"מֵבִיא מְגִלָּה שֶׁל עוֹר טָהוֹר כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה... וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ... וּמוֹחֵק לְתוֹכָן הַמְּגִלָּה לִשְׁמָהּ" (הלכות סוטה ג,ח)
מעשה באישה שהקשיבה לדרשת רבי מאיר בליל שבת ובאה מאוחר לביתה. בעלה זעם ונשבע שייפרד ממנה עד שתירק בעינו של הדרשן. הודיע רבי מאיר שיש לו דלקת בעיניים, והוא זקוק ליריקה בעינו כתרופה. האישה באה וירקה בעינו, ורבי מאיר אמר לה שתספר לבעלה כי דרישתו מוּלאה.
לפליאת התלמידים הסביר: אם הקב"ה מחל על כבודו והסכים שימחקו את שמו במים וישקו בהם אישה סוטה, כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, קל וחומר שאני יכול למחול על כבודי לשם כך (ירושלמי סוטה א,ד).
תשובת רבי מאיר מעבירה את השאלה אל הקב"ה. אם אסור למחוק את שם ה', מה נשתנה שלום בית שהקב"ה מסכים למחוק את שמו לשם כך?
הגאון רבי לוי-יצחק שניאורסון מסביר שטמון כאן מסר גדול על חשיבות הנישואין. חז"ל אומרים "איש ואשה – זכו, שכינה ביניהם; לא זכו, אש אוכלתם" (סוטה יז,א). במילה 'איש' מופיעה האות י', ב'אשה' ה', והנישואין יוצרים את שם ה' – י־ה. מובן אפוא שגירושין עניינם הפרדת שתי האותיות ומחיקת שם ה' מהמציאות. אומר הקב"ה: מוטב למחוק את שמי מהכתב מלמחוק את שמי מהמציאות (תורת לוי יצחק חידושים בש"ס, עמ' סד). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
