עם הרב מאיר-אריה שמרלינג
ראש ישיבת חב"ד-ליובאוויטש 'חזון אליהו', תל-אביב
קשה לי לאמץ את הלימוד בקול, ונוח לי ללמוד בקריאה בעיניים בלבד.
אכן, שיטת הלימוד המקובלת בעולם היא בקריאה בעיניים בלבד ולא בהשמעת החומר הלימודי בקול. מי שהורגלו ללמוד בדרך זו מתקשים לעיתים לסגל לעצמם את לימוד התורה בקול ובדיבור. אבל כדאי מאוד לעשות את המאמץ וללמוד בדרך זו דווקא.
ראשית, מצוות תלמוד תורה נלמדת מהפסוק (דברים ו,ז) "וְדִבַּרְתָּ בָּם", ונפסק בשולחן ערוך (הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה יב) שהלומד בלחש לא יצא ידי חובת לימוד תורה. בגמרא (עירובין נד,א) מסופר על תלמיד ששנה בלחש ונשתכח ממנו תלמודו. בהקשר זה הגמרא מביאה את הפסוק (משלי ד,כב) "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" ודורשת: אל תקרי 'לְמֹצְאֵיהֶם' אלא 'למוציאיהם' – בפה, בדיבור.
אמנם עיקר הלימוד הוא ההבנה השכלית (ובתורה שבעל-פה אין יצא ידי חובת לימוד תורה בלי להבין), ובכל-זאת יש כמה יתרונות ללימוד בדיבור:
א) "הקול מעורר את הכוונה" – השמעת הדברים בדיבור מביאה לידי הבנה טובה יותר, משום שלדיבור שורש עמוק בנפש.
ב) מוסבר בספר התניא (פרק לח) שעל-ידי הלימוד בקול מזדככים גם הגוף והנפש הבהמית, בשונה מהבנה בשכל בלבד, הקשורה לחלק הרוחני בלבד.
ג) לימוד התורה נועד ליצור חיבור עם נותן התורה. כדי שאדם מוגבל יוכל להתחבר עם הקב"ה הבלתי-מוגבל, הוא מוכרח 'לצאת' ממגבלות מציאותו, כמו שאומרים בתפילה "ונפשי כעפר לכול תהיה" ורק אז "פתח ליבי בתורתך". כאשר הלימוד נעשה גם בפה, בדיבור, היינו שהאדם יורד ממעלתו ומבטל את מציאותו, דווקא אז הוא נעשה כלי לתורתו הבלתי-מוגבלת של הקב"ה, ותורתו משתמרת. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
