חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1934 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בשלח, ט"ז בשבט ה'תשפ"ד, (26/01/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1934 - כל המדורים ברצף
לא שוכחים ולא מוותרים
יש חדש
המהפך של פרעה תרם לישראל
השירה בים
תשובה בהברה אחת
מים סוף ועד הגאולה
יוצר השעונים והניסיון הגדול
רציתי לשאול
טיול מחוץ לעיר
סודות הצמחים של ארצנו

מס' 1934, ערב שבת-קודש פרשת בשלח, ט"ז בשבט ה'תשפ"ד (26.01.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לא שוכחים ולא מוותרים

מתחולל כאן היפוך יוצרות מושלם. אויבינו מאמצים אסטרטגיה ארוכת טווח, ואילו בנו ניכרים עצבנות וקוצר רוח שקשה להסבירם

תופעה מוזרה ביותר מתחוללת לנגד עינינו. העם היהודי מתאפיין בזיכרון ההיסטורי הארוך שלו. כבר יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנים אנחנו מציינים את יציאת מצרים. אחת משש הזכירות שכל יהודי נדרש לזכור בכל יום היא "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".

מדי שנה אנחנו מתאבלים לאורך שלושה שבועות על הבקעת חומת ירושלים וחורבן בית המקדש, שאירעו לפני כאלפיים וחמש-מאות שנה. בתשעה באב אנו מקוננים על שורת אירועים קשים שפקדו את עמנו במרוצת הדורות. וכמובן איננו שוכחים את אשר עוללו לנו הנאצים יימח שמם אך לפני כשמונים שנה.

ופתאום עולים קולות המבקשים לשים מאחור את הזוועות שהתחוללו כאן לפני פחות מארבעה חודשים. באותם ימים מטלטלים היה ברור לכולם שחייבים למחוק את הנאצים של ימינו ואת מפלצות דאעש מעל פני האדמה, ולרדוף את המרצחים המתועבים ואת תומכיהם עד חורמה. מה קרה עכשיו? האומנם התקהו חושינו עד כדי כך?

סיסמאות מופקרות

אתה מקשיב לסיסמאות הנשמעות בתקשורת ואינך מאמין למשמע אוזניך. "להחזיר אותם עכשיו" – גם במחיר הפסקת המלחמה. ומה על דמם של 190 חללינו שנפלו ברצועת עזה?! האם מסרו את נפשם לשווא חלילה בקרבות קשים, ועכשיו החמאס ישוב וישתקם, יתעצם מחדש ויאיים על הדרום והמרכז ויוכל לתכנן את הטבח הבא (היו לא תהיה)?!

"כולם תמורת כולם" – מפריחים עוד סיסמה באוויר. כן, באמת? גם את המרצחים האכזריים ביותר, כמו סינוואר, למשל, ששוחרר בעסקת שליט האומללה ועסק מאז בתכנון הטבח של שמחת תורה? 'כולם' זה כולל גם את מאות מרצחי הנוח'בה, שטבחו אנשים נשים וטף והתעללו בקרבנותיהם באכזריות מפלצתית?!

אכן, גורל החטופים שובר את לב כל אחד ואחת מאיתנו. אין ספק שמשפחותיהם שרויות בסיוט איום ונורא כבר קרוב למאה ועשרים ימים. ועדיין יש כאן עם שלם שצריך להבטיח את שלומו וביטחונו, ולא יעלה על הדעת לאפשר לארגון הטרור האכזרי לקחת מדינה שלמה כבת ערובה רק מפני שהצליח לשבות יותר ממאה מאזרחינו.

לחשוק שיניים ולהמשיך

אנחנו עם עתיק שידע לחשוק שיניים גם בתקופות הקשות ביותר. והנה מתחולל כאן היפוך יוצרות מושלם. אויבינו מאמצים אסטרטגיה ארוכת טווח, ואילו בנו ניכרים עצבנות וקוצר רוח שקשה להסבירם.

הערבים מדברים בגלוי על יעדם הסופי למחוק את ישראל מהמפה. הם מוכנים לחכות עשר, עשרים או חמישים שנה. יש להם סבלנות. בינתיים ינסו להחלישנו, לקרוע מאיתנו עוד חבל ארץ, לשבש את החיים באמצעות טרור, עד שתבוא ההזדמנות. הם חיים בתנאים עלובים – ויש להם זמן. ואילו אנחנו חיים באחת המדינות המתקדמות בעולם, ממוקמים בצמרת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית – אבל נבהלים מכל קושי ואתגר ומכל מצב שבו עלינו לעמוד על שלנו גם מול ידידותינו.

אין לנו ברירה אלא להיות נחושים, להמשיך את הלחימה במלוא העוצמה עד הניצחון והכנעת האויב, ולהביא שקט וביטחון לאורך שנים בגבולותינו.


זכור אל תשכח. עם הנצח אינו שוכח (צילום: יד ושם')

  יש חדש

יום השנה לרבנית

ביום חמישי הבא, כ"ב בשבט, יחול יום השנה השלושים ושישה להסתלקות הרבנית חיה-מושקא שניאורסון, רעייתו של הרבי מליובאוויטש. נשי חב"ד ברחבי העולם מקיימות בסמיכות ליום הזה אירועים מיוחדים לנשים, ומעלות על נס את דמותה של הרבנית, אצילות נפשה, צניעותה ומעשי החסד המיוחדים שלה.

כינוס השלוּחוֹת העולמי

בניו-יורק ייפתח ביום רביעי בשבוע הבא הכינוס העולמי של השלוּחוֹת – נשות השלוחים מכל קצווי תבל. יותר מאלפיים שלוחות יבואו בע"ה לכינוס וידונו בו בבעיות המיוחדות שעימן מתמודדת שליחת חב"ד – מחינוך הילדים במקומות נידחים ועד פעילות ציבורית בקרב נשים ובנות. ביום חמישי, כ"ב בשבט, יום הסתלקותה של הרבנית, יעלו כולן על ציונה, ויום ראשון בערב יהיה ערב ההצדעה המסורתי, שיעלה על נס את פועלן של השלוחות ברחבי תבל.

סרגל ההיסטוריה היהודית

הופיע סרגל היסטורי חדש, על-פי מסורת ישראל, המציג את תולדות עם ישראל. את הסרגל הפיק מיכאל בבר, העוסק בהפקת סרגלים מגוּונים בציר הזמן היהודי. טל' 0507956179.

  שלחן שבת

המהפך של פרעה תרם לישראל

שמה של פרשת בשלח לקוח מהפסוק הפותח את הפרשה: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם". פירוש הפסוק הוא שעם ישראל שׁוּלַח ממצרים בידי פרעה ולא יצא ממנה ביוזמתו. ואכן, מסופר שהיו בבני ישראל מי שלא רצו לצאת ממצרים, והתקיים בהם דבר ה' למשה "בְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ" (שמות ו,א).

לפי זה נמצא ששם הפרשה מביע את ההפך משבחם של ישראל. והלוא בפרשה זו יש עניינים חיוביים ונעלים, כמו שירת הים, שכל בני ישראל (ואפילו התינוקות והעוּבָּרים שבמעי אימם) שרו למראה ההתגלות האלוקית הכבירה, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ושאר הנביאים"! על כן יש לומר שגם 'בשלח' מבטא את המעלה של בני ישראל, ולכן מילה זו נבחרה לייצג את הפרשה כולה.

מה חולל את השינוי

להבנת הדברים יש להקדים שאלה אחרת: איך פרעה השתנה לפתע מן הקצה אל הקצה? תחילה טען: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל! לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה,ב); ועכשיו "בשלח פרעה את העם"?!

ההסבר הוא, שהמהפך בפרעה התחולל בזכות ההתעלות העצומה של בני ישראל, שהגיעו לא רק לשלמות בעבודת ה' האישית, אלא השפיעו על העולם שסביבם, הן ב'אתכפיא' (כפיית הרע) הן ב'אתהפכא' (הפיכת הרע לטוב). ויתרה מזו – הרע שהתהפך לטוב הוסיף ותרם להם, עד שגם יהודים שלא רצו לצאת – פרעה שילח אותם.

תרומת הנפש הבהמית

השינוי שהתחולל בפרעה יכול להתרחש גם באדם עצמו, כאשר הנפש האלוקית מזככת את הנפש הבהמית ורותמת אותה לקדושה, כלשון הפסוק "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה" (שיר השירים א,ד); היינו שהנפש האלוקית מושכת את הנפש הבהמית ושתיהן 'רצות' אל הקב"ה.

בעקבות זאת גם הנפש האלוקית עצמה יוצאת נשכרת, מפני שהיא מקבלת מהנפש הבהמית את ההשתוקקות והצמא לדבוק באלוקות אחרי הריחוק, דבר שאין בה מצד עצמה, שהרי מעודה לא חוותה ריחוק מהקב"ה, ואילו כעת היא חוֹוה תשוקה אין-סופית שאינה יודעת גבול.

העולם הגשמי מוסיף כוחות

לפי זה השיא החיובי של הפרשה איננו בגילוי האלוקי שבקריעת הים ובשירת הים, אלא דווקא בתרומה שניתנה לבני ישראל בזכות השפעתם על פרעה. מכאן יש ללמוד כלל חשוב הנוגע לעבודה הרוחנית של כל יהודי.

בכוח התורה והמצוות היהודי מקדש את סביבתו ומרומם את העולם בבחינת 'אתכפיא' ו'אתהפכא', היינו שהעולם הגשמי לא זו בלבד שאיננו מפריע לעבודתו ולא דיי שהוא מתהפך לקדושה, אלא הוא מעורר ביהודי כוחות עמוקים יותר בעבודת ה'. ובסופו של דבר עבודה זו תחיש את הגאולה האמיתית והשלמה, שתהיה בדוגמת יציאת מצרים אבל נעלית ממנה לאין ערוך.

(תורת מנחם, כרך עה, עמ' 95)

  מן המעיין

השירה בים

בזכות מסירת הנפש

"זה א-לי ואנווהו אלוקי אבי וארוממנהו" (שמות טו,ב). "כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה א-לי" (מדרש רבה). הדבר אומר דורשני: הלוא נאמר (שמות לג) "כי לא יראני האדם וחי"? אלא בשעת קריעת ים סוף הלכו בני ישראל בים במסירת נפש, כי לא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמם, ועל-ידי מסירת נפש זו נחשב להם הדבר כאילו מתו, ולכן היה ביכולתם לראות מה שאי-אפשר לאדם חי לראות.

(אור התורה)

מצוות נאות

"התנאה לפניו במצוות" – דאג שהמצוות יהיו נאות ומאירות. האדם צריך לקיים את המצוות בכוונה טהורה לשם שמיים, בלי שום פנייה צדדית, ואז הן נאות.

(הצמח צדק)

ידיעה והכרה

כאשר האלוקות מובנת ומושגת מצד השגתי וידיעתי, כי אז "זה א-לי", ובעקבות זאת "ואנווהו", מלשון "אני והוא", היינו שאני והוא דבוקים יחד, כי הידיעה נתפסת בלב. אבל כשחסרה השגה זו באלוקות והידיעה היא אך ורק על בסיס המסורת, שהוא "אלוקי אבי", כי אז "וארוממנהו" – הוא רם ונשגב ממני ואני מרוחק מאיתו במצפון הלב.

(השל"ה הקדוש)

אלוקות גלויה

לכן נאמר כאן הלשון 'זה', כי על-ידי ההבנה והידיעה באלוקות נעשית האלוקות לדבר שאפשר להצביע עליו באצבע ולומר 'זה'.

(לקוטי דיבורים)

בזכות המאמצים

אם יכול אתה לומר: "זה א-לי" – בהתאמצותי ובעבודתי הגעתי למה שהגעתי, השגתי מה שהשגתי בדרגות התורה והיראה, כי אז "ואנווהו" – יפה ונאה; אבל אם זה "אלוקי אבי" – אם כל ייחוסך וגדולתך הם בהיותך בן או נכד לאישיות דגולה, נצר מאילן גדול - הרי אז "וארוממנהו"; אין זו אלא גאווה והתנשאות.

(רבי מאיר מפרמישלן)

עבודה באמונה

"זה א-לי" – "בכבודו נגלה עליהם והיו מראים אותו באצבע" (רש"י). כשרואים ניסים ונפלאות, כמו בקריעת ים סוף, ומראים באצבע: "זה א-לי ואנווהו" – זוהי מדריגה גבוהה. ואולם גדולה ממנה היא מדריגת "אלוקי אבי וארוממנהו" – כשעובדים את אבינו שבשמיים לא מתוך ראיית ניסים אלא באמונה תמימה בחי העולמים.

(רבי אהרון מבעלז)

בזכות הילדים

במסכת סוטה מבואר שבשעה שנתגלה הקב"ה לבני ישראל בים סוף, הם – הילדים שנולדו במצרים וגדלו בניסים – הכירוהו תחילה ופתחו ואמרו: "זה א-לי". קריאת הבנים השפיעה על הוריהם, שגם הם ענו ואמרו: "אלוקי אבי וארוממנהו". וכך יהיה גם בגאולה העתידה, ככתוב "והשיב לב אבות על (ידי) בנים".

(הרבי מליובאוויטש)

נווה ומדור

אעשה את עצמי נווה ומדור לשכינה. אקדש ואטהר את עצמי שגופי יהיה ראוי להשראת השכינה.

(רבי שמשון-רפאל הירש)

  אמרת השבוע

תשובה בהברה אחת

יהודי חסידי מלונדון נסע לארץ ישראל ונכנס אל האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור. כשעמד לפניו התאונן שחסר אצלו באמונת חכמים וכי יש לו ספקות בדבר.

הביט בו ה'בית ישראל' במבט חודר כליות ולב והגיב בהברה אחת: "נו?"...

בשובו ללונדון נפגש החסיד עם המשפיע ר' מענדל פוטרפס וביקשו לסייע לו בהבנת תגובתו של הרבי. השיב לו ר' מענדל: "מה אינך מבין? הלוא בתורה נאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. הרבי התכוון לומר לך: נו, ובקב"ה אמונתך שלמה?"...

  גאולהפדיה

מים סוף ועד הגאולה

חֹשֶׁךְ מֵאִיר. התורה מספרת שקודם הנס האדיר של קריעת ים סוף שרר מצב מופלא במהלך כל הלילה: המצרים, שרדפו אחר בני ישראל, לא יכלו להדביקם, כי עמוד הענן חצץ בין ישראל למצרים – וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה (שמות יד,כ). הפסוק הזה נושא דבר והיפוכו: חושך הוא ההפך מאור. אם היה שם ענן וחושך הייתה צריכה לשרות במקום אפלה גמורה, ואולם התורה אומרת שדווקא מצב זה גרם ל"ויאר את הלילה".

רש"י מפרש שיש לקרוא את הפסוק כאילו כתוב "ויהי הענן והחושך" למצרים, "ויאר" עמוד האש "את הלילה" לבני ישראל. אולם תורת החסידות (המשך תרס"ו עמ' רכז) מסבירה שיש לקרוא את הפסוק ככתבו – באותו לילה אירע מצב מופלא: "הענן והחושך ויאר" – הענן והחושך עצמו האירו את הלילה. בדרך כלל השאיפה היא לבטל את החושך, שיסתלק וייעלם ובמקומו יבוא האור. ואולם בליל קריעת ים סוף קרה למעלה מזה – החושך עצמו התהפך ונעשה מקור אור והתגלות.

זו הייתה הכנה לקריעת הים, שעניינה הפנימי קריעת כל המסכים המעלימים והמסתירים. בקיעת הים הגשמי הייתה השתקפות של תהליך רוחני כביר, שבו נבקע ים ההסתר שמסתיר את האמת האלוקית. באותו לילה התבטלו כל ההסתרים, עד הדרגות העליונות ביותר, ונתגלה הקב"ה בעצמו, עצמות ומהות אין-סוף ברוך הוא.

אל ההתגלות הכבירה הזאת הגיעו בני ישראל דווקא על-ידי שקודם לכן שרר העלם והסתר ("הענן והחושך"), אך באותו לילה התגלתה תכליתו של ההסתר – מטרתו האמיתית אינה להנציח את ההסתר, אלא בדיוק להפך, לעורר התגלות גדולה יותר. זה הפירוש שההסתר עצמו מאיר, כי מתגלה תכליתו האמיתית.

הֲפִיכַת הַהֶסְתֵּר. על הגאולה העתידה נאמר (מיכה ז,טו) "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". כשם שקריעת ים סוף באה על-ידי שקודם לכן התהפך החושך לאור, כך גם הגאולה העתידה תבוא על-ידי הארת החושך. בזמן הגלות שוררים העלם והסתר. לא דיי לגבור עליהם או להתעלם מהם, אלא יהודי נדרש להפוך את ההסתר עצמו לאור. יש לנצל את מציאות ההסתר עצמו כדי שעל-ידו תבוא תגבורת בעבודת ה'.

על-ידי העבודה הזאת מגיעים לבירור השלם של העולם, בזמן הגאולה, ואז לא יהיה צורך לברוח מהרע (כפי שהיה בעת יציאת מצרים, "כי ברח העם"), אלא "וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן" (ישעיה נב,יב). בזמן הגאולה יאיר האור האלוקי בגוף הגשמי, עד שהוא לא יסתיר כלל את אור הנשמה, ויתרה מזו – הוא עצמו יאיר ויגלה את הקב"ה (ראו תורת מנחם, כרך ב, עמ' 42).

  מעשה שהיה

יוצר השעונים והניסיון הגדול

השיח' הניף את ידו בביטול. הוא ניגש לקופת ברזל והוציא מתוכה שקית ובה שלושים אלף נפוליוני זהב. "כל זה – שלך", אמר. "ואם אינך מסתפק בכך, אני מוכן להוסיף עוד"

זו הייתה המצאה גאונית בפשטותה: שעון שמש שבו סימון הזמן אינו נעשה על-פי קו הצל, אלא קרן אור מאירה נקודה בלוח השעון. שיטה זו יצרה שעון מדויק ביותר.

יוצר השעון היה ר' משה שפירא, יהודי ירא שמיים שנולד ביישוב היהודי בירושלים בשנת תרמ"ה (1885). את מומחיותו ביצירת שעוני שמש שאב מספרי חכמי ישראל.

את השעון הראשון בנה בראשית המאה העשרים על קיר בית הכנסת 'זהרי חמה' ברחוב יפו בירושלים. במשך חודשים ערך חישובים, מדידות, תצפיות וניסויים, עד שהציב את השעון, שצורתו חצי עיגול בקוטר חמישה מטרים, ובו קווי חלוקה לכל חמש דקות.

לאחר מכן בנה שעון דומה בבית הכנסת בחצר שטרויס, בחורבת רבי יהודה החסיד ובשכונת שערי חסד.

השמועה על השעון המדויק הגיעה אל ראשי הוואקף המוסלמי. הם ביקשו לבנות שעון דומה במסגד עומר שבהר הבית. שעון משוכלל יגדיל את יוקרתם בעולם המוסלמי ויסייע ביישוב מחלוקות שהתגלעו בין אנשי הדת המוסלמים על שעות תפילותיהם.

"השיח' מבקש לראותך בהקדם", הודיע השליח שהתייצב בביתו של שפירא. "ברוכים הבאים", קרא אליו בחביבות מוגזמת השיח' נימר אפנדי, הממונה על ההקדשים המוסלמיים. לאחר דברי נימוס מקובלים הציג השיח' את בקשתו. הוא רמז שמִנְהלת הוואקף יכולה לייצר בעצמה שעון זהה, ואולם הוא מעדיף שדווקא ר' משה יעשה זאת, כביכול כדי לתרום לקרבה בין צאצאי יצחק וישמעאל...

רעדה אחזה בשפירא למשמע ההצעה. בליבו כבר התחרט על עיסוקו בבניית השעונים. השיח' הבחין במבוכתו והציע להמשיך את שיחתם בחווילתו המפוארת. שלובי זרועות יצאו השניים לרחוב העיר, והרבה עיניים סקרניות הביטו בהם בתדהמה. זה היה מחזה נדיר לראות שייח' מכובד הולך שלוב זרוע עם יהודי חרדי.

באולם האורחים המהודר שב השיח' ללחוץ על שפירא. בליבו של שפירא גמלה החלטה תקיפה לסרב להצעה, אך הוא ביקש ארכה של יומיים.


ר' משה שפירא תחת השעון שבנה ב'חורבה'.

בצאתו מבית השיח' הוליכוהו רגליו אל ביתו של רבי יוסף-חיים זוננפלד, רבה של ירושלים החרדית. הרב הקשיב לדבריו והרהר כמה רגעים.

"נקוב במחיר מופקע, שלא יסכימו לשלם", הציע. "כמו-כן אמור לשייח' שיש בזה שאלה הלכתית חמורה, שהכרעתה נתונה בידי רבנים בלבד".

כעבור יומיים התייצב שפירא במשרדו של השיח'. "בראש ובראשונה עליי להבהיר שיש כאן שאלה הלכתית חמורה, על עצם הכניסה לשטח הר הבית, ובכך צריך להכריע רב גדול. ובאשר אליי, מסופקני אם השיח' יוכל לעמוד במחיר שאדרוש".

 השיח' הניף את ידו בביטול. הוא ניגש לקופת ברזל והוציא מתוכה שקית ובה שלושים אלף נפוליוני זהב. "כל זה – שלך", אמר. "ואם אינך מסתפק בכך, אני מוכן להוסיף עוד". שפירא שב לטיעון הראשון והבהיר שהכול תלוי בהסכמת הרב.

"מיהו הרב הגדול שהכרעתו תניח את דעתך?", שאל השיח'. "רבי יוסף-חיים זוננפלד", השיב שפירא. הוא ידע שהערבים מעריצים את דמותו ושדעתו תתקבל עליהם.

שפירא העדיף שלא לשוב ולהיפגש עם השיח', והודיע שאת התשובה יקבל ישירות מפי הרב. עם צאתו מלשכתו פנה מייד לביתו של רבי יוסף-חיים. כששמע הרב על נכונות הוואקף לשלם לר' משה סכום עצום כזה פתח ואמר: "אשאל אותך בגלוי: האם קורצים לך שלושים אלף הנפוליונים וקשה לך להתגבר על הניסיון או שהדבר אינו תופס מקום כלל אצלך? אם קשה לך לוותר", המשיך בלחש, "יש מקום למציאת היתר הלכתי".

שפירא נדהם. דברי הרב טלטלו את נפשו והוא ביקש לשוב לביתו. למחרת חזר אל רבי יוסף-חיים. קולו היה נחוש: "לא אבנה את השעון במסגד גם אם אקבל מיליון נפוליונים!".

כששמע רבי יוסף-חיים את תשובתו, חיבקו בחום ונשקו על לחייו. "ויהי האדם לנפש חיה! היכן מוצאים אנשים בעלי חיוּת שכזאת!", קרא בהתרגשות. הוא עטף אותו שוב בחיבוק אבהי ולא הפסיק להביע את התפעלותו. "מי כעמך ישראל! ריבונו של עולם, אין לך במה להתבייש עם בניך!".

רבי יוסף-חיים נפגש עם השיח' והסביר לו כי הכניסה להר הבית נאסרה על היהודים באיסור חמור, והדבר נוגד את עקרונות האסלאם להכריח מאמין לעבור על דתו. ההסבר הניח את דעתו של השיח' והוא נפרד מהרב בלבביות.

סירובו של יוצר השעונים היכה גלים בקרב ההמון המוסלמי, והללו ראו בכך עלבון לדתם. הרוחות סערו. שפירא נקרא לפגישה חשאית בבית השיח'. "ההמון הנבער אינו מבין את סיבותיך הצודקות. עצתי לך לעזוב את העיר עד יעבור זעם", המליץ השיח'.


השעון בפתח־תקווה (צילום: הד"ר צבי הר־שפר)

בשל הסכנה עזב שפירא את ביתו בירושלים ועבר להתגורר במושבה פתח-תקווה, וגם שם בנה שעון דומה, בבית הכנסת הגדול בעיר.

(על-פי 'האיש על החומה')

  רציתי לשאול

רציתי לשאול

עם ר' שמחה פרידמן

מוזיקאי, מלחין, זמר חסידי

איך גורמים לילדים שאינם מעוניינים לשיר להצטרף לשירה בסעודת השבת?

אתחיל בזה שגדלתי בבית מאוד מוזיקלי, והשירה הייתה חלק טבעי מהחוויה השבתית בביתנו: זמירות שבת של סבא, שירים חסידיים כלליים וכמובן ניגוני חב"ד.

הייתה קלטת שהיינו שרים את כולה ברצף לפי סדר השירים – כל צד א' ואחר-כך כל צד ב'...

אימי אהבה מאוד לשמוע אותנו שרים, וכך זכינו בכיבוד הורים נעים ביותר: נהנינו מעצם השירה וגם גרמנו עונג ונחת לאימא.

החוויה הזאת, של השירה עם אבא בהרמוניה סביב שולחן השבת, נצרבה עמוק בנפש, ואך טבעי שגם במשפחה שזכיתי להקים יש מקום של כבוד לשירה בשולחן השבת. ילדינו ב"ה מוזיקליים, והשירה אצלנו טבעית ומתבקשת.

הנה טיפ שאולי יועיל לעורר יותר חשק אצל ילדים: מדי פעם אני מלמד את ילדיי שיר חדש. זה יכול להיות שיר חסידי ישן שעליו גדלתי, שיר חסידי עדכני או ניגון חב"די עתיק. ילדים אוהבים ללמוד דברים חדשים, וכך נוצרת חוויה מיוחדת של לימוד השיר ואחר-כך השירה בצוותא.

במרוצת השנים נוצר אצלנו רפרטואר עשיר של שירים וניגונים שלמדנו. לאירועים משפחתיים הדפסנו שירון ובו כל השירים האלה, ולעיתים אנו מוציאים את השירון בסעודת השבת ושרים מתוכו. בלי להרגיש יכולה לעבור שעה שלמה שבה אנו שרים יחד שירים וניגונים, והחוויה הזאת נכנסת עמוק בנשמה.

לסעודת השבת המאחדת והמלכדת יש כוח נפלא, וכשמצרפים לזה את הכוח המיוחד של שירה יחד – זה מתכון נפלא לצריבת חוויה שבתית-יהודית עמוקה בנפש הילדים, שיאהבו להתרפק עליה ולהנחיל אותה בבוא העת גם לדור הבא.

  פינת ההלכה ומנהג

טיול מחוץ לעיר

שאלה: על מה צריך להקפיד אם יוצאים בשבת לטייל בעיר וביישוב או מחוצה להם?

תשובה: נדרשת תשומת לב לשני עניינים העלולים להיות כרוכים באיסורי שבת: א) טלטול חפצים. ב) יציאה מחוץ לתחום שבת.

טלטול חפצים בשבת אסור גם בתוך העיר או היישוב, אלא אם כן יש בו 'עירוב' תקין. ברוב היישובים בארץ שיש בהם ציבור דתי דואגת הרבנות המקומית לקיומו של 'עירוב', שמשמעותו הקפת המקום במחיצות, ובעיקר 'חליפי מחיצות', כמו עמודי 'עירוב' שעליהם עובר חוט פלדה המסמל 'מחיצה' (וכיוצא בזה).

כאשר ה'עירוב' תקין, ונערך גם 'עירוב חצרות' כדין, מותר לטלטל חפצים בתוך תחומי ה'עירוב'. אם אין 'עירוב' תקין, אסור לטלטל שום חפץ מחוץ לבית אלא בגדים ותכשיטים שאדם לבוש בהם, על-פי כללי ההלכה בנידון.

באשר לתחום שבת – מותר לטייל (בלי נשיאת חפצים) עד רדיוס של 'אלפיים אמה' (הדעות באורכו – מ-960 ועד 1160 מטרים) סביב היישוב. המדידה נעשית על-ידי שרטוט קווים ישרים התוחמים את ארבעת צידי העיר או היישוב, ומהקו הזה יש מרחק של 'אלפיים אמה' שבהם אפשר ללכת.

יש לברר ברבנות המקומית את גבולות העירוב, והיכן מסתיים 'תחום שבת' שעד אליו מותר ללכת.

מקורות: שו"ע ונו"כ ושו"ע אדה"ז, סימנים: שסב, שסד-ו, שפ"ו-ז, שצח-ט. וראה שמירת שבת כהלכתה (מהדורת תש"ע) פרק יז סעיף לד.

  חיים יהודיים

סודות הצמחים של ארצנו

שבע-עשרה שנים עמל ר' אברהם דאהן לחשיפת רפואת הצמחים העתיקה בארצנו. המחקר הניב אנציקלופדיית ענק ועולם מרתק של מסורת שכמעט אבדה

תעודת זהות. ר' אברהם דאהן, בן 57, תושב צפת. חוקר אתנו-בוטני של צמחים, מנהל בוסתן באחוזת מצפה הימים, מחבר 'אנציקלופדיית תלמוד הצמחים', העוסקת בחקר רפואת הצמחים היהודית העתיקה, וספר 'תלמוד הדבורים'.


"ליקטנו רסיסי מידע מארון הספרים היהודי ומכתבים רפואיים עתיקים" . דאהן

מקצה לקצה. הסיפור האישי שלי מתחיל במקום שונה לחלוטין מזה שבו אני נמצא כיום. נולדתי באור יהודה ועברתי מסלול שגרתי של ילד ישראלי. למדתי בבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל', עשיתי שירות צבאי מלא. לאחר מכן נעשיתי בן ההתיישבות העובדת; קיבוץ רמת יוחנן ומושב היוגב.

בהלה בשיעור. המפגש הראשון שלי עם החסידות היה בעקבות הזמנה מהרב יצחק ידגר, שליח חב"ד בחבל התענכים, לבוא לשיעור תורה. החלטתי לבוא, כהכרת תודה ליהודי שהכרתי. השיעור הבהיל אותי ונעלמתי. משהו שם גרם לי לברוח.

שיחת טלפון. כעבור כחצי שנה קיבלתי שיחת טלפון מהרב ידגר, שכיום אני רואה בו את מורי ורבי. "אברהם", אמר לי הרב, "אני מחכה לך; איפה אתה?". באתי ומשם עברנו, אשתי ואני, תהליך ארוך. ברוך השם זכינו בשישה ילדים, שנולדו כולם לתוך עולם חסידות חב"ד, שני בנים וארבע בנות.

תעלומת הצמחים. בשבע-עשרה השנים האחרונות אני עוסק בתחום רפואת הצמחים היהודית העתיקה. עמלתי רבות בניסיון לפצח את החידה המסקרנת – להיכן נעלמה רפואת הצמחים שלנו? מדוע להודים, לפרסים, ליוונים, ולעוד עמים בעולם יש רפואת צמחים, ואילו אצלנו כמעט אין יודעים דבר. ערכנו מחקר ענק, שהסתכם ב-1400 עמודים בחמישה כרכים, על צמחי מרפא, תבלינים, עצי פרי וקטורת.

רסיסי מידע. אני נשאל לא פעם מנין לי הידע העתיק הזה, בשעה שאין בידנו ספרים או כתבים מאז. ובכן, ליקטנו רסיסי מידע מארון הספרים היהודי ומכתבים רפואיים עתיקים. זה מחקר ראשון מסוגו בעולם.

אצלנו בבוסתן. ארץ ישראל מתאפיינת בצמחי מרפא כמו אזוב, קורנית, מנטה, צתרה, אכילאה, אזובית המדבר, געדה ועוד. אלה צמחים בעלי חומרים ביוכימיים נפלאים לטיפול בחיידקים ונגיפים. בבוסתן תלמוד הצמחים שלנו, בחוות מצפה הימים, אני מגדל יותר מ-150 צמחים, עצי פרי, ובכלל זה זני גפן עתיקים. הצמחים המובילים, קשורים לחוש הנשמתי: ורדים, גרניום ולבנדר.

סרפד וחלמית. אם נצא לשדות בעונה זו נראה מרבדים של סרפדים. צמח זה הוא אחד העוצמתיים לרפואה, בשל עושר מינרלים וברזל שיש בו. הסרפד מחזק מאוד את המערכת החיסונית ומעלה את רמות הברזל בדם. עוד צמח בר נפוץ ביותר הוא החלמית, ובשמה הערבי חובֵיזָה. הצמח עשיר במינרלים ובסיבים תזונתיים מסיסים במים, המסייעים למערכת העיכול ולהורדת רמות הכולסטרול בדם.

מתכון תלמודי. הידעתם שבתלמוד מופיעים מרשמים רפואיים? למשל, הומלתא, שהיא מרקחת זנגביל ודבש, לחיזוק המערכת החיסונית ולטיפול במחלות החורף. וכך מכינים אותה: שורש זנגביל טרי, קלוף ומגורד, במשקל 300 גרם. חצי כוס מים, כפית גדושה קינמון, 200 גרם דבש. מבשלים את הג'ינג'ר והמים בקלחת, בלי מכסה, כעשר דקות, על אש נמוכה-בינונית. מוסיפים את הדבש, מערבבים היטב ומבשלים עוד עשר דקות. מכבים את האש, מוסיפים קינמון ומערבבים היטב. שומרים בצנצנת זכוכית. כפית ליום (לא יותר) מחוללת פלאות בשפעת (לא לנוטלים תרופות לדילול דם).


ר' אברהם דאהן מגיש את האנציקלופדיה שחיבר לנשיא המדינה הרצוג


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)