים הננו מזכירים לציבור את קריאת הרבי מליובאוויטש להוסיף בימים האלה בלימוד התורה ובנתינת צדקה, ובמיוחד בלימוד ענייני המקדש – בתורה שבכתב (פרשיות תרומה, ויקהל-פקודי; יחזקאל פרק מ-מג), בתורה שבעל-פה (מסכת מידות) ובהלכה (הלכות בית הבחירה לרמב"ם). על-ידי לימוד זה נזכה שיתקיימו דברי המדרש: "לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה, שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

הגבהה חרף המגבלה

סרן (במיל') זיו שילון, קצין בגבעתי שאיבד את ידו בפיצוץ מטען בגבול רצועת עזה במבצע עופרת יצוקה, לפני 12 שנה, הכניס ספר תורה לבית חב"ד סביון, והצליח להגביה את הספר, על אף המגבלה. "עם ישראל צריך לדעת שנצא מהמלחמה מחוזקים ומאוחדים יותר", אמר בהתרגשות. שליח חב"ד ביישוב, הרב שמואל ביסטריצקי, אמר: "זיו זוכה לחבר מגזרים מגוּונים כבר שנים רבות, והפעם זה קורה עם ספר התורה שמאחד את העם היהודי אלפי שנים".

נשיא ארגנטינה באירוע

בעצרת ענק לציון יום ההילולא השלושים של הרבי מליובאוויטש השתתף אורח מפתיע –  הנשיא חאבייר מיליי. הוא נכנס ליציע האולם בחשאיות, כשאיש מהנוכחים אינו מעלה על דעתו איזה אורח חשוב משתתף במעמד. חאבייר ביקר כמה פעמים בציונו של הרבי.

  שלחן שבת

"עם לבדד ישכון" – זו ברכה

אנו שרויים בתקופה המוגדרת 'עקבתא דמשיחא', שעניינה (כדברי רש"י סוטה מט,ב) "סוף הגלות לפני ביאת משיח", שדווקא בה החושך הרוחני גובר.

סיבת הגלות היא, כנוסח התפילה, "מפני חטאינו גלינו מארצנו". אילולא זה, לא היו ממלכות בבל ורומי יכולות לפגוע בעם ישראל, על אף היותן מעצמות אדירות, מפני שאין לגוי שום שליטה חס ושלום על עם ישראל.

שום זאב לא יפגע

בכך טמונה הוראה גם לימינו. אנחנו משולים לכבשה אחת בין שבעים זאבים (מדרש תנחומא), ועלול להתגנב ללבבות החשש – איך אפשר ללכת לישון ולהמשיך בחיי השגרה בשעה שמוקפים בשבעים זאבים?

התשובה לכך ניתנה בפרשתנו. בלעם כבר ניבא על עם ישראל שהוא "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג,ט). משמעות הדברים היא שבני ישראל מובדלים מכל אומות העולם, ושהם למעלה מחוקי הטבע ומהנהגות הטבע, וממילא איש אינו יכול לנגוע לרעה חס ושלום אפילו לא באיש אחד מבני ישראל.

בדרכי האבות והאימהות

עם זה, בני ישראל מצידם חייבים לפעול כפי המרומז בתחילת הפסוק: "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ". במדרש מוסבר שהכוונה לאבות ולאימהות, ואלה משתקפים – "אראנו" – בהתנהגותם של ילדיהם, בני ישראל, שהיא באופן של "לבדד ישכון" – הם ייחודיים בדבקותם בדתם, "דתיהם שונות מכל עם".

או אז זוכים להגנה ושלווה, כפי שנאמר "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד" (דברים לג,כח); "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" (שם לב,יב). כאשר היהודים דבקים בייחודיותם, הם שוכנים 'בטח', בלי שום פחד. אין אלה דברי 'הרגעה' בעלמא, אלא זו האמת לאמיתתה – בכוח ההליכה בדרך האבות והאימהות זוכים אף למימוש ההבטחה שניתנה לאברהם, שהיה יחיד באמונתו, "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם", ובכל-זאת "וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ" (יחזקאל לד,כד). המסר הזה צריך להגיע לאוזניו של כל יהודי ויהודי, וגם לילדים, על-פי הנאמר "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" (תהילים ח,ג).

להשמיע ולהשפיע

דברי עידוד כאלה, המושמעים מתוך אמונה בנכונותם, השפעתם מובטחת, שכן "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". ובוודאי יחזקו את הביטחון בקב"ה אצל כל אחד ואחת מבני ישראל ש"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל".

חיזוק בני ישראל בביטחון בה', ובמיוחד כשהוא בא עם מצווה נוספת, כמתן צדקה, מאחד את כל בני ישראל, כפי שאנו מבקשים בברכת 'שים שלום', "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ" – ומדוע? מפני ש"כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד". ונזכה לטוב הנראה והנגלה, ולהחשת הגאולה האמיתית והשלמה על־ידי משיח צדקנו.

(תורת מנחם, כרך עז, עמ' 69)

  מן המעיין

נבואת בלעם

עבד ובן

"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כד,ה). "יעקב" – היינו בחינת עבד, "יעקב עבדי", עבודת ה' מתוך יראה. "ישראל" – בחינת בן, "בני בכורי ישראל", עבודה מתוך אהבה, הבאה מהכרה בגדולת ה'. "מה טובו אוהליך יעקב" – עבודת העבד היא מצד המקיף, מורא ופחד, כמו אוהל, שהוא כיסוי מבחוץ; ואילו "משכנותיך ישראל" – עבודת הבן היא מצד הפנימיות, אהבה, כמשכן שהוא תוכיות האוהל, הפנימיות.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

קליפה של גסות

"וירום מאגג מלכו" (במדבר כד,ז). "כל מלכי עמלק נקראין אגג" (רשב"ם). קליפת עמלק היא גסות וגאווה, בבחינת "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו". לפיכך נקראו כל מלכי עמלק בשם אגג, מלשון גג, המורה על הגבהה והתנשאות.

(לקוטי לוי יצחק)

עצה לדחייה

"לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" (במדבר כד,יד). אילו לא חטאו ישראל בשיטים בעצת בלעם, היו כל הברכות והנבואות שניבא בלעם על ישראל מתקיימות מייד. וזה הרמז בדבריו: "לכה איעצך" – עצה כזאת, שעל-ידה "יעשה העם הזה לעמך" את כל אותם הדברים שניבאתי עליהם – רק "באחרית הימים", ולא מייד.

(עיטורי תורה)

מזימת הגויים

"באחרית הימים", לפני ביאת הגואל, ישתדלו הגויים לעשות את "העם הזה", את עם ישראל, ל"עמך", לגוי ככל הגויים, במידותיהם ובמנהגיהם.

(רבי בונים מפרשיסחה)

דרושה קרבת לבבות

"אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב" (במדבר כד,יז). מדוע "אראנו ולא עתה"? – מפני ש"אשורנו ולא קרוב", שאין בין בני ישראל קרבת הלבבות כדבעי.

(אמרי כהן)

זה עצמו הייאוש

"דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל... וקרקר כל בני שת" (במדבר כד,יז). לפי הפשט זה מלך המשיח (רשב"ם). שאלו פעם את בעל חידושי הרי"ם: חז"ל אומרים (סנהדרין צז) "אין בן-דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה". והלוא איננו מתייאשים, אלא אומרים בכל יום "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח... עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא", ואיך יבוא משיח? השיב: אם אנו סבורים שהמשיח אינו יכול לבוא מפני שאנו זוכרים אותו – אין לך ייאוש גדול מזה.

איבודה זהו תיקונה

"ואחריתו עדי אובד" (במדבר כד,כ). כל אחת ואחת משבע המידות הרעות היא בעלת תוכן מסוים, ולכן אפשר להפוך אותה לטוב. למשל, אפשר להפוך את החסד של הקליפה לחסד של קדושה. אבל קליפת עמלק, שהיא חוצפה והעזה בלי טעם ובסיס, אין לה תיקון, שהרי אי-אפשר להפוך חוצפה זו לטוב. אלא איבודה זהו תיקונה.

(שערי אורה)

לא לקחו מוסר

"ויקם בלעם וילך וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו" (במדבר כד,כה). מה משמיענו הכתוב בזה, ומאי נפקא מינה אם הלכו למקומם? אלא הכתוב בא להורות לנו את גודל רשעתם: אף שבלעם ראה בנבואה את גודל מעלת ישראל ומעלת יתרו שדבק בישראל, ובלק שמע כל זאת, בכל-זאת הלכו לדרכם הרעה כבתחילה, ולא לקחו מוסר.

(קרבן העני)

  אמרת השבוע

דליים של דמעות

התושבים היהודים בעיר זברז' שבאוקראינה סבלו מאוד מפגיעתו הרעה של מלשין, שגרם צרות צרורות לרבים וטובים. התושבים באו שוב ושוב אל הצדיק רבי זאב מזברז', וביקשו ממנו לפעול בדרכים הידועות לו כנגד אותו מלשין.

בכל פעם דחה אותם הצדיק ולא נענה להפצרות. כאשר הגיעו מים עד נפש, נכנסו אל הצדיק נכבדי העיר ותבעו ממנו שיעשה משהו כדי להסיר מעליהם את הצרה הזאת. הפעם לא היה הצדיק יכול להתחמק והשיב להם:

"מה אתם רוצים ממני? הלוא הזלתי דמעות שיכולות למלא דליים, כדי שלא אראה שום דבר רע ביהודי, ועכשיו אתם רוצים שאראה רע ביהודי ואקלקל כל מה שעמלתי בימי חיי?!".

  גאולהפדיה

ארץ ישראל מתרחבת

כִּבּוּשׁ לֶעָתִיד. בנבואת בלעם מתוארת שליטתו של המלך המשיח על העולם (במדבר כד,יז-יח): "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו". גם בספר תהילים (עב,ח) מופיע תיאור דומה: "וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם, וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ". אבן-עזרא מפרש שהמשיח ישלוט על כל העולם כולו: "ימשול מים הדרומי, הנקרא הים האדום, עד ים הצפוני, הוא ים אוקיינוס, ומנהר היוצא מעדן, שהוא תחילת המזרח, עד אפסי ארץ, שהוא סוף המערב".

האם הארצות שהמשיח ישלוט עליהן ייחשבו חלק מארץ ישראל? הרמב"ם פוסק (הלכות תרומות פרק א, הלכה ב): "ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא הארצות שכובש אותן מלך ישראל או שופט או נביא מדעת רוב ישראל". נמצא אפוא שהארצות שהמשיח יכבוש יקבלו דין של ארץ ישראל.

הרדב"ז אכן מפרש שמלך ישראל שכבש ארצות נוספות על גבולות הארץ המובטחת לישראל, יש להן דין של ארץ ישראל לעניין המצוות התלויות בארץ: "אם נכבש כל ארץ ישראל, ואחר-כך הלך מלך ישראל על-פי בית דין וכבש מקומות, אף-על-פי שאינן מן הארץ שניתנה לאברהם אבינו, יש להן קדושה כשאר ארץ ישראל".

נראה שזו משמעות דברי חז"ל שארץ ישראל תתפשט על כל העולם (ילקוט שמעוני ישעיה רמז תקג). ועוד אמרו חז"ל (שם, יחזקאל רמז שפג): "עתיד הקב"ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו".

טעימה מהרמב"ם

או חברותא או כלאיים

"כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד, וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן מִין טְהוֹרָה וְהַשֵּׁנִי מִין טְמֵאָה, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה" (הלכות כלאיים ט,א)

בהלכות כלאיים הרמב"ם מפרט חמישה סוגים של כלאיים: כלאי זרעים – זריעת מינים שונים יחד; כלאי הכרם – זריעת תבואה או ירק סמוך לגפן; כלאי בהמה – הרבעת מינים שונים או עשיית מלאכה בשני מינים יחד; וכלאי בגדים – שעטנז של צמר ופשתן.

מה טעם איסורי כלאיים?

רש"י סבור שכלאיים הם 'חוקים', "שאין טעם לדבר", כפי שנאמר "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ – בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ" (ויקרא יט,יט).

אך הרמב"ן מפרש (שם) שכלאיים נאסרו מפני שהקב"ה ברא את העולם בצורה מסודרת, בחלוקה למינים, ואילו "המערב כלאיים מכחיש ומערב מעשה בראשית". הרמב"ם כותב (מורה נבוכים ג,לז) בכיוון שונה, שעובדי עבודה זרה נהגו לעשות הכלאה בין מינים, ולכן התורה אסרה זאת. הן הרמב"ם הן הרמב"ן מסכימים שאיסור מלאכה בשני מינים נועד להרחקה מהרבעת המינים.

ל'ספר החינוך' טעם אחר לאיסור מלאכה במינים שונים. לכל בעל-חיים קצב שונה וסגנון ייחודי, וחיבור שני מינים למלאכה אחת מסב להם צער בעלי-חיים. מכאן לומד ה'חינוך' גם באשר לבני-האדם: יש להימנע מחיבור שני אנשים לצוות אחד אם הם שונים זה מזה באופן קיצוני.

  מעשה שהיה

העדות נפרצה

הרבי הורה לזמן אותם לעדות חוזרת. שוב נחקרו הלוך ושוב, ועדיין לא נראה שום סדק של אי-התאמה בין שני העדים. אך תחושתו הפנימית של הרבי לא חלפה

"מכל משפחתי נותרתי לבדי בעולם. התגרשתי מבעלי קודם המלחמה, וכעת אני מעוניינת להינשא מחדש ולהקים את חיי מחדש".

זה היה במחנה העקורים פרנוולד שבחבל בוואריה, גרמניה, בשנת תש"ו (1946). נשמות שבורות, יהודים שחרב עליהם עולמם, ניסו להסיח דעת מן העבר ולהתמקד בעתיד. בין שוהי המחנה הזדקרה דמותו של רבי יקותיאל-יהודה אלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שהצית מחדש את ליבם הכבוי של הניצולים ועודד את רוחם העצובה.


הרבי מצאנז־קלויזנבורג (תמונה: יעל סימון)

עם קומץ יהודים הקים את ישיבת 'שארית הפליטה' ועוד מוסדות, ואף ייסד בית דין צדק, שדן בשאלות הלכתיות סבוכות שהתעוררו אחרי המלחמה, ובין השאר בענייני נשים עגונות, שעקבות בעליהן נעלמו בימי המלחמה.


תלמוד תורה במחנה העקורים פרנוולד (צילום: גנזך קידוש השם)

"זה קרה עוד לפני תחילת המלחמה", פתחה האישה שהתייצבה לפני הרבי. "נישאתי לבחור ירא שמיים, וכעבור כמה שנים מהחתונה נאלצנו לפרק את החבילה. בעלי נתן לי גט לעיני שני עדים, כדת וכדין.

"חודשים אחדים לאחר מכן פרצה המלחמה הנוראה. הגט אבד, אבל העדים חיים וקיימים ונמצאים כאן. הם יכולים להעיד על מתן הגט בשעתו, כדי שתוכלו להתיר לי להינשא מחדש".

רבי יקותיאל-יהודה האזין לסיפור הנוגע ללב, והורה להזמין את העדים להתייצב בבית הדין. כל אחד מהם הוכנס לבדו לחדר ונשאל מפי הרבי על פרטי מסירת הגט בבית הדין, מי היה הדיין, תאריך הכתיבה ועוד שאלות מפורטות.

עדותם של השניים הייתה מדויקת. "הבט", אמר הרבי לסופר בית הדין. "על-פי דין תורה, שני העדים כשרים ואפשר לקבל את עדותם בלי פקפוק. ובכל-זאת ליבי אומר לי שזו עדות שקר. לדעתי, השניים תיאמו ביניהם את העדות במדויק ורקמו סיפור שלא היה ולא נברא. הם בעצם מבקשים להתיר אשת איש...".

הרבי הורה לזמן אותם לעדות חוזרת. שוב נחקרו הלוך ושוב, ועדיין לא נראה שום סדק של אי-התאמה בין שני העדים. אך תחושתו הפנימית של הרבי לא חלפה. "בואו מחר שוב", ביקש הרבי.

גם הפעם השלישית לא הניבה תוצאות מרעישות. מכיוון שכך הורה הרבי לזַמן כמה מדייני ורבני הסביבה במחוז ביירן-בוואריה, לשבת עימו על המדוכה בצוותא ולהכריע.

סביב השולחן התקבצו רבנים ודיינים ששמם הלך לפניהם עוד קודם המלחמה. שוב זומנו העדים למתן העדות, לפני כל הרבנים, ונראה היה שעדותם ללא דופי. "על-פי ההלכה האישה מותרת להינשא, על-פי העדות שנתקבלה", אמרו פה אחד.

ואולם הרבי נותר בהנחת ליבו הראשונה. על כף מאזניים אחת עמדה דעתם של כל רבני האזור ועל הכף השנייה דעתו של הצדיק. הכול יודעים שהרבי הוא איש קדוש, אך התורה לא בשמיים היא ואי-אפשר לפסול עדות בלי עילה מבוססת.

שקט מעיק השתרר בחדר בית הדין. דקות ארוכות שקע הרבי בשרעפים. "הכניסו את אחד העדים", אמר פתאום.

העד נכנס זקוף קומה והתקרב אל הרבי, שנעץ באיש את עיניו היוקדות. "אמור לי, אתה היית נוכֵח בשעת מתן הגט?", שאל הרבי, כאילו זו הפעם הראשונה שהאיש מתייצב לפניו.

"כן, בוודאי", השיב העד.

"אהה", מהנהן הרבי בראשו, משתתק לרגע ושוב פונה אליו: "ומי כתב את הגט, הרב או הסופר?".

"הסופר", השיב העד.

"שאלה לי אליך", המשיך הרבי בשאלותיו. "כשהסופר כתב את הגט, הרי עליו להעתיק את הנוסח מספר התורה. האם אתה זוכר מי הוציא את ספר התורה מארון הקודש? האם הדיין הביא את הספר לחדר בית הדין והסופר גלל אותו בסיום הכתיבה, או שזה היה להפך – הסופר הביא את ספר התורה ואילו הדיין גלל אותו בסיום כתיבת הגט? זה פרט חשוב מאוד. נסה להיזכר".

זו הפעם הראשונה שלא הייתה לעד תשובה מן המוכן. "נראה לי שהדיין הוציא את ספר התורה והסופר גלל אותו", אמר בזהירות, ואז טפח על מצחו במבוכה, כשראה שהתשובה אינה נושאת חן בעיני הנוכחים. "רגע, איך שכחתי? ברור שהסופר הוציא את הספר והדיין גלל אותו בסיום המעמד. כן, ודאי שכך היה!".

שתיקה מביכה השתררה באולם. העד הבין שהסתבך והשפיל את עיניו בבושה. השאלה כמובן נועדה רק לבלבל אותו, שכן הגט כתוב בארמית ואינו מועתק מספר התורה...

רבי יקותיאל קם ממקומו וסטר על לחיו של העד. "שקרן, חצוף ועז פנים! בוש והיכלם על שרצית להתיר בשקר ובכזב אחד האיסורים החמורים בתורה!".

(על-פי 'המבשר')

  רציתי לשאול

עם הרב משה אקסלרוד

שליח הרבי ומנהל בית חב"ד בעתלית

איך אפשר להאמין שהכול לטובה כשקורים דברים קשים ומצערים?

אמונה זו מבוססת על ההכרה שיש בעל בית לעולם, המשגיח על כל ברואיו, והוא טוב בתכלית, כמו שנאמר (תהילים כה,ח) "טוֹב וְיָשָׁר ה'". ממילא ברור שכל מה שקורה לאדם הוא באמת טוב.

לפעמים אנו זוכים לראות את הטוב שצומח מדברים שנראו לנו בשעתו רעים. אדם פוטר מעבודתו והיה בטוח שחייו נהרסו, ולימים התברר שבעקבות הפיטורים פנה לאפיק פרנסה אחר, שהעניק לו שכר גבוה הרבה יותר וגם סיפוק רב יותר. לא מכבר פורסם על חייל שנפצע בעזה, ובבדיקות שנעשו לו התברר שמקנן בגופו גידול מסכן חיים, ובזכות הגילוי המוקדם ניצלו חייו.

הגמרא מספרת על רבי עקיבא שיצא לדרך ועימו חמור, תרנגול ונר. בלילה נטרפו החמור והתרנגול וכבה הנר, ולאחר מכן התברר שבכך ניצל רבי עקיבא משודדים שהיו עלולים לקחתו בשבי. אמר על כך: "כל מה שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה".

כמו-כן מסופר על רבי נחום איש גמזו, שנשלח אל הקיסר ועימו תיבה מלאה אבנים טובות. במלון גנבו ממנו את היהלומים ומילאו את התיבה עפר. אמר רבי נחום: "גם זו לטובה". אחר-כך התברר שדווקא על-ידי העפר התחוללו פלאים ששימחו את הקיסר הרבה יותר מהאבנים הטובות, ודווקא בזכות זה הוכתרה השליחות בהצלחה.

איננו יכולים לדעת חשבונות שמיים, ואין לנו היכולת לראות את התמונה הרחבה. לכן ברור שאין בכוחנו לשפוט בשכלנו הדל את מעשי הבורא. אנו מאמינים ש"צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמה,יז), ושכל מה שקורה לנו לטובתנו הוא.

  פינת ההלכה ומנהג

לימוד נגינה לילדים

שאלה: האם מותר לשלוח ילדים לחוג נגינה בימי בין המצרים?

תשובה: כתבו הפוסקים שבין המצרים אסור לנגן בכלי זמר, כי זה מעורר שמחה, והימים האלה הם ימי אבל.

מי שמתפרנס מנגינה אינו רשאי לנגן באירועים שבהם משתתפים יהודים, כי בכך הוא מכשיל אותם בדבר אסור. אך לפני גויים הוא רשאי לנגן כדי פרנסתו (ויש שהחמירו בזה מראש חודש אב).

לימוד נגינה מותר, הן לתלמידים הן למורה, מפני שהנגינה הזאת לא נועדה לשם שמחה אלא התלמידים מרוכזים בלימוד. הדבר מותר הן לילדים הן למבוגרים (וזאת עד השבוע שחל בו תשעה באב). חזרות להופעות אסורות, והפסקה של שלושה שבועות בביצוע חזרות אינה פוגמת בדרך כלל בכושר הנגינה.

רבים מהאחרונים מתירים לעוסק בנגינה לנגן בדבר שהוא לצורך מצווה, כגון שמחת חתונה (למתירים לפני ראש חודש אב), שבע ברכות, מילה, פדיון הבן ואפילו סיום מסכת. הכוונה שגם אם אין השואל וקהילתו נוהגים לשלב נגינה בכל אחת מהשמחות הללו, עדיין מותר לדעתם לעוסק בנגינה לנגן בעבור בני קהילה המתירים זאת.

באשר להשמעת נגינה שאינה לשם שמחה כלל, אלא כמוזיקת רקע או כציון יציאה להפסקה – מורי ורבי הרב שניאור גרליק ז"ל, רבו הראשון של כפר חב"ד, התיר זאת בקייטנות עד לפני ראש חודש אב.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקנא ס"ב, ביה"ל ד"ה ממעטים. נטעי גבריאל, הל' בין המצרים פט"ו ס"ו. פסקי תשובות שם ס"ק יג-יד. שו"ת יחוה דעת ח"א סו"ס מה, וש"נ. ילקוט יוסף הל' ארבע תעניות (מהדורת תש"פ) סי' תקנא סי"ג (לגבי ימי הספירה, ראה פסקי תשובות סי' תצג ס"ק ה, ובלקוטי שיחות כרך לז עמ' 122-123).

  חיים יהודיים

תופעה מתרחבת: פועלי בניין חרדים

בעקבות טבח שמחת תורה זינק הביקוש לעבודה עברית בבנייה. קבלן חרדי הקים מיזם שמגייס חרדים לעבודה, והקבלנים אינם מפסיקים להודות לו

תעודת זהות. משה-אריה טלר, בן 26, חסיד סאטמר, יליד בני-ברק, שבה הוא מתגורר. נחשב גורם מרכזי בחשיפה של פועלי בנייה חרדיים לחברות בנייה ישראליות. אחרי טבח שמחת תורה זינק הביקוש לפועלים יהודים. טלר הבין את הפוטנציאל והשאר היסטוריה.


"פתאום הבינו את ערכו של פועל יהודי, שבא לעשות את עבודתו בנאמנות". טלר

אהבת הבנייה. מילדותי אהבתי לבנות. נהניתי מאוד להרכיב ולפרק. כל יצירה שקשורה בבנייה גרמה לי סיפוק. אחרי החתונה היו לי כמה הצעות עבודה, ודווקא זו הקשורה לבנייה קסמה לי.

קביעות עיתים. בחסידות סאטמר שמים דגש על הבאת פרנסה הביתה, גם על-ידי עבודת כפיים. לכן הרגשתי נוח לגשת לעבודת בנייה. עם זה אני מקפיד מאוד על קביעות עיתים לתורה מדי יום, וגם מפנה חלק מהכנסותיי לענייני תורה ומצוות.

קבלן. התחלתי בעבודות חשמל ואינסטלציה וכל המסתעף. בהמשך עברתי לשיפוצים קטנים, עד שנעשיתי קבלן. אך גם כיום אני מוסיף לעבוד בידיים. אני אוהב את זה. מי שבונה ומחובר לתחום, יבין את דבריי.

חרדים לבנייה. במרוצת השנים קיבצתי סביבי פועלים חרדים רבים, והתוצאות היו גלויות לעיניים. אמינות, מסירות, מקצועיות ואחריות – בכל שלב. בימים האלה אנחנו עובדים במתחם ביטחוני, עם צוות של פועלים חרדים ודתיים.

פרנוסע. אחרי הטבח הקמתי את מיזם 'פרנוסע', ובמרכזו אתר מושקע מאוד, שמנגיש את כל המידע שיהודי חרדי צריך לדעת קודם שהוא נכנס לתחום. לצערי, ערבים פרצו את האתר וכתבו בענק: 'כל מה שתבנו – ייהרס'. טרם הצלחנו לשקם את האתר, אבל אנחנו ממשיכים בכל דרך לעודד את ההשתלבות בעבודות הבנייה, וכך מסייעים הן לפרנסה הן למצוות יישוב הארץ.

ביקוש. שילבתי פועלים חרדים רבים בחברות בנייה. הייתי שותף לפתיחת קורסים במכללות, ולחיבור בין גופי מימון שונים. בכל הערים החרדיות, ובהן בני-ברק, ירושלים, בית שמש ועוד, יש עלייה גדולה בכניסת פועלים חרדים לתחום הבנייה.

עבודה עברית. פתאום הבינו את ערכו של פועל יהודי, שבא לעשות את עבודתו ביושר ובנאמנות. פתאום אין גניבות וחבלות באתרי הבנייה. אנשים אינם פוחדים להכניס פועלים הביתה. גם לקבלנים זה התחיל להשתלם.

שקט, כאן בונים. הפועלים החרדים בולטים יותר ויותר בעת האחרונה במתחמי הבנייה. הקבלנים מגלים אותם ופשוט נהנים. קבלן סיפר לי שראה את הפועל החרדי שלו עובד בלי הפסקה, וביקש ממנו לעצור להפסקה. הפועל אמר לו: "אתה משלם לי על השעות האלה, ולא רציתי לעשות הפסקות על דעת עצמי, כי יש פה חשש גזל". הקבלן היה בהלם למשמע מושגים שלא שמע מעולם.


הפועלים החרדים בולטים יותר ויותר במתחמי הבנייה

מתנת השבת. יש לי חבר, קבלן שאינו שומר מצוות, שהתחיל להעסיק פועלים חרדים. בעבר היה עובד גם בשבתות, אבל עם פועלים חרדים מובן שאין זה אפשרי. החליט להצטרף אליהם ולשמור שבת. כיום אין הוא מפסיק להודות על המתנה שקיבל. הוא אמר לי שאינו מבין איך עד היום לא הכיר את המתנה ששמה שבת.

קידוש השם. עובד חרדי חש אחריות גדולה, כי הוא מרגיש שבהתנהגותו הוא מקדש שם שמיים או חלילה להפך. היה פרויקט שלצערי הפסדתי בו הרבה כסף. היו שהמליצו לי לחתוך ולצאת, אבל הבנתי שכאדם חרדי אסור לי לעשות דברים כאלה. סיימתי את הפרויקט עד הסוף, אף-על-פי שהמשך העבודה גרם לי הפסד.

יישוב הארץ. חשיבותה של מצוות יישוב ארץ ישראל נותנת לנו 'דרייב' גדול בעבודה. בפרט בימים האלה, כשאנחנו מבינים את ערכו של פועל יהודי.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)