חייבים ללכת
"ארץ אוכלת יושביה היא" (במדבר יג,לב). ארץ ישראל סגולתה לאכול את 'יושביה', הקפואים במקומם בלי תנועה. בארץ ישראל אי-אפשר להיות 'יושב', אלא האדם חייב להיות 'הולך', עולה מדרגה לדרגה.
(רבי יצחק מווארקה)
גם זו דיבה
"וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות" (במדבר יג,לב). גם זה חלק מ'דיבת הארץ', חסרונותיה ומגרעותיה. המרגלים טענו שרק אנשי מידות, אנשים גבוהים בגוף וברוח, יכולים להתקיים שם, ואילו החלשים נמקים וגוועים, כי היא "ארץ אוכלת יושביה".
(אהל יעקב)
הארציות אוכלת
כיצד מתאימה טענה זו עם מה שאמרו קודם לכן שהעם היושב בארץ "חזק הוא"? אלא שתי הטענות עולות בקנה אחד: "כי חזק הוא ממנו" – קשה ביותר לאדם להשפיל את עצמו כל-כך ולהעלות את ענייני ארץ כנען. "ארץ אוכלת יושביה" היא – הארציות 'אוכלת' ומכלה את הרוחניות של היושבים בה.
(דרך מצוותיך)
כוחה של ראייה
"וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות. ושם ראינו את הנפילים" (במדבר יג,לב-לג). אינה דומה שמיעה לראייה. בשעה שיצאו בשליחות משה, היו אנשים כשרים, אך כשראו במו עיניהם את הארץ ואת העם היושב בה, וקלטו את עוצמת המלחמה הרוחנית הכבדה שבני ישראל יצטרכו לנהל כדי שלא להיות מושפעים מתועבות ארץ כנען – נפל ליבם בקרבם. זה דיוק הכתוב "העם אשר ראינו... ושם ראינו".
(הרבי מליובאוויטש)
מה אכפת לך
"ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג,לג). זה היה אחד מחטאי המרגלים: "ונהי בעינינו כחגבים" - ניחא, אפשר עוד להבין; אבל "וכן היינו בעיניהם" – מה אכפת לך איך אתה נראה בעיני אחרים?!
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
דמעות השוטים
"ותישא כל העדה וייתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר יד,א). חז"ל אמרו ששערי דמעות לא ננעלו. אם כן, למה יש צורך בשערים? הללו בשביל דמעות השוטים, שבוכים לחינם.
(רבי שמחה-בונם מפרשיסחה)
כוח מהעם
"ויפול משה ואהרון על פניהם" (במדבר יד,ה). המנהיגים מקבלים את כוחם והשראתם מהעם, וכאשר העם חוטא, אין במנהיגים כוח לעמוד.
(תפארת יונתן)
רצון בתוכנו
"אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת" (במדבר יד,ח). אם החפץ והרצון בשם ה' לארץ ישראל יהיה 'בנו', בתוך ליבנו – כי אז "והביא אותנו", נעלה ונצליח.
(רבי שאול טאוב ממודז'יץ) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
