סיפור המרגלים מעורר שאלה גדולה. המרגלים נשלחו בידי משה רבנו עצמו, הרועה הנאמן של עם ישראל, ש"שכינה מדברת מתוך גרונו". אם כן, ודאי שהשליחות נועדה להיות עניין חיובי וחשוב.
בפועל התוצאה של שילוח המרגלים הייתה בלתי-רצויה לגמרי, עד שאילולי תפילת משה רבנו היו בני ישראל עלולים להיענש ב"אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ", חס ושלום. הגזירה בוטלה לא מפני זכותם של ישראל, אלא בגלל טענת משה, שהמצרים יפרשו את העונש כחוסר יכולת של הקב"ה להכניס את עמו לארץ.
הוראה נצחית
בכלל, התורה אין עניינה לספר סיפורים, גם אם אלה סיפורים יפים על עם ישראל, ועל אחת כמה וכמה סיפור שאינו מביע את שבחם של ישראל. התורה עניינה הוראה, והיא מורה את דרכו של כל אחד מישראל, בכל זמן ובכל מקום. גם סיפור המרגלים נושא בתוכו מסר כזה, ובמיוחד כאשר שמה של הפרשה מבטא את שילוחם.
גם ההפטרה עוסקת בשילוח המרגלים ליריחו בידי יהושע בן־נון. שם השליחות השיגה תוצאות חיוביות, שכן הם חזרו ואמרו: "כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ". ומכיוון שההפטרה היא מעין הפרשה, בהכרח לומר שגם סיפור המרגלים בפרשתנו טומן בחובו דבר חיובי.
ארץ המעשה
תכלית שילוח המרגלים הייתה הכנה לכניסת עַם ישראל לארץ ישראל. למעשה, הכניסה לארץ הייתה הגמר והשלמות של יציאת מצרים, שכן בני ישראל לא יצאו ממצרים כדי להישאר במדבר, אלא להמשיך ל"ארץ נושבת". גם מתן תורה תכליתו "וְזֹאת הַמִּצְוָה... לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ", היינו שקיום המצוות בשלמות אפשרי רק בארץ ישראל.
אפילו לימוד התורה הוא במדריגה נעלית יותר בארץ ישראל, שהרי חכמינו קבעו כי "תלמוד גדול – שמביא לידי מעשה". ומאחר שהמעשה מתממש בארץ ישראל, נמצא שגם לימוד התורה בשלמות הוא בארץ ישראל דווקא. כדברי הגמרא שהלימוד צריך להיות "אליבא דהלכתא", היינו לא לשם פלפולים אלא לכוון למעשה בפועל.
להיצמד לציווי
סיפור המרגלים מלמדנו אפוא את חשיבות המעשה בפועל. בתורת החסידות מבואר שהמרגלים לא רצו להיכנס לארץ, מכיוון שלא רצו לרדת לעולם המעשה, אלא להישאר בעולם המחשבה או לפחות בעולם הדיבור.
ואולם שילוח המרגלים בידי משה מדגיש את חשיבות המעשה בפועל. אל לו לאדם לחשוב שבהיותו שליחו של משה רבנו הוא רשאי לערב בציווי שניתן לו את דעותיו האישיות ואת רצונותיו, שכן אז גם היֵשות והחומריות שלו מתערבבות. כאשר משה רבנו מורה לצאת ולפעול עם הזולת – אין השליח רשאי לטעון שהוא מעדיף לעסוק בלימוד, אלא עליו למלא בדיוק את השליחות שהטיל עליו משה.
(תורת מנחם, כרך עו, עמ' 334) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
