מסכת ראש השנה מסתיימת בדברי רבן גמליאל ששליח הציבור בתפילתו מוציא ידי חובה "אפילו עם שבשדות" – אפילו את מי שעוסקים במלאכתם בשדות. שואלת הגמרא, מהו ה'אפילו', והלוא הללו אנוסים הם, ואינם יכולים להתפלל?
הגמרא מביאה ראיה לשאלתה מדברי הברייתא, שהעומדים מאחורי הכוהנים ואינם מתייצבים ופניהם מולם, אין הברכה חלה עליהם, ואילו על מי שנמצאים הרחק משם הברכה חלה. מכאן שהדבר מועיל רק למי שאנוסים. ואכן, הגמרא מבהירה: "לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות", ולא "אפילו עם שבשדות".
מי רוצה שיזַכו אותו?
התפילה, עניינה בקשת צורכי האדם מהקב"ה. שליח הציבור הוא נציג המתפללים, לבקש בעבורם. ויש כלל, "זכין לאדם שלא בפניו", היינו שאפשר לזַכּות את הזולת במצווה אף שאין הוא מודע לכך, על בסיס ההנחה שזה רצונו.
לכן הובנו בתחילה דברי רבן גמליאל שהחידוש הוא ששליח הציבור מוציא ידי חובה את האנשים שבשדות, המצויים רחוק, וכל שכן את המצויים בעיר. מקשה הגמרא: אדרבה, מאחר שהאדם נמצא בעיר והיה ביכולתו לבוא להתפלל והוא נמנע מכך, הרי הזיכוי הוא מעין 'על כורחו', ונדרשת הוכחה שגם אדם כזה יוצא ידי חובה. לעומת זה, מי שהיה אנוס מלהתפלל אפשר להניח שרצונו כי יזכו אותו בתפילה!
לפחות להראות רצון
על כך מובאת ראיה מברכת כוהנים. בעוד התפילה היא פנייה שבאה מהאדם, והוא העומד ומבקש מהקב"ה שיספק לו את צרכיו, ברכת כוהנים נעשית בשליחות הקב"ה, שציווה "כה תברכו את בני ישראל". וכך הכוהנים אומרים אחרי הברכה – "עשינו מה שגזרת עלינו". ועם זה, הכנה מסוימת מתחייבת. לכל הפחות על האדם לעמוד מול הכוהנים, פנים אל פנים, דבר המורה על 'קירוב הדעת'.
ואם בברכה, שבאה מלמעלה, אין הכוהנים יכולים לברך את מי שעומדים מאחוריהם, מפני שהם מתרשלים ואינם עושים מאמץ להתברך, על אחת כמה וכמה שכך הוא בתפילה, שעיקרהּ הכנת האדם לעבודתו, כמו שכתוב "ולעובדו בכל לבבכם" – "איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה" (תענית ב,א). ואכן, המסקנה היא שרבן גמליאל פוטר רק את העם שבשדות.
הסיום וההתחלה
יש קשר מהותי בין סיום המסכת לתחילתה, שהרי "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן" (ספר יצירה). כשם שבסוף המסכת מוצגות שתי עבודות רוחניות – ברכה שבאה מלמעלה ותפילה שעולה מלמטה, גם בתחילת המסכת מופיעים שני יסודות אלה.
תחילת המסכת מציגה סוגי ראשי שנים: ראש השנה בחודש תשרי, שנקבע 'מלמעלה', בדוגמת ברכת כוהנים, וראש חודש ניסן, שנקבע 'מלמטה', וקשור עם יציאת מצרים, שהתחוללה בזכות האמונה.
(אגרות קודש, כרך יא, עמ' מד) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
