השיח' הניף את ידו בביטול. הוא ניגש לקופת ברזל והוציא מתוכה שקית ובה שלושים אלף נפוליוני זהב. "כל זה – שלך", אמר. "ואם אינך מסתפק בכך, אני מוכן להוסיף עוד"
זו הייתה המצאה גאונית בפשטותה: שעון שמש שבו סימון הזמן אינו נעשה על-פי קו הצל, אלא קרן אור מאירה נקודה בלוח השעון. שיטה זו יצרה שעון מדויק ביותר.
יוצר השעון היה ר' משה שפירא, יהודי ירא שמיים שנולד ביישוב היהודי בירושלים בשנת תרמ"ה (1885). את מומחיותו ביצירת שעוני שמש שאב מספרי חכמי ישראל.
את השעון הראשון בנה בראשית המאה העשרים על קיר בית הכנסת 'זהרי חמה' ברחוב יפו בירושלים. במשך חודשים ערך חישובים, מדידות, תצפיות וניסויים, עד שהציב את השעון, שצורתו חצי עיגול בקוטר חמישה מטרים, ובו קווי חלוקה לכל חמש דקות.
לאחר מכן בנה שעון דומה בבית הכנסת בחצר שטרויס, בחורבת רבי יהודה החסיד ובשכונת שערי חסד.
השמועה על השעון המדויק הגיעה אל ראשי הוואקף המוסלמי. הם ביקשו לבנות שעון דומה במסגד עומר שבהר הבית. שעון משוכלל יגדיל את יוקרתם בעולם המוסלמי ויסייע ביישוב מחלוקות שהתגלעו בין אנשי הדת המוסלמים על שעות תפילותיהם.
"השיח' מבקש לראותך בהקדם", הודיע השליח שהתייצב בביתו של שפירא. "ברוכים הבאים", קרא אליו בחביבות מוגזמת השיח' נימר אפנדי, הממונה על ההקדשים המוסלמיים. לאחר דברי נימוס מקובלים הציג השיח' את בקשתו. הוא רמז שמִנְהלת הוואקף יכולה לייצר בעצמה שעון זהה, ואולם הוא מעדיף שדווקא ר' משה יעשה זאת, כביכול כדי לתרום לקרבה בין צאצאי יצחק וישמעאל...
רעדה אחזה בשפירא למשמע ההצעה. בליבו כבר התחרט על עיסוקו בבניית השעונים. השיח' הבחין במבוכתו והציע להמשיך את שיחתם בחווילתו המפוארת. שלובי זרועות יצאו השניים לרחוב העיר, והרבה עיניים סקרניות הביטו בהם בתדהמה. זה היה מחזה נדיר לראות שייח' מכובד הולך שלוב זרוע עם יהודי חרדי.
באולם האורחים המהודר שב השיח' ללחוץ על שפירא. בליבו של שפירא גמלה החלטה תקיפה לסרב להצעה, אך הוא ביקש ארכה של יומיים.
.jpeg)
ר' משה שפירא תחת השעון שבנה ב'חורבה'.
בצאתו מבית השיח' הוליכוהו רגליו אל ביתו של רבי יוסף-חיים זוננפלד, רבה של ירושלים החרדית. הרב הקשיב לדבריו והרהר כמה רגעים.
"נקוב במחיר מופקע, שלא יסכימו לשלם", הציע. "כמו-כן אמור לשייח' שיש בזה שאלה הלכתית חמורה, שהכרעתה נתונה בידי רבנים בלבד".
כעבור יומיים התייצב שפירא במשרדו של השיח'. "בראש ובראשונה עליי להבהיר שיש כאן שאלה הלכתית חמורה, על עצם הכניסה לשטח הר הבית, ובכך צריך להכריע רב גדול. ובאשר אליי, מסופקני אם השיח' יוכל לעמוד במחיר שאדרוש".
השיח' הניף את ידו בביטול. הוא ניגש לקופת ברזל והוציא מתוכה שקית ובה שלושים אלף נפוליוני זהב. "כל זה – שלך", אמר. "ואם אינך מסתפק בכך, אני מוכן להוסיף עוד". שפירא שב לטיעון הראשון והבהיר שהכול תלוי בהסכמת הרב.
"מיהו הרב הגדול שהכרעתו תניח את דעתך?", שאל השיח'. "רבי יוסף-חיים זוננפלד", השיב שפירא. הוא ידע שהערבים מעריצים את דמותו ושדעתו תתקבל עליהם.
שפירא העדיף שלא לשוב ולהיפגש עם השיח', והודיע שאת התשובה יקבל ישירות מפי הרב. עם צאתו מלשכתו פנה מייד לביתו של רבי יוסף-חיים. כששמע הרב על נכונות הוואקף לשלם לר' משה סכום עצום כזה פתח ואמר: "אשאל אותך בגלוי: האם קורצים לך שלושים אלף הנפוליונים וקשה לך להתגבר על הניסיון או שהדבר אינו תופס מקום כלל אצלך? אם קשה לך לוותר", המשיך בלחש, "יש מקום למציאת היתר הלכתי".
שפירא נדהם. דברי הרב טלטלו את נפשו והוא ביקש לשוב לביתו. למחרת חזר אל רבי יוסף-חיים. קולו היה נחוש: "לא אבנה את השעון במסגד גם אם אקבל מיליון נפוליונים!".
כששמע רבי יוסף-חיים את תשובתו, חיבקו בחום ונשקו על לחייו. "ויהי האדם לנפש חיה! היכן מוצאים אנשים בעלי חיוּת שכזאת!", קרא בהתרגשות. הוא עטף אותו שוב בחיבוק אבהי ולא הפסיק להביע את התפעלותו. "מי כעמך ישראל! ריבונו של עולם, אין לך במה להתבייש עם בניך!".
רבי יוסף-חיים נפגש עם השיח' והסביר לו כי הכניסה להר הבית נאסרה על היהודים באיסור חמור, והדבר נוגד את עקרונות האסלאם להכריח מאמין לעבור על דתו. ההסבר הניח את דעתו של השיח' והוא נפרד מהרב בלבביות.
סירובו של יוצר השעונים היכה גלים בקרב ההמון המוסלמי, והללו ראו בכך עלבון לדתם. הרוחות סערו. שפירא נקרא לפגישה חשאית בבית השיח'. "ההמון הנבער אינו מבין את סיבותיך הצודקות. עצתי לך לעזוב את העיר עד יעבור זעם", המליץ השיח'.
השעון בפתח־תקווה (צילום: הד"ר צבי הר־שפר)
בשל הסכנה עזב שפירא את ביתו בירושלים ועבר להתגורר במושבה פתח-תקווה, וגם שם בנה שעון דומה, בבית הכנסת הגדול בעיר.
(על-פי 'האיש על החומה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
