חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1946 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת מצורע/שבת הגדול, י"א בניסן ה'תשפ"ד, (19/04/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1946 - כל המדורים ברצף
לחזור אל נר האחדות
יש חדש
מה הוכיחה מלחמת הבכורים?
פסח
מפתחות לשישה ימים
מתי חוגגים 'שמחת תורה'
שילוב הגאולות
מרשם למיץ תפוזים
רציתי לשאול
דיני ערב פסח
מפגש ברחוב בי"א ניסן

מס' 1946, ערב שבת-קודש הגדול פרשת מצורע, י"א בניסן ה'תשפ"ד (19.04.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לחזור אל נר האחדות

אם נקלף את השכבות החיצוניות נגלה נקודה פנימית המחברת את כולנו. היהלום מתכסה לפעמים אבק, אבל תחתיו מסתתר היהלום הבוהק

אחרי מתקפת שמחת תורה רצינו להאמין שנרפאו המתחים הפנימיים וכולנו הפנמנו שעם אחד אנחנו, העומד מול אויב שאינו מבחין בין יהודי ליהודי. למרבה הצער יש המנסים ללבות מחדש את אש המחלוקת, להקצין את ההתבטאויות ולהבעיר את הרחובות. המוני העם מביטים בנעשֶה בתדהמה ובתסכול ושואלים מה אפשר לעשות.

בימים כאלה טוב לחזור אל נר האחדות שהניף הרבי מליובאוויטש בימים מתוחים לא פחות. הרבי החל את הנהגתו כאשר המתחים בין חלקי העם היו בשיאם. מטעני הכעס בין הציבורים היו גדולים ונפיצים. רבים חשבו שאין שום דרך לגשר על הפערים.

אבל הרבי הציע נקודת מבט שונה. לא להביט אל החיצוניות אלא אל הפנימיות. הדימוי החיצוני אכן יוצר פער שלכאורה קשה לאחותו. ההבדלים בתפיסות העולם ובאורחות החיים נדמים לתהום הפעורה בינינו. אבל אם נקלף את השכבות החיצוניות נגלה נקודה פנימית המחברת את כולנו.

אוצרות של טוב

עלינו להביט אל הנשמה שבכל יהודי. גם מי שחזותו החיצונית קשוחה ודוקרנית, הוא רך ועדין בתוך-תוכו. גם מי שבז לכל עניין של אמונה, מאמין בתוך ליבו. גם מי שנראֶה רע-מעללים, יש בו נשמה אלוקית, חלק א-לוה ממעל. הנקודה הפנימית הזאת היא האמת שלנו, לא המעטה החיצוני.

הגל העכור שהתפרץ עכשיו אינו משקף את מי שהננו באמת. הוא מופעל על-ידי גורמים מסוימים, והוא יחלוף, ובמהרה יתברר כי המאחד רב מהמפריד. אל לנו להיגרר אחר השיח המתלהם והבוטה. אנחנו עם אחד, שיש בו אוצרות של אהבה וטוב לב, נתינה ועזרה לזולת. היהלום הפנימי מתכסה לפעמים אבק, אבל מתחת לאבק מסתתר היהלום הבוהק.

אין פירוש הדבר שעלינו לוותר על עמדותינו. הרבי עמד על עקרונותיו ולא סטה מהם כמלוא נימה. ועם זה קיבל באהבה ובמאור פנים גם מי שהחזיקו בדעות מנוגדות לחלוטין לשלו. הוא הפריד בין דעותיו ומעשיו של האדם לבין האיש עצמו.

הרבי לימד אותנו להשתמש בשפה נקייה. לא רק להימנע ממילות גנאי, אלא אפילו להתרחק מביטויים בעלי משמעות שלילית. הרבי נהג לומר 'הפך הברכה', 'הפך הטוב', 'הפך החיים'; כדי שלא לתת למילים שליליות שום מציאות, אפילו לא בדיבור.

יום זכאי

ביום שישי, י"א בניסן, נציין את היום שבו ירדה לעולם נשמתו הקדושה של הרבי, לפני מאה ועשרים ושתיים שנה. זה יום זכאי, יום שמחה והתעוררות, יום הודיה לקב"ה. זה יום שבו ראוי לכל אחד ואחד לעורר את הזיכרון על המגע האישי שהיה לו עם הרבי, ולהתחזק בלימוד תורתו ובהליכה באורחותיו.

הבה נשאף לפתוח בחיינו דף חדש של אהבת ישראל, חיפוש מעלותיו של הזולת, מציאת המכנה המשותף המאחד אותנו. מתוך גישה זו נגיע הרבה יותר מהר לפתרונות בשאלות החשובות בחיינו, ונחגוג חירות אמיתית לא רק בפסח אלא כל השנה כולה.


מבט אוהב. לראות את הנשמה שבכל יהודי. הרבי מליובאוויטש

  יש חדש

יום שמזלו גובר

אלפי חסידי חב"ד ברחבי הארץ ייטלו בע"ה ביום שישי, י"א בניסן, פסק זמן מההכנות לפסח וייצאו למגוון פעילויות להפצת היהדות ולזיכוי הרבים במצוות, לרגל יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש. זה יום שבו 'מזלו גובר', ועל כן אפשר לבקש בו ברכה ולקבל החלטות טובות.

מאות סדרים בארץ

נשלמות ההיערכויות לקראת חג הפסח. בתי חב"ד ברחבי הארץ מחלקים למשפחות נזקקות יותר ממאה וחמישים אלף חבילות מזון, ובהן  מצות, יין ומצרכי מזון בסיסיים. זה למעשה מפעל 'קמחא דפסחא' הגדול בארץ. כמו-כן ייערכו בע"ה ברחבי הארץ מאות סדרים ציבוריים, ובהם ישתתפו עשרות אלפי יהודים. פרטים על סדרי הפסח אפשר למצוא באתר chabadisrael.co.il, במדור 'סדרי פסח קהילתיים'.

אלפי סדרים בעולם

שליחי חב"ד ברחבי העולם משלימים את ההיערכות לארגון אלפי סדרים ציבוריים. סדרים כאלה יהיו כמעט בכל מדינה על פני כדור הארץ. השאיפה היא לאפשר לכל יהודי לחגוג את הסדר כהלכתו. מאמץ מיוחד נעשֶה לאפשר ליהודי אוקראינה ורוסיה לחגוג את הפסח על אף מצב הלחימה. פרטי הסדרים באתר chabad.org/seder.

  שלחן שבת

מה הוכיחה מלחמת הבכורים?

כמה וכמה טעמים ניתנו לקריאת השבת 'שבת הגדול'. אדמו"ר הזקן כותב (שולחן ערוך אורח חיים סימן תל) שהטעם הוא "לפי שנעשה בו נס גדול... וזהו שנאמר 'למכה מצרים בבכוריהם'".

לכאורה, יש טעם מתבקש יותר – שבשבת זו קיימו בני ישראל את הציווי "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם" – "מִשכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצווה" (מכילתא). בני ישראל עשו מהפך רוחני מן הקצה אל הקצה, מעבודת אלילים למסירת נפש על עבודת ה', שאותה הביעו בלקיחת הטלה, האליל המצרי, לשם קרבן.

הכול התחיל בטלה

זאת ועוד: גם לטעם שמביא רבנו הזקן, לקיחת השה הייתה הגורם הראשון שהוביל לנס של "למכה מצרים בבכוריהם". לקיחת השה גרמה למצרים לשאול את בני ישראל לפשר הדבר, והם השיבו שבכוונתם להקריבו לה' וכך יינצלו ממכת בכורות שתונחת על המצרים. כשהבכורים שמעו זאת, הלכו לדרוש מאבותיהם ומפרעה לשחרר את בני ישראל; וכשסירב, עשו עימם מלחמה.

ובעיקר יש להבין, שהלוא מסירת הנפש של אבותינו במצרים היא בבחינת לימוד בעבורנו. איזה לקח יש ב"למכה מצרים בבכוריהם"? על כן בהכרח לומר שיש מעלה ב"למכה מצרים בבכוריהם" על מסירת הנפש שבעצם לקיחת השה.

תכלית הירידה לעולם

ביציאת מצרים החל תהליך הגיור של עם ישראל, שהושלם במתן תורה. עבודת ה' של יהודי נחלקת לשני תחומים – עבודה עצמית והשפעה על העולם.

שאיפתו של האדם היא להתעלות ולדבוק בקב"ה ככל יכולתו. אבל האם זו תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה? האם לשם כך ירדה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא"? ירידת הנשמה אינה בעבור עצמה, אלא כל התכלית היא להאיר את החושך של העולם, שגם הדרגות התחתונות ביותר של העולם יספגו את אור הקדושה.

שבירת ה'קליפה'

בנקודה זו טמונה המעלה של נס "למכה מצרים בבכוריהם" על מסירת הנפש של בני ישראל. מסירת נפש היא ביטוי נאצל של דבקות בקב"ה – האדם מוכן להקריב את חייו ובלבד להיות דבק בקב"ה; ועדיין הדבקות הזאת אינה מגיעה לרמת דבקותה של הנשמה בקב"ה קודם ירידתה לגוף הגשמי.

אבל הנס של "למכה מצרים בבכוריהם" ממחיש את השפעת הקדושה על העולם הגשמי עצמו, עד שהיא חודרת ל'קליפה' הקשה ביותר – בכורי מצרים, התוקף והעוצמה של מצרים. כאשר בכורי מצרים עצמם יוצאים למלחמה נגד אבותיהם ונגד פרעה בתביעה לשחרר את בני ישראל, זה 'נס גדול', שמבטא את תכלית הכוונה של הבריאה – להחדיר את אור הקדושה עד הרבדים התחתונים ביותר של העולם הזה הגשמי.

(תורת מנחם, כרך עב, עמ' 58)

  מן המעיין

פסח

ההתחלה – בחיפזון

"ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה'" (שמות יב,יא). ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריכה להיות בחיפזון, כפסח מצרים שנאכל בחיפזון, לפי שבהתחלה, כשאדם מנתק עצמו מכל תאוות העולם הזה שהוא מקושר איתן, צריך הוא לשמור את הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולמהר לצאת מן התאוות. אחר-כך, מכיוון שכבר נכנס לעבודת ה', יֵלך במתינות, כמו פסח דורות.

(רבי צדוק הכוהן מלובלין)

מלחמה בעבורכם

"והיה הדם לכם לאות על הבתים" (שמות יב,יג). כל זמן שאתם בגלות אתם לוחמים ושופכים את דמכם בשביל זרים, ואולם בארצכם, גם אם תיאלצו לשפוך את דמכם, יהיה "הדם לכם", לצורך קיומכם.

(עיטורי תורה)

גאולה רוחנית

"וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם, חוקת עולם תחגוהו" (שמות יב, יד). הרואה את יציאת מצרים כיציאה גופנית בלבד מעבדות לחירות, ישאל: מה לשמחה זו עכשיו? אבל הרואה בה יציאה רוחנית מטומאה לקדושה, יחוג את החג בכל דור ודור. אם "וחגותם אותו חג לה'" – כי אז "חוקת עולם תחגוהו".

(רבי מאיר שמחה מדווינסק)

מצווה שהוחמצה

"ושמרתם את המצות" (שמות יב,יז). "כדרך שאין מחמיצים את המצה כך אין מחמיצים את המצווה" (מכילתא). כשם שמצה שהחמיצה לא זו בלבד שאין באכילתה מצווה, אלא האדם גם חייב כרת באכילתה, כך מצווה שהוחמצה עונשה חמור.

(רבי פינחס מקוריץ)

לא בפנים חמוצות

אמר רבי יאשיה: אל תהי קורא 'את המַצוֹת' אלא 'את המִצְוֹות'. "אין מחמיצים את המצוות" – כשאתה מקיים מצווה אל תעשה אותה בפנים חמוצות, כאילו כפאך שד, בלי רצון, בלי שמחה ונחת רוח.

(עיטורי תורה)

לא בורחים בלילה

"ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" (שמות יב,כב). יציאת מצרים היא סמל לשחרור וחופש לכל העיתים ולכל הדורות, שכן "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". על כן לא ייתכן שיציאת בני ישראל ממצרים תהיה בלילה ויהיו נראים כבורחים.

(צרור המור)

לדעת לאן לקפוץ

"ופסח ה'" (שמות יב,כג). רש"י מפרש: "ופסח ודילג". לכאורה מאחר ש'פסח' פירושו קפיצה, מה מוסיף עוד ב'ודילג'? אלא שבשעה שאדם קופץ עליו לדעת מאין הוא קופץ ולאן הוא קופץ, ורק אחרי הקפיצה הוא יכול לדעת אם קפיצתו הייתה למקום הראוי. הרי שאחרי ה'ופסח' עדיין צריך להיות 'ודילג'.

(ספר המאמרים תש"י)

הכול ייגאלו

היציאה ממצרים בחוזק יד הייתה מכוּונת לא רק כלפי פרעה, אלא גם כלפי ישראל. כי היו שהעדיפו להישאר במצרים, והקב"ה הוציאם על כורחם. וכשם שביציאת מצרים הוציא ה' את ישראל נגד רצונם, כן יהיה גם בימינו – הקב"ה יוציא כל יהודי מ'מצרים', גם נגד רצונם של הרוצים להישאר שם.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

מפתחות לשישה ימים

בשנים הראשונות לנשיאות הרבי מליובאוויטש היה בא מדי פעם בפעם להתוועדויות יהודי ממוצא איטלקי, שחנותו הייתה פתוחה בשבת.

בכמה וכמה הזדמנויות דיבר עימו הרבי בשפתו, איטלקית, על הצורך שחנותו תהיה סגורה בשבתות ובמועדי ישראל, אך היהודי התקשה לעמוד בניסיון.

פעם אחת הודיע היהודי לרבי שהחליט לשמור שבת, ובאומרו זאת מסר לו את מפתחות החנות וקרא: "המפתחות והחנות שלך". הרבי החזיר לו את המפתחות ואמר: "אני מוסר לך את המפתחות לשישה ימים בלבד"... מאז הקפיד האיש לשמור שבת.

טעימה מהרמב"ם

מתי חוגגים 'שמחת תורה'

"הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁנָה אַחַת... וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּשְׁלִים אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁלוֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט" (הלכות תפילה יג,א)

משה רבנו תיקן את קריאת התורה, אך לא תיקן את חלוקת הפרשיות. במרוצת השנים נוצרו שני מנהגים: מנהג בבל, כבימינו, לחלק את התורה לפרשיות, ולסיימן בשנה אחת; ומנהג ארץ ישראל, לחלק את התורה ל'סדרים', קצרים מהפרשיות, ולסיימם אחת לשלוש שנים.

מנהג ארץ ישראל מוזכר בגמרא (מגילה כט,ב): "לבני מערבא, דמסקא לאורייתא בתלת שנין". ב'ספר החילוקים' מתקופת הגאונים מופיע מנהג שלישי, לסיים את התורה כל שלוש שנים וחצי: "אנשי מזרח (בבל) עושין שמחת תורה בכל שנה, ובני ארץ ישראל לג' שנים ומחצה". חג שמחת תורה היה קבוע בשמיני עצרת לבני בבל בלבד, ואילו בני ארץ ישראל היו חוגגים שמחת תורה ביום סיום התורה, אחת לשלוש (או שלוש וחצי) שנים.

רבי אברהם בן הרמב"ם מעיד כי במצרים היה בית כנסת שקראו בו 'פרשיות' ובית כנסת שקראו בו 'סדרים'. אך קריאת ה'סדרים' לא הייתה נפוצה, וברבות השנים פסקה לגמרי.

גם בלימוד הרמב"ם היומי, הציע הרבי מליובאוויטש שני מסלולים: שלושה פרקים ליום, כדי לסיים את הרמב"ם בתוך כשנה; ופרק אחד ליום, כדי לסיים כל שלוש שנים. וציין כי לימוד שלושה פרקים אמור להיות המנהג הפשוט, כמו 'המנהג הפשוט' לסיים את התורה בשנה אחת.

  גאולהפדיה

שילוב הגאולות

גְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה. ארבע גלויות גלה עם ישראל, אך יש קשר מיוחד בין הגלות הראשונה, גלות מצרים, לגלות האחרונה, ובין הגאולה הראשונה ממצרים לגאולה הקרובה. הגאולה ממצרים והגאולה הקרובה הן חטיבה אחת, שלמות אחת – גאולת מצרים היא ההתחלה, והגאולה הקרובה היא סיומו של התהליך כולו. לכן נאמר (מיכה ז,טו) "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", וכמו-כן אמרו חז"ל (שמות רבה ב,ד): "גואל ראשון הוא גואל אחרון", כי זו שלמות אחת.

מן המשותף לשתי הגאולות: שלא כגאולות מבבל, מפרס ומדי ומיוון – שגם אחרי הגאולה היו יהודים שנשארו בגלות – בגאולת מצרים לא נשאר אפילו יהודי אחד במצרים. כך יהיה גם בגאולה העתידה – כל היהודים ייגאלו. עוד דבר משותף הוא הדגש על גאולה של הציבור כגוף אחד, ולא של יחידים: ממצרים יצאו בני ישראל כשהם "צבאות ה'", ועל הגאולה העתידה נאמר: "קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה" – גאולה של ציבור וקהל.

שתי הגאולות הללו שלובות זו בזו: בגאולת מצרים נאמר (בראשית מו,ד) "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" – שתי עליות, האחת כנגד הגאולה ממצרים והאחת כנגד הגאולה העתידה. כאן רואים כיצד מרומזת הגאולה העתידה גם בגאולת מצרים. וכמו-כן אמרו חז"ל שגם בימות המשיח יזכירו את יציאת מצרים, שכן יש מעלה מיוחדת באופן הגאולה ממצרים אף על הגאולה העתידה. בגאולה העתידה יהיה שילוב של המעלות שבכל אחת ואחת מהגאולות הללו, ולכן הגאולה הזאת תהיה אמיתית ושלמה.

  מעשה שהיה

מרשם למיץ תפוזים

הרופא שאל שאלה אחת: "הרבי שלח אותך לראות רופא ולכן באת אליי, או שהרבי נקב בשמי ואמר 'דוקטור זליגסון'?"

הרופא בחן את הרגל הפצועה והבעה חמורה עלתה על פניו: "יש לך זיהום שמתפשט והולך בקצב מדאיג. עליך להתאשפז ולשכב ברגל מורמת שבוע ימים".

ישראל גליצנשטיין נחרד. לא בא בחשבון! בעוד יומיים עליו לטוס בחזרה לארץ לחתונתו שתהיה בסוף השבוע. "אינני נשאר כאן אפילו דקה אחת", אמר לרופא הנדהם.

הרבי מליובאוויטש הכריז על שנת תשל"ו 'שנת החינוך', בקריאה לפעול לחיזוק החינוך היהודי ברחבי תבל. לרגל 'שנת החינוך' חרג הרבי ממנהגו הרגיל ויצא להשתתף בתהלוכת הילדים בשדרות איסטרן פארקוויי, אף של"ג בעומר חל ביום שלישי. בדרך כלל היה משתתף בתהלוכה רק כשל"ג בעומר חל בימי ראשון, יום השבתון בארה"ב, אבל הפעם השתתף גם בה ונשא דברים לפני הילדים.

בסיום התהלוכה הצטרף ישראל לבחורים שעמלו על פירוק מהיר של הבימה, כדי לפנות את הכביש לרבי, שהיה אמור לנסוע לציון חמיו. במהלך עבודות הפירוק נחת קרש על רגלו הימנית והיא דיממה. הוא טיפל בפציעה בעצמו וקיווה שתחלוף במהרה, ואולם הכאבים הוסיפו ללוותו גם בימים הבאים.

בבוקר חג השבועות, שחל באותה שנה בשישי ושבת, חש כאבים חזקים במיוחד, אך החליט בכל-זאת להצטרף לצעדה שנוהגים חסידי חב"ד לעשות בימי החג לבתי הכנסת ברחבי ניו-יורק, כדי להביא אליהם את שמחת החג.

בדרך חזרה התנפחה הרגל ונעשתה אדומה מאוד. הכאבים היו עזים במיוחד. מייד בצאת השבת והחג ניגש גליצנשטיין לקבל מידו של הרבי 'כוס של ברכה', ונלקח לחדר מיון. מזכירו של הרבי עדכן אותו על כך בתום החלוקה.

כשישראל שמע את קביעת הרופא הודיע לו שהוא מבקש להשתחרר מייד. הרופא היה המום. "לך תסביר לרופא שאני מתחתן השבוע, ומחר אני אמור לקבל מידי הרבי את סידורו, כדי להתפלל בו תפילת מנחה. בערב אני מתעתד להיכנס ל'יחידות', וביום שני עולה לטיסה לארץ, לקראת החתונה ביום חמישי...", מספר ישראל.

על אף מחאותיו הנמרצות של הרופא חתם ישראל על שחרור עצמי וחזר ל-770.

לקראת כניסתו ל'יחידות' הלך לטבול במקווה טהרה, כנהוג. כשיצא מהמקווה תקפו אותו כאבים חזקים במיוחד, והוא החליט לגשת לד"ר אברהם זליגסון, רופא מומחה וחסיד נאמן של הרבי. הרופא נבהל למראה הרגל. "זו סכנה נוראה!", אמר לבחור, הזריק לו זריקה, וישראל הלך להמתין לתורו להיכנס ל'יחידות'.

בשעה 23:45 נכנס ל'יחידות' ומסר לרבי את הפתק שהכין. הרבי הביט בו ושאל: "כשעזבת את בית הרפואה, מה הורו לך? לשכב עם הרגל למעלה, עם הרגל למטה, או שאולי אסור לך בכלל לדרוך על הרגל?".

ישראל השיב שהרופא הורה לו לשכב עם הרגל למעלה, ושביקר זה עתה אצל הד"ר זליגסון וזה הזריק לו זריקה.

הרבי פתח את מגירת שולחנו, שבה נחו שטרות כסף ממדינות שונות. הרבי משמש בהם ואמר: "מכיוון שאנחנו בני-אדם שאינם נוהגים בניסים שלמעלה מן הטבע, ואצלנו הכול צריך להיות בדרך הטבע, לכן תיגש מחר שוב לד"ר זליגסון והוא יאמר לך מה לעשות עד הנסיעה ומה לעשות הלאה, וזה יעבור".

ישראל יצא מה'יחידות' בהרגשה טובה: "הבנתי שאני בריא". למחרת הלך שנית לד"ר זליגסון ומסר לו את דברי הרבי.

הרופא שאל שאלה אחת: "הרבי שלח אותך לראות רופא ולכן באת אליי, או שהרבי נקב בשמי ואמר 'דוקטור זליגסון'?".

ישראל השיב שהרבי אמר בפירוש שייגש לד"ר זליגסון. "האם אתה בטוח בכך?", וידא הרופא שנית. ישראל השיב בחיוב. בכך הסתכמו שאלות הרופא.

הד"ר זליגסון אמר לו: "גש לחנות ברחוב קינגסטון הסמוך וקנה מיץ תפוזים טבעי. אם אין מיץ תפוזים, קנה מיץ אשכוליות טבעי. שתה אותו שלוש פעמים ביום. ומאחר שהרבי אמר שאורה לך מה לעשות אחרי נסיעתך, אתן לך מכתב לרופא בארץ".

ישראל עשה כהוראת הרופא וקנה מיץ תפוזים... בערב עלה למטוס, מתקשה ללכת בשל הכאבים העזים ברגל. ואולם כשנחת המטוס בארץ נעלמו הכאבים כלא היו.

בבואו לבית הוריו בירושלים סיפר להם על ההסתבכות הרפואית ועל הוראת הרבי אליו. ההורים המודאגים הזמינו בעבורו רופא, וישראל מסר לו את מכתבו של הד"ר זליגסון. הרופא קרא את המכתב פעם ופעמיים ושלוש. "אתה בטוח שרופא כתב את המכתב הזה?", תהה. "בוודאי", השיב ישראל, "זה אחד מגדולי הרופאים בניו-יורק"...


הרב גליצנשטיין מוסר לרבי את מפתח העיר אילת

"ראיתי על גופי את הניסים שלמעלה מדרך הטבע, שהתלבשו בלבוש כאילו טבעי", מסכם ישראל גליצנשטיין, ששימש לאחר מכן שליח הרבי באילת.

(על-פי 'בשליחות המלך')

  רציתי לשאול

עם הרב שלמה שוורץ

מנהל הפעילות בבית חב"ד חדרה

אני רוצה מאוד לקרוא בליל הסדר את ההגדה בנחת, עם ביאורים והרחבות, אבל יש אורחים והם קצרי רוח.

הדילמה הזאת קיימת בכל בית שיש בו ילדים ואורחים, ושליחי חב"ד מתמודדים איתה ביתר שאת בסדרים הציבוריים. אתה מכין תכנים יפים, ומגלה לאכזבתך שהקהל כבר ממתין ל'שולחן עורך'...

צריך לזכור מה המטרה, ולהתאים אליה את מהלך הסדר. עם כל הכבוד, המטרה אינה שאתה, כעורך הסדר, תבוא על סיפוקך. ליל הסדר צריך להיות חוויה עמוקה ומשמעותית למשתתפים, וחייבים לחוש את מידת הקשב שלהם.

אם האורחים הם כמו החכמים שעליהם מספרת ההגדה, אין בעיה לספר ביציאת מצרים כל הלילה, עד שיבואו התלמידים ויאמרו: "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית". אך מכיוון שבדרך כלל האורחים אינם כאלה, צריך למצוא את שביל הזהב המתאים להם.

המסר המרכזי של ליל הסדר הוא שהלילה הזה, שבו יצאנו ממצרים ושבהמשכו קיבלנו את התורה בהר סיני, הפך אותנו לעם. השנה קל להמחיש את משמעות היציאה ממצרים – זה כמו שהחטופים משתחררים ממנהרות החמאס!

ליל הסדר מבטא את האתגר הגדול המוטל עלינו – "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ": להעביר את המורשת היהודית לדור הבא. חשוב שהורים יפנימו את חשיבות האתגר, במיוחד בעולם הפתוח של ימינו.

וכמובן העיקר הוא שכל הנוכחים יקיימו את מצוות ליל הסדר – סיפור יציאת מצרים (אמירת ההגדה), שתיית ארבע כוסות, אכילת מצה, אכילת מרור.

כשיש ילדים קטנים אי-אפשר להאריך בהגדה יותר מדיי, כי אז הם עלולים להירדם ולהפסיד חלק ממצוות הסדר. מוטב להזדרז ולהבטיח ששתו ארבע כוסות, אכלו מצה וכו', ואז אפשר להשמיע רעיונות וסיפורים לשאר המסובים.

  פינת ההלכה ומנהג

דיני ערב פסח

שאלה: מה מותר ומה אסור לאכול בערב פסח?

תשובה: מנהג עתיק בקהילות רבות, שהבכורים הזכרים (לאביהם או לאימם) צמים בערב פסח, עד צאת הכוכבים, זכר לנס שניצלו ממכת בכורות במצרים. למעשה, בדורות האחרונים נהגו בכל הקהילות להשתתף בסעודת מצווה במשך היום, כגון סיום מסכת, ברית מילה, פדיון הבן או סעודת שבע ברכות, ולהפסיק את התענית. יש אחרונים שכתבו, שמכיוון שתענית זו היא 'זכר לנס' בלבד, הרי הסיום והסעודה עצמם הם בבחינת 'זכר לנס'.

מן הדין אסרו חז"ל לאכול מבוקר יום זה מצה (ויש נוהגים להימנע מזה שלושים יום לפני פסח, וכן מנהג חב"ד). אכילת 'מצה עשירה' (שנילושה ביין וכדומה, ואין יוצאים בה ידי חובה בליל הסדר, לנוהגים לאוכלה בפסח) מותרת עד השעה 16:00 בערך. מותר לאכול מעט פירות וירקות, וכן בשר ודגים, אבל לא לשובע. יין אפשר לשתות מעט, שלא יגרור תאווה לאכול, וכמובן שלא יקלקל את התיאבון.

למנהג הרשב"א, וכן מנהג חב"ד, החל מבוקר ערב פסח ועד אחרי 'כורך' (ובחו"ל – של הסדר השני) נמנעים מלאכול מכל המינים הנכנסים בחרוסת ובמרור.

יש לזכור להכין בערב פסח את הדרוש לסדר: לצלות את ה'זרוע'. האוכלים 'חזרת' ('חְרֵיין') למרור, יטחנו אותה במשך היום. יש לבדוק ולנקות היטב את החסה ואת הסלרי (לאוכליו) מחרקים המצויים בהם. יש לטחון ולהכין חרוסת, לפי הנהוג בכל קהילה. ולדאוג ליין (או מיץ ענבים) לארבע כוסות, כשר לפסח, ולכל הנדרש לסעודת יום טוב.

מקורות: ירושלמי פסחים פ"י ה"א. רבינו ירוחם נתיב ה' ח"ד. טושו"ע ושו"ע אדה"ז סי' תע, תעא, תעג ונו"כ. שלחן מנחם ח"ב, או"ח סי' רכט, רלא. חקרי מנהגים (מהדורת תשע"ד) ח"ג סי' עד.

  חיים יהודיים

מפגש ברחוב בי"א ניסן

פגישה אקראית עם יהודי בבית שמש, ביום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, לפני 11 שנים, הולידה תפנית מרגשת ומשמחת

תעודת זהות. הרב יעקב-יהודה שוורץ, בן 34, מנהל בית חב"ד בשכונת חפציבה בבית שמש. גדל בקהילות כלל-חסידיות בירושלים, ולימים התחבר לתורת חב"ד ונעשה שליח בשכונת מגוריו. בתוך פעולותיו להפצת החסידות הוא מנהל מערך שיעורים, באמצעות מערכת טלפונית, 'נשמתא', ואלפים מאזינים לה.


"אולי תרצה להעביר את השמות?". הרב שוורץ וחנן כהן

י"א בניסן תשע"ג. לפני 11 שנים, ביום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, פגשתי ברחוב בשכונה שלנו יהודי מבוגר, חנן כהן שמו, חסיד ברסלב. שוחחנו מעט, והבנתי שאין לו ילדים. אמרתי לו בטבעיות: "חנן, היום יום הולדתו של הרבי, אולי תרצה להעביר את שמך ושם רעייתך ואשלח אותם לציון הקדוש? הבה נתפלל ונקווה שתזכו להיוושע".

אכפתיות. חנן הביט בי ושאל: "אתה חב"דניק? אתה נראה כמו חסיד בעלז או ויז'ניץ"... אמרתי לו: "כן, זכיתי להיות חסיד חב"ד". חנן הודה לי מאוד על שאני חושב עליו, אף שלא הייתה לנו היכרות אישית קודם לכן, ונתן לי את השמות שלו ושל רעייתו.

הקשר מתהדק. בערב ראש השנה תשע"ד, חצי שנה אחרי אותו מפגש, חנן נכנס לבית הכנסת וניסה לברר מי החב"דניק שפגש ברחוב. שמחתי לראותו שוב. הוא שאל אם רעייתו, יעל, תוכל לסעוד אצלנו בראש השנה, מאחר שהוא נוסע לחג לאומן. אמרתי לו שבית חב"ד הוא בית לכל יהודי ובוודאי נשמח לארח את רעייתו לסעודות החג. מכאן ואילך שמרנו על קשר רציף יותר.

שלושה עמודים. חלפה כמעט עוד שנה, ולקראת ג' בתמוז תשע"ד הודעתי להם שאני נוסע לרבי. חנן ורעייתו ביקשו להעביר דרכי מכתב לקוראו בציון. זה היה מכתב של שלושה עמודים, שבו גוללו בני הזוג את כל התלאות שעברו עליהם בשנים האחרונות.

המכתב. ביום ההילולא המקום עמוס מאוד, והכניסה לציון מתאפשרת לשתי דקות בלבד. את המכתבים שמסרו לי אנשי הקהילה וכמו-כן את המכתבים האישיים שלי ושל בני משפחתי קראתי מחוץ לציון, ורק את המכתב של חנן ורעייתו החלטתי לקרוא בפנים בשניות היקרות שבהן אזכה להיכנס פנימה.

דמעות. כשנכנסתי לציון והתחלתי לקרוא את המכתב, נחנקתי מדמעות. האישה כתבה מדם ליבה את כאבה על שלא זכו בילדים. היא כתבה לרבי כבת הכותבת לאביה, בפשטות ובאמונה זכה וטהורה. "רבי, אני מוסרת את המכתב לשליח הנאמן שלך ונקווה שהוא גם יהיה השליח לבשר לנו בשורות טובות"...

לא יכול לעזוב. הסדרנים כבר דוחקים בי לצאת החוצה, ואני בוכה בכי בלתי-נשלט ולוחש: רבי, איך אני יכול לעזוב באמצע הבקשות של אישה יהודייה שבורת לב...

קרן אור. שנה לאחר מכן, בערב ג' בתמוז תשע"ה, חנן ורעייתו שוב מסרו לידי מכתב לרבי. הפעם היה המכתב בעל אופי שונה לגמרי... הבקשות עכשיו היו ללידה קלה, בלי צער ועוגמת נפש.

צהלה בשכונה. בח"י באלול תשע"ה עברה בשכונה הבשורה: מזל טוב! לזוג היקר נולד בן מתוק, בריא ושלם! האב בן 54 והיולדת בת 48. יום הברית היה מרגש במיוחד. כל האזור נהפך לאולם שמחות ענק. כולם-כולם מודים לקב"ה על הנס הגדול שהתרחש בעקבות התפילה בציון הרבי. וייקרא שמו בישראל: מיכאל-שמעון-נתן.


ילד שהוא נס אלוקי. חנן ובנו

נס אלוקי. האם סיפרה לנו השבוע שבמרוצת השנים עשו מאמצים רבים ולא הפסיקו להתפלל. "מייד כשהתחברנו לרבי, כתבנו את המכתב ושלחנו אותו לציון, ראינו והרגשנו שהדברים מתחילים לזוז. כשהילד נולד", היא מוסיפה, "הרופאים היו מופתעים לגמרי שהילד בריא ושהכול עבר כשורה. זה היה פשוט נס אלוקי! אין שום מילה אחרת לתאר את זה!".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)