"אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁאִיל אוֹ לְהַשְׂכִּיר בְּהֵמָה גַּסָּה לְגוֹי, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת, וַהֲרֵי הוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ" (רמב"ם הלכות שבת כ,ג)
פרק כ בהלכות שבת מלמד דבר מעניין: לא רק האדם עצמו צריך לשבות ממלאכה בשבת, אלא גם בעלי-החיים שברשותו צריכים לשבות ממלאכה.
חז"ל מספרים (פסיקתא רבתי יד) על יהודי שהייתה לו פרה חורשת. גוי קנה אותה ממנו, והיא חרשה כהלכה את שדהו במשך שישה ימים, אך ביום השביעי לא זזה ממקומה. היכה אותה הגוי מכות נמרצות, אך הפרה התעקשה.
חזר הגוי אל היהודי וביקש לבטל את העסקה, משום שהפרה אינה מוכנה לעבוד. הלך אליה היהודי ולחש באוזנה: פרה, פרה, כשהיית ברשותי היית עובדת בימות החול ושובתת בשבת. עכשיו את ברשות הגוי, ואני מבקש שתעבדי בשבת. שמעה הפרה לדבריו וחרשה.
הגוי חשב שהיהודי הפעיל כישוף, והיהודי סיפר לו מה לחש לפרה. הדבר עשה רושם כביר על הגוי: אם בעל-חיים שאין בו דעת מכיר את בוראו ושומר את מצוותיו, קל וחומר אדם כמוני, שיש בו דעת. בעקבות זאת התגייר.
לפי גרסת הפסיקתא קונה הפרה נעשה התנא 'רבי יוחנן בן-תורתא' – 'תורתא' בארמית פרה. כביכול הוא בן הפרה, מפני שהתגייר בזכותה.
רבי יוחנן בן-תורתא הוא אבי מאמר חז"ל שבית שני חרב בעקבות שנאת חינם, וחומרתה שקולה לגילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה (תוספתא מנחות יג,כב). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
