אדם לא-מוכר הופיע פתאום והציע בלבביות לסייע לאישה הבוכייה. הרבנית סיפרה לו על התנאים הבלתי-אפשריים שהעמידו לפניה
הסירוב המוחלט הפתיע את חברי המשלחת – רבי חיים-משה מנדל סירב בתוקף להצעתם לכהן ברבנות העיירה בית שאן.
הרב מנדל נולד בעיר ביסטריץ שברומניה בשנת תרס"ב (1902), והוסמך לרבנות בהונגריה. לפני השואה שימש דיין בטמשוור שברומניה, ומשם שולח למחנה עבודה, בעוד בנותיו שוהות בבית יתומים. בשל תנאי המחיה הקשים ועבודות הפרך נעשה נכה, וסבל ייסורים כל ימי חייו.
הרב מנדל. התחייב לפני הקב"ה שיעלה לארץ ויחיה בה כיהודי פשוט
בתחילת חודש אלול תש"ט (1949) עלה לארץ ישראל עם משפחתו. קשיי ההתאקלמות היו ארוכים. תחילה התגוררו בצפת וסבלו ממצוקה כלכלית.
יום אחד הופיעה בביתו משלחת נכבדה מבית שאן, שבה התקבצו יהודים רבים שעלו מהונגריה ומרומניה. בראש המשלחת עמד איש ציבור, שהכיר את הרב מנדל עוד מימיו בטמשוור. "אנא הואל בטובך לשמש הרב בעירנו", ביקשו התושבים, והתחייבו להעניק לרב ומשפחתו תנאים שיאפשרו להם לחיות בכבוד.
רבי חיים-משה קיבלם בחמימות והודה על ההצעה, אך סירב לקבל את עול הרבנות. הוא הסביר שנכותו תגביל אותו למלא כהלכה את תפקיד הרב. חברי המשלחת הציעו למנות לצידו עוד רב, שיסייע לו.
כשראה שאין לו ברירה, גילה להם את סודו: "בשעה ששכבתי חולה אנוש במחנה העבודה, התחייבתי לפני הקב"ה שאם אזכה לקום מחוליי, אעלה לארץ ישראל ואחיה בה כיהודי פשוט, בהצנע לכת, ולא אקבל עליי שום תפקיד שררה ורבנות". חברי המשלחת יצאו מביתו ריקם.
כעבור כמה חודשים החליטו הרב ורעייתו להעתיק את מקום מגוריהם למרכז הארץ. לאחר התרוצצות מייגעת בין משרדי הממשלה הצליחו להשיג אישור לדירת חדר בשיכון העולים רמת עמידר ברמת-גן, עם עוד דירת חדר, שבה התעתדו לפתוח מכולת קטנה.
פערל, זוגתו של הרב מנדל, נסעה למשרדי הסוכנות היהודית בחיפה, לסיים את כל האישורים. שם הובהר לה שעליה לשלם דמי מפתח בסך שבעים לירות, סכום גבוה ביותר באותם ימים. מאחר שלא היה לה הכסף, הציעו לה להשיג שני ערֵבים שיתחייבו שהסכום ישולם בתשלומים. "אך עלייך למצוא את הערבים עד השעה שתים-עשרה בצהריים, ולא – תאבדי את זכותך", הבהיר הפקיד.
הרבנית באה במבוכה. מנין תאתר עכשיו שני אנשים שיחתמו לה על ערבות? היא לא הכירה איש בחיפה.
ופתאום נצנץ במוחה רעיון. היא נזכרה באחד מיוצאי עיר הולדתה, מר בֶּק שמו, שהתגורר בחיפה. את כתובתו לא ידעה, ובירור במשרדי הדואר והעירייה לא הניב תוצאות. היא נותרה ברחוב אובדת עצות. במר ליבה החלה מתייפחת. כאבה היה גדול מנשוא.
"שלום הרבנית מנדל", שמעה קול חביב מאחוריה. "במה אוכל לעזור לך?".
זה היה אדם לא-מוכר שהופיע פתאום והציע בלבביות לסייע לאישה הבוכייה. הרבנית סיפרה לו את קשייה להשגת הדירה והתנאים הבלתי-אפשריים שהעמידו לפניה.
"אין זו בעיה כלל", הגיב האיש. "אני מכיר את מר בֶּק ויודע את כתובתו. ובאשר לערב השני – אני מוכן לחתום על הערבות". הרבנית נדהמה. בקושי מצאה מילים בפיה להודות לאלמוני.
האיש הזר לא השתהה. הוא עצר מונית ומסר לנהג את כתובתו של מר בֶּק. כעבור כמה דקות נפגשו השניים עם בֶּק, שהיה בביתו. הלה ניאות בשמחה לגשת עימם למשרדי הסוכנות ולחתום לרבנית על הערבות. גם האלמוני חתם, בשם "ד"ר פינחס, רופא שיניים, רחוב אליהו הנביא 9, חיפה".
אבן כבדה נגולה מליבה של הרבנית, והיא לא פסקה מלהודות לה' על ישועתה הפלאית. אמנם יש לפרוע את ההלוואה במועדה, והיא בוודאי אינה רוצה לגרום לערֵבים צער ועוגמת נפש, אך תודה לה' שהדברים הסתדרו בכיוון הנכון.
בהגיע מועד התשלום כיתתה הרבנית את רגליה, גייסה הלוואות והצליחה לאסוף את הסכום הנדרש בעבור התשלום הראשון. היא נסעה למשרדי הסוכנות, ולתדהמתה הרבה התברר לה שחובה נמחק...
"איך זה יכול להיות? מי שילם בעבורי את החוב?", תהתה. "הערֵב", השיב לה הפקיד. "ד"ר פינחס היה כאן ושילם את כל החוב".
פערל הייתה המומה לחלוטין. היא החליטה שהיא מוכרחה לפגוש מייד את ד"ר פינחס הנדיב ולפרוע את חובו. היא הלכה לרחוב אליהו הנביא, חיפשה את בית מספר 9, ולא מצאה שם את ביתו של האיש.
"היכן גר ד"ר פינחס רופא השיניים?", שאלה את דיירי הרחוב.
"אינני מכירים אדם כזה", משכו הללו את כתפיהם בתימהון. "כבר כמה שנים אנו גרים ברחוב הזה ומעולם לא גר פה איש ששמו ד"ר פינחס. גם לא היה כאן מעולם רופא שיניים...".
כשחזרה לביתה וסיפרה לבעלה על דבר התעלומה ציטט באוזניה את מאמר חז"ל (בבא בתרא קכא,ב) "אליהו הנביא זה פינחס"...
(על-פי 'הראה לעניו', מאת יאיר וינשטוק) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
